טויטה אבלון הייבריד, מכונית סאלון אמריקנית גדולת מימדים, הוצגה ב-2012 ועברה לאחרונה מתיחת פנים. לישראל מגיעה האבלון (בדגם שלפני המתיחה) ביבוא מקביל על ידי "אלבר", יחד עם עוד מספר דגמים של טויטה מהשוק האמריקאי. חלקם, כמו הטויטה פריוס והקאמרי-הייבריד, מיובאים גם על ידי היבואן הרשמי, וחלקם, כמו הטיוטה סיינה והאבלון, לא נמצאים באולמות התצוגה של היבואנית.
פתיחת השוק לייבוא מקביל נעשתה בעצלתיים הן מצד הרשויות והן מצד היבואנים הקיימים ויתר השחקנים בשוק. היבואנים המקבילים אינם מפרסמים את מרכולתם בעוצמה המתקרבת לאלו של היבואנים הותיקים, אבל יש מקום לפרגן לאלבר על הרחבת ההיצע בישראל של מספר דגמים של טויוטה, יצרן הרכב הגדול בעולם.
טויוטה אבלון, שניצבת בפסגת היצע המכוניות של טויוטה, מוגדרת בארה"ב כמכונית פרימיום (הקאמרי, למשל, מוגדרת כמשפחתית-גדולה). מדובר במכונית ענקית, המשתרעת על כמעט 5 מטר לאורך ולמעלה מ-190 ס"מ לרוחב. היא מיועדת ומשווקת בעיקר בשווקים האמריקאים (ציי רכב ופנסיונרים בפלורידה) ובארצות המפרץ הפרסי. תג המחיר שניתן לה בארץ הקודש הוא כ-260,000 שקל. מאחר ואהבנו את הטויוטה קאמרי-הייבריד, יצאנו לבדוק אם גם לאחותה המגודלת יש בשורות עבורנו.
עיצוב
טויוטה אבלון נראית מרשימה. כשהגעתי לאירוע בו היתה חניה נפרדת ל-VIP - פתח לי השומר את המחסום בלי לבקש שאציג את אישור הכניסה. לאבלון (בוודאי בשחור, כמו במכונית המבחן) יש אפקט הגעה שאין להתעלם ממנו. העיצוב עמוס מאוד (למשל: פנסים קדמיים הבולטים מקו הרכב) אבל המכלול שלם ומרשים מסך חלקיו. במתיחת הפנים הקרובה תותאם החזית של האבלון לחזית העדכנית של טויוטה ומעניין לראות כיצד זה ישפיע על חזותה המרשימה הנוכחית.
תא הנוסעים
אולם הנוסעים (זו לא טעות) של טויוטה אבלון מרווח בצורה יוצאת דופן. כסא הנהג מתכוונן היטב חשמלית לכל הכיוונים, גם ההגה ניתן לכיוון למעלה ולמטה ופנימה-חוצה, ויש אפשרות לשמור את כל הכיוונים (כולל המראות) בזכרון המושב. הרכב אינו מתאים לטבעונים: משטחי עור כהה, משובחים ועצומים, מכבדים את נוכחותם של באי הרכב (אם כי העור השחור שמעל הקונסולה המרכזית קולט ופולט חום בצורה מעיקה מעט). בכל ארבעת המושבים יוכלו לשבת בנוחות נוסעים כבירי קומה, למעט המושב האמצעי מאחור המתאים לבני אנוש ממוצעים.
איכות ההרכבה מעולה, אם כי המשטחים הנמוכים יותר מעט חלולים. האבזור הפנימי עשיר מאוד: גימור עץ בחזית הקונסולה המרכזית, מזגן עם בקרת אקלים מפוצלת המגיעה גם לאחור, ובמיוחד למושב שמאחורי הנהג (שם כנראה יושב המנכ"ל המוסע על ידי נהג), שליטה על הטלפון ומערכת הקול מגלגל ההגה, בקרת שיוט, מערכת לניטור לחץ האוויר בצמיגים, דיבורית בלוטות', מגוון שקעים לטעינת מכשירים, מראה פנימית עם מצפן המתכהה מעצמה ועוד. מסך המולטימדיה מוצב בזווית אופקית מדי, לא מוצל מספיק ולא גדול - וגם תדרי הרדיו לא מותאמים במאה אחוז לישראל. למעט המסך, הכל עשוי מאוד ברור, מאוד "טויוטה". גם ילידי המחצית הראשונה של המאה שעברה יסתדרו היטב עם הרכב ויצליחו להפעיל בקלות את כל השכלולים.
