יגואר XF - מבחן דרכים

ליגואר יש תדמית שונה משל שאר מותגי היוקרה הנמכרים בישראל. ב.מ.וו נתפסה כאן בעבר באופן מעט שלילי, והחלה להצליח עם המעבר לדלק מוטורס וההשקה של סדרה 1 החדשה במחירים עממיים. אודי מצליחה כבר שנים עם ה-A3 המשפחתית, וולוו מוכרת מכוניות יוקרה במחיר של פולקסווגן פאסאט, לקסוס זינקה קדימה עם ה-CT200h שהיא למעשה טויוטה פריוס מעוצבת, ואפילו מרצדס החלה לאחרונה למכור מכונית במחיר של 170 אלף שקל - והמכירות טיפסו בעשרות אחוזים.

לעמוד הדגם בקטלוג iCar: יגואר XF

יגואר XF, בנזין + מגדש על 3.0 ליטר, גיר אוטומטי, 340 כ"ס, החל מ-549,000 שקל
יתרונות	חסרונות
מנוע חזק	מושב אחורי צפוף
תיבת הילוכים חלקה ומהירה	נוחות נסיעה בינונית
התנהגות כביש מהנה	התנהגות כביש מהנה מדי...?

יגואר XF. מוכנה לקרב / צילומים: נועם ריין

מכל אלו, רק יגואר נשארה עם היצע שמתחיל ב-400 אלף שקל ומסתיים אי שם צפונית למיליון. לא קל להצליח עם מחירון שכזה, אבל אין לצפות בקרוב למכונית מתוצרת יגואר שתתחרה בפולקסווגן גולף. יגואר XF היא המכונית הזולה ביותר של היצרן הבריטי-הודי, וכך המצב ישאר עד להגעתה בעתיד של ה-XS; אך גם יגואר לא מתעלמת מהסיטואציה בה היא נמצאת ומנסה כל הזמן להוריד את המחירים. בעבר זה היה עם מנועי הדיזל, וכיום היא משווקת מכוניות סאלון עם מנוע 2.0 ליטר של פורד מונדיאו. האם זה מה שהיא צריכה? אנשי השיווק אולי סוברים כך, אבל אנחנו חושבים שלא. מכונית יוקרה מתוצרת יגואר צריכה להיות בטופ של הסגמנט, ובשביל זה היא צריכה מנוע אמיתי. גרסת ה-3.0 ליטר, עם סופרצ'ארג'ר, נשמעת לנו כמו הגרסה הנכונה של יגואר XF.

עיצוב וסגנון

זאת יגואר, והשכנים מסתכלים עליה. גם הולכי רגל מסתכלים, וגם המתדלק נועץ עיניים. זו לא מכונית למי שמתבייש בהצלחה שלו. את המבטים מושכת ה-XF בלי להיות מעוצבת באופן צעקני או מצועצע; כמו הבחורות היפות באמת, היא נראית טוב "בלי להתאמץ". אלמנטים שונים כמו הזימים הספורטיביים על הכנפיים הקדמיות, האגזוז הכפול, זנב הכריש על הגג והתפיחות על מכסה המנוע רומזים שלא מדובר בעוד מכונית יוקרה. כאן חונה ספינת קרב.



מבפנים היא נראית ייחודית, אבל קצת פחות יוקרתית. מכונית המבחן הגיעה בצבעי פנים שחורים ופשוטים, שלא יצרו את תחושת ה"וואו" המתבקשת בכניסה למכונית כזו. כמה דקות מאוחר יותר, החלו להיחשף פריטים שהסגירו את מעמדה של המכונית. גלגלת ההילוכים המתרוממת, פתחי המיזוג שנפתחים באלגנטיות עם הנעת הרכב, פסי המתכת הכסופים, תאי האחסון המחופים בעץ. ברוכים הבאים לעולמה של יגואר.

תא הנוסעים

הנהג של היגואר נכנס, ירצה או לא, למצב חשיבה קרבי. הקוקפיט עוטף את הנהג מכל הכיוונים, מרחיק אותו מהנוסע שלצידו ומקרב אותו להגה ולפקדי השליטה. אלו האחרונים מסודרים באופן ברור והגיוני, מה שהופך את התפעול לפשוט ונוח כבר במטרים הראשונים של הנסיעה. זה לא מובן מאליו במכוניות עתירות אבזור שכאלו. רשימת האבזור נדיבה בגרסת ה-Luxury - היחידה שמוצעת עם המנוע החזק - וכוללת את כל פריטי המולטימדיה הנחוצים וגם כאלו שקצת פחות, וגם כמה אביזרי נוחות מפנקים. בלטו בחסרונם חימום למושבים, ובעיקר תמהנו על היעדרן של מערכות בטיחות מהזן שהולך ונעשה נפוץ כיום: התראה על סטיה מנתיב, בלימה אוטומטית וכו'. אם נוסיף לכך את הציון הנמוך במבחני הריסוק (רק 4 כוכבים, גם במבחן החוזר) נקבל חתיכת הרמת גבה.

המושב האחורי של ה-XF צפוף מהמקובל בקטגוריה, ולא יתאים למקרים בהם בעלי הרכב מעדיפים לשכור נהג ולשבת מאחור. אלו יעדיפו לשבת מאחורי ההגה, בעיקר בגלל סיבות שנפרט בסעיף הבא אבל גם בגלל שהספסל האחורי פשוט צפוף. המרווח לרגליים גבולי, המושב עצמו קצר ונמוך, וגם המרווח לראש מצומצם. מוזר לומר זאת, אבל יש משפחתיות עממיות בהן נעים יותר לשבת מאחורה.



