טויוטה קורולה סטיישן - מבחן רכב

שלוש הקורולות דומות בסך הכל, אך יש בידול מסוים: ההאצ'בק קיבלה מראה צעיר ומחודד יותר והסטיישן אמנם מבוססת עליה עיצובית, אך ממותנת ובעלת מראה סולידי בהרבה. מהצד הפרופורציות מזכירות את האוריס סטיישן, מה שעלול לגרום לצופה להתבלבל בין הדור החדש לקודם. החלק האחורי לעומת זאת מקבל עיצוב ייחודי ומובחן והוא גם החלק המוצלח ביותר, עם צבירי פנסים מעוצבים למשעי המשתלבים בזנב מחודד ונמוך. אם ממש מתאמצים, אפשר כמעט לדמיין שמדובר בעיצוב שוטינג ברייק.

פנים הרכב תואם את העיצוב החיצוני כשאווירת הסוליד-אלגנט מופגנת בכל פינה. הגוונים אפרוריים אך יש לא מעט נגיעות בסגנון מתכתי ותיפורים שמשדרגים את האווירה. ריפודי המושבים מרגישים מעט פשוטים למגע. מבנה המושבים עם זאת מרשים יותר עם בליטות לתמיכה במותניים ושקע מעוצב שמכיל את משענת הראש. פנים הרכב דומה לשאר גרסאות המרכב בעיצוב, אך בסדאן למשל פגשנו גוונים בהירים שעושים טוב לאווירה ולעיצוב הכללי של התא. במקרה של הסטיישן מדובר בתא נוסעים תכליתי שהולם את החיצוניות. איכות החומרים ברובה טובה ואיכות ההרכבה מרשימה אף יותר. התוצאה המתקבלת היא תא נוסעים נעים לשהיה אך רחוק מלרגש.

תא הנוסעים

כשמתיישבים במושב הנהג מורגש חסרונה של תמיכה בגב תחתון. זווית המשענת מתכווננת באמצעות ידית בעלת נקודות קבועות מראש, מה שמייצר תנוחת נהיגה שאינה מושלמת עבור כל נהג. תנוחת הישיבה מרגישה גבוהה יחסית, אך חסרה תמיכה נאותה למרפק ימין מאחר והמשענת המרכזית אינה מתכווננת לגובה. 

הנדסת האנוש גם היא אינה מושלמת ויש כמה נקודות טעונות שיפור. ביניהן ניתן למנות את כפתורי בקרת האקלים הקטנים, הכפתורים הרבים על ההגה שכוללים את כל כפתורי השליטה על בקרת השיוט האדפטיבית והמולטימדיה שסובלת מכמה פאולים תפעוליים (אם כי היא דוברת עברית ומספקת איכות שמע טובה). גם לוח השעונים העמוס מצריך זמן התרגלות. 
 

בקורולה סטיישן, למרות היעוד השימושי, הורגש מחסור בתאי אחסון. התא המרכזי בתחתית הדשבורד הוקרב לטובת משטח טעינה ובין המושבים ישנם שני מחזיקי כוסות, כך שהמקום היחיד לזרוק בו ארנק ומפתחות הוא התא הסגור שבין המושבים הקדמיים. התא עצמו כולל שני שקעי מתח - האחד בחיבור 12V סטנדרטי והשני USB. 

הקורולה סטיישן, כמו ההאצ'בק, משווקת בשתי רמות גימור. הפשוטה יותר מכונה ספייס והיקרה יותר (ב-2,000 שקלים נכון לרגע כתיבת שורות אלה) מכונה ספייס פלוס, כשהאחרונה היא זו שנבחנת כאן. ההבדל העיקרי הוא במראה החיצוני המשודרג בזכות חישוקים קלים המעטרים גלגלים גדולים יותר, וכן כניסה והנעה ללא מפתח. 
 

מעבר לכך שתיהן מציעות סטנדרט אבזור מרשים, בעיקר בסעיפי הבטיחות: בלימה אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל, בקרת סטיה מנתיב הכוללת היגוי אקטיבי (אקטיבי מדי), זיהוי תמרורים ומעבר אוטומטי לאורות גבוהים. בנוסף שתי הגרסאות מציעות בלם יד חשמלי עם פונקציית “Auto Hold” ומשטח טעינה אלחוטי לטלפון הנייד. בניגוד לדור היוצא, גג שמש פנוראמי לא תמצאו כאן.

הספסל האחורי מפנק את הנוסעים בפתחי מיזוג ומציע מרווח ברכיים מצוין וגם תמיכה מעולה לירכיים. זהו שדרוג משמעותי לעומת האוריס סטיישן היוצאת, שסבלה ממרווח מוגבל מאחור. הפעם, בניגוד לדור הקודם, גרסת הסטיישן נהנית מבסיס גלגלים דומה לזה של הסדאן (270 ס"מ) - בעוד ההאצ'בק היא היחידה שמגיעה עם בסיס גלגלים קצר יותר.
 

מרווח הראש סביר כל עוד גובה היושבים אינו חריג. כצפוי בקטגוריה זו, מרווח הכתפיים פחות טוב כאשר יושבים שלושה מבוגרים, אך למרות משענת יד הנפתחת במרכז הספסל, נוחות הישיבה במרכז סבירה. 

