קטגוריית הקטנות היוקרתיות רועשת וגועשת. אחרי שב.מ.וו רכשה את הזכויות על מותג מיני בסוף המילניום הקודם היא החליטה להשיק נישה חדשה – סופר מיני יוקרתית, ורצוי אחת עם קריצה לעבר ולמורשת מפוארת. מאז ועד היום לא היו הרבה שינויים במגרש המשחקים של הקטנות האלו. פיאט 500 חזרה לתחרות, אודי השיקו A1 ואיפשהו בכל הסיפור הזה גם סיטרואן החליטו שהם רוצים והשיקו – יחד עם ליין דגמים שלם – את הסיטרואן DS3.
אבל ה-DS3 “ההיא” הייתה סיטרואן, ולמעורים בשוק השיק השם סיטרואן לא מעלה אסוציאציות של פרימיום. ובכלל – רוב רובם של הלקוחות הפוטנציאליים עדיין לא היו בתכנון כשהושקה ה-DS המקורית, שעל תהילתה מתבססת ה-DS הזו.
ואז החליטו בסיטרואן לעשות מעשה, ולהפריד לחלוטין את מותג DS משאר מותגי הקונצרן, וכך קיבלנו את ה-DS3. בלי אזכור למותג האב, בלי סמלים של סיטרואן ובלי מילה אחת של קשר בין פעילות המותגים.
אז יצאנו לבדוק האם הטוענת לכתר יכולה למחזיקת תואר “מובילת הקטגוריה”, והפגשנו בין חדש-ישן לחדש-יותר-אבל-עדיין-קצת-ישן.
אבל לפני שמתחילים, יש אבל קטן. המחיר ההתחלתי של ה-DS3 נמוך במעל ל-20 אלף שקלים מזה של המיני, וכדי לאזן את המגרש, בחרנו בגרסת So Chik של ה-DS3, שהיא הגבוהה מבין השתיים המשווקת עם מנוע ה-1.2 ליטר. מולה העמדנו את המיני One ברמת גימור Salt הבסיסית, שלמרות זאת עולה כ-14 אלף שקלים יותר מהמתחרה הצרפתית. עכשיו אפשר להתניע.
האמת? קשה להודות, אבל דעתנו בנושא העיצוב של השתיים רלוונטית בערך כמו שלכת (כי לא היה הרבה שלג) דאשתקד. לטעמנו – ואבוי להן אם לא – שתיהן נראות נפלא.
המיני נשענת על העיצוב המקורי והיא מזוהה באופן כמעט מיידי גם על-ידי אנשים שמכוניות זה לא בדיוק הדבר הכי חשוב בחיים שלהם.
ה-DS3 לוקחת את העיצוב של סיטרואן C3 כמה צעדים קדימה. מקצינה, מחצינה, מבליטה והופכת את ההתעלמות ממנה כשהיא עוברת ברחוב למשימה בלתי אפשרית.
אם כך, שתיהן נראות נהדר, ובשתיהן אין סיכוי שיפספסו אתכם. במיני בגלל שיזהו וב-DS3 בגלל שינסו להבין.
למרות זאת, המיני הזו מפסידה בסעיף העיצוב החיצוני. הגרסה הבסיסית מגיעה עם פנסי הלוגן רגילים (בניגוד לקסנון שב-DS3 המקבילה במחיר), ובניגוד לתמונות, גם בלי חישוקים קלים. שני הדברים האלה הופכים את העיצוב של המיני לפחות מלהיב משל ה-DS3 וקצת הורסים את החוויה.
אבל כשנכנסים פנימה, התמונה מתהפכת. ה-DS לוקחת את תא הנוסעים המוכר יחסית של סיטרואן, מחפה אותו בחומרים איכותיים יותר, מוסיפה לו טאצ’ים עיצוביים מגניבים והופכת אותו למקום שמאוד נעים לשהות בו, אך עדיין כזה שמתקשה להסתיר את הייחוס המשפחתי.
המיני, לעומת זאת, מפציצה את החושים עם עיצוב פשוט עוצר נשימה. החל מהצג המרכזי המוקף בפס לד שצבעיו מתחלפים ומשתנים כל הזמן בהתאם למה שתגדירו (טמפרטורת המזגן, כיבוי והתנעת המנוע או אפילו הסל”ד), דרך מתג ההתנעה עם האור האדום הפועם סביבו וכלה בחומרים המצוינים והתחושה הכללית של הימצאות בתוך משהו מאוד מאוד מיוחד.
