איזה מכוניות אוהב הנהג הישראלי? אם מביטים על פילוח נתוני המכירות, התשובה ברורה: המותגים הפופולאריים בשנים האחרונות הם יונדאי, קיה, טויוטה, מאזדה, סקודה וסוזוקי. בשוק הרכבים המסחריים, לעומת זאת, תמונת המצב שונה לגמרי. המותגים המבוקשים והאהובים לא משווקים כמעט מכוניות מסחריות, וכך זכו מותגים פחות אהודים להצלחה מסחררת: סיטרואן מוכרת כמויות ענק של ברלינגו וג'מפי, רנו קנגו היא סיפור הצלחה בפני עצמו וגם פיאט זוכה לנחת מהדובלו והדוקטו.
אז האם עכשיו, כשיונדאי נכנסת לסגמנט המסחריות הגדולות, פיאט צריכה להתחיל לדאוג? לא בטוח. לשוק המסחריות כללים משלו, ואם הדוקטו צבר מוניטין מעולה ורכש לקוחות נאמנים רבים - יונדאי לא תוכל להסתפק בשם המותג בלבד, אלא תצטרך להזיע כדי לזכות בחלקים מנתח השוק שלו.
כמו הדוקטו, גם יונדאי H350 נכנס לתוך "מקלט המס" של הרכב המסחרי. הוא משווק במשקל כולל של 3,510 ק"ג, מה שאומר שמצד אחד ניתן לנהוג בו עם רשיון ב' (במידה והונפק לפני 2007), ומצד שני ניתן ליהנות איתו מחלק מההטבות השמורות לרכב כבד, ובהן הפטור ממע"מ ומס קניה מופחת.
עיצוב
יונדאי H350 מזכיר במשהו את דגמי הרכב הפרטיים של יונדאי; מעבר לזה, אין בשורות מיוחדות. העיצוב שלו שגרתי לרכבים מהסוג הזה, וזה בסדר גמור. תאורת הלד (DRL) ופנסי האיתות על המראות מוסיפים ניחוח עדכני.
תא הנוסעים
סביבת הנהג מזכירה גם היא את הפרייבטים של יונדאי, וזה כבר חתיכת בונוס משמעותי. גלגל ההגה נאה למראה (אם כי לא מאוד נעים לאחיזה), ועליו משובצים כפתורים לשליטה בדיבורית המקורית, מערכת שמע, בקרת השיוט ומחשב הדרך. לא מובן מאליו בקטגוריה הזו.
מעבר לזה כוללת רשימת האבזור גם את מערכת המולטימדיה של כלמוביל, עם ניווט של וייז, מצלמת רוורס ורדיו אינטרנטי. המסך קצת קטן ביחס לגודל הרכב והוא ממוקם רחוק יחסית מהנהג בזווית שדורשת התכופפות קלה כדי להגיע אליו. מפרט הבטיחות כולל מערכת מקורית להתראה על סטיה מנתיב הנסיעה וכן מערכת מובילאיי. תוספות חשובות, אך עדיין לא אקטיביות כפי שמקובל בכלי רכב פרטיים.
מושב הנהג הידראולי, והוא כולל גם התאמת קשיחות על פי משקל הנהג. הנהג גם נהנה ממשענת יד נוחה ואפשרות כוונון מוצלחת לגב התחתון, אך בסיס המושב קצר מדי - מה שעלול להפריע בנסיעות ארוכות.
מושבי הנוסעים מציעים מרווח הולם לשני נלווים, ולשניהם חגורות בטיחות צולבות, אך הם לא הידרואליים כמובן - ונוחות הנסיעה בהם נפגעת בהתאם. גם שם, בסיס המושב קצר למדי. חיבור ISOFIX למושבי בטיחות לא קיים ברכב. חבל, כי לעיתים נדרשת נסיעה עם הילדים לאחר שעות העבודה.
היצע תאי האחסון של יונדאי H350 פשוט בלתי נתפס. יש עשרות תאים בגדלים שונים מסביב לעמדת הנהג, ובהם תא נסגר בחלק העליון של הקונסולה, מחזיקי כוסות נשלפים, תא לסלולארי עם משענת נגד החלקה, תא אחסון גדול בגג הרכב, תאים מתחת למושבי הנוסעים וגם 4 שקעי 12 וולט, חיבור USB וחיבור AUX.
נוחות נסיעה
בניגוד לחלק ממתחריו, כיול המתלים הבסיסי של יונדאי H350 הינו רך למדי. בשל כך הוא סופג היטב את שיבושי הכביש הקטנים, אך מאידך הוא מתנדנד באופן קיצוני במעבר על פסי האטה ובכבישים גליים. ייתכן והעמסת הרכב תשנה את המצב, אך כל עוד הרכב נותר ריק יחסית - יש לשמור על קצב איטי ומתון כאשר הכביש איננו מפולס.
