דייהטסו טריוס - מבחן דרכים

אייל ואורנה הקימו מועדון. לא רוקדים במועדון הזה, בקושי הולכים. במועדון של איל ואורנה בעיקר נוסעים. במועדון הזה נוסעים בדייהטסו טריוס בלבד. אז נסענו עם "מועדון טריוס ישראל"  בדייהטסו טריוס החדש .

את הטריוס קיבלנו מהיבואן והוא לא עונה על ההגדרה "דגם חדש". זהו אותו טריוס שהופיע בשנת 2006 כדור שני לאותו ג'יפון חמוד וצר שהיה בזמנו רכב הכביש-שטח הנמכר ביותר בישראל. הפעם זהו עדכון- מתיחת פנים, קוראים לזה.

הגענו לנקודת הכינוס - הכניסה ליישוב כרכום שבצפון. השעה 9:30. שיירת טריוס המתינה במקום, אחד עשר כלי רכב, חלקם מאובזרים מצמיג עד גגון כאילו יוצאים הם לחצות את הסהרה. את הדור הראשון ייצגו שני טריוסים כשכל השאר - טריוסים מבציר 2006 ומעלה. "שלנו" - הדגם המעודכן, משך מיד תשומת לב בקרב אותם חדי עין שהבחינו בו וניגשו לפשפש ולחקור מקרוב את האורח החדש.

אנחנו, פגשנו בינתיים באיל בן חיים, גבר חביב שהקים יחד עם בת זוגתו אורנה את המועדון ללא כל מטרת רווח ומשקיע בו במסירות מעוררת הערצה. דגלי מועדון, חולצות ומכשירי קשר חולקו והשיירה יצאה לה לדרך.

טריוס דור שני הוא רכב שמנסה להיות קצת מכל דבר- יושבים בו גבוה, המימדים החיצוניים צנועים, שדה הראיה מצוין והכניסה והיציאה ממנו קלים. אלה תכונות שעונות על דרישות של רכב עירוני ואכן, טריוס הוא בהחלט רכב עירוני מובהק. נסענו איתו ממרכז הארץ למרגלות רמת הגולן, נסיעה לא קצרה בכלל, והטריוס הקטן לא איכזב גם בנסיעה מחוץ לעיר- הנסיעה בו נעימה ואפשר לגמוע איתו מרחקים כמעט כמו בכל משפחתית אחרת.

למה כמעט? כי "כמעט" זהו הסיפור של הטריוס. סופר מיני מודרנית תהיה נינוחה יותר ויציבה יותר מהטריוס. מכוניות באיזור תג המחיר של דייהטסו טריוס, העומד על כ-140,000 שקלים,  יתנו תמורה טובה יותר בכביש, ללא כל ספק.

אבל כאן חייבים פשוט לעצור. כשמגיעים לשטח, רוב רובן של המכוניות ברמת המחירים הזו יעצרו.

הטריוס ואנחנו המשכנו, עם שיירת המועדון של איל. טריוס, לכל הספקנים, הוא חיית שטח שאסור לזלזל בה- זוויות מרכב מצוינות, מרווח גחון ראוי, מערכת הנעה כפולה קבועה, גלגלים גדולים באופן יחסי ואפשרות לנעילת דיפרנציאל מרכזי, אמנם לא יהפכו אותו ללנד-רובר דיפנדר, אבל בהחלט יאפשרו לג'יפון הזה לצלוח מכשולים. תשאלו את איל ואורנה, הכנסו לאתר המועדון ודפדפו שם בין התמונות שמדברות בעד עצמן.

בטריוס החדש הוסיפו אפילו בקרת ירידה במדרון, מין אופנה שכזו. בירידה תלולה וממושכת, לחצנו על כפתור ה-DAC, שלבנו את ידית ההילוכים למצב L ופשוט גלשנו במורד. אין צורך לגעת כלל בבלמים, המערכת תגביל את מהירות הירידה במדרון ל-5 קמ"ש בלבד. תסמכו עלי, בדקתי וזה עובד.

ליד הכפתור הנ"ל תגלו אחד נוסף - הפעם בשילוב עם אותיות TRC המבשרות כי ניתן לבטל את בקרת המשיכה במקרה ונדרש לצלוח דיונות או בוץ טובעני שם אותה בקרה אינה רצויה. בקרת המשיכה תאפשר טיפוס מדוד יותר כשהקרקע חלקלקה, ללא העברת כוח מוגזמת שתאבד בין כה וכה במגבלות האחיזה של הצמיגים.

אבל המערכת החשובה ביותר שנוספה, זו שתציל את הנהג שטעה ונכנס מהר מדי לסיבוב , היא אותה בקרת יציבות סטנדרטית בדייהטסו טריוס החדש. ESP היא מערכת מצילה חיים, חיונית ורצויה ובמיוחד ברכב שמתיימר להיות גם קצת שטח.

לא שבקצב הטיול שלנו בציר הירדן ההררי מכרכום לגשר בנות יעקוב, היו  בעיות יציבות, חס וחלילה.  הכל היה מאוד יציב - הנוף היה מדהים, אבל הקצב, אוי הקצב, היה איטי... גלעד טל המדריך החביב שהוביל את השיירה , כמעט ונרדם בדיפנדר שלו. גלעד התנצל והבטיח שבטיולים אחרים, בהחלט יש הרבה יותר אקשן. "איל ביקש מסלול קל - טיול נינוח עם שלווה" הוא מסביר, מתגונן.

אנחנו מהנהנים בראשינו להבנה ומבטיחים להצטרף לטיול המועדון הבא שמובטחים בו אתגרי עבירות. לטיול הבא ,הבטחנו, נבוא עם הטריוס דור 1. אותו אנחנו מכנים "בקטריוס"- מין חיידק, קטן כזה. שטח ה"בקטריוס" לא כל כך טעם עד היום. הגיע הזמן, לא?

שמורת החולה, הכול ירוק סביב. הירדן וסביבתו מדהימים ביופיים, את ארוחת הצהריים כבר אכלנו. שלדג פצוע שאיבד את הלהקה, מדדה לו בשדה, מנסה לפרוש כנפיים אך לשווא. תמונה משותפת אחרונה לסיום והשיירה מתפזרת לה טריוס טריוס לדרכו. הכרנו אנשים נחמדים ומועדון שנוסעים בו במכוניות קטנות וחביבות וגם שפע של גאוות יחידה - "מועדון טריוס ישראל".

לדגמי דייהטסו בישראל - דייהטסו