טסלה מודל 3 החזירה לחיים את קטגוריית המשפחתיות הגדולות, זו שכמעט נכחדה בעשורים האחרונים. אבל האם ההצלחה של טסלה בסגמנט הזה נבעה מביקוש גובר לחשמליות בתצורת סדאן, או שמדובר במקרה חריג - אחד מתוך רבים - שבו טסלה מתנהגת באופן שונה מהמקובל בשוק הרכב?
אצל יונדאי נתנו באופן טבעי את הקדימות לרכב פנאי, יונדאי איוניק 5 המבוסס על הפלטפורמה המשובחת של קונצרן יונדאי-קיה. אותה הפלטפורמה שעליה מתבססים גם קיה EV6, קיה EV9 וג'נסיס GV60. אבל עכשיו מצטרפת גם האיוניק 6, מכונית הסדאן החשמלית הראשונה של הקונצרן הקוריאני, שתנסה להמשיך את המגמה שהתחילה טסלה ולהחזיר את הלקוחות לקטגוריה הנשכחת. ויש לה כמה כלים מאוד מרשימים שבאמצעותם היא תנסה להשיג את המטרה.
לעמוד הדגם בקטלוג iCar: יונדאי איוניק 6
יונדאי איוניק 6, הנעה אחורית, 228 כ"ס, סוללת 77.4 קוט"ש, מ-237,900 שקלים |
יתרונות | חסרונות |
טווח נסיעה | נוחות נסיעה |
התנהגות כביש | תא מטען |
קצב טעינה | איכות חומרים |
עיצוב
אל המראה המהפכני של איוניק 6 נחשפנו כבר לפני שלוש שנים עם הפרופסי (prophecy, חזון), מכונית תצוגה מרהיבה שאיש לא חשב שתגיע לייצור. אבל פלא פלאים, גרסת הייצור מרשימה לא פחות ומושכת טונות של תשומת לב. למראה דמוי הטיפה אחראית בעיקר מעצבת בכירה בשם "מנהרת רוח", שכן הרעיון היה לצמצם למינימום האפשרי את מקדם הגרר במטרה להעניק פוטנציאל טווח מרבי. ולכן יש כאן סוללת כונסי ומסיטי אוויר המשרתים את המטרה ומאפשרים לקבוע מקדם גרר של 0.21 (עם מצלמות במקום מראות), שני בתעשייה רק למרצדס EQS.
תא הנוסעים
בבסיס, סביבת הנהג היא המוכרת של האיוניק 5, עם לוח מחוונים דיגיטלי ומסך מגע ("12.3 כל אחד), ותחתיו סוללת מתגי תפריטים שונים וצג נוסף לבקרת האקלים. קל לתפעול, ברור לעין ואינטואיטיבי. את ידית בורר מצבי הנסיעה (לפנים-אחור-חניה) המוגשמת והלא נוחה לתפעול, אנחנו פחות מחבבים. עוד בצד הביקורת - מתגי החלונות מוצבים בקונסולה שבין המושבים הקדמיים ולא על הדלת כמקובל, וחבל. באופן תמוה, רק חלון הנהג נפתח ונסגר בלחיצה אחת.
כמקובל בחשמליות מודרניות יש שימוש ניכר בחומרים ממוחזרים וידידותיים לסביבה, אבל זה לא נראה טוב במיוחד. התחושה פלסטית, המראה לא מושך ובסך הכל זה נראה משמעותית פחות טוב מהסונטה המשפחתית למשל. ואין סיבה שזה יהיה כך.
בשונה מאירופה, אין כאן תאורת פנים משתנה, ומנגנון הישענות לאחור עם הדום למושבים הקדמיים אינו מוצע אצלנו. אבל המושבים נוחים ותומכים, עם תנוחת נהיגה טובה גם אם לא ניתן להוריד את המושב מספיק נמוך. אבל עדיין, שדה הראיה מצוין לפנים ולצדדים. תאי אחסון? בשפע.
