מי שרוצה מכונית כביש סופר מפנקת, אבל לא מכוון לתקציבים של מכוניות היוקרה, בוודאי מוצא מהר מאוד את דרכו אל פרק "מכוניות המנהלים" בקטלוג iCar. המכוניות האלה, שבאופן רשמי ומסודר יותר נקראות "מכוניות משפחתיות גדולות", מלטשות את יכולת הנסיעה על הכביש, בפרקטיקה משפחתית, לחוויה נעימה מאוד. בקבוצה הזו גדלו ובגרו אייקונים כמו פולקסווגן פאסאט, פורד מונדיאו, מאזדה 6 וכמובן, סקודה סופרב.
גם יונדאי סונטה היא חברה ותיקה ומוכרת בתחום הזה, ובישראל, כמו במקומות נוספים, היא אף אחת מרבות המכר של עולם ה"מנהלים". עם השקת הדור החדש של הסונטה, מצהירים אנשי יונדאי ויבואניו, כלמוביל, כי הפעם הדור הזה כבר מתעלה לסביבה של מכוניות פרימיום ממותגי פרימיום. האמנם?
עיצוב
זהו, לטעמי, אחד העיצובים המלוטשים והמוצלחים של יונדאי מעולם, והיו להם לא מעט עיצובים מוצלחים בשנים האחרונות. מצד אחד, דווקא האזור הבולט ביותר, הפרונט, פחות מוצלח לטעמי, בשל עומס יתר ומעט צעקנות, אפילו. עם זאת, ברור שהנוכחות של חזית הסונטה מרשימה ומושכת מבטים.
שאר הגוף נראה מאוד מכובד, ואם נחליף את הסמל מלפנים, הוא ישתלב בקלילות עם עיצובי עולם היוקרה, בלי שום צורך בתירוצים והנחות. הרמה הזו מגיעה משני כיוונים, הפרופיל הכללי והפרטים. הפרופיל הכללי הוא של מכונית ליפטבק-קופה ארוכה, מעודנת ומדויקת. הדיוק בשרטוט וביצוע הגוף הזה, לצד מסיטי רוח שונים, מביאים גם לתוצאה בולטת באווירודינמיות של הרכב, עם נתון מקדם גרר מצוין ונדיר של 0.24Cd.
לצד זה, כל מיני פרטים עושים את המראה מעניין ומיוחד: הקו הרציף שמתחיל בפנסים, עובר במכסה המנוע ומקיף את החלונות, ה"מותניים" השריריות, יחידות התאורה הקדמיות הטכנולוגיות ואלה האחוריות, שנראות כאילו נלקחו מקטלוג של מטוסי קרב.
העיצוב בתוך תא הנוסעים מרשים מאוד, אבל יש כאן משהו מעבר לזה: תחושה שמשהו משתנה בגישה של יונדאי למכוניות שלו. כאן, להבדיל מבעיצוב החיצוני, אין תחושה שלמה של מכונית יוקרה (מי שרוצה יוזמן בקרוב לאולם התצוגה של ג'נסיס), אלא אווירה שמגשרת בין עולם הרכב העממי לעולם הפרימיום.
קווי הגוף האליפטיים מבחוץ נכנסים גם לתוך תא הנוסעים והכפתורים השונים מייצרים תחושת מגע נהדרת. זאת באמצעות מתכות, דמויי מתכות וכל מיני מרקמים ייחודיים שגם מסייעים לאחיזה וגם משפרים את חוויית השימוש. עם העיצוב האלגנטי מגיעה גם רמת ביצוע גבוהה, בזכות חומרים והרכבה טובים מאוד.
תא הנוסעים
לצד האווירה האיכותית, יש גם שידור של המון טכנולוגיה, דבר שאינו מובן מאליו בתחום המנהלים. למשל: במקום ידית הילוכים יש כאן כפתורים (צריך להתרגל, אבל זה קורה מהר), כשהרכב לפנינו מתחיל לנסוע ברמזור - ואנחנו לא - נקבל התרעה, ואפשר אפילו לבטל את האור הכחול במסך בלילה.
