טויוטה פרואייס, חלילה שלא תתבלבלו עם הפריוס, היא לא שיתוף הפעולה הראשון בין החברה היפנית לקונצרן PSA (פיג'ו-סיטרואן). שיתוף פעולה דומה פגשנו בשלשיית מכוניות מאוד שונה, העונה לשם טויוטה אייגו, פיג'ו 108 וסיטרואן C1.
הפרואייס הוא הגרסה היפנית למכונית מאוד מוצלחת מצד סיטרואן - הג'מפי. הרכב החדש אמור להכניס את טויוטה לשוק די צפוף וקשה, כזה שנשלט באופן מסורתי על ידי מותגים אירופאיים. היפנים בונים על השם המעולה שיש לטויוטה, בטח ובטח ברכביהם המסחריים (זוכרים את טויוטה הייאס של הקיבוצים?) כדי להשתלט על נתח שוק יפה בקבוצה.
למבחן התייצבה גרסה קצת מוזרה של הפרואייס. לא מדובר ברכב נוסעים מלא - יש כאן בסך הכל שישה מושבים בשתי שורות של שלושה. מחיצה דקה מפרידה בין הנוסעים לבין תא מטען סגור. הגרסה הזאת אמורה לתת פתרון למי שצריך גם מטען וגם הסעת נוסעים. בהיצע יש גם גרסה יותר ארוכה (long) וכן גרסאות מטען בלבד ונוסעים בלבד, הכל בהרכבה מקומית. לסיטרואן לעומת זאת יש גם גרסה קצרה.
עיצוב
כשאלוהים חילק את היופי, הוא לא לקח בחשבון רכבים מסחריים גדולים. ואיכשהו, הפרואייס (וגם אחיו הצרפתי יש לומר) נראית לא רע בהתחשב בכך שנקודת המוצא הייתה לבנה של איטונג.
הגריל גדול ונוכח ומזכיר את שפת העיצוב של המותג היפני, ובצד יש פס פלסטיק קטן שדואג לשמור על תחושה קומפקטית למרות בסיס הגלגלים הגדול. מאחור זה סתם נראה כמו משטח לבן נוסע, אבל באמת שלא ציפיתם ליותר, נכון?
מבפנים העיצוב חביב, ובזכות מערכת מולטימדיה מקורית חייבים לציין שהוא נראה טוב יותר מאחיו הצרפתי. ביחס לרכבים מהסוג הזה המולטימדיה וידית ההילוכים המיוחדת מעניקים לרכב מראה מוצלח ועדכני. שילוב גוונים של אפור ושחור מעניק טיפה חיות לתא, במידת האפשר כמובן.
תא נוסעים
מעבר לעיצוב הסביר, לפרואייס איכות חומרים מאוד בסיסית ואיכות הרכבה סבירה עד טובה. המסחרית של טויוטה מציעה שלושה מושבים קדמיים. מושב הנהג מתכוונן לגובה ומציע טווח תנועה די גדול וטוב. סידור הדוושות והטווח המוגבל של ההגה מקשים על מציאת תנוחת ישיבה אידיאלית. בדרך כלל הסידור הזה מאלץ תנוחת ישיבה קרובה וגבוהה מדי, והח"מ, שלא מתנשא לגובה מרשים, בכלל נאלץ לשבת קרוב מדי ולהרגיש כמו סבתא ברוב ימי המבחן. המושבים הבאים מרווחים באופן מפתיע ושלושה נוסעים ישבו מקדימה ללא קושי ובנוחות די טובה. אפילו הבליטה של ידית ההילוכים (חוגה עגולה במקרה הזה) לא מצליחה להפריע לרגליים של הנוסע האמצעי כל עוד הוא לא גבוה מדי. המושבים רכים ולא תמכו מספיק בגוף בנסיעות ארוכות, אך הם היו מאוד נעימים מבחינת מגעם וספוגיותם.
אחד הפרמטרים החשובים שסיטרואן (זו לא טעות) יודעת לטפל בהם מעולה הוא נושא תאי האחסון בתא הנוסעים. איכשהו בפרואייס / ג'מפי הנושא הזה לא תוכנן היטב. יש אמנם המון תאים שונים המאפשרים לשים ציוד, לוחות כתיבה ועוד שלל דברים ברחבי התא, אבל נראה שאין קשר בין גודל ומיקום התאים לבין הצרכים של הנהג העובד.
התא בו אפשר להניח לוח כתיבה גבוה מדי ולא נוח לשלוף ממנו דברים בקלות. אין מחזיק כוסות בסביבה נוחה לנהג, מה שמאלץ שליחת יד הרחק קדימה כדי להגיע לכוס. על מקום לסלולארי ולארנק בכלל אפשר לחלום. המקומות הפרקטיים נמצאים רחוק מדי והמקומות הקרובים ישלחו את הציוד האישי שלכם לרצפה בכל האצה, כי אפילו דופן מינימלית לא חשבו לתכנן להם.
