יונדאי טוסון במבחן ארוך טווח: זמן פרידה

החלק הראשון של המסע לא ממש מעניין. את הדרך עד באר שבע אנחנו עושים על כביש 6 ומשם ממשיכים לעוקף באר שבע על כביש 40. בשנים האחרונות קטע הכביש בין באר שבע לטללים עבר שידרוג משמעותי ועדיין הוא מצליח לגבות קורבנות רבים – בעיקר בין צומת הנגב לפנייה לכיוון שדה בוקר, אחרי משאבי שדה. 

6:25, שדה בוקר

המסע שלנו מתחיל כאן. את הזריחה אנחנו טיפה מאחרים אבל ממליצים לכם בחום לראות אותה לפחות פעם אחת מאיזור המצוק של שדה בוקר. אם הגעתם עם רכב פנאי, השבילים עד לקצה המצוק באיזור מעלה צין נגישים מאוד. גם רכב פרטי יכול להגיע לשם אם אתם לא חוששים ממכות או דפיקות. אם אתם בצד החושש, תחנו בכניסה למדרשת שדה בוקר ולכו ברגל 200-300 מטרים במורד הכביש לעין עבדת. 

בתחילת החורף הגענו למצפה רמון עם מכונית מיני קטנה וחלושה שסחבה על גבה 3 מטיילים וציודם. את המקטע שבין תחנת הדלק של עין עבדת ועד למצפה רמון היא עשתה תוך תלונות ורטינות על העליות. בכל זאת, מצפה רמון ניצבת בנקודה די גבוהה – כ-850 מ' מעל פני הים. בדרך דרומה הטוסון חולף בקלילות על פני רכבים אחרים בעליה התלולה בואכה כלא נפחא. בירידה מטה אפשר להתרשם מהנופים הייחודיים של רמת המדבר היפה והצחיחה. השמש בבוקר מעניקה לאיזור צבע מיוחד. 

הדרך ממכתש רמון לאילת הופכת יפה ככל שמדרימים. המקטע שמתחיל כאן ומסתיים בצומת ציחור הוא לטעמו של הח"מ אחד היפים והייחודיים בישראל. נקודות העצירה לאורך הדרך מרהיבות. מיד ביציאה מהמכתש דרומה יש נקודת עצירה המאפשרת הגעה מהירה לקיר האמוניטים – קיר מרהיב המלא במאובנים (שחלקם נגנב על ידי בני בליעל) החושף את ההיסטוריה העתיקה של הסלע והאוקינוס העתיק שכיסה את האזור. 

כמה קילומטרים משם, קרוב לכביש, שוכן גב ילק. בימים שקטים וכשהגב מלא במים מדובר במקום מקסים ונעים. בשאר הזמן הוא מלא במבקרי מדבר רועשים יותר או פחות, ומציע מים מעופשים מלאים בבקבוקי פלסטיק ריקים. חבל.

ממשיכים דרומה. הנוף מרהיב וברגע מסויים הכביש מתיישר לקילומטרים ארוכים. למקטע הזה קוראים המישר. סביר יותר להניח שאתם מכירים אותו כקטע הזה בו אפשר לעקוף את כל הנהגים האיטיים שהצטברו לאורך הדרך (ולהיתפס בסוף ע"י ניידת סמוייה). 

מיד בסוף המישר עולים לגבעה. כאן מחכה נקודה מרתקת. נסיעה מזרחה בשביל כחול תוביל אתכם להר כיפה – מהנקודות היפות בארץ עם תצפית מעלפת צפונה לכיוון הר מישר וסביבתו. אם תסתובבו קצת בסביבה תגלו בסיס גדול ונטוש שאיש אינו מוכן לספר מה היה בו. השביל לאיזור מתאים לכל רכב אבל נסיעה ברכב עם מרווח גחון מצומצם או ברכב נוקשה מדי בשטח עלולה להיות קצת מעייפת וקופצנית מאוד.

 

8:45, פארק תמנע

לכאן הגענו מוקדם בבוקר. פארק תמנע הוא ככל הנראה המקום הכי קרוב לסרטי המערב הפרוע שתוכלו לפגוש במדינת ישראל. למי שלא יודע, רוב המערבונים שאתם מכירים כוללים בתוכם את אותו רקע מפורסם – שנמצא בכלל ביוטה בפארק יוצא דופן בשם Monument Park. אם תרצו ללמוד קצת יותר על הרקע של המערב הפרוע תוכלו למצוא הסבר מרתק בערוץ Vox ביוטיוב. 

אבל המראות של פארק תמנע לא פחות דרמטיים. הפארק הענק משתרע על שטח הגדול משטחה של תל אביב, תחום בקיר אבן מרהיב. בתוך הפארק רוב הכבישים סלולים היטב אך פה ושם יש שבילי עפר שמתאימים לכל רכב. 

בניגוד לסוסים והאינדיאנים של ארה"ב, פה הסיפור נסוב סביב מצרים, מרכבות ברזל, אדומים (האנשים ממלכת אדום) וכן... גם סיפור על הקשר של שלמה המלך לאיזור. את הצוקים הזקורים של ארה"ב מחליפות פטריות אדמדמות ומכרות נחושת עתיקים. 

