לנדרובר דיסקברי 5 - מבחן רכב

עיצוב

אין ספק, הדיסקברי החדש מעוצב וחתיכי יותר מקודמו. כך צריך להיראות רכב פנאי בשנת 2017: אלגנטי, לא חד וזוויתי מדי ובטח שלא מרובע. הקווים הכלליים נותרו ישרים יחסית, ולוחית הרישוי הא-סימטרית מאחור נותנת תחושה של דלת תא מטען שאוטוטו תיפתח הצידה (ואיפה הגלגל שתלוי על הדלת?), אך הקווים החדשניים של יחידות התאורה, קורת הדלתות האחוריות המעוקלת, פתחי האוורור מתחת לפנסים הקדמיים ועוד שפע של פריטים מתוחכמים יוצרים תחושה של מכונית סקסית עם אופי ספורטיבי. רחוק שנות אור מהסגנון התכליתי של ארבעת הדיסקברים הקודמים.

תא הנוסעים

אם מבחוץ עבר הדיסקברי שינוי בתדמית, הרי שמבפנים זו כבר מהפכה של ממש. השרידים היחידים לדורות הקודמים הם גלגל ההגה הגדול עם המשטח האנכי במרכזו, ידית פתיחת הדלתות שמסתתרת למטה וכפתורי החלונות החשמליים שנמצאים במעלה דלת הנהג, על משענת היד שנמצאת כמעט בגובה הכתף.

מכאן - עוברים למודרניזציה. לוח המחוונים כולל מסך עתיר מידע במרכזו, שלמרות עומס מסוים מאפשר לעבור בקלות בין תפריטים שונים ולקבל הרבה מאוד אינפורמציה מבלי להעביר את המבט למערכת המולטימדיה. זו האחרונה כוללת שפע עצום של תוכן: החל מנתוני צריכת הדלק, המדיה והטלפון, דרך אפשרויות לשליטה במיזוג ובוו הגרירה המתקפל ועד למסכים מתקדמים המציגים מידע על מצב הדיפרנציאלים, זווית הגלגול והעילרוד ואפילו מצפן. אלו האחרונים מספקים מידע שימושי במיוחד לנהיגת שטח. היינו שמחים לו היתה אפשרות לתפעל את המסך גם מבקר שליטה יעודי כמו בדגמי יוקרה אחרים, אך הגלגלות שבין הנהג לנוסע לא מפעילות את המולטימדיה אלא שולטות על בורר מצבי השטח ועל תיבת ההילוכים (פתרון נוח במיוחד, לטעמנו - למה ידית הילוכים אוטומטית צריכה להיות זקורה כמו תיבה ידנית?).

סביבת הנהג כוללת שפע של תאי אחסון. יש שני תאי כפפות, תא גדול בין המושבים (עם קירור - בתוספת תשלום), מחזיקי כוסות ועוד תא מתחת ליחידת המיזוג ואפילו תא נסתר מאחוריה. חבל ששני התאים הנסתרים לא נפתחים בצורה יעילה מהכפתור הייעודי, וצריך לאמץ ולדחוק את האצבע כדי לשלוף אותם החוצה.



איכות החומרים גבוהה: מרבית חלקי הפלסטיק והעור נעימים מאוד למגע, אך איכות ההרכבה לא עומדת באותו רף גבוה. ברכב המבחן, שעבר כ-20,000 קילומטרים לא קלים, כבר החלו להישמע קרקושים.

רשימת האבזור נדיבה מאוד, אם כי ביחס למחיר הרכב - ציפינו לקצת יותר. ברמת הגימור HSE אותה בחנו, שהיא הבסיסית מבין השתיים שמוצעות עם מנוע ה-3.0 ליטר, יש מערכת שמע מעולה של Meridian עם 14 רמקולים, בקרת אקלים עם 4 איזורי טמפרטורה ויציאות לשורה השניה והשלישית, כניסה והנעה ללא מפתח (כולל צמיד בצורת שעון המשמש כמפתח), תאורת לד, מצלמת רוורס יעילה, תא מטען עם פתיחה חשמלית ושני גגות שמש חשמליים.

