דאצ'יה סנדרו - מבחן רכב

עיצוב תא הנוסעים נראה מיושן, ולא תואם לעיצוב החיצוני המכובד. הצבעים שחורים בכל מקום, והחומר היחידי כמעט בו נעשה שימוש הוא פלסטיק. כמעט ואין גימורי בד בסנדרו. מסגרות הכרום לא מצליחות להציל את המצב, שכן הכפתורים הישנים של מערכת השמע והתאורה הכתומה שלה ושל לוח המחוונים זועקים "פשטות".

איכות החומרים בסיסית. לא מצאנו ליקויים יוצאי דופן, אבל הפלסטיקה לא נעימה למגע. התפרים על ציפוי עור של ההגה וההילוכים גסים ולעיתים אפילו "שורטים" את היד.

תא הנוסעים

רשימת האבזור מכובדת, ודאי שביחס למחירה הנמוך של הסנדרו. ישנה מערכת שמע בסיסית עם חיבורי USB, AUX ושליטה מאחורי ההגה; יש גם דיבורית בלוטות', מחשב דרך, 4 חלונות חשמל ואפילו בקרת שיוט.

מנגד, התפעול של המערכות שונה ומאוד לא אינטואיטיבי. כבר פגשנו במאפיינים דומים בדגמים אחרים של דאצ'יה, אבל נזכיר זאת שוב: בקרת השיוט מופעלת מ-3 כפתורים שונים, שניים מתוכם בשני צידי ההגה והשלישי ליד ידית ההילוכים; הצופר נמצא בקצה ידית האיתות ולא על ההגה (זוכרים את פיג'ו 205?); הגלגלת המרכזית של מערכת השמע, זו שבכל מכונית אחרת שולטת בווליום, אחראית כאן על העברת התחנות על פני הסקאלה - כאשר הווליום נשלט משני כפתורים קטנים אחרים; חלונות החשמל הקדמיים נפתחים מכפתורים הממוקמים מתחת ליחידת המיזוג (אין כפתורים על הדלתות) והחלונות האחוריים נפתחים מכפתורים שנמצאים על הרצפה מאחורי בלם היד. בסוף, תגידו, אפשר להתרגל להכל. זה נכון, אבל יש כנראה סיבה שכולם עושים את הדברים בצורה אחרת. השיטה של דאצ'יה פשוט פחות נוחה.



דאצ'יה סנדרו היא אחת ממכוניות הסופר מיני היותר גדולות שבנמצא, וביחס למחירה הגודל שלה בולט אפילו יותר. מלפנים יש די מרווח לזוג נוסעים, והיעדר משענת יד בין המושבים יוצר תחושה של אווריריות ו"שטח פתוח". המושבים עצמם נוחים למדי, גדולים אם כי לא מאוד תומכים. לא פשוט להגיע לתנוחת ישיבה מוצלחת: כוונון ההגה מוגבל למימד הגובה מוגבל, ומושב הנהג אמנם מתכוונן לגובה - אך כדי להגביה אותו יש למשוך במנוף ברזל ולהרים את הישבן באוויר...

גם מאחור המרווח מוצלח, בעיקר בזכות תכנון חכם ופשוט מאוד. הדלתות גדולות (אך הקצה העליון שפיצי - זהירות) והכניסה לרכב קלה. המושב עצמו שטוח לחלוטין ולכן יאפשר גם הכנסה של שניים ואפילו שלושה מושבי בטיחות. המרווח לרגליים ולראש סביר, אם כי מימד הגובה של הסנדרו סטפווי מעניק לה יתרון בשני הסעיפים הללו. הסנדרו מאבדת ניקוד על מחסור באבזור במושב האחורי: אין תאורה, אין תאי אחסון וגם לא מחזיקי כוסות.

תא המטען מציע נפח נדיב של 320 ליטר, והמבנה שלו רחב ושימושי מאוד. עגלת ילדים תיכנס בלי בעיה מיוחדת.

נוחות נסיעה

כיול המתלים של דאצ'יה סנדרו הוא לא מהמשובחים שפגשנו, אבל למרות זאת נוחות הנסיעה לא רעה. אולי בגלל שקשה למצוא מכוניות מאוד נוחות בגדלים האלו, ואולי בגלל שהסנדרו מיועדת להתמודד עם כבישים שבורים במדינות עולם שלישי - כך שעם האספלט הציוני היא מסתדרת לא רע.

