יונדאי איוניק - מבחן רכב

אבל האיוניק לא מסתפקת בצללית ההיברידית האופיינית, אלא מוסיפה גם תאורת יום עם פנסי לד ששקועים עמוק בתוך הפגוש, גריל טרפזי גדול שמשתלב היטב עם פנסי החזית, מסגרות כרום לידיות הדלתות, לדלתות עצמן ולמה לא בעצם, קורה אחורית מושחרת וזנב בולט עם פס שחוצה את החלון האחורי וגם פגוש מודגש. פחות אהבנו את הסמל הקדמי שבעצם מצויר במרכז הגריל, על גבי משטח הרדאר של מערכות הבטיחות, אם כי זה פתרון הרמוני יותר מזה שקיים בסונטה. במיוחד בצבע הכחול של מכונית המבחן, האיוניק היא ללא ספק מכונית נאה.

תא הנוסעים

בפנים העיצוב מאוד יונדאיסטי: נקי, מסודר, אבל לא מחדש שום דבר. כל דבר נמצא במקום שמצפים למצוא אותו, וזה בסך הכל הגיוני. אף אחד לא אמר שחייבים קורס של סמסטר וחצי כדי לתפעל מכונית היברידית.

ובכל זאת, מצאנו גם פה דברים שחורגים מהשטאנץ של יונדאי - לחיוב אבל גם לשלילה. בצד החיובי נמנה את גלגל ההגה הנאה עם התחתית הקטומה בסגנון ספורטיבי, וכן את המסגרות הכחולות של פתחי המיזוג והמולטימדיה. פחות אהבנו את איכות החומרים הבסיסית והמגע הנוקשה והמעט זול של רבים מחלקי הפלסטיק ברכב.



מבחינה פרקטית, האיוניק מספקת מגוון רחב של תאי אחסון בפריסה נגישה ומוצלחת, כולל תא אחד שימושי במיוחד לסמארטפון ושאר אביזרים - ובו שני שקעי טעינה, חיבורי אודיו, משטח גומי נגד החלקה של המכשיר וגם טעינה אלחוטית. המכשיר שלנו (LG G3) נטען בקצב איטי למדי וגם התחמם על המשטח כמקובל במטענים אלחוטיים, אבל כפתרון שחוסך כבלים ברכב זה בהחלט מוצלח.

עוד אלמנט שחוסך כבלים ובלגאן הוא מערכת המולטימדיה המצוינת של כלמוביל, שמפעילה בצורה נוחה ובעברית את הדיבורית, הניווט באמצעות Waze ועוד. באיוניק מגיעה המערכת במבנה שכאילו מוטמע לחלוטין בתוך הרכב. בפועל, המערכת מורכבת בהתקנה מקומית וגם פאנל הכפתורים שמתחתיה הותקן בארץ הקודש. עבודה מרשימה. אנחנו קיבלנו את הדור האחרון של המערכת אותו פגשנו גם בסונטה, אך הלקוחות יקבלו את האיוניק עם מערכת מתקדמת יותר שפועלת בדור הרביעי (LTE).

רשימת האבזור בגרסת ה"סופרים" הבכירה מסמנת V על רשימה ארוכה של פריטים: מושב הנהג חשמלי (אך ללא זכרונות או חימום), יש גם כניסה והנעה ללא מפתח, בקרת אקלים מפוצלת ובקרת שיוט אדפטיבית. לתחושתנו, היה יכול להיות מקום גם לגרסה מאובזרת ויקרה אפילו יותר. לקוחות ישראלים רבים היו שמחים לאופציה של גג שמש חשמלי, תאורת לד או ריפודי עור.



גולת הכותרת של האיוניק הן מערכות הבטיחות. יש כאן בקרת שיוט אדפטיבית עם התרעה על שמירת מרחק ובלימה אוטונומית, תיקון אקטיבי של סטיה מנתיב שפועל פשוט נהדר, ובגרסה הבכירה גם ניטור רכב בשטח מת והתרעה על תנועה חוצה מאחור. הכל פשוט לתפעול, ידידותי ומשרה תחושת בטחון עמוקה.

ומה לגבי התפעול של כל זה? המולטימדיה עצמה נוחה ופשוטה מאוד לתפעול בנהיגה, כך גם הכפתורים שעל ההגה שמתפעלים את מערכות הבטיחות, כך גם עם פקדי בקרת האקלים, אך לוח המחוונים הצבעוני של גרסת ה"סופרים" מעט עמוס מדי בפרטי מידע שונים, שמפוזרים בגדלים ובמיקומים מעט מבלבלים. פחות אהבנו גם את בלם החניה שמופעל ברגל.

מושב הנהג לא מאוד גדול, אך הוא נוח וגם מציע תמיכה לא רעה. מאחור המרווח לרגליים מצוין, בזכות בסיס גלגלים של 2.70 מ', אך לתחושתנו יהיה נוח יותר במושב האחורי של האלנטרה או הטוסון. הסיבה? לאיוניק גג שמשתפל בחדות לאחור, דורש התכופפות בכניסה לרכב או בחגירה של ילד וגם פוגע במרווח הראש.