מבחינת עזרי הבטיחות נצטרך עוד עמוד כדי לסקור את כל ציוד הבטיחות שיש ברכב, מעשר כריות אויר ועד תאורת יום הנדלקת אוטומטית. מערכת מובילאיי ניתנת לכל הרכבים על ידי היבואנית אלבר.
תא המטען קטן יחסית (396 ליטר), כמצופה ממכונית היברידית המחביאה את הסוללה מתחת לרצפת תא המטען (ואכן, גם הגלגל הרזרבי צנום ודק). סף ההטענה מעט גבוה.
נוחות נסיעה
טויוטה אבלון היא מכונית רכה. רכה מדי. כיול המתלים שלה מזכיר מכוניות אמריקאיות ענקיות של פעם. הצפייה, במקרה זה, היא שהמכונית תהיה נוחה מאוד לפחות על שיבושים עירוניים מצויים: מכסי ביוב, פסי הרעדה וייתר מפגעים מוניציפליים. אז, כמו שנהוג לומר: זהו שלא. האבלון משדרת לנהג בבירור את כל השיבושים במהירויות נמוכות, כאילו ניתן לבצע עימה סקר מפגעים. אם בתוך העיר הביקורת החריפה היא ביחס למצופה מרכב בקבוצת המחיר שלה, הרי שמחוץ לעיר המצב עוד פחות מוצלח. כל עוד נוהגים עמה בקו ישר בכביש חדיש ותקין הנוחות מצויינת, אבל בכביש בין עירוני מעצ"י טיפוסי, המתלים נסגרים בנקישה על כל שיבוש משמעותי והרכב עסוק כל הזמן בנסיון לשמור על יציבות אנכית – מה שלא לגמרי מצליח לו.
בידוד הרעשים מעולה (כמעט ברמה שהורגלנו אליה בלקסוס). רעשי מנוע ורוח כמעט ולא נשמעים, למעט בהאצות חזקות.
מנוע ותיבת הילוכים
טויוטה אבלון משווקת עם יחידת הנעה היברידית, המשלבת מנוע בנזין בנפח 2,500 סמ"ק ומנוע עזר חשמלי. ההספק המשולב של המנועים מגיע ל-200 כ"ס ו-35 קג"מ מכובדים, שמביאים את האבלון מעמידה ל-100 קמ"ש תוך 7.2 שניות, למרות משקלה הכבד למדי (1,630 ק"ג). הנתונים הרשמיים טוענים לצריכת דלק משולבת של 17.1 ק"מ לליטר.
אחרי שמרימים את העיניים מדף הנתונים, ניתר לומר שמדובר במנוע מצוין. כבר במהירות נמוכה, בה פעיל בעיקר המנוע החשמלי, האבלון מגיבה בנחישות ובזריזות. עד לכניסת מנוע הבנזין לפעולה היא עושה זאת גם בדממה מרשימה (למעט רעש המתלים עליהם כבר דיברנו). עם כניסת מנוע הבנזין לפעולה המנוע ממשיך במתן כח זמין ומספק בצורה חלקה ולינארית, אם כי די מהר המנוע גם מייצר רעש בלתי נעים (אבל לא מציק במיוחד). אין בעיה לצאת לעקיפה בכל מהירות, גם בעליה.
צריכת הדלק שמדדנו, במבחן מאומץ בחלקו, עמדה על 12 ק"מ לליטר. ניתן בהחלט לצפות לכ-14 ק"מ לליטר בנסיעות מתונות יותר. נתונים טובים מאוד לרכב מגודל שכזה.
התנהגות כביש
אמריקה הקלאסית. ההגה של טויוטה אבלון רך מדי (למעט במצב ספורט אז הוא סתם רך) ולא נותן מידע כלל. בסיבובים, הצמיגים זועקים כבר במהירות נמוכה והאבלון הגמלונית ובעיקר המאוד-ארוכה מאבדת אחיזה בצורה הגורמת לנהג של המנכ"ל לסובב את הרכב לאט - לאט. למרות ההיכרות שלנו עם הסגנון האמריקאי, התאכזבנו מההתנהגות של האבלון - בעיקר לאור התנהגות הכביש הטובה בהרבה של טויטה קאמרי.
סיכום
למי מתאימה טויוטה אבלון? לפנסיונרים במיאמי, בדרך למשחק הברידג' - בהחלט. אבל אלו לא נמצאים כאן בישראל. אבל האבלון תתאים גם למנהלים המעוניינים ברכב מרווח מאוד עם תדמית ירוקה ואופנתית, ואלו כבר משתייכים לזן נפוץ מעט יותר. כך או אחרת, עם תג מחיר של למעלה מרבע מיליון שקל - צפויים לאבלון חיים קשים מאוד כאן בישראל.
לדגמי טויוטה בישראל -
טויוטה
למאמר זה התפרסמו 9 תגובות