מה שאין ברכב, והיינו בהחלט מצפים לקבל בתמורה ל-670 אלף שקל, אלו פריטים כמו בקרת שיוט אדפטיבית, תיקון לסטיה מנתיב הנסיעה, גג פנוראמי מלא, פונקציית "אוטו הולד" לבלם היד החשמלי, קיפול חשמלי למושבי השורה השלישית ועוד אי אלו גאדג'טים שמקובל לראות בתחום וזמינות כבר בדגמים זולים יותר אצל המתחרים. את חלקן תקבלו בגרסת ה"לקצ'רי" הבכירה.

הנהג בדיסקברי נהנה ממושבי עור רכים, תומכים ונוחים מאוד לישיבה ממושכת. הכניסה אליהם מעט קשה בגלל הגובה של הרכב, אך בפנים השהיה נעימה. שורת הכוונונים החשמליים מאפשרת הגעה לתנוחת נהיגה מוצלחת, אך היינו שמחים גם לאוורור למושב שהיה משפר את התחושות בימים חמים.

בשורת המושבים השניה יש מרחב נדיב מאוד לנוסעים, ולא התקשינו להכניס שני מושבי בטיחות גדולים וגם נוסע מבוגר לצידם. החסרון העיקרי הוא בעובדה שהמושב עצמו נמוך מאוד ולא יהיה נוח לנסיעות ארוכות.

השורה השלישית, במפתיע, מציעה מרווח פשוט מעולה. נוסע מבוגר לא התקשה להעביר בה יום נסיעות ארוך, ולא בטוח שתהיה זו הגזמה פראית אם נאמר שאיכות החיים בה עדיפה על זו שבשורה השניה.

מאחורי שלוש שורות המושבים לא נותר כמעט מקום למטען. כאשר מקפלים מושב אחד או שניים מתקבל כבר נפח הטענה סביר בהחלט. מדף חשמלי מתקפל מסייע להעמסת הבגאז'.

נוחות נסיעה

כמו קודמיו, גם הדיסקברי יושב על מתלי אוויר. אלו מספקים נוחות נסיעה טובה מאוד במרבית תנאי הדרך. האתגר העיקרי שלו הוא במפגש עם שיבושים חדים בתוך העיר, כמו בורות ביוב או פסי האטה "לא חלקים"; במצבים אלו מתקשים צמיגי הענק והמתלים להתמודד עם המכה, והיא עוברת בצורה ברורה לתא הנוסעים. עם זאת, שיבושים קטנים יותר, גלים בכביש ומהמורות מסוגים שונים נבלעות בשקט ובנינוחות מתחת לגלגליו של הדיסקו.

בתוך העיר ישנו אתגר נוסף ללנדרובר הזה: כושר התמרון. לא רק שמדובר ברכב גדול מימדים (ובתוך החניה הפרטית שמנו לב פתאום כמה מקום הוא תופס), אלא שההגה יוצר רדיוס סיבוב גדול, וכמעט כל פניית פרסה דורשת רוורס נוסף. התמרון בחניות צרות הוא עניין מורכב למדי, וזה גם מפריע בתמרוני שטח הדוקים.

מחוץ לעיר נשמרת רמת הנוחות הטובה, כאשר רק במקרים קיצוניים נוטה הרכב להתנדנד מעט על מתליו. בידוד הרעשים טוב למדי, על אף רעש רוח שמופיע במהירויות גבוהות. בסך הכל ניתן לגמוע מרחקים גדולים מאחורי ההגה של הדיסקברי מבלי להתעייף.

מנוע ותיבת הילוכים

לנדרובר דיסקברי 5 התייצב למבחן בגרסת המנוע הבכירה: 3.0 ליטר טורבו-דיזל, V6, עם הספק של 258 כוחות סוס ומומנט בריא של 61.2 קג"מ. למנוע הזה ביצועים מצוינים, למרות שהוא נדרש להזיז רכב במשקל לא נמוך של 2.2 טון.

