לקסוס RX350 - מבחן דרכים

רגע אחד לפני הכתבה על לקסוס RX350, אני חייב להתוודות. אני שונא ג'יפונים מלוקקים. פשוט לא מצליח להבין את הנהירה של עם ישראל לרכבי "כאילו שטח". הם מסורבלים, צורכים הרבה דלק, והכי גרוע מבחינתי - הם הרבה פחות דינאמיים. תנוחת ישיבה גבוהה מסייעת לנהיגה? טעות נפוצה. זה לכל היותר נותן תחושה שאפשר לטפס על אחרים יותר בקלות. אולי הצורך בכלי רכב כאילו לשטח הוא תוצר לוואי של 40 שנות שיטוטים במדבר?

ואם יש משהו שאני לא סובל אפילו יותר מרכבי פנאי, זה לשבת במושב האחורי. אני מרגיש שם כמו דג שמפרפר על היבשה. אם יש הגה, אז צריך מישהו שיאחז בו. אם זה לא אני אז שייסעו לבד.

לעמוד הדגם בקטלוג iCar: לקסוס RX350

לקסוס RX350, בנזין 3.6 ליטר, 277 כ"ס, החל מ-415,000 שקל
יתרונות	חסרונות
נוחות נסיעה ובידוד רעשים	התנהגות כביש
תא נוסעים	צריכת דלק
אבזור ומערכת שמע (בעיקר עם DVD איכותי)	יש גרסה טובה יותר - RX450h

לקסוס RX350. אפור? לא ממש / צילומים: יתיר דוידוביץ

יכול להיות שאני טועה?  לקסוס RX350 רוצה לשנות לי את ההרגלים. שב מאחור, אבל תרגיש מקדימה או אולי בכלל בחוץ. המרווח לרגלים ולראש מעולה, כמובן, אבל זה לא העניין. שני מושבי  העור מתכווננים לאינספור תנוחות, אבל גם זאת לא הנקודה. העניין הוא תחושת המרחב. בזכות החלונות הגדולים והמיקום המוצלח של המושבים הקדמיים שאינם מסתירים את הנוף, מתקבלת תחושה שמנתקת לחלוטין את יושבי הרכב מהמתרחש על הכביש. גג השמש הפנוראמי עצום בגודלו ומכניס המון אור לתא הנוסעים, ויחד עם יחידת מיזוג טובה הוא הופך את המושב אחורי הטוב ללא פחות ממצוין. אם נמחיש זאת במושגים ציוריים, נאמר שאפשר לחוות את הנוף כאילו יושבים על ספה במצפור מבודד ושקט ולא בנסיעה מהירה ברכב סגור. אולי הסיבה שהסתדרתי לשם שינוי במושב האחורי נוגעת לעובדה שפשוט לא מרגישים שהרכב בנסיעה?

הניתוק המוחלט מהכביש הוא המוטו של לקסוס. רכבים שקטים ורכים הם ההתמחות המיוחדת של היפנים ובסעיף הזה ה-RX מככב. רעשי הכביש והרוח עוברים סינון כל כך קפדני, עד כדי כך שגם הקהל בפילהרמונית ירגיש כמו עדר של חוליגאנים כשיכנס ל-RX.

נוחות הנסיעה מאחור טובה מאוד. היא מעט פחות טובה ביחס למושב הקדמי, בגלל מתלה אחורי מעט מוקשח, אבל היא מצוינת בפני עצמה. מהלך המתלה רך בתחילתו, כך שמרבית המהמורות יספגו מבלי להעביר זעזועים ליושבים ברכב. בורות גדולים או פסי האטה יבלעו על ידי הבהמה היפנית בסגנון מעט נוקשה וגרמני, אך גם הם יבלעו. שיבושים קטנים וחדים או רצף של מהמורות קטנות יעבירו טלטלה מסוימת ליושבים ברכב, וגם אז - הנוסעים יהיו מודעים למתרחש על הכביש, אך לא יוטרדו מכך.


מימין נוסע, משמאל הנהג ובמרכז... הופעה של אדל

קשה לעזוב את הסאלון המפנק של הלקסוס, אבל לפעמים אין ברירה. מבט מבחוץ חושף לראשונה את ההבדלים ביחס לגרסה שלפני מתיחת הפנים. החזית שלפני מתיחת הפנים נראתה מסורבלת וכבדה, ועכשיו היא מחוטבת ומרשימה הרבה יותר. גלגלי מגנזיום בקוטר "19 משלימים את האווירה, והצבע האפור של רכב המבחן (שבת זוגתכם בטח תצליח להגדיר אותו בצורה מדויקת יותר) מעניק נקודות זכות רבות ל-RX. סרחי העודף שבעבר פגעו במראה של הלקסוס-ג'יפ מצליחים לבלוט פחות, כך שהרכב בהחלט נראה יוקרתי יותר אחרי מתיחת הפנים.