כושר התמרון של היונדאי פשוט נהדר. בגרסאות של המתחרים שמציעות אורך כולל דומה, מקבלים בסיס גלגלים ארוך משמעותית מזה של היונדאי. העובדה שה-H350 מציע אורך נדיב (620 ס"מ בגרסת המבחן הארוכה) לצד בסיס גלגלים קצר, יחסית (367 ס"מ) מאפשרת לו לייצר רדיוס סיבוב קטן ולהסתובב בקלות גם במקומות צרים. כמעט כל פניית פרסה בעיר הסתכמה בתמרון אחד בודד, ללא רוורסים. ההגה קל מאוד אך לא ארוך במיוחד, וגם זה מקל על התמרון. מערכת העזר לזינוק בעליה היא תוספת מבורכת בהקשר הזה; וכדי להשלים את נושא התמרון, נציין כי מצלמת הרוורס ממוקמת באופן לא אידיאלי.
מנוע ותיבת הילוכים
יונדאי H350 מוצע בשלב זה עם מנוע אחד, טורבו דיזל בנפח 2.5 ליטר - בשני הספקים שונים: 150 או 170 כ"ס. יצויין כי גם הגרסה החלשה מבין השתיים עולה על גרסאות הבסיס של חלק ניכר מהמתחרים, וזו גם הגרסה שהתייצבה למבחן.
היונדאי הגדול אמנם לא מזנק מהמקום בנחישות, אבל חלוקת הילוכים נכונה מאפשרת לנצל היטב את כוחו של המנוע ולהגיע בקלילות למהירות גבוהה בהחלט. אין לו בעיה לשעוט בקלילות בנתיב השמאלי בעליות לירושלים, או לעקוף במיידיות על כביש 6.
ההילוכים הנמוכים קצרים יחסית, וזו החלטה נכונה עבור רכב שאמור להתמודד עם סחיבת משקל כבד. אך דווקא ההילוך החמישי ארוך יחסית, כמעט חופף להילוך השישי, כך שכדי לקבל מנה הגונה של כוח זמין נדרשת הורדת הילוך משישי לרביעי. לא נוח במיוחד.
יצוין כי תפעול ידית ההילוכים פשוט, הקלאץ' רך ומלאכת הנהיגה לא מסובכת גם לחסרי נסיון בתחום.
צריכת הדלק במהלך המבחן עמדה על 9.6 ק"מ לליטר.
התנהגות כביש
יונדאי H350 משווק בשלב זה רק בגרסת הגג הגבוה. העובדה הזו יוצרת אצלו רגישות גבוהה לרוחות צד, מה שמאלץ הורדת קצב בכבישים מסוימים החשופים לאוויר הפתוח. מעבר לזה לא נצפו בעיות מיוחדות: אחיזת הכביש סבירה ביחס לייעוד הרכב, והשליטה ברכב קלה ונוחה.
העמסה
שתי הגרסאות של יונדאי H350, אלו שמשווקות כעת, מוצעות עם דלת הזזה אחת בלבד ושתי דלתות מאחור הנפתחות ל-180 מעלות, כאשר פתיחת 270 מעלות היא אופציה בלבד בגרסה הארוכה. חלל ההטענה עצמו שימושי וגדול, ויכול לאכלס 4 משטחים בגרסה הקצרה או 5 משטחים בארוכה. על הרצפה מפוזרים ווים רבים היכולים לשמש לעגינת ציוד וחפצים. דלת הצד כבדה, ולעיתים לא נסגרת עד הסוף בנסיון הראשון.
אבל מעבר לכל זה, החסרון המשמעותי של יונדאי H350 הוא בהיצע המצומצם יחסית של הגרסאות. יש שתי גרסאות אורך בלבד, עם גג גבוה, ועוד גרסה אחת של שלדה פתוחה להתקנות שונות. המתחרים, לעומת זאת, מציעים גם גרסאות להתקנה מלאה של מושבים, מגוון רחב של מידות אורך וגובה וגם גרסאות 3.9 ו-4.5 טון. כל אלו נעדרים מההיצע של יונדאי H350.
סיכום
יונדאי H350 מצמצם את הפערים בין עולם המסחריות לעולמם של הרכבים הפרטיים. הוא קל לנהיגה, מתמרן בקלילות בשטח העירוני, מאובזר היטב, נוח יחסית לנסיעה וגם חזק. מאידך, הוא לא מציע מגוון רחב מספיק של גרסאות וגם נוטה להתנדנד במעבר על שיבושי כביש גדולים.
הקלף החזק שלו הוא לאו דווקא המותג יונדאי; פופולאריות בתחום הרכבים הפרטיים לא מבטיחה הצלחה באגף המסחריות. היתרון המשמעותי של יונדאי H350 על פני מתחריו הוא באחריות המקיפה, לאורך 5 שנים וללא הגבלת קילומטרים. יתרון חשוב זה עשוי להסיר את החששות של הלקוחות הותיקים בסגמנט, שהורגלו לרכבים מתוצרת אחרת. אלו, אם ימצאו ב-H350 את הגרסה המתאימה עבורם, יוכלו ליהנות מרכב מסחרי מודרני ויעיל.
למאמר זה התפרסמו 2 תגובות
