מאזדה 6 (עדכון 2017) - מבחן רכב

יחד עם זאת, טוב מאוד. שלא יגעו בה. ה-6, לטעמם של לא מעט אניני עיצוב רכב, היא אחד המכוניות היפות וה"נכונות" ביותר עיצובית בקטגוריה. בזכות הצללית המשתפלת והחישוקים המגודלים היא מצליחה לשלב מראה ספורטיבי יחד עם לוק היי-טקי שמגיע תודות לפנסי הלד המלאים מלפנים ומאחור. 

למה לעבוד קשה? מגוון הצעות בקליק עכשיו במדור ליסינג >>>

בפנים המצב טוב אפילו יותר, עם תחושת פרימיום אמיתית שנוטפת מכל פיסת עור, פס אלומיניום (פלסטיק צבוע, אבל צבוע טוב), וחתיכת פלסטיק רך. גם שילוב המושבים הבהירים עם התקרה השחורה מצליחים להפוך את תא הנוסעים של מאזדה 6 מצליחה לאחד הנעימים ביותר לשהייה בצד הזה של רבע מיליון שקל.

תא הנוסעים

כאמור - בכל הנוגע לאיכות חומרים ועיצוב - אין תלונות (וזה נדיר). איכות ההרכבה עדיין "לא שם", עם כיסוי מראה שקרקש לא מעט עד שהחלטנו להתעסק איתו קצת ולחזק אותו למקום. כנראה "פאשלה" של התקנה מקומית כלשהי, מה שהתברר כנכון ככל הנראה אחרי שיחה נציג של היבואן בנושא "פאשלה" נוספת של התקנה מקומית - מראות שבזמן נעילת הדלתות דרך מערכת הכניסה ללא מפתח התקפלו, ואז מיד נפתחו שוב. אנחנו מקווים שברכבים שימסרו ללקוחות העניין הזה יסודר.



המושבים של ה-6 נפלאים, אבל קחו את זה בעירבון מוגבל, שכן את הגוף שישב בתוכם במהלך המבחן אי אפשר לכנות "גדול" בשום קנה מידה. לאנשים בעלי מבנה פחות אנורקטי הם עלולים להיות צפופים מעט. 

תנוחת הישיבה מגיעה ישירות מתוך הספר "ג'ינבא איטאי" - הסוס ורוכבו ביפנית - שזו הפילוסופיה שמאזדה אימצה כשהיא תכננה את הדור הנוכחי של דגמיה. הישיבה ספורטיבית ושקועה מאוד בתוך הרכב, ההגה יוצא המון החוצה ועולה מאוד למעלה. התוצאה היא שגם ברכב שלי - שנחשב "חמים" ובעל תנוחת ישיבה ספורטיבית - הרגיש קצת כמו לנהוג באוטובוס בדקות הראשונות אחרי הפרידה מה-6.



המושב האחורי מעולם לא היה נקודת החוזקה של מאזדה 6, וגם עכשיו הוא לא. הוא מרווח מספיק לשני מבוגרים בגודל בינוני, עם שפע מקום לברכיים ומספיק מקום לראש למרות הגג המשתפל. לשלושה הוא יהיה אינטימי ברמת אוהל סיירים בטירונות. 

השינוי המשמעותי ביותר - ולמעשה היחיד שבאמת שווה התייחסות - בדגם המחודש הוא שיפור רמת האבזור של ה-6. כמו שעשתה ב-3 הקטנה יותר, דלק מוטורס עדכנה את רשימת אביזרי הבטיחות של מאזדה 6. זאת לצד החזרתה להיצע של גרסת פרימיום פלוס, שהיא זו שנבחנה. 



רשימת האבזור המוארכת כוללת כעת קיפול מראות חשמלי כסטנדרט, בלימת חירום אוטונומית שפועלות בטווח מהירויות רחב יותר (עד 80 קמ"ש כסטנדרט ועד 160 קמ"ש בגרסת פרימיום במקום עד 30) עם זיהוי הולכי רגל ובלימה גם בנסיעה איטית לאחור, ובגרסאות הבכירות יותר גם מסך צבעוני בלוח המחוונים, תאורת אווירה (נורת לד פצפונת בתקרת הרכב), התרעת עייפות וגם וילון אחורי חשמלי ואורות דרך אדפטיביים.

תא המטען גם הוא לא מהגדולים, עם 429 ליטרים ישנן גם כמה משפחתיות שיציעו נפח גדול יותר. אבל לא רק שהנפח קטן, אלא שצורת התא לא מאוד שימושית. הוא עמוק מאוד וצר למדי, ופריטים גדולים כמו אופניים חשמליים מתקפלים שנכנסים בלי מאמץ מיוחד גם לתא מטען של סופר מיני ידרשו מיומנות גבוהה בטטריס כדי להידחס פנימה.

נוחות נסיעה

ברוב הכבישים, מאזדה 6 הציגה נוחות נסיעה משביעת רצון לגמרי. אבל במעבר על שיבושים קשים, כלומר חריצים רוחביים או בורות עמוקים יחסית, היא לא התביישה להודיע על חוסר שביעות הרצון שלה עם רעשי מתלים חדים והתרסקויות לא נעימות פה ושם. 

בידוד הרעשים גם הוא סביר בשימוש סביר. אך בהאצות חזקות חודר הרבה מרעש המנוע לתא הנוסעים ובשיוט מהיר מאוד ישנם גם יחסית הרבה רעשי רוח וכביש (בחסות חישוקי 19 אינץ' גדולים - מדי לטעמנו).

