לקסוס GS450h - מבחן רכב

לפני שבועיים קניתי אותה. לקסוס GS450h. בחרתי אותה כי רציתי מכונית יוקרה. מכונית שיודעת לעשות הכל, ואף פעם לא אומרת לך לא. למה דווקא לקסוס? כי לא רציתי שהבחור שעוזר עם השקיות בסופר יסנן קללה כשיראה אותי בב.מ.וו חדשה. לא רציתי שהשכן מלמטה יעקם את האף וינדנד על מיסי ועד הבית כשיראה אותי במרצדס (קודם שידאג לגזום את הגרניום, אחר כך נדבר על כסף), והכי חשוב - לא רציתי שחמותי תתחיל לפטפט. אנחנו נוכל לשלוח את הנכד שלה לבית הספר הפרטי גם אם ניסע במכונית יוקרה, אבל לכו תסבירו לה את זה כשאתם מגיעים לארוחת שישי באודי A6. עם לקסוס היא לא תשאל שאלות מיותרות. זו הסיבה שאני אוהב את הלקסוס החדשה שלי.

לעמוד הדגם בקטלוג iCar: לקסוס GS450h

לקסוס GS450h, מנוע 3.5 ליטר בנזין-היברידי, 345 כ"ס, החל מ-455,000 שקל
יתרונות	חסרונות
ביצועים של F16	מרווח מאחור ברמת מחלקת תיירים
יוקרה ופינוק של אייר-פורס 1	מחיר מרקיע שחקים
צריכת דלק של דאון

לקסוס GS450h. עוצמה של תחנת כוח קטנה, כולל ועד העובדים / צילומים: נועם ריין

לקחתי את הלקסוס ההיברידית, כי זה הכי טוב שאני יכול. וברוך השם אני יכול. זה גם טוב לאיכות הסביבה, לאשתי זה חשוב. הנעה היברידית זה גם נושא שיחה מצוין לטרקלין העסקים בנתב"ג, מקום שאין מה לעשות בו חוץ מלקשקש על מכוניות ולקרוא גלובס. הלחמניות שם תמיד יבשות, זה נורא. לקסוס GS עולה 455,000 שקל בגרסה ההיברידית. הוספתי עוד 25 אלף כדי לקבל את חבילת הפרימיום, למרות שעד היום אני לא מבין למה הם צריכים לקחת סכום כזה על כמה לוחות עץ ומראות מתקפלות. שיהיה להם לבריאות.

אני יוצא מהבית ונכנס לחניה. כוס הקפה עדיין ביד, כי למי יש זמן לשבת ולשתות כמו בנאדם. האוטו נפתח עבורי כשאני מתקרב. אני נכנס, מניח את הכוס בזהירות, מקודד ולוחץ על הכפתור. הכסא מתקרב, ההגה חוזר לזווית שאני רגיל אליה והמראות מסתדרות כמו שצריך. לא אהבתי את כל ההתעסקות הזו כשנכנסתי לרכב הקודם אחרי שאשתי נהגה בו. הלקסוס יודעת מה אני אוהב ועושה את זה לבד. הרכב כבר מונע בשלב זה, אבל הוא שקט לחלוטין. בינתיים הוא עובד על חשמל, לפחות עד שאצא מהרחוב. משלב לרוורס. הוילון האחורי מתקפל, המראות מתכווננות כלפי מטה והמסך מקרין את מה שקורה מאחורי הרכב. אני חושב שמערכת כזו יכלה להציל הרבה ילדים ששיחקו מאחורי האוטו של הדוד ונדרסו. פטנט נוח וגם חשוב. מערכת של חיישנים היקפיים מסייעת לי לתמרן החוצה מהחניה, ואני עושה את זה בשיא הזהירות. לא מתחשק לי לשרוט את הרכב עם עמוד תאורה שקניתי ב-99 שקל בהום סנטר. אם כבר לדפוק את הרכב, אז שיהיה בסטייל.

בינתיים האייפון שלי מתממשק עם הרכב. איזו מילה זו. פעם אף אחד לא התממשק פה. אנשים פשוט נסעו לעבודה וחיכו עם הטלפונים לאחר כך, אבל היום אנחנו מתממשקים. רוני מהרכש כבר מתקשר (אם זה תלוי בי, הוא יתממשק עוד הרבה שנים בפורד פוקוס) ואני מסנן אותו. את הבוקר שלי אני פותח עם מוסיקה קלאסית, ודרך 12 הרמקולים של הלקסוס אני מרגיש די בנוח עם זה שביטלתי את המנוי לפילהרמונית. ממילא נרדמתי שם בדרך כלל. נדמה לי שהבחור בסיאט לידי מקלל אותי. או שבעצם הוא מקלל את העיריה, שיודעת לפתוח מצוין את בורות הביוב אבל תמיד מתקשה לסגור אותם כמו שצריך. אני לא מרגיש כלום. הלקסוס מרחפת על הכביש, ולעזאזל השיבושים.

