את רוב הרכבים שאנחנו פוגשים אנחנו כבר מכירים בדרך זו או אחרת. לפעמים פגשנו כבר את המנוע בדגם אחר, במקרים אחרים נתקלנו בפלטפורמה מוכרת. גם האופי של המותגים השונים כבר מוכר לנו, ולכן בדרך כלל נדע למה לצפות מרכב של סקודה, טויוטה או קיה, למשל. אבל למרות שאנחנו מגיעים לרכבים עם סל מסוים של ציפיות, קורה לא פעם שאנחנו מוצאים את עצמנו מופתעים אחרי כמה מאות קילומטרים של מבחן.
מה שפחות נפוץ הוא שינוי שמתרחש מאמצע המבחן והלאה. נדיר מאוד שרכב שכבר נסענו בו כמה מאות קילומטרים יפתיע פתאום עם רושם שונה. בדרך כלל אחרי 100-200 ק"מ מתקבלת תמונת מצב די טובה על הרכב, כאשר ההמשך מאפשר בעיקר ירידה לפרטים והיכרות יותר עמוקה עם הדגם הנבחן.
במבחן על לנדרובר דיסקברי ספורט הסיפור היה שונה. למרות שלא מדובר בדגם חדש אלא רק במתיחת פנים, בכל פעם הוא הפתיע אותנו עם יתרון בולט או חיסרון מעצבן במיוחד. פרק השטח, במפתיע או שלא, הצליח להעניק תמונה יותר ברורה לגבי הדיסקו ספורט. מה המסקנות? בואו נתחיל.
ירדתי לאסוף את הדיסקו ספורט מהחניון של לנדרובר. הוא עמד בין שלל ריינג'-רוברים בצבע אפור. אני ניגש לדלת והרכב לא נפתח. אופס, זה הדיסקו הרגיל... הייתי צריך לשים לב - הוא ענק. אני עובר לדיסקברי ספורט שעומד 3 חניות משם. האמת? קל להתבלבל. הדיסקברי ספורט נראה ממש כמו האח הגדול, עם מימדים קצת יותר קטנים. גם באח הקטן אנחנו פוגשים קורה C ייחודית, פרצוף היי-טקי, צמיגים שיכולים להתמודד גם עם שטח והופעה שהיא מספיק עגלגלה כדי שתבינו שלנדרובר עברה חתיכת שינוי.
מבפנים ההופעה הרבה פחות מרשימה. מתיחת הפנים לא הביאה לדיסקברי ספורט את מערך המולטימדיה והתפעול של הרכבים החדשים בקונצרן. ביגואר XE ובריינג' רובר וולאר כבר פגשנו את עיצוב הפנים החדש והמרשים בהרבה של הקונצרן. ועדיין, תא הנוסעים שאחרי מתיחת הפנים עדיף על זה שלפניה. המסך גדול ורחב יותר, הוא מעט יותר נמוך ומעליו נמצאים פתחי המיזוג בתוך פאנל שחוצה את תא הנוסעים מצד לצד ומעניק רושם יוקרתי.
איזור מערכת בקרת האקלים והשליטה במאפייני השטח נראה באופן מפתיע פשוט יותר - כאילו שלפו אותו מפורד אדג' מהדור הקודם ולא מאחד מרכבי המותג האחרים. פחות התחברנו לשילוב בין כפתורים פיזיים וכפתורי מגע.
תא הנוסעים
מערכת המולטימדיה והנדסת האנוש הן כנראה נקודות התורפה המשמעותיות של הדיסקברי ספורט. גם במקרה הזה, נראה שהמערכת לא קיבלה את המעבד המתקדם ביותר שמציע הקונצרן. התפריטים עוברים באיטיות, בעיקר אלו של מחשב הדרך המפורט בלוח המחוונים. המסך עצמו מרגיש קצת קטן וחסרים כפתורי ניווט פיזיים. גם התפעול לא חלק. על ההגה יש מספר כפתורים שלא החליטו אם הם כפתורי מגע או לחיצה ומגיבים באופן לא עקבי. כפתורי בקרת האקלים, שביום יום קובעים את הטמפרטורה, משמשים גם לכיוון עוצמת המיזוג וגם לבחירת מצב הנהיגה – כך שצריך להביט די נמוך כדי לראות מה המצב הנבחר.
האבזור עצמו לא רע בכלל. ברכב המבחן, בגרסת ה-S פלוס הבכירה, פגשנו בקרת אקלים עם 3 אזורים, גג פנוראמי עצום, הנעה ללא מפתח, פנסי LED, חיישני חנייה היקפיים, תא מטען נפתח חשמלית, כיסאות בעלי כוונון חשמלי, ריפודי עור ומראה שהופכת למצלמה ומסייעת בתצפית לאחור.
