וולוו V40 (גרסת T5) - מבחן רכב

עיצוב

וולוו V40 היא מכונית יפה, על כך כמעט אין ויכוח. הקווים ספורטיביים וגם אלגנטיים, חדים במידה וקלאסיים לא פחות, אך קצת התאכזבנו לגלות שגרסת ה-T5 לא מציגה מאפייני עיצוב ספורטיביים כלשהם. עם חישוקים גבוהי חתך בקוטר "16, וללא תוספת של ספוילר, דיפיוזר ייחודי או אפילו קליפרים אדומים לבלמים, אף אחד לא ידע שהמשפחתית השבדית שלכם חזקה יותר מגולף GTI.

גם בתוך תא הנוסעים אין סממנים ספורטיביים, ואת מה שראינו בדגמי וולוו האחרים - מצאנו גם כאן. גימורי כרום מרעננים מעט את הפלסטיקה השחורה, והצבע הלבן לקונסולה המרכזית הוא בהחלט תוספת מבורכת.

תא הנוסעים

גם סביבת הנהג של וולוו V40 לא שונה מדגמים אחרים של וולוו, ונתחיל מהמחמאות. לוח המחוונים הכל-דיגיטלי, עם 3 ערכות נושא שונות, מציג את המידע בצורה מרשימה וגם נוחה לקריאה. ההגה גדול ונעים לאחיזה, והנהג יהנה משפע של תאי אחסון.

בצד הביקורתי נציין את הנדסת האנוש, שלא עומדת בסטנדרט ה"נקיון" של 2015. בעוד המתחרים מנסים ליצור מערכות דמויות סמארטפון, בוולוו משתמשים במערכת מולטימדיה ישנה ומורכבת לתפעול. אינספור תפריטים עם כתב צפוף וקטן מקשים על התפעול בנהיגה, שתי גלגלות שונות משמשות לדפדוף, ועומס יתר של כפתורים על הקונסולה משלים את הבלגאן בעיניים.

המושבים הקדמיים נוחים מאוד, אם כי קצת נמוכים, והגג הנמוך יאלץ אתכם להתכופף בכניסה לרכב. מי שהגדיר את וולוו כמכונית לגיל הזהב, לא נהג כנראה ב-V40. כוונון חשמלי מצוין מאפשר להגיע בקלות לתנוחת נהיגה טובה.

גם מאחור העיצוב מכתיב גג נמוך, וקשה לצאת ולהיכנס מהרכב. אחרי שמתמקמים בפנים, נהנים הנוסעים ממרווח פנימי סביר וממושב נוח למדי - אך רק שניים יוכלו ליהנות ממנו, בגלל תעלת הינע גדולה במרכז הרצפה. הגג הנמוך פוגע במרווח הראש לגבוהי קומה. תא המטען של הוולוו גדול ושימושי.

רשימת האבזור נדיבה כבר בגרסת הבסיס אותה בחנו, אבל בלטה בחסרונה מצלמת הרוורס - שמתומחרת על ידי היבואן בכ-6,500 שקלים. בהתחשב בשדה הראיה הגרוע לאחור, זוהי תוספת חיונית.

נוחות נסיעה

מכוניות משפחתיות שהופכות לספורטיביות סובלות בדרך כלל מפגיעה אנושה בנוחות הנסיעה. קחו סיבוב על רנו מגאן RS או על אלפא ג'ולייטה תלתן ירוק, והכירופרקט שלכם יסביר לכם בדיוק במה מדובר. בוולוו V40 זה לא המצב, תודה לאל.

בתוך העיר הנוחות אמנם לא מושלמת, והוולוו לא מסננת לגמרי את השיבושים; יש ריסון בולט ותזוזה קשיחה ומהירה של המתלה במעבר על פס האטה, למשל, בצורה שמזכירה את אודי A3 המוצקה - ופחות את וולוו S60 הנינוחה.

כשיוצאים מחוץ לעיר הופכת הנוחות למעולה, על סף המושלמת. ה-V40, גם בגרסה הזו, מגהצת היטב את כבישי ישראל הגליים, מרוסנת ויציבה להפליא, ומעניקה תחושת שלווה ונינוחות.

בידוד הרעשים טוב מאוד, אם כי מעט רעשי רוח וצמיגים חדרו לתא הנוסעים. מהמנוע לא שמענו אפילו ציוץ - וזה שונה לחלוטין מהמצב במתחרות הספורטיביות של ה-T5.