.jpg "מיני One מול DS3")
.png)
אבזור ותפעול
אתה יכולים להגיד ש”זה לא כוחות”, כי ה-DS3 היא הגרסה המאובזרת יותר והמיני היא בגרסת הבסיס. אך אם לוקחים בחשבון את העובדה שלמרות זאת המחיר עדיין משחק לטובתה של הצרפתיה, ונזכרים בעובדה שאם תרצו רמת אבזור בכירה יותר במיני, תצרכו להרחיב את הארנק בשביל גרסת קופר שמקבלת גם מנוע גדול יותר, התוצאה די ברורה – DS3 מכה את המיני שוק על ירך.
רשימת האבזור של ה-DS כוללת פנסי קסנון, בקרת אקלים, מושבים ספורטיביים עם ריפוד משולב עור, קיפול מראות חשמלי ועוד. המיני מסתפקת במזגן מכאני, ומוותרת על משענת יד מרכזית, כפתורי שליטה על ההגה וחיישני תאורה, גשם וחניה, אך מפצה בהתנעה ללא מפתח (לא כולל פתיחה) ובחבילת תאורת אווירה מאוד עשירה עם אפשרות לשנות את הצבע.
.jpg "DS3")
בהנדסת האנוש המצב פחות חד וחלק. בעוד שהנדסת האנוש של ה-DS3 דורשת התרגלות מסוימת, התחושה היא שאחרי כמה שבועות תוכלו להסתגל אליה. אך היא עדיין רחוקה מלהיות מושלמת עם כפתורי ווליום שממוקמים מוזר, כפתורי שליטה מאחורי ההגה ולא עליו, ועוד אילו מוזרויות שכבר הפכו אופייניות לתוצרת הצרפתית.
המיני לוקחת גישה אחרת. כל המתגים והכפתורים נופלים לידיים בצורה די טבעית וקל מאוד להתמצא במרחב תא הנוסעים. אבל היעדר גרפיקות בהגדרות השונות של מערכת המולטימדיה דורש תשומת לב בזמן תפעולה, ולזה יותר קשה להתרגל.
.png "מיני One מול DS3")
מרווח ושימושיות
ה-DS3 צרה יותר מהמיני, 171.5 ס”מ מול 172.7, ובסיס הגלגלים שלה קצר יותר, 245.2 ס”מ לעומת 249.5. אבל היא גבוהה יותר עם 148.3 ס”מ, כמעט 7 מעל המיני, וארוכה יותר בכמעט 13(!), עם 394.8 בסך הכל.
למרות המספרים האלה, ה-DS3 מרווחת יותר – הן מלפנים והן מאחור – בפער מורגש מהמיני. גם העובדה שהיא יכולה להכיל חמישה נוסעים, בעוד במיני תוכלו לשנע רק ארבעה, משחקת לרעת הבריטית.
בסעיף השימושיות התמונה פחות ברורה – שם ה-DS3 מציגה את תא המטען הגדול יותר, אולם פחות עתיר פיצ’רים לקיבוע כמו בזה של המיני, שמוסיף גם שקע 12V ורצפה כפולה לטובת הסלקת לפטופים או חפצי ערך אחרים. ל-DS יש גם פחות תאי אחסון, עם אפס (כן, אפס) מחזיקי כוסות היכן שלמיני יש חמישה (שניים מלפנים, שניים מאחור ואחד בין המושבים האחוריים). תא הכפפות של ה-DS רדוד ושקוע לתוך הדשבורד.
בסופו של עניין, אחרי הרבה ויכוחים על מה יותר חשוב, ואחרי ששאלנו כמה אנשים, הוחלט שבמכוניות מסוג זה סעיף השימושיות חשוב יותר מאשר המרווח עצמו, ולכן את החלק הזה מנצחת המיני.
.png "מיני One מול DS3")
נוחות נסיעה
שתי המכוניות כאן לא הולכות לקבל פרסים על נינוחות יתר או העלמת פגעי אספלט מהנוסעים. שתיהן משווקות עם חישוקים גדולים וצמיגים קטנים, מתלים שמכוילים לצד הספורטיבי יותר ובכל מקרה – רוב הסיכויים שסופר מיני שגרתית תהיה נוחה יותר משתיהן.
