מאזדה MX-5 (מתיחת פנים) - מבחן רכב

עיצוב

לשבת במיאטה זה כמו להתנשק עם בחורה שנראית מושלם. אתה נהנה מכל שניה, אבל איפשהו אתה רוצה לקחת מרחק לכמה שניות וליהנות מהיופי.

הפרופורציות של המכונית הקטנטנה כמעט מושלמות. החרטום הארוך והזנב הקטום מקנים לה פרופורציות שלא יתישנו גם עוד אלפי שנים. אין ספק שבדור הרביעי שלה היא יותר יפנית מאנגליה. את הקווים האלגנטיים והעגלגלים של הדורות הקודמים החליפו זוויות חדות, כאילו מישהו פיסל אותה עם חרב סמוראי. הפנסים צרים, החרטום צולל למטה והזנב מפוסל. אפשר לראות בזה פרשנות מודרנית או פשוט מעבר לסגנון המאגנה שמשום מה כל כך אהוב בארץ השמש העולה. מה שבטוח, זאת לא כוס התה של כל אחד.

יפה או לא? עניין של טעם. אני מצאתי אותה מהפנטת.

תא נוסעים

באיזשהו מקום היא נראית כמו מכונית יותר גדולה, אולי בגלל היחס מימד האורך לגובה. אבל אז מתקרבים אליה ומבינים שכדי להגיע למשקל שנמוך מטון אחד צריך להקריב גם סנטימטרים.

להגיד שהמיאטה מספקת מרחב לנהג זה בערך כמו לטעון שלתרנגולת בלול יש פנטהאוז עם מרפסת למסיבות. בגדול תצליחו להכניס לכל אחד מהמושבים בן אדם בגודל סביר. כל תוספת תהיה בגדר מותרות. עברת 190 ס"מ? קפד ראשך. מימד הגובה הקומפקטי של הח"מ אפשר להכניס שני באגטים, שלא מצאו את מקומם בתא המטען, במיקום נפלא מאחורי מושב הנהג.

ואם מדברים על אהבה, נסכים כולנו שזה בסדר שאתה אוהב את המכונית שלך, אבל זה קצת קריפי שהמכונית שלך מחבקת אותך ללא הרף. הח"מ ,שוב הוא, לא נחשב לבחור שמנמן, אבל המושב העוטף (מדי) חשף שבועיים של חוסר פעילות. מביך, אבל בעיקר מטריד בנסיעות ארוכות.

סלולארי? אם לא השתדרגתם לדור האחרון של מכשירי הענק אולי תמצאו לו מקום בין שני המושבים. כל דבר אחד יצטרך להיכנס לתא הכפפות הקטנטן ששוכן מאחורי המושבים. כדי למצוא את פתח המצת / מטען צריך להפעיל את היחידה לאיתור מנהרות, אבל גם הם יעדיפו להתעסק עם נסראללה.

ומשם לתא המטען, או לבור הקטן שנוצר כשמישהו במאזדה נזכר שלנופש צריך להביא בגד ים ואולי זוג כפכפים וקרם הגנה. לסופר חייבים ללכת עם רשימה כדי שלא תחזרו עם יותר מדי דברים. עם ה-MX5 חייבים רשימה... והיא חייבת להיות מצומצמת.

אבל בתא הנוסעים יש גם עיצוב משכנע עם עור חום (במסגרת חבילת ה"ספיישל אדישן") שמסתיר פלסטיק פשוט, ומגוון חומרים סביר אך לא יותר. ברוב השווקים מדובר במכונית די זולה אז זה נסלח, אבל במחיר של רבע מיליון שקל זה מרגיש קצת לא במקום.

לאבזור נוספו שידרוגים קלים בתחום הבטיחות. חימום המושבים בחורף בטח יעשה נעים לבעלים המאושר של המיאטה הקטנה.

נוחות נסיעה

אתה נוסע בעיר, מתקרב לפתח ביוב בולט או איזה בור שהעירייה שכחה מקיומו ב-300 השנים האחרונות. אתה מתכונן, מכין את הגוף למכה שתבוא. המאזדה מצידה מרגיעה אותך. אתה את שלך כבר שילמת, על המהמורות אני אקח אחריות.

מפתיע, אבל ה-MX5 סופגת מהמורות עירוניות באופן בוגר. הבורות מורגשים אך מערכת המתלים עושה עבודה לא רעה בנטרול שלהם. ההפתעה היותר גדולה היא בשינוי הבולט שנעשה במערכת המתלים. לאחר מתיחת הפנים המתלה כבר לא ארוך ורך, אלא קצר ומרוסן יותר. למרות השינוי המשמעותי, הנוחות הסופית לא השתנתה. אולי היא מגיעה קצת יותר מהר לסוף מהלך המתלה, וזה מורגש אצל הנוסעים, אבל אם זה כל העונש בנהיגה במיאטה - הכל סבבה מבחינתנו.