איכות ההרכבה ואיכות החומרים טובות מאוד בדרך כלל. מצד שני, שתיהן לא עקביות כך שגם מבחינת איכות ההרכבה והחומרים נרשמו נפילות קטנות פה ושם.
תנוחת הישיבה קצת מפתיעה. הנהג יושב בנקודה שהיא בין הדיסקברי והריינג' רובר לבין האיווק. מצד אחד, לא יושבים גבוה מעל הרכב והדשבורד הגבוה חוסם מעט את המבט לעבר המשך החרטום. מהעבר השני, קו המותניים לא ממש גבוה ולפחות מהזווית הזאת מתקבל תחושת השליטה שמצפים לקבל כשנוסעים ברכב שטח שעונד את סמל האליפסה הירוקה.
המרווח לנהג ולנוסע טובים מאוד והמושבים די תומכים כך שגם נסיעות ארוכות לא מהוות בעיה אקוטית מדי. שורת המושבים שמאחור מציגה מרווח טוב לרגליים ולראש, מרווח שנשמר אפילו אם הנהג מלפנים גבוה למדי. המושב האמצעי סביר, אך לא היינו מאכלסים בו יותר מילד אחד. המושבים עצמם מתכווננים למרחק וזווית המשענת ניתנת לשינוי.
מושבי השורה השלישית נמוכים באופן חריג ומרווח הרגליים בהם כמעט אפסי, בהנחה שלא הזזתם את השורה האמצעית כל הדרך קדימה. זה חבל, כי בהיבטים אחרים דווקא היה יכול להיות נחמד להצטופף מאחור: יש שם פתחי מיזוג עם שליטה על עוצמת המאוורר ואפילו חיבורי USB וחשמל.
תא המטען קטן מאוד כשכל המושבים בשימוש. ברגע שמקפלים את המושבים מקבלים תא עצום ונוח מאוד שאפשר לנו להכניס כמויות ציוד גדולות בלי בעיה.
נוחות נסיעה
מעטים הרכבים שהנוחות שלהם היא סיפור כל כך מורכב. על פניו, לנדרובר דיסקברי ספורט הוא רכב נוח במידה בינונית. במרחב העירוני הוא מטפל בשיבושים רגילים באופן סביר אך בורות ביוב בולטים ושיבושים מאוד חדים מעבירים טלטלה ברורה לתוך הרכב. בשאר הזמן הוא מציע טיפול מעורר כבוד במפגעי הכביש. בנסיעה עירונית נהנה הדיסקו ג'וניור מרדיוס סיבוב קטן יחסית לרכבים במימדיו ויחד עם מערכת החיישנים ההיקפית קל להחנות אותו ולהתנייד בו במרחבים צפופים. גם שדה הראיה טוב יחסית למקובל.
יציאה מחוץ לעיר חושפת פעולת מתלים הרמונית מאוד ששומרת על מרכב מרוסן רוב הזמן. במפגשים עם שיבושים בולטים הדיסקו עלול לנוע בחוסר שקט אך מדובר בפרט די שולי. בידוד הרעשים גם הוא פחות עקבי. מצד אחד קשה להצביע על רעש ספציפי שמפריע בנסיעה. לאורך נסיעת המבחן הארוכה ליווה אותנו רעש קבוע מהצמיגים ותהודה מהמרכב שלא היתה חזקה אבל היתה נוכחת למדי.
ואז מגיעים לשטח, והדיסקברי ספורט מתגלה בגדולתו. על שבילים לא סלולים המתלים, שרק לפני רגע לא הבריקו בעיר, מנקים את הדרך ומציגים ריסון מרשים לצד ספיגת מהמורות מצויינת. במקומות היותר קשים, איפה שמאטים מאוד, הרכב סופח מהמורות בלי תלונות ובלי להעניש את הנוסעים. אין ספק שהשטח באמת מרגיש כמו המקום הנכון למערכת המתלים הזאת.
מנוע ותיבת הילוכים
בעולם יש הרבה זוגות שלאף אחד לא ברור מה הם עושים ביחד. גם אתם בטח מכירים כמה כאלו. ואם בטעות לא יצא לכם לפגוש – ברוכים הבאים. לדיסקברי ספורט, בגרסה הבכירה שקיבלנו יש מנוע טורבו בנזין בנפח 2.0 ליטרים עם 249 כוחות סוס. המנוע הזה נפלא, פשוט כך. הוא חזק מאוד ומאיץ את הרכב הכבד קדימה בלי הרבה בעיות. המומנט, שעומד על 36.5 קג"מ, מגיע לשיא כבר ב-1,400 סל"ד והמנוע ממשיך עד לשיא ההספק ב-5,500 סל"ד, שם מתקבלים כל כוחות הסוס.
