עד לדור הנוכחי של טויוטה פריוס, הרביעי במספר, היה ברור מה תפקידה של המכונית הזו בהיצע של טויוטה. היא עלתה כמה עשרות אלפים יותר מהקורולה, אבל בתמורה הציעה יחידת הנעה חסכונית במיוחד וידידותית לסביבה. רבים התלהבו מההצעה הזו, והפריוס הפכה למכונית ההיברידית הראשונה שזכתה להצלחה מסחרית. כך היה בדור הראשון שלה שהושק ב-1997, כך היה בדור השני שהושק ב-2003 וכך גם קרה עם הדור השלישי שהושק ב-2009.
בינתיים, הפריוס הלכה והתבססה כאייקון היברידי - אך באולמות התצוגה של טויוטה הצטרפו בינתיים גם גרסאות היברידיות ליאריס הקטנה, לאוריס המשפחתית, לקאמרי ולאחרונה גם לראב 4. אם בעבר הטכנולוגיה ההיברידית היתה ההצדקה הברורה לרכישתה של הפריוס, היום ניתן לרכוש משפחתית היברידית במחיר נמוך יותר - והפריוס החדשה, שהגיעה לישראל ב-2016, תיאלץ לייצר טיעונים חדשים כדי לשכנע את הלקוחות להעדיף דווקא אותה.
טויוטה פריוס תמיד חרגה מהקו השמרני של טויוטה, וגם הדור הרביעי שלה מצליח להפתיע ולחדש. הקווים חדים, כמעט אלימים, והמכונית בהחלט לא פשוטה לעיכול. הפנסים הם האלמנט הבולט ביותר, והם לא לבד ברשימת החריגים: הגג מגיע לשיא הגובה שלו מעל המושבים הקדמיים (בד"כ זה קורה במרכז הרכב או מאחור), הזנב נחתך בחדות עם קורה C מושחרת שמתמזגת לתוך תא מטען ספק סדאן ספק האצ'בק, והחלון האחורי עצמו - כמו בפריוס הקודמת - נמתח כמעט לכל אורך דלת הבגאז', וקורה עבה חוצה אותו לרוחב. יהיו שיאהבו את העיצוב של הפריוס, אחרים ודאי ירתעו ממנו, ולכולם יהיה קשה להתעלם מהמכונית הזו.
תא הנוסעים
גם מבפנים נמשך העיצוב העתידני של טויוטה פריוס, אם כי כאן זה כבר קל יותר לעיכול. לוח המחוונים, כרגיל, נמצא כאן במרכז הרכב וכל כולו דיגיטלי. שפע של מידע מורעף על הנהג מתוך המסך - ורובו מתייחס למצב הפעולה של המערכת ההיברידית ולנתוני צריכת הדלק, אם כי גם מערכות השמע והמיזוג מקבלות התייחסות. לא פעם הרגשנו קצת אבודים בתוך ים המידע, ונאלצנו לשוטט זמן רב מדי בתפריטים כדי למצוא פריט זה או אחר. אם זה היה המסך היחיד ברכב, אז ניחא - אבל מתחתיו ממוקם מסך נוסף, מסך המולטימדיה הרגיל של טויוטה - שמציג גם הוא נתונים על תצרוכת הדלק, ומוסיף שליטה על מערכת השמע, הדיבורית ועוד. כפילות המידע בין שני המסכים מסורבלת ומיותרת.
אם מכבים את המסכים ונותנים מנוחה לעיניים, אפשר בהחלט ליהנות מהעיצוב של הפריוס. הגרסה שקיבלנו עוטה צבע לבן חגיגי, שמשתלב יפה עם השחור המבריק של החלק התחתון. צביעה לבנה מבריקה נמצאת מתחתיו, בסביבת תאי האחסון ומחזיקי הכוסות, ומשלימה עיצוב מודרני ונאה.
מושב הנהג קשה יחסית ונמוך, ולדעתנו לא יהיה נוח לבעלי מבנה גוף ממוצע ומעלה. חסרה גם תמיכת צד, וכאן הפער לעומת המושבים המצוינים של טויוטה אוריס בולט במיוחד.
מקום נוסף בו הפריוס שונה מהותית מהאוריס הוא המושב האחורי, אך כאן מאזן הכוחות מתהפך. אמנם, גם מאחור מושביה של הפריוס קשים ומעט נמוכים, אך המרווח לנוסעים מצוין - לפחות בכל מה שנוגע למרווח הרגליים ולרוחב המושב, מה שאי אפשר לומר על האוריס הצפופה. כסא בטיחות גדול נכנס בקלות, וגם נוסעים מבוגרים לא חשו בצפיפות לצידו. מרווח הראש מעט פחות מוצלח, תוצאה של העיצוב הדרמטי.
תא המטען של טויוטה פריוס נוח מאוד להעמסה בשל הדלת הגדולה, א-לה סקודה אוקטביה, אך הנפח שלו סביר בלבד. רצפת התא גבוהה, כך שניתן להעמיס בו פריטים שטוחים ורחבים - ולא אחד על גבי השני. עגלת ילדים תיכנס בקלות, גם מזוודה, אך כדי להכניס את שתיהן תצטרכו לסדר אותן לרוחב הבגאז'.