בכביש הבין עירוני היא קצת זזה על המתלים במפגש עם המהמורות, אבל הכבישים הבין עירוניים בארץ משתפרים עם הזמן וגם המיאטה לא ממש רעה כאן.

מה שכן יכול להפריע הוא בידוד הרעשים. במהלך המבחן איתרנו רעש רוח מצד ימין וכמובן שבמהירות גבוהה רעשי הכביש והרוח התחזקו. למרבה המזל, הרמקולים שהותקנו מאחורי המושב מספקים סאונד ישר לאוזן, מה שקצת מסייע להתגבר על הרעש. אם תפתחו את הגג הרעש יתגבר משמעותית ושיחה במהירות של מעל 110 קמ"ש כבר תהפוך לאתגר.

מנוע ותיבת הילוכים

23 כוחות סוס זה לא הרבה. הפער שבין סקודה אוקטביה עם מנוע 1.0 ליטר או 1.5 ליטר (שניהם מוגדשים) גבוה כמעט פי שניים וכך גם הפער בין פיג'ו 308GT ופיג'ו 308GTi. אבל אם אתם מניחים שתוספת הכוח לא משמעותית... כאן אתם טועים.

מפתיע ככל שזה נשמע, המיאטה מרגישה פתאום "בעלת יכולת". המנוע החדש מציע את תוספת הסוסים האמורה אבל גם מוסיף לרשימה יכולת וגמישות משודרגות. רצועת הכוח של מנוע ה-160 כ"ס היוצא היתה ברוחב של 1,400 סיבובי מנוע לדקה. הוא היה יעיל בתחום שבין 4,600 ל-6,000 סל"ד בלבד.

המנוע החדש מציע 183 כוחות סוס ובאופן מפתיע המומנט צנום ולא השתנה כלל - 20.9 קג"מ. אבל רצועת הכוח של המנוע היא כבר סיפור אחר, והפעם היא מתמתחת מ-4,000 סל"ד ועד לשיא הספק ב-7,000. מדובר בפער כפול בניצול הכוח של המנוע.

סוף סוף, אחרי שנים, אפשר לספר שהוצאנו את הזנב להחלקה תחת כוח. כמובן שלא נגלה לכם שהצמיגים היו קצת עייפים ושהכביש לא היה מלאכת מחשבת של אחיזה, ובכל זאת, אנחנו לא זוכרים מתי בפעם האחרונה היה למיאטה מספיק כוח למשחקים כאלו...

ועדיין, כדי להינות מהכוח, צריך לזכור שההילוכים מאוד ארוכים ולכן חייבים לשמור את המנוע גבוה בקשת הסל"ד. אם הוא יפול מתחת לקו הגובה 4,000, הספורטיבית שלכם תרגיש כמו מאזדה 3 עם מלשינון ליסינג על הפגוש.

וכן, ההילוכים משום מה ארוכים. זה אולי תורם במיאוץ למאה קמ"ש, אבל בחייאת, זה פשוט לא הגיוני לכזה רכב. היפנים התקינו בסמוראית הקטנה ידית הילוכים קטנה וקצרת מהלך שהופכת את כל הסיפור הזה של העברת הילוכים לתענוג. אז אם כבר שמתם לנו כזאת ידית מושלמת, למה לא לגרום לנו להשתמש בה?

למנוע יש גם סאונד הרבה יותר טוב מבעבר. מחליל עם כמה חורים סתומים, היא הפכה למכונית ספורט שמגרגרת קצת ויודעת לשאוג. אמנם כמו גור אריות הססן, אבל לשאוג.

התנהגות כביש

כנראה שלראשונה מאז שהיא הושקה, המיאטה בדור הרביעי חטפה הרבה ביקורת על התנהגות הכביש. הדבר העיקרי שהפריע לרוב הנהגים הייתה הרכות והרכינה המוגזמת. מבחינת הח"מ זה לא היה Deal Breaker. אולי זאת האהבה, אולי זאת ההבנה של הרעיון מאחורי המכונית, אבל הרכינה הבולטת גם הניבה התנהגות מופלאה על המגבלות.

הטווח הארוך של המתלה הפך את הנקודה בה הצמיג לא יכול לאחוז בכביש לנקודה שקל לראות אותה מגיעה ולהגיב אליה. המיאטה הפכה למכונית שקל לקבוע בה סגנון נהיגה בדיוק בגלל היכולת לנתח את מגבלות האחיזה.