אבל לצד המנוע יש תיבת הילוכים שמנטרלת כמעט כל נקודת זכות שיש למנוע. מדובר בתיבה אוטומטית פלנטרית מבית ZF, עם 9 יחסי העברה. מדובר בתיבה איטית שלא ממהרת להחליף הילוכים ולא מגיבה באופן מיידי לפקודות הדוושה. במצב "ספורט" היא מקפיצה את מחוג הסל"ד אל מעל לשיא ההספק ומביאה עמה המון רעש ומעט מאוד התקדמות יעילה. גם "קיק-דאון" מתקבל באיטיות מתסכלת.
צריכת הדלק היא פועל יוצא של שילוב המנוע והתיבה. בסוף המבחן קיבלנו צריכה של כ-10.8 ק"מ לליטר. נתון לא רע, אבל היה יכול להיות טוב יותר עם תיבה יעילה.
התנהגות כביש
לנדרובר דיסקברי ספורט נהנה מהנעה כפולה קבועה ומממערכת יעילה מאוד לחלוקת כוח. על המערכת נרחיב בעוד כמה עשרות מילים אבל כבר עכשיו אפשר להגיד שהרכב אוחז את הכביש באופן מצוין. כמו רכב שטח טוב, הדיסקברי ספורט מציג רכינת מרכב די ברורה וההגה שלו הוא לא אחד המדויקים בסביבה. במהירויות גבוהות יש שטח מת במרכז והרכב נוטה לזוז לקצה הנתיב בלי פעולה משמעותית מצד הנהג.
יכולת שטח
מצחיק להגיד את זה על רכב של לנדרובר, אבל הופתענו מהיכולת של הדיסקברי ספורט בשטח. אמנם לא לקחנו אותו לשטח הכי מורכב וטכני שיש - זה לא דיסקברי גם מבחינת היומרות - אבל מה שמפתיע בדיסקברי ספורט היא היכולת לטפל בדברים באופן מרשים. שדה הראיה טוב כמעט כל כיוון כך שמאוד קל להבין איפה כל גלגל נמצא. מהלך המתלה לא מאוד ארוך אבל לתמונה נכנסת ה-Terrain Response – מערכת ה-4x4 המוכרת של החברה. המערכת מזהה בקלות אובדני אחיזה ומעבירה את הכוח במהירות לגלגלים האוחזים. אפשר לבחור בין מצבים שונים אבל בתנאי השטח שבהם נהגנו מצב Auto עושה את העבודה בקלילות. מעבר לזה, מרווח הגחון וזוויות המרכב סבירים, ההגה הארוך ורדיוס הסיבוב מקלים עוד יותר על ההתנהלות בשטח ובסוף מצטרפת גם נוחות הנסיעה הטובה.
סיכום
כשמשווים רכב לרכב בטח בסגמנט היוקרה - לדיסקברי ספורט לא קל. התחרות עם אודי, וולוו, לקסוס, ב.מ.וו וקדילאק בהחלט לא תעשה לו חיים פשוטים. בהרבה סעיפים חשובים כמו איכות הנסיעה, יחידת ההנעה, מערכות המולטימדיה והאבזור והטכנולוגיה, לדיסקברי ספורט יהיה קשה מול החבורה היוקרתית. אבל הוא מציג שני יתרונות ברורים לעומתם – 7 מושבים ויכולות שטח.
אמנם, צמד המושבים מאחור צפוף מדי כדי להפוך ליתרון דרמטי, אבל יכולת השטח היא בהחלט נקודה רצינית לזכותו. מעט מאוד רכבים מסוגו ירשו לכם לרדת לשטח ויחזרו בלי להשאיר חתיכות פלסטיק במדבר. מעבר ליכולת הזו, עדיין מדובר ברכב יוקרתי מספיק שמציע חבילה טובה – גם אם לא מעולה – במרבית תחומי היומיום. עכשיו, אחרי הורדת המחירים האגרסיבית שביצעה היבואנית, מדובר בחבילה שעשויה לשכנע לקוחות נוספים.
לצפייה בכל דגמי לנדרובר בישראל
פורסם לראשונה ב- 21.05.20
למאמר זה התפרסמו 3 תגובות