מסך המולטימדיה לא רק נראה טוב - הוא גם מתפקד מעולה. קיצורי הדרך "סטייל פולקסווגן" מאפשרים ניווט מהיר וקל גם במהלך נסיעה. הכפתורים בדרך כלל גדולים ונוחים לשימוש וברכב המבחן גם הייתה מערכת ניווט של Waze מבוססת אנדרואיד. אז המולטימדיה עבדה אחלה, אבל מדי פעם הרכב סירב להעביר בין המולטימדיה המקורית למערכת הנוספת של אנדרואיד.
אחרי המושב הקדמי, המושב האחורי מאוד מאכזב. הגישה עצמה קלה בזכות מדרגה ודלת הזזה. אבל המושב עצמו, שמורכב בארץ, פשוט מאוד ולא הייתם רוצים לשבת בו לנסיעה ארוכה או על בסיס קבוע. הוא גם צר יחסית ושלושה מבוגרים לא יוכלו להתרווח, ובנוסף לכל זה המרווח לראש של נוסעים גבוהים לא יהיה מוצלח. אם הרכב צפוי לשרת בעלי משפחות שזקוקים לתא מטען גדול, היינו משקיעים יותר בהתקנת מושב מוצלח מזה. גם הגימורים מאחור פשוטים יותר, ורווחים בחלונות הפשוטים שעל הדלת ובין הדלת לתא המטען מייצרים רעשי רוח נוכחים מאוד. בכלל, כל הפלטה שמפרידה בין תא המטען לתא הנוסעים מרגישה פשוטה מאוד. יכול להיות שזה נשמע קטנוני, בטח ברכב מסחרי, אבל רכבים שזוכים לטיפול דומה באירופה מסיימים כמובילי נוסעים די לגיטימיים.
תא המטען מציע מפתח רחב ונמוך, וקל להעמיס עליו ציוד כבד. בגרסה שקיבלנו, עם ההפרדה בין תא הנוסעים והמטען, לא ניתן להעמיס חפצים ארוכים מדי. אנחנו העמסנו מאחור שולחן לא ארוך וכיסאות, והם מצאו את מקומם בקלות מפתיעה. מתברר שהמבנה הקובייתי טומן בחובו יותר מרווח לרוחב ולגובה ממה שרומז המראה שלו. הסרת המחיצה תאפשר הגדלה משמעותית בגמישות המטען אותו אפשר לסחוב.
נוחות נסיעה
טויוטה פרואייס מפתיע עם נוחות נסיעה מצויינת. אנחנו לא מתכוונים סתם לנוחות טובה, אלא ממש טובה. המתלים מכויילים באופן כל כך רך, שאם תקפצו ממטוס ותנחתו על הגג של הפרואייס יש סיכוי שתשרדו (אבל אל תנסו את זה בבקשה).
הנינוחות של מערכת המתלים מעניקה חיים די קלים בנסיעות בין עירוניות ארוכות. האוטו שט לו על המתלים, אך בזכות האורך, הנדנוד המעצבן של מתלים מהסוג הזה לא מפריע יותר מדי. על מהמורות ממש גדולות או במקרה שתתעלמו מהעובדה שמתקרב אליכם פס האטה משמעותי, המתלים יסגרו מהלך בנקישה קשה וכואבת. את הרכב לא תהרסו, וגם הגב ישאר שלם, אבל זה לא נעים ונשמע רע.
לאור זאת, בתוך העיר מומלץ לא לאתגר שיבושים גדולים במהירות גבוהה. כל עוד תסעו במהירות הגיונית הטויוטה תצליח לסנן באופן מתקבל על הדעת את מרבית השיבושים.
במהירויות גבוהות הנוחות טובה יחסית, אך בידוד הרעשים הרבה פחות מוצלח. במהירויות כביש 6, ובטח על משטחים לא טובים, קשה לשוחח ברכב. הרעש שעולה, בעיקר מהחלונות האחוריים ומאחורי המחיצה (התקנה מקומית כבר אמרנו?) פשוט חזק מדי. או במילים אחרות, זה לא שאנחנו בדרך לרבנות, פשוט נסענו ב-110 קמ"ש.