מהלך המתלה הראשוני רך, מה שמייצר ספיגה לא רעה של השיבושים הקטנים. בהמשך הספיגה הופכת קשה יותר, מה שמאפשר לסנדרו לעבור על פסי האטה ובורות גם במהירות גבוהה מהממוצע בלי לסגור את המתלה בחבטה. אז למה בכל זאת כיול המתלים של הדאצ'יה הקטנה לא משובח? כי ספיגת השיבושים מתבצעת באופן לא עדין ובצורה שגורמת לרכב לזוז יותר מדי, וכי קולם של המתלים נשמע באופן מוחשי בתא הנוסעים.

זה המקום לדבר על בידוד הרעשים, וזה של הסנדרו הוא מהגרועים שפגשנו בתקופה האחרונה. רעשי כביש ורוח חודרים בצורה מוגזמת לחלל הרכב, ומקשים על ניהול שיחת טלפון במהלך נסיעה במהירות שגרתית של 90 קמ"ש. זה הגיע לכך שהרעש גרם לנו לנסוע לאט יותר מכפי שאנחנו רגילים, פשוט בגלל שהתחושה היתה של נסיעה מהירה בהרבה.

מנוע ותיבת הילוכים

למען האמת, אנחנו חושבים שהמנוע של דאצ'יה סנדרו מבוגר יותר מכמה מקוראינו. שורשיו נעוצים ברנו טווינגו וקליאו של תחילת שנות ה-2000 - ופה בישראל פגשנו אותו לראשונה ברנו קליאו B, לאחר מתיחת הפנים של 2001 והחלפת היצע המנועים. מדובר במנוע בנזין בנפח 1,200 סמ"ק, עם 16 שסתומים והספק מרבי של 75 כ"ס. גם בדור הרביעי והנוכחי של הקליאו הוא שווק עד לאחרונה, והוא גם המנוע שהוביל את מהפכת הסופר מיני המוזלות בדור הקודם של הקליאו.

בסך הכל מדובר ביחידת הנעה מוצלחת למדי. הפעולה שלה חלקה וליניארית, אין מחסור מורגש בכוח בתחום הסל"ד הנמוך וגם לא אובדן כושר נשימה בסל"ד הגבוה. הביצועים בסנדרו לא עוצרי נשימה: התאוצה ל-100 קמ"ש אורכת 14.5 שניות, אך בתנאי היומיום ובמהירויות העירוניות-פרבריות הדאצ'יה מרגישה זריזה יותר.

תיבת ההילוכים הידנית קלה לתפעול, בזכות מהלך מדויק וקלאץ' נעים ורך יחסית. מנגד, חלוקת ההילוכים תמוהה: ההילוך השלישי מתחיל ב"בור" שמדגיש את המחסור בכוח, ושני ההילוכים הגבוהים פשוט קצרים מדי. השיוט מתבצע בסל"ד גבוה מאוד, מה שגם מייצר רעש וגם פוגע בצריכת הדלק. הילוך שישי היה מתבקש כאן, ואם לא - אז לפחות יחס העברה מתון יותר בהילוך החמישי. כי לנסוע על 120 קמ"ש זה עניין שגרתי עבור רבים מאיתנו, אבל למה לעשות את זה על 3,500 סל"ד?

כך או אחרת, צריכת הדלק במבחן היתה טובה למדי ועמדה על 14 ק"מ לליטר בממוצע.

התנהגות כביש

יכולות דינאמיות הן בפירוש לא הצד החזק של דאצ'יה סנדרו. המתלים הרכים גורמים לה לרכון באופן משמעותי בפניות, ההגה מנותק לחלוטין ממה שקורה מתחת לגלגלים, וגם אחיזת הכביש נגמרת מוקדם מדי. לרוב הנהגים זה אומר שהיא תהיה קצת פחות בטוחה בתנאים מאתגרים, ויש כאלו שיתלוננו גם שהיא לא מהנה. עבורם נמליץ לבדוק את פיג'ו 208 ואפילו את MG3.

סיכום

דאצ'יה סנדרו היא מכונית לואו קוסט. היא לא מתיימרת להציע מותרות מכל סוג שהוא - לא באבזור, לא בבידוד הרעשים, לא בביצועים ולא ביכולות הדינאמיות. כל מה שתמצאו בה זה כלי תחבורה בסיסי, יעיל וחסכוני, עם מרווח פנימי נדיב ומספר פריטי אבזור שיאפשרו לכם להסתדר איתה לא רע ביומיום. עבור רבים מאיתנו זה בהחלט יכול להספיק, ואם נסכים לוותר על הפינוקים שהתרגלנו לקבל במכוניות מודרניות, נוכל לקבל כאן תחבורה ברת השגה.


לדגמי דאצ'יה בישראל - דאצ'יה

למאמר זה התפרסמו 2 תגובות