מעבר למושב הנהג חושף שינויים קלים בלבד ביחס לגרסה שטרם מתחת הפנים. למה? כי לא מחליפים את מה שלא צריך להחליף. סביבת הנהג ב-RX פשוט מעולה. תפעול המערכות אינטואיטיבי, ומתבצע - כמה פשוט - בעזרת עכבר שממוקם בין המושבים. כבר לאחר מספר דקות ניתן להרגיש בבית עם שלל מערכות הבידור. גרסת הבסיס מציעה לא מעט אבזור, אך בגרסת ה-Premium Tech בה נהגנו יש עוד הרבה יותר. בין היתר מצאנו מראות מתקפלות חשמלית, מושבי עור חשמליים ומחוממים עם זיכרונות, כניסה לרכב והתנעה ללא מפתח, ממשק בלוטות', כיוונון הגה חשמלי ועוד ועוד.



השיא ברכב הוא מערכת השמע. "נראה לי שמישהו שכח כאן DVD עם הופעה של אדל", פלט הנציג של לקסוס. מישהו שכח עאלק. במערכת השמע המעולה (12 רמקולים) הקול של אדל נשמע נפלא אפילו יותר מבדרך כלל, וכל עוד בלם החנייה לחוץ אפשר לראות אותה בהופעה חיה על מסך "8 שבמרכז הרכב. תענוג.

ממושב הנהג אפשר גם להתרשם מאיכות החומרים. רוב הפלסטיקים או דיפוני העץ איתם תבואו במגע ירגישו מאוד איכותיים ויוקרתיים (המילה Upmarket מגדירה את זה טוב בהרבה). מצד שני, באופן מרגיז ומאוד אופייני ללקסוס, אפשר פה ושם למצוא חלקים שהגיעו ישירות מטויוטה ולא תמיד מדובר בחלקים מהקאמרי או האוונסיס - אלא דווקא מהיאריס והקורולה.  ב-RX350 מדובר בבסיס ידית ההילוכים ובשעון. צריך לציין שמדובר בפרטים קטנטנים שאנשים פחות פדנטים כנראה ולא ישימו אליהם לב, אבל לכו תמצאו חברה שהלקוחות שלה פחות פדנטים מהלקוחות של לקסוס.



יש עוד כמה דברים שמעט פוגעים ברושם המצוין שמשאיר ה-RX350. המנוע, בנפח 3.6 ליטר, מספק 277 כוחות סוס. לא מדובר במנוע עצל, בכלל לא: הוא מצליח לשגר את הברייה המגודלת במהירות קדימה, וגם עקיפות הן לא בעיה גדולה עבורו. אפילו הקולות שבוקעים מתחת למכסה המנוע ערבים לאוזן (במידה ופתחתם את החלון והאצתם בכל הכוח כמובן), והסאונד מזכיר לנו שוב מדוע כיף לשמוע מנועים עתירי נפח וצילינדרים. אז איפה הבעיה? רכב פרימיום ברמה הזו צריך להרגיש חזק מאוד. התאוצה של ה-RX350, למרות שהיא לא רעה, לא מספיק "רעה". במיוחד אם משווים אותה לזו של האח ההיברידי, ה-RX450h. מעבר לזה, צריכת הדלק ממש לא אופטימית: נסיעת המבחן סיפקה נתונים שבין 5.5 ל-6.6 ק"מ לכל ליטר של בנזין יקר.

התייחסות להתנהגות הכביש של ה-RX תהיה קצת מיותרת, כיוון שמי שיקנה את הרכב לא ילחץ אותו אל הקצה. מצד שני, אם יש צדיק אחד בסדום שנוסע לערד, נקדיש עבורו כמה מילים. כצפוי, לא מדובר ברכב מדהים עבור חובבי ההגה. הבעיה העיקרית היא נטייה מוגזמת של המרכב לרכון בפניות. מעבר לזה ההגה חסר תחושה כמעט לחלוטין ואף לא טיפת מידע זולגת מהשלדה לנהג. אבל... ויש אבל: שילוב של פרובוקציה מצידו של הנהג יחד עם כביש לא אוחז במיוחד, יכולים לשלוח את הענק האפור להחלקה של ארבעה גלגלים, אותה קל יחסית לתפוס באמצעות מיומנות בסיסית. השטות הזו מצליחה, איכשהו, להעלות חיוך קטן על הפרצוף, אבל בסופו של יום מי שבאמת נהנה מנהיגה, יבחר כנראה בב.מ.וו X5.



ויש עוד בעיה אחת, ענקית, כזאת שפשוט לא ניתן להתעלם ממנה. לבעיה הקשה הזו קוראים לקסוס RX450h. מדובר, למי שלא יודע, בגרסה ההיברידית של אותו הרכב בדיוק. צריכת הדלק הרשמית שלו היא 16.6 ק"מ לכל ליטר - כמעט חצי מזו של ה-350. התאוצה דומה, האבזור דומה והמחיר... הוא אפילו נמוך יותר. מי שמחפש ג'יפ יוקרתי עם הופעה מרשימה, איכות גבוהה ומחיר זול ביחס למתחרות, צריך לנעוץ את לקסוס RX גבוה ברשימת האופציות. במיוחד בגרסה ההיברידית.

לדגמי לקסוס בישראל - לקסוס