מנוע ותיבת הילוכים

יש משהו קצת מתנשא במנוע של הוולוו. כל עוד הוא לא עולה למרכז הבמה ופוצח במופע הסולו שלו, הוא פשוט נח לו מאחורי הקלעים ומסתפק במשלוחים זעירים של מנות כוח מדודות. בדקות הראשונות לא תרגישו כמה הוא חזק, וגם אם תעלו על כביש 6 ותשייטו ב-130 קמ"ש, כולל עקיפות פה ושם, לא תצליחו להבין מי ומה הוא באמת. בתנאים השגרתיים האלו, גם אם הם נעשים בקצב מהיר מהרגיל, המנוע הזה סולידי מאוד ומאופק.

רק כשמגיעים למקומות הנכונים, ומפצירים בו לתת את השואו שהוא יודע - מבינים באיזו מכונת מלחמה מדובר. המנוע הזה אולי לא מרגיש חזק כמו שהוא, אבל מבט על לוח השעונים (או על הסטופר) מבהיר באילו ספירות הוא חי. התאוצה פנומנלית, קצב צבירת המהירות מסחרר, והוא פשוט לא מכיר במצבי ביניים של "השהיית טורבו" או "תחום לא יעיל". קצב צבירת המהירות ההיסטרי נמשך גם כשהמהירות מגיעה למספרים שהמשטרה תשמח לשלוח כאייטם לאולפן שישי.

תיבת ההילוכים של וולוו, עם 8 יחסי העברה, טובה לכשעצמה - אך לא מתעלה לגבהים של המנוע. במצב הפעולה הרגיל שלה היא לא תמיד חלקה, ועלולה לחבוט מעט בהאצה חזקה או בנהיגה עירונית צפופה. דווקא במצב הספורטיבי היא פועלת באופן חלק יותר, ולחסרונה רשמנו גם את היעדר השליטה מההגה.

צריכת הדלק במהלך המבחן עמדה על 8.8 ק"מ לליטר, נתון מצוין לתנאי המבחן המאתגרים.

התנהגות כביש

אז אחרי כל ההשתפכות שלנו על המנוע, מגיע מהר מאוד הרגע שבו השלדה והצמיגים צריכים לגשר בינו לבין האספלט. בוולוו כמו בוולוו, ההתנהגות בטוחה מאוד - אבל לצערנו לא מספיק ספורטיבית.

בהאצה חזקה הצמיגים מתקשים להוריד את הכוח לכביש, שכן מדובר בהמון כוח שיורד דרך הנעה קדמית לצמיגים עדיני נפש; לוחמת הגה תלווה את הנהג בשניות הראשונות להאצה, ובכבישים מפותלים הנטיה היא לתת היגוי בגלל עודפי כוח עם צמיגים ומתלים רכים מדי. במכוניות ספורטיביות בדרך כלל פותרים את הבעיה הזו באמצעות מערכת דיפרנציאל מוגבל החלקה, אלקטרונית או מכאנית, אבל בוולוו אין מערכת כזו - ולכן ישנה התערבות מאסיבית של בקרת היציבות, שמתקנת כל הזמן וקוטעת את קצב הנהיגה. המשמעות בפועל היא ברגע שמכניסים את הוולוו לתוך פניה ומורידים הרבה משקל לפנים, היא צוללת בחדות פנימה - אבל עם הגז ביציאה צריך לחכות קצת יותר, כי עד שההגה לא לגמרי ישר הבקרות חותכות את הורדת הכוח באכזריות.

בסוף, אם נמדוד את זה במנותק מהרגש, הוולוו תהיה מהירה מאוד גם על הכביש המתפתל - בעיקר בזכות האחיזה הגבוהה, ובתנאי שננהג אותה במדויק "לפי הספר". האם זו הדרך הכיפית לייצר משפחתית ספורטיבית? כנראה שלא. אנחנו היינו מעדיפים קצת יותר שובבות ואפשרות להביע את עצמנו, אבל את הוולוו זה לא מעניין. היא רוצה להגיע ממקום למקום מהר ובטוח, והיא תדאג שזה יקרה.

סיכום

וולוו V40, גם בגרסת ה-T5 העוצמתית, היא לא מכונית ספורטיבית של ממש. אבל מכיוון שמעטים הלקוחות שמחפשים סכין קצבים בסביבה הזאת, ומכיוון שאלו יוכלו למצוא את מבוקשם אצל רנו או סובארו, נראה שה-V40 היא חבילה מעניינת מאוד בגרסה הזו. ה-T5 מותחת עוד יותר את איכויות הפלטפורמה, ומביאה לסגמנט המשפחתיות היוקרתיות המון המון כוח - מה שמאפשר נהיגה סופר מהירה ובטוחה, כל זאת לצד הערכים המסורתיים של עיצוב, עידון, נוחות ואלגנטיות. עסקה מאוד מעניינת.


לדגמי וולוו בישראל - וולוו

למאמר זה התפרסמו 1 תגובות