יונדאי סונטה מגיעה בשתי רמות גימור: פרימיום ולימיטד הגבוהה יותר. בשתיהן יש לא מעט מערכות בטיחות, כמו תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט שומרת מרחק, ששומרת קצת יותר מדי מרחק גם במצב הכי קצר וגם בלימה אוטונומית. בגרסת הלימיטד ישנה גם בלימה אוטונומית ביציאה אחורה מהחניה.
אביזרי הפינוק כוללים מושבי עור בשתי הגרסאות, כולל חישמול לנהג. בגרסת הלימיטד המושבים הקדמיים מחוממים ומאווררים. מלפנים ישנה מערכת מולטימדיה שמתחברת לאנדרואיד אוטו וקארפליי וגם מערך עם סאונד משובח של BOSE. נוסף לכך, בשתי הגרסאות יש הקרנה של הנתונים על החלון הקדמי ובלימיטד גם חלון גדול, חשמלי ונפתח, בגג.
הנדסת האנוש בתא הנוסעים בדרך כלל טובה מאוד, אבל יש לנו הערות פה ושם בכל זאת. פתחי המיזוג בנויים כך שאי אפשר לשלוט בחופשיות בכל אחד מהם בנפרד בעוצמת הרוח, דבר מתבקש במכונית בליגה הזו. נוסף לכך, פתח המיזוג השמאלי של הנהג מכוון כך שיקפיא את יד שמאל שעל ההגה.
סביב הנהג והנוסע יש כמה תאי אחסון טובים מאוד, כמו התא הגדול לטלפוניה, שכולל גם טעינה אלחוטית, וכמו התא הגדול שבין המושבים. התאים בדלתות מרשימים פחות, והם לא יכילו בקבוקים גדולים, למשל.
המושבים הקדמיים נוחים מאוד, רכים ונעימים. התמיכה טובה למדי אך לא מושלמת וכך גם מרווח הראש בגרסת הלימיטד עם החלון בגג, דבר שעשוי להפריע לנהגים גבוהים.
גם המושבים האחוריים טובים ונוחים. מרחב הראש טוב מאוד, כל עוד לא מסיעים מבוגרים גבוהים משמעותית מהממוצע. היושבים מאחור נהנים מפתחי מיזוג טובים, אך גם כאן התאים בדלתות אינם מרווחים.
אפשר לפתוח את תא המטען בשתי דרכים: האחת, לעמוד לידו עם המפתח (למשל, בכיס) במשך מספר שניות, וכך אפשר להעמיס את הבגאז' בציוד גם אם הידיים אינן פנויות. את הדרך השנייה חיפשנו רגע, ואיש יונדאי גילה אותה: לוחצים על השטח הלבן העליון שבתוך הסמל: למרות שהוא נראה כחלק מהגוף, זהו כפתור…
הבגאז' עצמו גדול ומרווח ויחסית לרכבי סדאן, המיפתח שלו מצוין והרצפה מעט נמוכה ועמוקה.
נוחות נסיעה
נהיגה ביונדאי סונטה בעיר אינה אידיאלית. ראשית, זוהי מכונית גדולה ומרגישים זאת. שנית, על הממדים לא מפצה מערכת מראות יעילה מדי. מראות הצד הן בסגנון אמריקאי אדוק, הן מעוותות מעט את המצב בחוץ ואינן חושפות לעיניי הנהג טווח גדול מדי.
גרסת הלימיטד היקרה יותר פותרת לא מעט מהבעיה: בכל פעם שמאותתים, על המסך של לוח המחוונים נחשף צג וידאו שמציג לעינינו את הנתיב והרצפה הסמוכים. כך אפשר הן לראות אם אנחנו קרובים מדי למכונית אחרת, אם אנחנו עולים/לא עולים על המדרכה וכן, אם הנתיב שלידנו פנוי. נוסף לכך, כשנכנסים לחניה, המסך עובר להראות לנו צילומי חוץ משתי זוויות: הן מצלמת על, שמראה את הרכב יחסית לסביבה, למשל - האם אנחנו בדיוק בין הפסים בחניון, והן מצלמה שמראה עד כמה אנחנו מתקרבים קדימה או אחורה אל סוף התמרון.