בהשוואה לאיוניק 5, ה-6 ארוכה ב-22 ס"מ (485.5) אבל בסיס הגלגלים שלה קצר ב-5 ס"מ (295 ס"מ) והיא נמוכה בלא פחות מ-11 ס"מ (149.5 ס"מ). מרחב המחיה ליושבים גדול ממכוניות בנזין בממדים דומים, אבל הוא צנוע יותר מה-5, בעיקר לראש מאחור. לאלה היושבים שם יש שקע חשמל ייעודי לצד שקעי טעינה, אך תא המטען מאחור צנוע בכ-130 ליטר (401 ליטר) ומפתחו צר למדי ועשוי להוות בעיה בהעמסת ציוד משפחתי. מי אמר עגלת תינוק?
רשימת האבזור ברכב המבחן כוללת בין היתר ריפודי עור, כיוון חשמלי, אוורור וחימום למושבים הקדמיים (חימום גם לאחוריים), מצלמות חניה היקפיות (עם הקרנה על לוח המחוונים בהפעלת איתות), משטח טעינה אלחוטי, דלת תא מטען חשמלית וחלון שמש. אך בשונה מה-5, אין אפשרות להסיע את הרכב לפנים ולאחור מהשלט.
מערכות הבטיחות המוכרות והמתקדמות של יונדאי כוללות כציוד תקני בלימה אוטונומית (בנסיעה לאחור ולתנועה חוצה), שמירת נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעת שטח מת אקטיבית (מונעת כניסה לנתיב לא פנוי) ועל פתיחת דלת כשהשטח לא פנוי, וברכב המבחן גם תאורת מטריקס לד.
נוחות נסיעה
כיול נוקשה של מערכת המתלים מביא לפגיעה ניכרת בנוחות הנסיעה. וזו אולי נקודת הביקורת המשמעותית ביותר כאן. בתנועה עירונית ה-6 פשוט לא נוחה בעליל, מזעזעת את נוסעיה שלא לצורך כאילו הייתה מכונית ספורט, ולא משפחתית נינוחה. וזה יותר מפתיע שכן מכונית המבחן צוידה בחישוקי "18 הצנועים ביותר עם צמיגים "רגועים" יחסית (225/55). יש להניח שעם חישוקים גדולים יותר וצמיגים קיצוניים יחסית (שאינם מוצעים כרגע בישראל), היא תהיה עוד פחות נוחה.
מעניין כי למרות בסיס גלגלים קצר יותר, קוטר הסיבוב קטן רק במעט מה-5 (11.8 מטר, 20 ס"מ פחות). אך בידוד רעשי הרוח והדרך יוצא דופן, כנראה טוב מכל מתחרותיה ודומה לזה של ספינת הדגל החשמלית של מרצדס. מקדם גרר נמוך, זוכרים?
יחידת הנעה
האיוניק 6 משווקת אצלנו עם אפשרות בחירה בין כמה מערכות הנעה, כולן מוכרות בקונצרן. לרכב המבחן 228 כ"ס והנעה אחורית, עם ביצועים מספקים לכל צורך הגם שאינם שוברי שיאים בעידן החשמל. סביר להניח הרי שבין רוכשי הרכב הזה רק מעטים, אם בכלל, נהגו במשפחתית גדולה שזינקה מעמידה ל-100 קמ"ש ב-7.4 שניות. וזה עדיין איטי ב-1.3 שניות מטסלה מודל 3 בסיסית. האצות ביניים, בעיקר ממהירויות מקובלות בכביש בין עירוני (70-90 קמ"ש), מתבצעות כצפוי כהרף עין עקב אופיו של המנוע החשמלי וזמינות הכוח המיידית, אבל כמו מרבית החשמליות, גם ה-6 מאבדת כוח במהירות גבוהה יותר. קחו זאת בחשבון.