נוחות נסיעה
טויוטה פריוס היא מכונית כבדה למדי, והמתלים שלה הוקשחו על מנת להתמודד עם העומס. זה אומר שבעיר היא עלולה להרגיש קופצנית ביחס למשפחתיות רבות אחרות, וספיגת השיבושים - בעיקר הקטנים והחדים - איננה אידיאלית. פסי האטה ומפגעים גדולים עוברים בצורה עדינה יותר לתא הנוסעים, ועל כבישים מהירים הריסון מוצלח.
בתוך העיר נהנים הנוסעים משקט מופתי, הודות לשימוש הנרחב בחשמל, אך כשהמהירות עולה חודרים יותר מדי רעשי רוח וכביש לחלל הרכב. זה בולט במיוחד על רקע הפעולה השקטה של יחידת ההנעה, שנשארת כזו בכל מהירות שהיא.
מנוע ותיבת הילוכים
טויוטה פריוס, כפי שציינו בפתיחה, היא כבר לא המכונית ההיברידית היחידה של טויוטה - אך היא עדיין אייקון, וככזו היא נושאת את דגל החדשנות וההובלה בכל מה שנוגע לפיתוחים היברידיים חדשים. בהתאם, יחידת ההנעה של הפריוס הזו חדשה לחלוטין והיא משפרת את היכולות של קודמתה במספר תחומים.
ראשית - הביצועים. אם בעבר התלוננו על חולשה מסוימת של ההנעה ההיברידית, הרי שכיום המצב השתפר משמעותית. אמנם, ההספק ירד מ-136 ל-122 כ"ס, וגם נתון התאוצה לא ממש השתנה, אך התחושה היא בבירור של מכונית חזקה יותר. כבר לא צריך לסחוט עד תום את דוושת הגז בכל עקיפה, הכוח זמין מוקדם יותר, העליה לירושלים לא רועשת במיוחד, ואת הביצועים שאנחנו רגילים לקבל בכל משפחתית 1,600 סמ"ק סטנדרטית - מקבלים כאן בצורה מעודנת ונעימה, גם בלי לעבור למצב Power.
שנית - התחושות. מעבר ליכולת לקבל ביצועים בקלות יתרה, יחידת ההנעה החדשה של הפריוס כבר לא מרגישה כל כך היברידית - וזה בדרך כלל לטובתה. המעברים בין החשמל לבנזין חלקים ושקופים לחלוטין, רמת הרעש של תיבת ההילוכים הופחתה משמעותית, כולל במאמץ, וגם זו נקודה עליה התלוננו בעבר. הבלימה כבר לא מרגישה כמו טעינה של הארד דיסק, ובאופן כללי הפריוס היא יותר "מכונית" ופחות "מכונה היברידית". זה מרגיש טוב ונעים, מבלי לפגוע בתחושות הנהדרות של הנסיעה על חשמל.
לבסוף, יש את עניין צריכת הדלק. ב-3 ימים ארוכים ואינטנסיביים של מבחן מדדנו לפריוס 21.2 ק"מ לליטר, נתון מצוין בכל קנה מידה. עם הפריוס הקודמת, לשם ההשוואה, הגענו ל-18 ק"מ לליטר פחות או יותר.
התנהגות כביש
יכולת דינאמית מושחזת אף פעם לא היתה מסממני ההיכר של טויוטה פריוס, וגם הדור הרביעי שלה לא פונה לחובבי ההגה. זה בסדר גמור, הואיל ואת כל הטענות על ענייני הבטיחות ואחיזת הכביש שהעלינו כלפי הדור הקודם - נראה שהיצרנית הצליחה לפתור.
אם בעבר הסוללות של הפריוס היו ממוקמות מאחורי הציר האחורי, ויצרו "מטוטלת" שגרמה לאובדן אחיזה פתאומי, הרי שהפריוס החדשה מציגה חלוקת משקל מאוזנת בהרבה שתורמת ליציבות ולאחיזה. תוסיפו לזה את מרכז הכובד הנמוך של פלטפורמת ה-TNGA החדשה של טויוטה, יחד עם שלדה שמרגישה קשיחה ו"מחוברת" יותר לנהג ולהגה, וקיבלתם מכונית שמסוגלת להתמודד בכבוד עם שינויי כיוון פתאומיים או כבישים בעלי אחיזה נמוכה.
סיכום
טויוטה פריוס השתפרה בכל היבט שניתן לחשוב עליו. היא מעוצבת יותר, מאובזרת יותר, נוחה ומרווחת, התנהגות הכביש שלה השתפרה, ומעל לכל - היא מציגה יחידת הנעה חדשה, מתקדמת וחסכונית מאי פעם, שמהווה את המילה האחרונה בתחום ההנעה ההיברידית.
אז נכון, מי שמחפש את המכונית ההיברידית רק כדי לחסוך בעלויות הדלק, אולי יתקשה להצדיק את פער המחירים בינה לבין האוריס - למרות היתרון בצריכה של הפריוס. אבל מי שמחפש גם את הייחוד והסגנון של הפריוס, ועבורו היכולות ההיברידיות הן גם סמל סטטוס ירוק ומפגן של מודעות סביבתית, ימצא כאן מכונית שונה ומעניינת, שמצעידה את התחום ההיברידי שלב אחד קדימה.
לדגמי טויוטה בישראל -
טויוטה
למאמר זה התפרסמו 25 תגובות