יונדאי סונטה היא מכונית מאוד נוחה. היא רכה בלי להתרסק, מפנקת ושקטה. שני דברים בכל זאת פוגעים בחוויה. האחד, התמודדות לא אידיאלית של המתלים עם פגמים לא סימפטיים, כמו מכסים של בורות מים על הכביש (Manholes), שברים ופסי האטה מדורגים. את הפגמים האלה מרגישים קצת יותר מדי בתא הנוסעים. הדבר השני - רעש המזגן נוכח בהחלט. הדבר מדגיש, בין היתר, את רמת הבידוד המשובחת של הרכב, שביחד עם האווירודינמיות הקיצונית, מעניקים נסיעה שקטה מאוד כמעט בכל מצב. מלבד המזגן. בסיכומו של עניין, זהו רכב נוח מאוד, שקט ונעים, גם לנסיעות ארוכות.
מנוע ותיבת הילוכים
האחריות על הנעת הרכב הוטלה על מערכת היברידית חזקה. שילוב מנועי הבנזין והחשמל מייצר 192 כ"ס וחשוב מכך, 37.5 קג"מ של מומנט עוד לפני 1,800 סל"ד. היות שאפשר לקבל את כוח המנוע החשמלי עם הלחיצה על הדוושה, הרי שתגובת מערכת ההנעה לפעולת הנהג כמעט מיידית וכשצריך את הכוח המשמעותי, בהאצות למהירויות גבוהות או לעקיפות חזקות, אז מצטרף מנוע הבנזין ומקבלים המון כוח ושרירים.
תיבת ההילוכים שמנצחת על העניין אינה רציפה, כמו לא מעט היברידיות, אלא אוטומטית-קלאסית ולה שישה הילוכים. היא מגיבה מהר וחלק.
צריכת הדלק של יונדאי סונטה ההיברידית במהלך המבחן היתה באזור 15 קילומטרים לכל ליטר בנזין. אופי המערכת יאפשר צריכת דלק שונה בתנאים שונים, לפי רמת הטעינה בסוללה, שתושפע מבלימות וירידות, ולפי כמות הנסיעה בתוך העיר ובשאר סביבות שבהן עצירות רבות ושימוש רב במערך החשמלי.
התנהגות כביש
מערכת הכוח הזו מספקת הרבה כוח, אבל לאו דווקא חוויית חיבור חזקה. זאת היות שמדובר במערכת היברידית שבה מיחשוב וחשמל נמצאים - אפילו יותר מהרגיל - בין רגל הנהג ופעולת המנוע. הדבר מורגש הן בהפעלת מערכת הכוח והן בתחושות הנהיגה הקשורות בהתנהגות.
דרך כל המיחשוב מרגישים קצת פחות את מה שקורה למטה, כך בפעולת ההיגוי וכך בקשר בין הלחיצה על דוושות ההאצה והבלימה, ובין התוצאות בשטח. לצד כל זאת, אם לא מחפשים כאן חיבור ספורטיבי, מקבלים מכונית שמתנהגת מצוין: אחיזת כביש גבוהה ביותר לצד שלדה מאוזנת שמשרה בטחון ומאפשרת נסיעה מהירה גם בתנאים לא פשוטים.
סיכום
מי שמחפש היום לשדרג את החוויה המוטורית שלו, מרים את העיניים לרוב לכיוון של קרוסאוברים גבוהים יותר. אבל מי שבאמת מחפש איכות נסיעה גבוהה יותר, בעיקר מי שנוסע מרחקים גדולים, ייהנה הרבה יותר בקבוצת המשפחתיות הגדולות, או "מכוניות המנהלים".
יונדאי סונטה העדכנית היא דוגמא מצוינת לעניין. היא אינה ספורטיבית, ואפילו המרחב הפנימי יכול היה להיות מעט טוב יותר, אבל היא מספקת חוויה שהיא כמעט פרימיום - באיכות החומרים וההרכבה, בטכנולוגיה ובגימור ובעיקר, ביכולת להסיע אנשים למרחק גדול, בפינוק אמיתי.
לדגמי יונדאי בישראל - יונדאי
פורסם לראשונה ב- 03.11.20
למאמר זה התפרסמו 5 תגובות