מרץ 2005: פיג'ו 107, סיטרואן C1 וטויוטה אייגו מוצגות באירופה. בישראל מחייכים בביטול - מי יקנה פה רכבים כאלו? פברואר 2009: פיג'ו 107 מגיעה לישראל, במקביל למכוניות מיני נוספות כמו סוזוקי אלטו ויונדאי i10. המחיר עומד על 90 אלף שקל, סכום שנראה נמוך באותם ימים. דצמבר 2010: סיטרואן C1 קופצת לגיחה קצרה לישראל, ומוכרת כמה מאות יחידות עד שהשיווק נעצר בשל ענייני ביורוקרטיה. מרץ 2012: באיחור של 7 שנים, טויוטה אייגו מגיעה סוף סוף ארצה ומוצאת את עצמה מתמודדת בשוק הרבה יותר קשה מזה שציפה לאחותה מבית פיג'ו. האייגו נמכרת במחירים גבוהים יחסית, ונאבקת מול מתחרות איכותיות כמו קיה פיקנטו, שברולט ספארק, פיאט פנדה ועוד 2 תאומות זהות שנמכרות במחיר נמוך יותר באולמות התצוגה של לובינסקי. נובמבר 2012: iCar לוקח את טויוטה אייגו למבחן במטרה לענות על שאלה אחת חשובה: האם הסמל של טויוטה, שזוכה להערכה רבה מהקהל הישראלי, יספיק לאייגו בכדי להתגבר על כל המכשולים האלו?
כבר במבט ראשון, רואים שיש באייגו משהו שאין באחרות. היא חמודה. באמת מותק. צבירי הפנסים העגולים מאחור, המראות המעוצבות, החיוך השמח מלפנים - זו מכונית שעושה טוב על הלב. בצבע שאינו לבן היא יכולה להיות מתוקה אפילו יותר. גם מבפנים העיצוב צעיר וססגוני, אך לא שונה מזה של האחיות הצרפתיות. אדריכלי הפרויקט הזה, שמשותף כאמור לצרפתים וליפאנים, הבינו שבעיצוב אפשר להשקיע יחסית בזול. זה בטח יותר זול מלייצר מוצר משעמם ואיכותי.
טויוטה אייגו. קטנה וחיננית / צילומים: יתיר דוידוביץ
כדי לשמר את מחירה הזול של המכונית, היו חייבים לחסוך - אז חסכו. החיסכון ניכר בכל פינה אליה מביטים, וגם איפה שלא. לפעמים החיסכון הגיוני מתבקש, אך לפעמים הוא מצחיק עד כדי אבסורד. נדגים: המתכננים חסכו בדיפון של הגג, שמרגיש דק מאוד. הגיוני. חסכו בנפח של תא המטען, שיכול להכיל שני תיקי צד קטנים בקושי. גם זה הגיוני, שכן מדובר במכונית עירונית. חסכו גם באיכות החומרים והפלסטיקה, ואפילו זה מתקבל על הדעת. אבל למה לעזאזל חסכו בפתח המיזוג המרכזי, שמפזר אוויר לתקרת הרכב ולא ניתן לכוונון? למה התאורה בחלל הרכב נדלקת רק כשפותחים את דלת הנהג, אבל לא כשפותחים את יתר הדלתות? למה הנהג לא יכול לפתוח את החלון החשמלי שבדלת הנוסע מימין? ולמה החלונות מאחור כמעט ולא נפתחים? יש עוד כמה וכמה קושיות כאלו שיכולנו להמשיך ולשאול, אבל את התשובה כנראה תהיה זהה: רצו לייצר רכב זול, אז חסכו איפה שרק אפשר. לא מתאים לכם? תוסיפו 30 אלף שקל ותקנו טויוטה יאריס.
על אף שמדובר במכונית קטנטנה, מאחור יש די מרווח עבור 2 נוסעים. המושב האחורי מכיל שני מקומות ישיבה בלבד, כך שמקום במימד הרוחב לא חסר ויהיה קל לעגן מאחור זוג מושבי בטיחות או לדחוס לשם צמד נוסעים שמנמנים. רצוי שהנוסעים יהיו נמוכים, שכן המרווח לראש ולרגליים מוגבל. ההשתחלות לתוך המושב האחורי לא נוחה, בגלל מפתח צר של הדלת וסף כניסה גבוה שצריך לדלג מעליו. מלפנים המרווח סביר, כאשר גבוהי קומה עלולים לחכך את רגליהם בפקדי המיזוג. ריפוד המושבים רך ונעים יותר מאשר זה שבפיג'ו 107. תא המטען קטן מאוד, ופתח ההטענה שלו צר וגבוה. לא שימושי.