מצד אחד, זאת מכונית מנהלים, ובהיותה כזו מצפים ממנה לנוחות ממלכתית יותר - ספיגה טובה יותר ונינוחות גבוהה יותר בשיוט מהיר. אבל מצד שני, זו הרי בת למשפחת זום זום, משפחה שחרטה על דגלה דינאמיות וספורטיביות, אז במידה מסוימת אפשר לסלוח לה על זה, או לפחות להבליג קצת. בתנאי שהיא מתנהגת כמו שצריך.

מנוע וביצועים

נכון להיום, מאזדה היא אחת היצרניות הבודדות שאין לה במלאי החלפים אפילו מנוע טורבו בנזין אחד לרפואה. כדי לכפר על כך, וכדי להצליח להציג צריכת דלק נאותה, היא מסתכמת על טכנולוגיית "סקיי אקטיב". או במילים אחרות יחס דחיסה גבוה. וכדי לכפר על הנחיתות ההספקית המובנית של מנועים אטמוספריים לעומדת אחיהם בעלי הטורבו, במקום אוויר, היא גודשת את מנועיה בסמ"קים.

המנוע במאזדה 6 שלנו הוא המנוע הגדול, 2.5 ליטר, והוא מפיק 192 כוחות סוס מכובדים ו-26.1 קג"מ של מומנט. אולי זה האופי של מנועים אטמוספריים, שדורש להביא אותם לסל"ד גבוה כדי להפיק את מלוא העוצמה, ואולי סתם נהיינו מפונקים ממנועי טורבו שמפיקים את מלוא המומנט בסל"ד כמעט תת-קרקעי, אבל איכשהו, בשום שלב של המבחן, ה-6 לא הרגישה כאילו יש לה כמעט 200 סוסים בגלגלים הקדמיים.

שלא תבינו לא נכון, זה ממש לא אומר שהיא חלשה או עצלה. אם "משתמשים" במנוע כמו שצריך היא מאיצה בנחישות וגם האצות ביניים לא גוזלות הרבה זמן, אבל היה נחמד לקבל תגובות בשרניות יותר.

תיבת ההילוכים היא סיפור אחר לגמרי - היא אוטומטית פלנטרית עם שישה הילוכים, והיא עובדת בצורה משובחת להפליא. מעבירה הילוכים במהירות ובצורה כה חלקה, שתתקשו לנחש שהיא בכלל רצה בין ההילוכים בהאצות. ישנם גם משוטים מאחורי ההגה, אבל התיבה עובדת כל כך טוב בעצמה, שהם כמעט ולא קיבלו מאיתנו שום יחס, גם לא בנהיגה תובענית ודינאמית.

זה אמנם צפוי ממנוע עם יחס דחיסה גבוה, אבל צריכת הדלק בכל זאת הצליחה להפתיע לטובה ו עם 11 ק"מ לליטר בנהיגה מנהלתית מעורבת.

התנהגות כביש

"כמו שצריך" זה בהחלט בדיוק איך שהיא מתנהגת. עם אחיזה מאוד גבוהה הודות לצמיגים ברוחב 225, הגה במשקל נכון - הגם שמעט לוקה בתקשורת - ומנוע שבמחוזות הסל"ד החביבים עליו מצליח גם לאתגר את השלדה ולשאוב אותה החוצה מפניות במהירות.

ואם כבר התנהגות, אחד השינויים הבולטים ביותר בחידוש שעברה מאזדה 6 היא מערכת ה-G Vectoring שהתווספה. המערכת, שבגדול היא מערכת ל"ניתוב מומנט", יודעת לחוש למי מהגלגלים הקדמיים יש יותר אחיזה בכל רגע נתון ולשלוח אליו יותר כוח. בכך, המערכת משרתת מטרה כפולה - היא גם שומרת על הרכב בתוך המסלול המתוכנן, וגם אינה "חותכת את הכוח" כמו במערכות בקרת יציבות מסורתיות שבולמות את הגלגל המחליק. 

התוצאה היא היכולת להיכנס מהר לפניה בזכות אחיזה גבוהה, לצאת ממנה מהר בזכות מערכת ניתוב המומנט ולשמור על מהירות גבוהה בינה לבין פניות אחרות בזכות מספיק כוח ותיבת הילוכים שפועלת נכון גם תחת עומס. 

אבל כשהיא מאבדת אחיזה, השמחה והשובבות הזו עלולים להיות בעוכריה לנהגים לא מנוסים, שעלולים להיתפס לא מוכנים אם המאזדה תחליט להוציא את הזנב להחלקונת קטנה.

סיכום

מאזדה 6 תמיד הייתה מכונית טובה, ועכשיו אחרי העדכונים היא טובה עוד יותר. במיוחד בגרסת הפרימיום פלוס שממש מצליחה לגעת במכוניות יוקרה לכל דבר ועניין. נכון, היא לא בדיוק מכונית המנהלים הטיפוסית, כלומר היא לא נוחה ושקטה כמו שהיינו מצפים ממנה. 

אבל האופי הזה הוא מה שמייחד אותה וגורם לה לבלוט כל כך בנוף הקטגוריה. שמחת החיים בכבישים מפותלים ורעש המנוע בהאצות הופכות אותה למועמדת חזקה לחובבי נהיגה. בנוסף לכך, האבזור העשיר במיוחד ואיכות החומרים המצוינת יקרצו גם לחובבי הפינוקים. מכונית המנהלים ממש לא מתה עדיין, ומאזדה 6 ללא ספק מצליחה לעשות מספיק רושם כדי שתרצו לשים אליה לב.

למאמר זה התפרסמו 5 תגובות