נוחות נסיעה

ביחס למכונית מן השורה, נוחות הנסיעה של היגואר לא רעה. ביחס למכוניות יוקרה, לעומת זאת, מדובר במכונית שלטעמנו היתה פשוט לא נוחה. שילוב של צמיגים בחתך נמוך ומתלים קשים גורם ליגואר לקפץ על כל השיבושים בעיר. גם מחוץ לעיר היא לא מספיק נוחה, כאשר מהלך המתלה הקצר לא מאפשר לה לספוג את תחלואי האספלט הישראלי. אמנם אין נדנוד במהירויות הגבוהות, כך שעל כביש איכותי הנסיעה תהיה נוחה יחסית, אבל ספיגת שיבושים כמעט ולא קיימת. בידוד הרעשים בינוני בכל הנוגע לרעשי רוח ורעשי כביש, שחודרים לתא הנוסעים כבר ב-110 קמ"ש. רעשי מנוע כמעט לא יורגשו במהירות הזו. בשלב הזה הוא עדיין לא התעורר.

מנוע ותיבת הילוכים

אבל כשהוא מתעורר, יא-ווארדי. איזה מנוע. 3 ליטר עם מגדש על, 340 כ"ס וטונות של מומנט. ליטוף קטן על הדוושה מעיף את היגואר למהירויות פסיכיות, והופך כל מכונית על הכביש לכתם קטן על המראה בתוך שניות קצרות. במהירויות שיוט ה-XF תמיד מרגישה איטית: 130 קמ"ש מרגישים כמו 80, ולמה כולם נוסעים פתאום כל כך לאט על כביש מס' 1? לחיצה קצת יותר בריאה על הדוושה מייצרת קצב התקדמות פשוט מפחיד, בלי בג"ץ ובלי בצלם. המנוע הזה אפקטיבי בכל טווחי הסל"ד, ותיבת ההילוכים במצב הספורטיבי יודעת למקם אותו בתחום הערב לאוזן. סימפוניה של מתכת.

התיבה, בעלת 8 הילוכים, היא מהטובות שפגשנו. חלקה ונעימה בתנאי שגרה, סופר-מהירה בתגובות וגם אינטליגנטית. בשיוט היא ממקמת את המנוע בסל"ד מאוד נמוך ומסייעת להשיג צריכת דלק שפויה (11.5 ק"מ לליטר, למי שמתעניין), ובמצב ספורט היא מחדדת את הרגישות כך שכל זבוב שיתיישב לכם על הנעל הימנית יגרום לה להוריד הילוך במהירות ובאופן חלק לחלוטין. העברה למצב ספורט גורמת להופעתו של דגל מירוצים שחור-לבן על לוח השעונים, ובמצב זה ניתנת עצמאות מלאה לנהג בשליטה מהמנופים שמאחורי ההגה. אחרי יום שלם של נהיגה מאומצת (שלנו, ליגואר זה היה עוד יום עבודה שגרתי) נמדדה צריכה ממוצעת של 8 ק"מ לליטר. לא רע בכלל.



התנהגות כביש

מנוע כל כך חזק מזמין את הנהג לדחוק את הרכב לקצה, אבל היגואר גורמת לו להסתפק לפעמים בפחות מכך. התנהגות הכביש של ה-XF משוחררת, נטולת רסן, אפילו קצת פרועה - כיף גדול שיכול בקלות להסתיים בגדר ההפרדה אם לא נזהרים. במפתיע, אחיזת הכביש לא גבוהה והתחושה היא של אתגר משמעותי לנהג הממהר. לא קל להשתלט על מפלצת של 1770 ק"ג, 340 כ"ס והנעה אחורית. בירידות של מכתש רמון הזנב ניסה לרדוף אחרי החרטום לא פעם, והאורך של הרכב מכתיב תגובות איטיות יחסית להעברות המשקל ודורש תכנון מדוקדק של קו הפניה. ההגה טוב, עם משקל נכון ואפילו מעט פידבק. מהשלדה, לעומת זאת, יש פחות תקשורת. ההנאה שמספקת ה-XF העלתה על פנינו חיוכים, אך בסופו של יום היינו מצפים ממכונית יוקרה לקצת יותר פאסון ורוגע, ורוצים שהיא תדע להשתטות רק על הקצה. היגואר, איך נאמר, פחות מנומסת מהמקובל בממלכה המאוחדת.

סיכום

יגואר XF היא קניה מאוד לא רציונאלית. כמכונית יוקרה, היא מעט מפוספסת ולא מצטיינת בסעיפי הבטיחות, הנוחות, המרווח ובידוד הרעשים. הגרסה החזקה מפצה על זה בענק עם מנוע מדהים והתנהגות כביש מהנה, אבל עם המנוע החלש יותר נשארים בעיקר סימני שאלה. אם אתם רוצים משגר טילים קטן בחניה, לכו על המנוע הגדול בכלל בלי להתלבט. אם אתם רוצים מכונית יוקרה מהודרת ונינוחה, יכול להיות שיש מכוניות שיתאימו לכם יותר. יגואר XF היא לא מכונית לנהגים סולידיים.


לדגמי יגואר בישראל - יגואר