ואז הגיעה מתיחת הפנים ופשוט שיבשה את כל הגישה הזאת. המיאטה הזו כמעט ולא רוכנת. אתה נכנס לסיבוב והרכב צולל לפנייה בלי התחושה שתכף אתה נזרק ממנו. מה שיותר מדהים היא העובדה שהמכונית נותרה נשלטת וצפוייה גם עכשיו.

בגדול, יש מושג של לנהוג במכונית ויש לנהוג במיאטה. מתיחת הפנים הפכה אותה לאחת ממכוניות הנהיגה היותר טובות שיש. כבר ראינו שהיא לא ממש מושלמת, אבל הדרך בה כל החלקים משתלבים אחד בשני פשוט מופלאה.

נתחיל דווקא במנוע. עם בסיס גלגלים קצר, משקל נוצה וצמיגים לא רחבים במיוחד, כל מכת כוח מהמנוע תהפוך את הנסיעה ללא צפויה ותוריד את האמון שבין הנהג למכונה.

המנוע, עם 183 סוסיו, מציע רצועת כוח קבועה וצפויה. אתה יוצא מהסיבוב, לוחץ את הדוושה, והמכונית דוהרת בקו מושלם תוך שהיא מלחכת את האייפקס. אחרי פעמיים-שלוש אתה כבר מבין איזה הילוך צריך וכמה גז, ואז היא הופכת לשדה קטנה שאפשר לתת בה אמון מוחלט.

השלדה מופלאה. את מקום הרכינה החליפה תגובה מהירה של החרטום לפקודות הנהג. אתה מסתכל על הסיבוב ולפני שאתה מבין החרטום כבר שם. האחיזה בחזית לא מוחלטת כמו במפלצות ספורטיביות עתירות גומי, אבל המשקל הקל של האף הופך כל רמז על העברת משקל למנה מוגדשת של אחיזה מלפנים.

ההגה מהיר, אך לא מהיר מדי. כשהשלדה כל כך רספונסיבית, לא צריך הגה היסטרי. המשקל של ההגה קל, אבל לא מדי, והוא מדויק מאוד. את החבילה סוגרת התקשורת מהשלדה, שהרגישה כל כך טובה עד שרק לוחמים ב"עוקץ" וכלביהם נהנים מתקשורת יותר טובה מזה. השלדה מספרת לך כמה אחיזה יש בחזית ובחרטום, וכשאתה מוציא את המאזדה הקטנה להחלקה אתה יודע בדיוק את מינון הגז הנדרש כדי להמשיך או לנטרל אותה.

הפעם לקחנו אותה לכביש סדום-ערד, כנראה הקריפטונייט של מכוניות חסרות מגדש טורבו והמון כוח. המיאטה היא אולי לא המהירה ביותר על הכביש, אבל היא אחת הזריזות בסיבובים. הקלות שבה אתה מסמן קו ומממש אותו מענגת. היכולת ללמוד מטעויות, להכיר באופן אינטימי את השגעונות (המעטים) שלה ולבנות סגנון נהיגה מהיר מאוד ומדויק כמו שאף פעם לא חווינו - זה הכיף. ומקבלים אותו במאסות. סוף סוף יש מספיק כוח להאיץ ולעקוף בנקודות הקצרצרות שבהן זה מתאפשר. היכולת "ליישר" את קו הפנייה ולהפוך אפילו את הקטעים החלקים בסוף העלייה לחלק אורגני בחוויה, היא תופעה ייחודית למכונית הזאת.

סיכום

לא צריך הרבה כדי לשכנע את האדם הממוצע שהמיאטה היא מכונית נפלאה. אתה פותח את הגג בקלילות, הרוח נושבת בשיער וכל אחד יתאהב. מאזדה MX5 היא הרבה יותר מזה. נראה כי רק עכשיו, שלוש שנים אחרי השקתה, המהנדסים שלה באמת הצליחו לפגוע במטרה. הפעם הכיול המושלם של המתלים, יחד עם הגה מוצלח ומנוע גמיש בהרבה, הופכים אותה למכונית נפלאה לתנועה בין סיבובים.

ימי הנהיגה במיאטה מזכירים לנו למה כל כך כיף למצוא פיסת אספלט נקייה מרוכבי אופניים ומשאיות. זו לא המכונית שנותנת לך להרגיש כמו הנהג המושלם. זו המכונית שמאפשרת לך ללמוד, בשכר לימוד נמוך, כמה כיפית יכולה להיות נהיגה דינאמית.

לצפייה בכל דגמי מאזדה בישראל

למאמר זה התפרסמו 7 תגובות