יונדאי i40 סטיישן CW - מבחן רכב

יונדאי i40 סטיישן CW, בנזין 2.0 ליטר, 177 כ"ס, 199,900 שקל
יתרונות	חסרונות
נוחות נסיעה	התנהגות כביש
איכות חומרים והרכבה	עיצוב פנים דומה לאחיות הקטנות
אבזור בגרסת ה-Elite	יונדאי ב-200 אלף שקל?!

לעמוד הדגם בקטלוג iCar: יונדאי i40 סטיישן CW – רכב חדש

יונדאי i40 סטיישן CW. הסתכלו בקנקן / צילומים: יתיר דוידוביץ

בסופו של יום רכב המבחן שקיבלנו היה בגרסת הסטיישן המאובזרת - Elite שמה. בעדינות נציין שמבחינת אבזור ניתן למצוא בגרסה המאובזרת כמעט כל מה שהאדם הסביר זקוק (ולא זקוק) לו: מושבי עור מחוממים ומקוררים בעלי כיוונון חשמלי, ממשק בלוטות' עם שליטה מההגה, גג שמש פנוראמי, מערכת חנייה אוטומטית, מצלמת רוורס, מערכת עזר לשמירה על נתיב הנסיעה ועוד ועוד. התענוגות הללו עולים כסף, לא מעט כסף, ומקפיצים את מחיר הרכב ב-34 אלף שקל עד לסכום של 200,000 שקל.

שנייה. קראתם נכון. יונדאי ב-200 אלף שקל. זאת לא טעות. השאלה היא אחרת - מי ישלם 200 אלף שקל עבור יונדאי? עכשיו תסתכלו בתמונה, תחזרו אלי. תחזרו אלי ביקשתי. לא חזרתם? אני לא מתפלא. היונדאי נראית טוב. במהלך ימי המבחן זכינו ללא מעט מבטים. עצרו אותנו ברמזור, חקרו אותנו בחנייה ובכלל הטרידו אותנו די הרבה יחסית ליונדאי. הופתענו לגלות שגרסת הסטיישן של יונדאי i40 , בעיקר בצבע השחור, מצליחה להדיף ניחוח יוקרתי. גרסת הסדאן לעומתה דומה, באופן מרתיע, ליונדאי i35 האחות הקטנה והמצועצעת למראה.


וגם במה שבתוכו...

גם פנים הרכב דומה מדי בעיצובו לרכבים קטנים יותר של היצרן הקוראני. הקונסולה המרכזית, הצבע הכחול ועומס הכפתורים נותנים תחושה של יונדאי וולוסטר או i35. ישיבה קצרה תעלים תחושות אלו הודות לאיכות חומרים מעולה ואיכות הרכבה לעילא ולעילא. היחס הזה מזכיר קניית מעיל גשם של נורת'פייס: אתה יכול לרכוש אותו בחנות הרשמית או בשוק ושניהם יראו אותו הדבר, אבל כשיתחיל לרדת גשם כבר תדע היטב מהו ההבדל. המשפט האחרון נאמר הרבה יותר לזכות ה-i40 מאשר לחובת שאר המכוניות של היצרן הקוריאני. המרווח הפנימי מעולה הן במושב הקדמי והן באחורי וגם לגבוהים ביותר לא יחסר מרווח רגלים. לשלילה נציין מרווח ראש מצומצם מקדימה ומאחורה בגלל גג השמש, ושמשה קדמית צרה שמעניקה תחושה מעט קלסטרופובית. ברמת המחירים הזאת היינו מצפים גם למסך מולטימדיה עדכני יותר.

יונדאי תמיד פזלה יותר לשוק האמריקאי. ה-i40, למרות שינויים מינוריים ביחס לדגם שנמכר בארה"ב, מרגישה כמו מי שקפצה הרגע מתוך דיינר אמריקאי. זה מתחיל בנסיעה רכה, מאוד רכה. מצד שני, היא לא רכה בסגנון אמריקאי מתנדנד של פעם אלא בסגנון מהודק יותר. בכביש בין-עירוני ועל פסי האטה, גבוהים ככל שיהיו, היונדאי שומרת על ריסון מפתיע לטובה. בעיר רק שיבושים קטנים שיסתערו על היונדאי אחד אחרי השני יצליחו לגרום לה לסגת מרמת הנוחות המעולה ולהעביר זעזועים ליושבי הרכב. הרושם האמריקאי נמשך גם לתחומים של נהיגה דינאמית. אני מודע לכך שאת רוב הצרכנים זה לא מעניין, אבל אפשר לציין כי היונדאי עושה מאמצים כבירים לחדול את הנהג מכל נסיון ליהנות ממעשה הנהיגה. תת היגוי בולט, רכינת מרכב ועוד שאר מריעין בישין יתקילו את הנהג ויגרמו לו, ברצון או שלא ברצון, להוריד את הקצב. אנחנו השתדלנו לאתגר בכל זאת את המכונית, ורק הבטנו מדי פעם בחשש לבדוק האם קופץ מהדשבורד אקדח או שוט כדי להעמידנו במקום (תרתי משמע).


סובי, סובי ממטרה...

כמי שנוטה לכיוון האמריקאי, יונדאי i40 חפה משיכלולים מכאניים כמו תיבת הילוכים רובוטית או מנוע מוגדש. המנוע, בנפח 2.0 ליטר עם 177 כוחות סוס, מציע כוח סביר וכושר נשימה לא רע. אמנם חסרה המכה מאחורה כאשר הטורים עולים, אך את מרבית הקונים הדחף של המנוע יספק. תיבת ההילוכים מצידה מעולה, חלקה ומספיק מהירה. צריכת הדלק, בתנאי המבחן המאומצים, עמדה על 7.5-8 ק"מ לכל ליטר בנזין - טוב אבל לא מצויין. זכרו רק כי תנאי המבחן לא משקפים כהוא זה את הנהיגה של הנהג הממוצע.

בסיכומו של יום, יונדאי מצליחה להציב רף חדש לעצמה. תמו הימים בהם יונדאי הציעה קצת יותר אבזור בקצת פחות כסף. גרסת הבסיס יכולה לעמוד מול המתחרות מבלי להשפיל מבט. הגרסאות המאובזרות כבר יכולות להיישיר מבט גם למכוניות יקרות יותר (ואחד הבוחנים אף פלט "טויוטה קאמרי" כהשוואה). לא מדובר בקלישאות: יונדאיi40 היא רכב מעולה שיתאים כמו כפפה ליד לרוכש הממוצע. אלו שמחפשים איכות תא נוסעים, מוניטין אמינות ונוחות נסיעה ושאינם זקוקים לביצועים מרטיטים או התנהגות כביש מושחזת, יכולים למצוא ב-i40 בת לוויה מוצלחת ומשתלמת. גרסת הסדאן משדרת רושם פחות יוקרתי ויותר שגרתי אך עדיין שומרת על כל אותן המעלות אשר ממקמות אותה ממש במרכז הקטגורייה ביחס שבין איכות ותמורה.

לדגמי יונדאי בישראל - יונדאי