התגובה הראשונית ללחיצת הדוושה מעט מהוססת. נדרש מעט זמן עד שמנוע הדיזל הזה מתחיל לצבור את כוחו, אבל מהרגע שזה קורה - אחרי כמה עשרות קמשי"ם בודדים - הוא שועט קדימה בקצב נחוש, אך עדיין נותר חלק ומאוד נינוח באופיו.



תיבת 8 ההילוכים האוטומטית פועלת היטב ומגיבה ביעילות, ובמצב הספורטיבי היא מחדדת את תגובותיה ומעניקה זריזות טובה יותר.

צריכת הדלק היא אחת מהפתעות המבחן: למרות המנוע הגדול, המשקל העצום של הרכב, העובדה שמרבית המבחן התבצע בעומס מלא וגם כלל נסיעת שטח מרובה, הנתון הממוצע בימי המבחן עמד על 9 ק"מ לליטר. זה, יחד עם נפח מיכל אדיר של 85 ליטר, מעניק טווח נסיעה עצום.

ואחרי כל המחמאות, אנחנו נותרים עם תהיה אחת מרכזית: המנוע הקטן יותר, 2.0 ליטר טורבו-דיזל, מספק 240 כוחות סוס ו-51 קג"מ. האם באמת כדאי לשלם עוד 90,000 שקל כדי להרוויח עוד 18 כוחות סוס בסך הכל?

התנהגות כביש

על הכביש המתפתל הדיסקברי הזה מרגיש טוב מקודמיו. הוא קצת יותר "מחובר" לנעשה על הכביש, מעט פחות רוכן ופחות גמלוני. אבל שלא תטעו לחשוב שמדובר במכונית משובחת מבחינה דינאמית: גם במצב הנהיגה הרגיל, מתלי האוויר רכים מאוד והדיסקברי רוכן על צידו באופן משמעותי. רדיוס הסיבוב הקטן לא מתבטא בעבודת הגה מהירה ויעילה - להיפך, ההגה ארוך וחסר תחושה. אחיזת הכביש לכשעצמה טובה למדי, והדיסקברי יהיה בטוח בתנאים מתאגרים על הכביש, אך הרכינה וההגה מאלצים את הנהג להוריד קצב.

שטח

15:00 בצהריים, אוגוסט, יער בן שמן. חם בחוץ, נעים בפנים. לפנינו מעלה מסולע ברמת קושי בינונית, לצידנו דיסקברי 3 בן עשר שנים שהצטרף למבחן לטובת ההשוואה. ה-3 מותח את מתלי האוויר, מזדקף ומטפס על הבולדרים בקלי קלות. בדיסקברי החדש יש גם כן את מערכת ה-Terrain Response, בורר מצבי הנהיגה המפורסם של לנדרובר - אך כאן לא חייבים לבחור את המצב המתאים. מספיק לשים את הבורר על המצב האוטומטי, והדיסקו יגביה את עצמו לבד, ישלב להילוך כוח ויעשה את כל הנדרש כדי לצלוח את האתגר בקלילות.

זוויות המרכב נראות פחות טובות במבט ראשון, ועיון בדף הנתונים מראה שאכן כך הדבר: בעוד הדיסקו 3 נהנה מזווית גישה של 37.2 מעלות, והדיסקו 4 ויתר על מעלה אחת בלבד, בדיסקברי 5 זווית הגישה היא 34 מעלות בסך הכל. עדיין מדובר בנתון טוב, אך בטיפוסי מדרגות יורגש הבדל בינו ובין הדורות הקודמים. זווית הנטישה כמעט ולא נפגעה, וכך גם זווית הבטן ומרווח הגחון.



הדיסקברי נהנה ממהלך מתלה ארוך, שנותר מרשים גם כאשר מתלי האוויר פתוחים למקסימום - מה שאומר שהתוספת לגובה לא פוגעת באופן מיוחד בנוחות הנסיעה בשטח וגם לא ביכולת להתמודד עם בורות והצלבות. כמו בעבר, גם בדור החמישי שלו משדר הדיסקברי שהכל קטן עליו. הוא לא מפרפר בעליות עם דרדרת, מצליח בקלות להשיג אחיזה למרות שימוש בצמיגי כביש (שהיו במצב גרוע למדי ברכב המבחן) ויודע להפעיל את האלקטרוניקה ברגעים הנכונים כדי להסיר את האחריות מהנהג ולצלוח בשלום כמעט כל אתגר.