מנוע ותיבת הילוכים
באופן מפתיע לרכב מסחרי, קל לעבור את המהירות המותרת. ממש קל. בגדול, כל עוד אין 1.16 טון של ציוד (משקל ההעמסה המותר) הפרואייס צריך להתמודד עם 1,700 ק"ג של משקל עצמי, וזה לא הרבה. זה בטח לא הרבה כשמקדימה נח לו מנוע דיזל חזק עם כ-180 כוחות סוס ולמעלה מ-40 קג"מ.
כל לחיצה על דוושת התאוצה מזניקה את הרכב בסערה קדימה, משל הוא היה מסחרית מירוץ מהפרק של טופ-גיר, ולא קובייה לבנה עם סמל של טויוטה בחזית. התגובה של הדוושה מיידית והמסחרית אוהבת להזדרז קדימה, גם במחיר של צריחות צמיגים שאופייניות לרכבים הנהוגים בידי קהל צעיר יותר וטיפש יותר.
המנוע באמת מאוד חזק, אבל הוא מספק את מרכולתו המרשימה בתחום סל"ד מצומצם. במילים אחרות, תנסו לתת גז לפני שיא ההספק (2,000 סל"ד) ולא יקרה הרבה. תנסו להמשיך עם התאוצה לאחר שיא ההספק (3,750 סל"ד) והתיבה תעביר לכם הילוך אם תרצו וגם אם לא.
התיבה עצמה חלקה ונעימה רוב הזמן. לעיתים רחוקות תחת עומס, או במעבר בין רוורס לנסיעה קדימה, היא יכולה להעביר הילוך באופן לא ממש אלגנטי. לתיבה יש מצב ידני שמאפשר שליטה מההגה. השליטה נוחה ונחמד מאוד להשתמש בכוח המנוע, המכובד, כדי למנוע מהרכב "לברוח" לכם בירידות ארוכות או כדי לנהוג בכביש מפותל בקצב גבוה - עד כמה שאפשר.
למרות המנוע החזק והביצועים הטובים, ואולי בגללם, צריכת הדלק הסופית במבחן היתה די שפויה עם 10.8 ק"מ לליטר. נהיגה רגועה יותר תניב תוצאות קצת יותר טובות, אבל גם בשיוט רגוע מאוד התקשינו לראות נתון טוב מ-12 ק"מ לליטר.
התנהגות כביש
הפרואייס מציג התנהגות צפויה מאוד ובטוחה מספיק בשביל רכב מהסוג הזה. האחיזה האבסולוטית טובה. לא מושלמת, אבל שוב, מספיק טובה בשביל רכב כזה. רכינת המרכב, שקשורה גם לרכות המתלים, מאוד ברורה ומאוד עמוקה והיא מנטרלת כל מחשבה בדבר כניסה מהירה לסיבובים. המרכב הארוך משמעותו שהמשקל עובר לאט והרכב מרגיש מאוד גמלוני.
ליום יום על כבישים נורמליים הוא יהיה יותר מבטוח, אבל אל תנסו לקחת אותו למקומות בהם הוא לא צריך להיות. הבלמים טובים אבל היינו שמחים ליותר נשיכה ולתגובה יותר חדה.
בתור רכב עירוני הנהיגה מפתיעה לטובה. ההגה מאוד ארוך ומאפשר רדיוס סיבוב די טוב. שדה הראיה קדימה מוצלח וקל לנווט את הרכב במקומות צרים. מצלמת הרוורס תופסת שטח קטן מדי מאחור והמראות הגדולות בצד לא מצליחות להעניק מספיק ביטחון בנסיעה אחורה. זהירות נדרשת וצפצוף התראה ברוורס גם יהיה מבורך.
סיכום
בסופו של המבחן, אנחנו חייבים לציין שהפרואייס היה הפתעה נעימה. ראשית, הביצועים שלו באמת מוצלחים, ולצד צריכת דלק סבירה מתקבלת יחידת הנעה שיהיה מאוד נעים להסתובב איתה. גם העיצוב ואיכות החיים של הנוסעים מלפנים טובה מספיק.
אבל לא הכל זהב בטויוטה. ראשית, המושב האחורי פשוט מדי, איכות החיים בו לא מוצלחת, אז אם הרכב אמור לשלב גם עבודה מסחרית וגם שימושים משפחתיים, יכול להיות שעדיף לנסות ולראות אם רכב קטן יותר ונוח יותר כמו הברלינגו יספיק. שנית, המחיצה המפרידה לא מאפשרת סוגים שונים של משאות בתא. היות ורוב הפרמטרים שהפריעו לנו בפרואייס תלויים בהרכבה מקומית, אז פשוט תוודאו שההתקנה נעשית בהתאם לצרכים שלכם. או אז מתקבלת מכונית מסחרית מפתיעה לטובה.
לדגמי טויוטה בישראל -
טויוטה
למאמר זה התפרסמו 1 תגובות