תא הנוסעים של האייגו פשוט אך מרווח יחסית / תמונת יצרן
אחרי כל הביקורת על החיסכון שנקטו בו מהנדסי הרכב, ודאי תופתעו לשמוע שהאייגו נוסעת לא רע בכלל. גם אנחנו הופתענו. המנוע הקטנטן, בנפח 1,000 סמ"ק, מצליח להיות זריז למדי כאשר מושכים אותו לסל"ד הנכון (והגבוה). איך תדעו שאתם שם? שומעים. צליל המנוע שקט כאשר העבודה איטית, אך בהאצות חודר רעש מוגזם לתא הנוסעים. לא צריך להיבהל: זה אומר שהכל עובד כמו שצריך, והאוטו זז. בתוך העיר, הנסיעה באייגו מאוד נעימה. ההגה והקלאץ' רכים ונוחים לתפעול, וההילוכים ארוכים כך שלא צריך להתעסק איתם יתר על המידה. ידית ההילוכים עצמה פחות מוצלחת, שכן היא נוקשה יחסית ולא מספיק מדויקת. רמת הנוחות סבירה, והתלונה העיקרית בנסיעה העירונית מתייחסת לשדה הראיה: איך מצליחים לייצר רכב כל כך קטן עם שדה ראיה כל כך גרוע בנסיעה לאחור?
מחוץ לעיר אנחנו שוכחים משדה הראיה, אבל מתחילים לגלות את הצדדים הפחות חיוביים של המנוע. הוא מתקשה להביא את הרכב למהירויות גבוהות ולוקח את הזמן שלו בעקיפות. מרוץ לילי מול קיה פיקנטו שנקרתה בדרכנו הסתיים במבוכה קלה ובמבטים משתאים מצד העוברים והשבים. כאשר מגיעים כבר למהירויות הגבוהות, האייגו מסתדרת לא רע עם הקצב ומשייטת בקלות על 120 קמ"ש. הרכב הזה מסוגל בהחלט להתמודד עם נסיעות בין עירוניות, ואפילו לשמור על רמת נוחות טובה ועל יציבות מרשימה, אבל העבודה התובענית הזו גובה את המחיר בצריכת הדלק - שעמדה במהלך המבחן האינטנסיבי על 13.2 ק"מ לליטר.
מי שאהב את המכוניות הקטנות של פעם וזוכר בערגה נוסטלגית את התנהגות הכביש השובבה שלהן, ישמח לדעת שהאייגו יודעת לייצר חיוכים על הכביש המתפתל. זה לא בגלל שהיא כל כך טובה שם - עם הגה אילם, מנוע חלש וצמיגים קטנים זו בטח לא מכונית דינאמית - אבל דווקא בגלל חוסר הרצינות שלה והגישה הקלילה והבלתי מחייבת, הצלחנו לא פעם ליהנות מכניסה מהירה לכיכר.
בסופו של יום, טויוטה אייגו היא מכונית עירונית מוצלחת. היא תתאים גם כרכב לסטודנטים רווקים שצריכים מדי פעם לנסוע מעיר לעיר, ותשמש בכבוד גם כרכב שני במשפחה עם שני ילדים (כל עוד אין צורך בתא מטען). היא זולה לרכישה ולאחזקה, ובקלות ניתן גם להגיע איתה לנתוני צריכת דלק מעודדים - אבל האם היא באמת שווה 6,000 שקל יותר מסיטרואן C1? על פניו, ודאי שלא. אלו מכוניות זהות לחלוטין. מצד שני, אפשר בהחלט לשער בסבירות גבוהה שבעוד כמה שנים יהיה קל יותר למכור רכב עם סמל של טויוטה מאשר רכב עם לוגו של סיטרואן. ייתכן וגם ומחירוני המשומשות יתמכו באייגו יותר מאשר באחיותיה, ולטעמנו זהו הקלף החזק ביותר שמחזיקה טויוטה אייגו.