הפארק מרהיב ואפשר לבלות בו שעות בשיטוט ארוך עם גיחות קלות בין המזגן של הרכב לצל ההרים – רק אל תשאירו את הכיסוי של הגג הפנוראמי פתוח. בסופו של הפארק מחכה לכם אגם קטן ובו מקום נעים לשבת. 

12:30, אילת

ממשיכים לחוף הים של אילת עם ציוד צלילה שגם הוא נכנס לתא המטען הגדול. השעות החמות הן זמן נפלא לבלות מתחת למים. השונית אולי לא מה שהיתה פעםף והחורף האחרון לא עשה לה טוב, ובכל זאת אם יש משהו מקסים בעיר אילת - אלו הדגים, המים הקרירים והנוף המופלא מתחת לפני הים. 

16:00, עמודי עמרם

את היום אנחנו מסיימים בעמודי עמרם. הכניסה מתבצעת דרומית לבאר אורה ושביל כחול מוביל אותנו אליהם. הדרך תמיד היתה טובה ועשינו אותה בעבר ברכבים רכים יותר מאשר הטוסון. השנה חלקים מהדרך כוסו בחצץ קטן וחלקלק שכנראה צץ כתוצאה מפגעי מזג האוויר האחרונים – אבל אל תתפסו אותנו במילה. על המצע החלקלק הכוח והמומנט הנדיב של הטוסון גורם להחלקות של הגלגלים ופעם או פעמיים היינו צריכים "לחלץ לאחור" ולחזור שנית. כן, לא תמיד טורבו חזק הוא המתכון הרצוי. 

עמודי עמרם מרשימים אך הם לא ביקור חובה אם כבר ביקרתם בתמנע. מצד שני, אם הגעתם בחורף, המסלול על הר אמיר הוא אחד המרשימים והמיוחדים שיש. מומלץ בחום לאלו שאוהבים לטייל גם על שניים. 

חניון לילה גבעת יוכבד

חניון הלילה הזה, ממש למרגלות הר אמיר, אינו אחד הגדולים והמרווחים שבחניונים - אך באופן מפתיע הוא גם לא עמוס מדי. קל למצוא מקום טוב לפתוח אוהל ולהתמקם לשינה. רק אזהרה קלה אחת - אל תשאירו אוכל בחוץ. בפעם הקודמת שישנו פה שועל שובב גנב לנו את כל האוכל והסתפקנו בדבר היחיד שהיה בתוך קופסה – שיבולת שועל. סוג של צדק פואטי?

היום השני

מדינת ישראל הפכה למעצמת מבשלות בירה, ואיזור אילת לא שונה. בתוך העיר אילת שוכנת, באיזור תעשייתי, מבשלת סוף המקסימה. האוכל שם לא רע בכלל, הבירות נחמדות ביותר אבל כשהיינו שם המבחר היה קצת מצומצם ביחס ליום רגיל. בדרך חזור, ובמידה ואתם לא הנוהגים ברכב כמובן – נמצאות עוד שתי מבשלות בירה מוצלחות.

הראשונה היא "בירצינות" בקיבוץ קטורה. המבשלה מציעה גם סדנאות, הבירה שלהם מצויינת ואפשר למצוא אותה גם במרכז הארץ בחנויות שונות. המבשלה השנייה שוכנת צפונה משם, וקצת לא על הדרך שלנו, ביישוב צוקים. שמה מבשלת בירה ערבה ואת הבירות שלה אפשר לנסות כשעוצרים במקומות שונים על כביש 90. אין ספק שהבקבוקים שלהם שווים עצירה. 

יש עוד נקודה אחת שכדאי להתייחס אליה בדרך חזרה. היא נמצאת בצומת נאות סמדר, על המפגש בין כביש 12 וכביש 40. נאות סמדר, למי שלא מכיר, היא קהילה ייחודית שחיה בלב המדבר באווירה שונה ושיתופית. כשעוברים ליד אפשר בעיקר להתרשם מהמגדל של מרכז התרבות שנראה כמו סמל פאלי עתיק אך יש סיפור מאוד מעניין מאחוריו. על הצומת עצמה יש פונדק השייך ליישוב ובו תוכלו לקנות את תוצרת היישוב, כולל גלידה טעימה ומשקאות קלים.

סיכום

סיימנו את הנסיעה האחרונה עם הטוסון, ויכול להיות שזאת היתה הנסיעה המהנה ביותר שעשינו איתו. לפני הכל גרסת הטורבו פשוט עושה פלאים לרכב עם ביצועים מצוינים שהופכים כל עקיפה או שיוט למשהו כיפי ואפילו בטוח יותר. 

המרווח בו מצויין, נוחות הנסיעה בכבישים מהירים טובה והגג הפנוראמי מושלם לטיולי לילה בשטח. אי אפשר להתעלם מצריכת הדלק, שחייבה אותנו לשני תדלוקים – אחד ביציאה לדרך ואחד בעזיבתנו את אילת. בימים אלו אנו יוצאים למבחן ארוך טווח חדש וייחודי שטרם נעשה בישראל - מבחן ארוך טווח לרכב חשמלי. אתם מוזמנים להצטרף ולעקוב באמצעות הלייב בלוג באתר בטלגרם, פייסבוק ובערוץ היוטיוב שלנו.

למאמר זה התפרסמו 2 תגובות