יש לי בערך 10 דקות נסיעה על כביש מספר 4 עד המשרד. בזמן הקצר הזה אני מספיק לעמוד ב-5 רמזורים, אבל זה לא ממש מורגש. לחיצה אחת על הבלם כדי שהרכב ממשיך לעמוד, והקרסול שלי יכול לנוח. הטניס בסופ"ש האחרון היה קצת אינטנסיבי מדי. כל אימון כזה מזכיר לי שאני כבר לא צעיר. בין רמזור לרמזור אני משייט בנינוחות, לא מרגיש כמעט כלום. בלקסוס GS, התחושה ב-80 קמ"ש זהה לתחושה בנסיעה על 140 קמ"ש, כך שאין סיבה מבחינתי לסכן את הרישיון. מדי פעם קורה שלידי עומד איזה נובוריש בג'יפ מלוקק וחושב שיש לו רכב אמיתי, אבל אף אחד לא הסביר לו שחלונות שחורים לא משפרים את המנוע שלך. כשזה קורה אני מעביר את הבורר למצב ספורט ומשגר את הלקסוס ל-100 קמ"ש בתוך 5.9 שניות. האידיוט הופך לכתם קטן על המראה, ואני חוזר לשיוט רגוע. חראם על הרישיון.

החניון במשרד בשיפוצים ואני צריך לחנות בשמש. בפעם האחרונה שזה קרה הייתי באיזו מסעדה שאשתי סחבה אותי אליה בשישי בבוקר, מתוך מחשבה שחביתת ירק ומיץ תפוזים של טמפו בכוס זכוכית יעשו אותי מאושר. קיללתי את הרגע שהגענו לשם, אבל אהבתי את הזיתים הסוריים שלהם. במשרד הספקתי לעבור על החשבוניות, ולקלל את האמ-אמא של ביבי וברק שחושבים שיזכו בעוד קדנציה אם יתקפו באיראן. הדלק בחודש שעבר עלה כמעט 8 שקל, והאוטו הקודם אכל בערך משכורת של עובד שלי כל שבוע. הלקסוס החדשה שלי רושמת צריכה של 11.6 ק"מ לליטר, אפילו שיש לה מנוע של 3,500 סמ"ק. זה כבר הרבה יותר נסבל. ובכל זאת, שלא יתקפו באיראן. אני יוצא מהמשרד לפגישה חשובה והאוטו לוהט. עור לא הולך טוב עם שמש, תשאלו את ד"ר פישר. אני מגדיר את בקרת האקלים ל-16 מעלות ומוסיף גם אוויר קריר שיוצא דרך הכיסא אל הגב. א-מחייה.

את הפגישה תקעו באיזה חור ליד בית שמש. מסוג המושבים שבשנות ה-50 אף אחד לא רצה להתקרב אליהם, אז חילקו שם אדמות בחינם לעולים חדשים. היום השטחים שם שווים מיליונים. לקחתי איתי את רוני מהרכש ואת סיגל. הושבתי את רוני מאחורה, הוא אמר שצפוף שם. הסתכלתי אחורה - צפוף זה לא, אבל באמת נראה לי שאין הרבה מקום לרגלים שלו. מוזר. ביקשתי ממנו לשבת באמצע כדי לראות איך זה, כי אני אמור לקחת את ההורים של אשתי בשבוע הבא יחד עם אשתי והבן. המושב האמצעי לא מוצא חן בעיני. אין שם בכלל מקום לרגליים, והראש מתנגש בתקרה. לעזאזל. הסתבכתי עם חמותי.

בדרך לבית שמש עקפתי שני מקומיים שהלכו עם חמור וחרדי שרכב על אופניים חלודות. רק לראות אותם ככה בחוץ עושה לי חם. נכנסתי לאחד הכבישים הצרים ונזכרתי בטיול שעשיתי לפני שנתיים בצפון איטליה. שכרתי שם פרארי קליפורניה עם מדריך מקומי שעשה לאשתי עיניים ולימד אותי לנהוג כמו בסרטים. ניסיתי קצת ללחוץ את הלקסוס, אבל היא לא היתה בעניין. כלומר, מבחינתה הכל היה בסדר - היא אחזה מעולה, שמרה על יציבות מופלאה וטסה בקצב מדהים בין הסיבובים. אבל איכשהו זה לא היה כיף כמו לנסוע בב.מ.וו. מוזר לומר את זה אחרי שתפרתי שם עיקולים ב-150 קמ"ש, אבל הלקסוס לא דרבנה אותי להתחרע. אפילו לא רצתה שאהנה. סיגל בכלל לא הרגישה שירדנו מהכביש המהיר, ואני קצת התבאסתי. איפה הימים שבחורות היו צורחות במושב לידי. בלקסוס הן נרדמות עם חיוך על השפתיים, גם אם אני אסע על 200 קמ"ש בזיגזג.

אני יוצא מהפגישה עצבני, אבל הלקסוס מרגיעה אותי. השקט הזה ממכר, והידיעה שמתחת לרגל ימין מסתתרים 345 כוחות סוס עושה לי טוב. אני לא יודע מתי אשתמש בכל הכוח הזה, אבל יש משהו מספק בלנסוע על מכונית עם עוצמה של תחנת כוח קטנה, כולל ועד העובדים החזק במדינה. טוב לי גם עם זה שאני לא צריך כמעט להיכנס לתחנות דלק. הריח שם הורג אותי. אני בסך הכל מרוצה מהמכונית שלי. לפעמים אני חושב שאולי הייתי צריך לבחור את ה-GS250, כי לא באמת כדאי לשלם 80 אלף שקל כדי לנהוג על מטוס בכבישים ציבוריים. אבל אז אני נזכר שלקחתי את הכי טוב שיש, ואני מרוצה.

לדגמי לקסוס בישראל - לקסוס

הערה: הסיפור המובא בכתבה הינו דמיוני, ונועד לצורך המחשה. הכתב אינו בעל הרכב.