כבר מהרגע הראשון, ה-DS3 הרגישה לנו נוחה הרבה יותר. המיני קשה יותר, קשיחה יותר, זה יתגמל אותנו בקטע הדינאמי, אבל בינתיים כל אחד מאיתנו שיצא ממנה, אמר שהיא קשה יותר ונוחה פחות.
מה שהפתיע אותנו, זה שברגע שעברנו את אותו הקטע עם שתי המכוניות, יצאנו מהמכוניות קצת מבולבלים. המיני אמנם באמת קשיחה יותר, אבל ה-DS3 הרכה מרגישה עסוקה יותר, מבודדת פחות טוב והמתלים מספרים בקולם על כך שהם עובדים בכל מעבר על מהמורה. גם אחרי כמה וכמה פעמים, עדיין קשה לנו להחליט מי יותר “נוחה”. המיני יותר קשיחה – אבל בגלל שהיא שקטה יותר, זה לפעמים קצת פחות מפריע. ה-DS, בדיוק להיפך.
בנסיעה מהירה בולמיה הקשיחים יותר של המיני מצליחים לרסן תנודות מרכב בצורה טובה יותר מאלו הרכים יחסית של ה-DS ובידוד הרעשים הטוב יותר שלה הופך את החצי הגרמני של המבחן שלנו לפרטנרית המתאימה יותר לנסיעות ארוכות.
מנוע ותיבת הילוכים
מה אתם מעדיפים? נתוני מפרט או תחושה? לשתי המכונית שלושה צילינדרים במנוע ותיבת הילוכים אוטומטית עם שישה הילוכים, אבל עם 110 כ”ס, 20.9 קג”מ, 9.9 שניות למאה קמ”ש ו-1,090 ק”ג, ה-DS3 עולה בכל פרמטר על המיני, לה 102 כ”ס ו-18.3 קג”מ שמניעים 1,195 ק”ג ומאה קמ”ש ב-10.2 שניות.
ואכן, המנוע של ה-DS3 מצוין, והתיבה גם היא מעולה. התלונה היחידה היא רעד תלת-צילינדרי די מורגש במהירויות זחילה, אך בכל שאר הזמן המנוע מושך מעולה ומספק די והותר כוח כמעט בכל מצב. החלק הכי מעניין בו, הוא שהוא מרגיש כמו מנוע אטמוספרי גדול יותר – כלומר קבלת הכוח היא ליניארית ואין כמעט מצב של כוח מתפרץ באגרסיביות.
אבל כשעוברים למיני מגלים יחידה שלא רחוקה מפלא הנדסי. אין שום זכר לרעידות, המנוע נמרץ הרבה יותר, רץ במעלה ומורד הסל”ד בהרף עין, תיבת ההילוכים נועלת את ממיר המומנט ומרגישה פי כמה וכמה מהירה ו”נכונה” יותר מזו של ה-DS ובאופן כללי מתקבלת חוויה של מוצר הרבה יותר שלם. כאן כבר היה ברור מי נמצא בעסקי הפרימיום הרבה שנים ומי עדיין לומד את הניואנסים.
הביצועים בין השתיים הם הדבר שהכי הפתיע אותנו. הם זהים לחלוטין. גם בהאצה מהמקום וגם בהאצות ביניים, השתיים צברו מהירות והתקדמו בדיוק (אבל בדיוק!) באותו הקצב.
צריכת הדלק בסוף המבחן סתמה את הגולל על עניין המנוע – עם 11.4 ק”מ לליטר לסיטרואן ו-12.3 למיני, הקטנה של ב.מ.וו גם הצליחה להיות חסכונית יותר בפער לא קטן (כ-7.5%).
.jpg "מיני One מול DS3")
התנהגות כביש
כשבחנו את ה-DS3 לבדה, אחד הדברים שהכי מצאו חן בעינינו הייתה התנהגות הכביש שלה. היא אוחזת מעולה, משנה כיוון בתזזיתיות, משדרת את מה שקורה מתחת לגלגלים ובאופן כללי מצליחה להעלות חיוך מאוד גדול על הפרצוף של מי שמחזיק את ההגה שלה.
וגם כאן הסיפור היה זהה. עלינו, נסענו, חזרנו, חייכנו. עלינו שוב, נסענו קצת יותר מהר, שוב חיוך. אין מה להגיד, ה-DS3 מתנהגת מעולה.