תא המטען מציע נפח גדול של 550 ליטר, והדלת הגדולה שעולה כלפי מעלה - א-לה סקודה אוקטביה - מקלה מאוד על ההטענה. רק חבל שהמדף לא עולה יחד עם הדלת, וששפת ההטענה מעט גבוהה.

נוחות נסיעה

בשנים האחרונות אנחנו לא מפסיקים לשבח את יונדאי על עבודת מתלים נהדרת. ה-i20 מציגה נוחות טובה, האלנטרה נוחה עוד הרבה יותר וגם הטוסון מרשים ביחס למתחריו. זו אולי הסיבה שכל כך התאכזבנו מרמת הנוחות של האיוניק. היא לא מכונית גרועה במיוחד בסעיף הזה, אבל יותר מדי שיבושי כביש מורגשים בתא הנוסעים באופן בולט.

המתלים נוקשים, ככל הנראה בשל הצורך להתמודד עם תוספת המשקל של הסוללות; האיוניק שוקלת כמעט רבע טון יותר מפולקסווגן גולף. ועדיין, אחרי ששיבחנו את רמת הנוחות של הבן-דוד קיה נירו, כאן התוצאה מרשימה הרבה פחות.

מחוץ לעיר המצב משתפר, והאיוניק מרוסנת היטב - אך גם כאן מורגשים השיבושים והבורות בצורה בולטת. בידוד הרעשים סביר בלבד, עם רעשי צמיגים שנוכחים כל הזמן בחלל הרכב. יתכן ובחירה בצמיגים במידה צנועה יותר היתה משפרת את שתי הבעיות האלו.

מנוע ותיבת הילוכים

מי שמחפש דרכים לחסוך בדלק יאלץ לוותר על הביצועים, נכון? האיוניק סבורה שלא. יחידת ההנעה של היונדאי ההיברידית, שמורכבת ממנוע בנזין בנפח 1.6 ליטר וממנוע חשמלי נוסף, מספקת ביצועים טובים מאוד עבור רכב משפחתי. ההספק מכובד, עם 141 כ"ס, והמומנט מרשים הרבה יותר עם 27 קג"מ שמושגים כבר ב-1,000 סל"ד - תוצאה של זמינות הכוח המיידית במנוע החשמלי. כך הופכת התאוצה, בעיקר במהירויות נמוכות, לזריזה ומיידית - והאיוניק מרגישה כמי שמאיצה ל-100 קמ"ש בפחות מ-11.1 השניות המוצהרות.

בתנאים קשים יותר, כמו עליות ממושכות או עקיפות במהירות גבוהה, הביצועים הופכים להיות פחות מרשימים ויותר שגרתיים - אבל ממשפחתית סטנדרטית לא מצופה להרבה מעבר לזה.

האחריות לתחושת הזריזות נזקפת לזכותה של תיבת ההילוכים כפולת המצמדים. הבחירה בתיבה כזו, במקום בתיבה רציפה שנפוצה בהיברידיות אחרות, מעניקה זמינות כוח טובה ומאפשרת להוריד את הכוח לגלגלים באופן יעיל, שקט ומהיר. לפעמים זו אפילו מתגלה כמכונית שעושה חשק לתת בגז. גם במהירויות עירוניות התיבה הרובוטית לא מהססת ולא רועדת כדרכן של תיבות מסוגה.

צריכת הדלק, כצפוי, היתה טובה מאוד. 18.5 ק"מ לליטר רשמנו בממוצע המבחן. בקטעי שיוט נינוחים הנתון עמד על 20-21 ק"מ לליטר, ובנהיגה אגרסיבית לא ירדנו מ-15 ק"מ לליטר.

התנהגות כביש

תוספת המשקל שנדרשת במכונית היברידית לא מבטיחה רבות בסעיף הדינאמי, אבל תכנון חכם מאפשר לקחת את החסרון המובנה הזה ולהפוך אותו ליתרון מסוים. המיקום של הבטריות, לפני הציר האחורי וקרוב לרצפה, יוצר מרכז כובד נמוך וחלוקת משקל ניטראלית. התוצאה היא התנהגות צפויה ובטוחה, ויחד עם אחיזת כביש מצוינת האיוניק תספק את הדרישות הדינאמיות ממשפחתית קלאסית. חובבי נהיגה, כרגיל, ימצאו על מה להתלונן - ויספרו על הגה מנותק ושלדה שלא מערבת את הנהג.

סיכום

אחרי דורות של משפחתיות לבית יונדאי שזכו להצלחה אדירה בישראל, אך גם זכו לביקורות על יחידות הנעה פושרות וצריכת דלק גבוהה לעיתים, נראה שהאיוניק לוקחת את המותג הקוריאני צעד אחד קדימה. יש כאן כמעט את כל מה שאפשר לבקש מרכב משפחתי: אבזור עשיר, רמת בטיחות גבוהה, עיצוב נאה, מרווח ושימושיות, ביצועים טובים וכמובן צריכת דלק נפלאה. בגלל החסרון של נוחות הנסיעה נמליץ לכם גם על נסיעת מבחן בהיברידיות המתחרות לפני שתסגרו עניין, אבל אין ספק - ליונדאי יש פה חתיכת קלף חזק ביד. הציפיה לגרסאות החשמליות מעולם לא היתה גבוהה יותר.

לדגמי יונדאי בישראל - יונדאי

למאמר זה התפרסמו 3 תגובות