תא המטען מציע נפח נאה וטיפוסי עבור מכונית סטיישן, עם קיבולת של 596 ליטרים. הגישה לתא המטען מאוד נוחה עם מפתח גדול וסף שטוח. לרצפת התא יש שני מצבים: האחד מאפשר ליצור גובה אחיד מסף הכניסה ועד למושבים הקדמיים (בקיפול הספסל האחורי), והשני מאפשר את הנמכת הרצפה במספר סנטימטרים על מנת להגדיל את נפח האחסון. בנוסף, מאחורי בתי הגלגלים מצויים שני תאים גדולים ויעילים ובחלקו הפנימי של התא ישנה יחידה המחולקת לשני תאים פרקטיים הניתנים לסגירה. 

מצאנו גם ווים לתליית שקיות סופר בצידי התא וידית למשיכה לצורך קיפול הספסל. תא המטען הזה מוכיח שוב שתצורת הסטיישן היא היעילה מכולן לשימושים משפחתיים, במיוחדד כשהיצרן משכיל להפוך אותה לפרקטית אף יותר בזכות חשיבה על הפרטים הקטנים.

נוחות נסיעה

השורה התחתונה היא שמדובר במכונית מאוד נוחה. הקורולה סטיישן מכוילת שונה ואף מרגישה רכה מגרסת הסדאן, מה שיוצר תחושה של נוחות כמעט צרפתית - בעיקר בעיר. יכולת הספיגה מצוינת כך שגם פסי האטה מאתגרים ובורות ביוב אכזריים נספגים בנעימות. 
 

כשיוצאים מחוץ לעיר אמנם רמת הנוחות מעט יורדת, אך גם שם אפשר לומר בפה מלא שהקורולה מעניקה רמת נוחות גבוהה. הרכות המופגנת שלה באה לידי ביטוי במקרים יותר קיצוניים בנדנוד יתר גם מספר מטרים לאחר נטישת שקע אכזרי בכביש. 

רעשי הכביש הם אלה שבולטים בנוכחותם מחוץ לעיר, ובעיר עבודת המתלים נשמעת לא מעט. שאון המנוע, לעומת זאת, בקושי מצליח לחדור את חלל תא הנוסעים. רעשי הרוח סבירים למעט במהירויות בינעירוניות גבוהות.
 

מנוע ותיבת הילוכים

כל משפחת הקורולות מונעת באמצעות מערכת הנעה היברידית המשודכת לגיר רציף. מדובר במנוע בנזין בנפח 1.8 ליטרים שמשתף פעולה עם מנוע חשמלי. בעיר זה בהחלט תענוג - ההתנהלות שקטה לחלוטין. התגובה לדוושה הימנית מיידית בזכות מומנט רב שמסופק על ידי מנוע חשמלי החל מסל"ד אפס, מה שמייצר תחושה זריזה בעיר. 
 

מחוץ לעיר, כשהרכב עמוס ויש צורך במלוא הכוח, גם התלונות מצטברות. לשם עקיפה רצוי לעבור למצב ספורט באמצעות כפתור בורר מצבי נהיגה שנמצא במקום לא כל כך נוח. מחוץ לעיר ישנה לפעמים תחושה שנגמר הכוח ובסוף רצועת הכח הנהג נשאר עם מנוע רועש בסל"ד קבוע ללא תועלת ממשית. מנועי דיזל מודרניים ומנועי טורבו קטנים יתנו תמורה עדיפה בהיבטים של ביצועים.

בסופו של מבחן, הסטיישן ההיברידית סיפקה נתון הגיוני של 17.8 ק"מ לליטר.

התנהגות כביש

זה נכון שרוב המכוניות היום נוטות להיות יותר בטוחות על חשבון האופי הספורטיבי, על אחת כמה וכמה כשמדובר במכוניות משפחתיות (ועוד סטיישן). אך עם זאת, ישנן כאלה שנותנות מעט משוב לנהג ומספקות קריצה שובבה מדי פעם. זה לא המקרה בקורולה. מדובר במכונית בטוחה לנהיגה שמעניקה גם רמת אחיזה גבוהה, אבל אם מנסים להשתעשע איתה נתקלים בעיקר במחאה מצידה. הרכינה וזויות הגלגול מורגשות, ההגה קל תחושה וחסר בהיזון חוזר. מילא.
 

סיכום 

לטויוטה קורולה ספייס יש הרבה משותף עם אחיותיה לשם. היא מעניקה את אותם יתרונות של מערכת הנעה יעילה וחסכונית, רשימת אבזור שמצטיינת בפן הבטיחותי וערכים של מותג פופולרי בעל מוניטין מצוין של אמינות וסחירות. הסטיישן אמנם לא נאה וייחודית כמו ההאצב'ק או אלגנטית כמו הסדאן, אך היא מפגינה רמת נוחות גבוהה - בעיקר בעיר - ומעל הכל מספקת יכולת שימושית נהדרת. אין ספק שמדובר כאן בקורולה המוצלחת ביותר וההגיונית ביותר לקניה, ולאור ההיצע המצטמצם של משפחתיות סטיישן - היא ללא ספק אחת המצטיינות שבהן.

לצפייה בכל דגמי טויוטה בישראל

למאמר זה התפרסמו 6 תגובות