ואז עברנו למיני. הדבר הראשון שקורה כשעוברים למיני, הוא שאחרי שמתיישבים, מגלים שנשארו לישבן שלכם עוד כמה סנטימטרים טובים ליפול כדי להגיע לכסא. וכאן מתחילים הרמזים למה שיגיע בעוד כמה שניות.
תנוחת הישיבה קרבית הרבה יותר, כמעט מגרדים את האספלט עם הכיסים האחוריים של הג’ינס, ההגה גבוה יותר, כבד יותר והדוושות ממקומות טוב יותר.
מתחילים לזוז. וואו. וואו וואו וואו! האבנים על הכביש, מגבלות האחיזה, מיקום הסרן הקדמי, האחורי, האחיזה בכל אחד מארבעת הגלגלים, הכל עובר ברזולוציה גבוהה לאצבעות ולישבן והתחושה היא כאילו עברתי לצפות בטלוויזיה בצבע. לא סתם מיני – על דורותיה – מקבלת מאז ומעולם את תואר “מכונית ההנעה הקדמית המהנה בעולם”. כי למרות תוספת הקילוגרמים והסנטימטרים, היא עדיין מצליחה להתכווץ סביב הנהג בצורה שקוראת תיגר על הדמיון ולנסוך בטחון שקשה להתחרות בו.
פתאום, כשחוזרים ל-DS, מרגישים כאילו נוסעים על קביים – תנוחת הישיבה גבוהה פתאום, ההגה קל מדי, והתקשורת שהיתה כמעט ונאלמה.
אבל תבינו, זה לא שה-DS3 לא מהנה לנהיגה, אלא שפשוט לא הצלחנו לחשוב על מכונית אחרת שהייתה גורמת לסעיף הזה להיראות אחרת.
אחרי שכל זה נאמר, בהתייחס לביצועים בנהיגה נמרצת, ההיתה הסכמה בפה אחד ששתי המכוניות מעט חלשות כדי להפיק את המקסימום מהשלדות שלהן. והדעה הגורפת הייתה שהגרסאות ה”נכונות” יותר עבור סוג כזה של נהיגה תהיינה גרסאות ה-Sport Chic של ה-DS והקופר של המיני.
.png "מיני One מול DS3")
סיכום
האמת היא שככל שהמבחן נמשך, כך היינו יותר מבולבלים. שתיהן נראות מצוין ושתיהן מספקות את כל מה שהרוכשים הפוטנציאליים שלהן יצטרכו – אופציה להסיע עוד שניים-שלושה אנשים, תא מטען מספיק גדול בשביל הקניות של השבוע, אבזור, מנוע חזק וחסכוני וגם (ואולי קודם כל) עיצוב שיסובב אחריו את כל הראשים ברחוב.
אבל בסוף היום הבנו שהעניין פה הוא הרבה יותר פשוט. לפני שאתם באים לקנות אחת מהשתיים – תחליטו מה אתם רוצים להיות – ראש לשועלים או זנב לאריות. מכונית שבבסיסה היא סופר מיני סטנדרטית ששודרגה משמעותית ועברה פרימיומיזציה מקיפה, או לחילופין את גרסת הבסיס של המכונית הקטנה והזולה ביותר בהיצע של יצרנית פרימיום בכל רמ”ח איבריה. שתיהן, אגב, קיבלו את אותה תשומת לב – האחת בגלל העיצוב המוכר מיידית והשנייה בגלל הסקרנות והנסיון להבין מה זאת המכונית הזאת.
ה-DS3 תהיה בלי ספק התשובה הפרקטית יותר בסיפור הזה. היא גדולה ומרווחת יותר, מאובזרת הרבה יותר, זולה יותר ואם לא תוסיפו למיני את החישוקים הקלים – גם נאה יותר. המיני, מאידך, מכה את ה-DS3 שוק על ירך בכל תחום הנהיגה כאקט חווייתי – היא מרגישה זריזה יותר, המנוע נמרץ יותר, תנוחת הנהיגה מערבת יותר וההתנהגות… אוי ההתנהגות.
תודה למלון הבוטיק “הפינה של מיכל” במזכרת בתיה על אירוח הצילומים.
למאמר זה התפרסמו 4 תגובות