מערכת בלימה רגנרטיבית היא המוכרת של יונדאי, מהמתקדמות והמשובחות בתעשייה, עם אפשרות לשליטה ידנית (ארבעה מצבים) באמצעות מנופים מאחורי ההגה, ומצב אוטומטי נעזר רדאר, המתאים את עוצמת הרגנרציה לתנועה שמסביב. המערכת הזו הרשימה אותנו בכל דגמי הקונצרן, וגם כאן היא עובדת מצוין.
מצברי 77.4 קוט"ש מבטיחים על הנייר טווח נסיעה של 614 ק"מ. זה נראה לנו אופטימי מאוד מניסיון העבר, וגם כאן בתנאי האמת הפער היה ברור. אבל צריכת חשמל של 15 קוט"ש ל-100 ק"מ בממוצע מבחן של כ-800 ק"מ בתנאים קשים בדרך כלל, עם המון האצות ונהיגה מהירה אותם שונאת הסוללה, הגענו לטווח נסיעה ריאלי של 495 ק"מ. כדי לסבר את האוזן, כ-100 ק"מ יותר משהשיגה אצלנו איוניק 5 בתנאים דומים.
צריכים לטעון? מצברים במתח גבוה (800V) מאפשרים ל-6 להשתמש בעמדות טעינה אולטרה מהירות (350 קילוואט) שחיבור אליהן יטעין מ-10% ל-80% ב-18 דקות. בינתיים אין אצלנו כאלה אבל עדיין, מהירות הטעינה בפועל סופר-מרשימה. 20 דקות בעמדה מהירה (175 קילוואט) שמבטאים תוספת של כמעט 400 ק"מ לטווח. מעולה.
התנהגות כביש
הכיול נוקשה של מערך המתלים, שפגע בנוחות הנסיעה, אחראי ליכולת דינמית גבוהה, עם היענות זריזה לשינוי כיוון ושמירה על יציבות כמעט בכל מצב. זו ללא ספק אחת המכוניות היותר מהנות לנהיגה, בדומה אגב לקיה EV6, ולא במקרה כמובן. חבל רק שבקרת היציבות מכוילת לזהירות יתר, ומתערבת לעיתים מוקדם מהנדרש ובאופן אגרסיבי מדי.
סיכום
יונדאי איוניק 6 היא ללא ספק מכונית מאוד מרשימה, כמו כל אחיותיה - ללא יוצא מהכלל - לפלטפורמה החשמלית-קוריאנית. היא מאוד מרשימה למראה, מעניקה תחושה דינמית סטייל קיה EV6 מאחורי ההגה, עם הנאה נדירה מנהיגה. היא מאובזרת בחוכמה ומהווה בת לוויה מצוינת למרבים לנהוג, שכן טווח הנסיעה שלה - הנגזר בין היתר ממקדם גרר סנסציוני, לא פחות ממרשים. כל זאת יחד עם יכולת טעינה מהירה הנחשבת לטובה בתעשיה כיום.
אבל היא אינה החבילה המושלמת, ובפירוש אינה איוניק 5 המעולה במרכב משפחתי נמוך עם טווח משופר. נוחות הנסיעה בה, בעיקר בתנאים עירוניים, מלמדת על כיול מתלים מפוספס עם נוקשות שלא לצורך. פתח תא המטען הצר מתנגש עם שימושיות משפחתית וסביבת הנהג סובלת מהשתדלות יתר להבליט חומרים ממוחזרים, שביומיום מעניקים תחושה פלסטית זולה. אה, והיא גם יקרה יותר מאיוניק 5 הרב-שימושית, ועוד יותר מכך מהיריבה הגדולה מאמריקה.
אז מה נותר? היא ללא ספק המשפחתית החשמלית המהנה ביותר לנהיגה כיום בארץ. וסביר להניח שגם המתוחכמת מכולן. איך היא תסתדר בהשוואה מול טסלה מודל 3? שאלה מצוינת, התשובה תגיע בהקדם.
למאמר זה התפרסמו 5 תגובות