האם זה מסרס את הכיף? תלוי. במידה רבה, גם הדיסקברי 3 ו-4 היו כאלה. את גדולתם הם השיגו כמעט בלי תלות ביכולות הנהג, והוכיחו עליונות במבחנים שערכנו להם מול רכבי שטח מתחרים. אבל כאן, בדור החמישי, זה מרגיש אחרת. אם בדורות הקודמים היתה תחושה של נהיגה ברכב שטח קשוח, עם ישיבה "מעל ההגה", שדה ראיה מדהים וחיבור כלשהו למערכות הרכב, הרי שכאן המצב שונה. הנהג בדיסקו 5 יושב עמוק בתוך תאו, הרבה פחות מחובר לנעשה סביבו. הכל מתבצע בצורה קלילה ורכה, באופן שקצת יותר מזכיר לנדקרוזר מאשר דיסקברי - אבל עם יכולות שנובעות מהאלקטרוניקה ופחות "מהברזלים".



עוד עניין שהפריע בשטח הוא רדיוס הסיבוב המוגבל: שוו בנפשכם שאתם עומדים לקראת ירידה תלולה במשעול צר - כדי להיכנס אליו בזווית הנכונה תידרשו לתמרונים לא מעטים. פחות אהבנו גם את הראות החוצה, ושוב - את התחושה שזהו לא "טנק" קשוח ומאסיבי.

כמעט את כל המכשולים שעברו קודמיו, יעבור גם הדיסקברי 5. יהיו מקרים מעטים בהם הזוויות יגבילו אותו, ואולי גם הצמיגים העדינים יחסית יצרו סוג של קושי. אבל מה ששונה באמת זו לא העבירות, אלא התחושה. יותר רכב כביש מסוגנן, פחות רכב שטח קשוח.

סיכום

שינוי גדול עבר על לנדרובר דיסקברי. במקום רכב שטח רבוע, קשוח ומסוקס, הדור החמישי שלו מציג סגנון יוקרתי ומהודר - כזה שדומה יותר לאודי, ב.מ.וו ו-וולוו מאשר לדיפנדר ולרנגלר. לטעמנו, מדובר בהחלט בשיפור: לקוחות שרוכשים רכב פנאי בסכום גבוה כל כך מצפים לקבל לא רק יכולת שטח, אלא גם איכות חיים גבוהה על הכביש וסגנון אופנתי - ואת זה הדיסקברי מספק בצורה נהדרת, גם אם אין לו את הליטוש של חלק מרכבי הפנאי היוקרתיים.



ומה באשר ליכולות? ובכן, אלו כמעט לא נפגעו. יש אמנם הבדלים כאלו ואחרים ביחס לדורות הקודמים, אך עדיין מדובר ברכב שטח אדיר, כזה שמסוגל לטייל במקומות המאתגרים ביותר - ולצלוח משימות מורכבות בלי להעמיס קושי על הנהג. אך כאן גם מגיע ההבדל המשמעותי הנוסף לעומת הדורות הקודמים. אם הדיסקברי בעבר הרגיש כמו רכב שטח חסון ומאסיבי, מעין שדרוג איכותי במיוחד לדיפנדר, הרי שכיום התחושות הן מעולמות אחרים לגמרי. כאלו שנותנים את החוויה המתבקשת על הכביש, אך לדעת חלק מהלקוחות גם גורעים משהו מאופיו המיתולוגי של הלנדרובר. אין לנו ספק שזה הרכב שיוכל למשוך לקוחות חדשים לאולמות התצוגה של לנדרובר; השאלה היא כיצד יגיבו הלקוחות הותיקים.

לדגמי לנדרובר בישראל - לנדרובר

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות