מבחן השוואתי: אודי Q2, מיני קאנטרימן, DS3 קרוסבק

עיצוב וסגנון

שלוש המכוניות שבמבחן נראות מצוין, ולפחות בשתיים מהן קל להתאהב באופן מיידי - ומדובר כמובן ב-DS ובמיני. הצרפתיה היא המיוחדת בחבורה, והיא מציגה אופנה עילית במיטבה. השבכה הקדמית בולטת עם גימורי כרום זוויתיים ומסגרת כרום עבה, שנשמכת עד יחידות התאורה המעוצבות ותאורת היום המפוסלת. בפרופיל מיד תזהו את "זנב הכריש" כרפרנס לאותה DS3 שעשתה את הסיפתח למותג. אהבנו גם את ידיות הפתיחה הנשלפות בסגנון ריינג' רובר וולאר ומאחור את צמד פנסי הלד הצרים, וזה עוד כלום לעומת תא הנוסעים, שהשאיר אותנו בפה פעור למשך דקות ארוכות: מוטיב היהלומים של DS שמתחיל כבר בלוגו, כמעט ומשתלט על כל סביבת הנהג הטכנולוגית והמרשימה. גם איכות החומרים כאן יוצאת מן הכלל. בראבו.
 

המיני ייחודית גם כן, עם מחוות רטרו בדמותם של פנסי החזית, השמשה הקדמית הזקופה והמוטיבים העגולים שפזורים ברחבי תא הנוסעים. יש משהו קצת מגושם בפרופורציות שלה, והמעבר ממכונית קטנה לרכב פנאי לא התרחש בצורה חלקה לגמרי, אבל היא עדיין נראית מצוין. מה שמבדיל חיצונית בין גרסת הפלאג אין לגרסאות האחרות הם סמלים צהובים של האות E המעוצבים כתקע חשמלי, ודלת קטנה בצד שמאל מלפנים שנפתחת ומגלה את שקע הטעינה. רוב יצרני המכוניות החשמליות השתמשו בצבע כחול כדי לציין את השימוש בחשמל. במיני בחרו בצבע הצהוב. מדליק. בתא הנוסעים המיני מפגינה סגנון פחות יוקרתי ויותר צעיר בהשוואה לאחרות, ואיכות החומרים שלה טובה בדרך כלל - אבל לא אחידה.
 

האודי, לעומת שתי האחרות, נראית הרבה יותר שמרנית - על אף שביחס לדגמי אודי אחרים מדובר בדגם שונה במעט, בעיקר בשבכה הקדמית, במסגרת שמתחת לתאורת החזית ובקורה C. ספי הפגושים הכסופים וסיומת האגזוז הכפולה מעניקים ל-Q2 מראה דינאמי משהו. בתא הנוסעים האודי מיושנת בהשוואה לקו העדכני של דגמי המותג, מה שמתבטא במסך המולטימדיה הקטן, בתצוגות של מחשב הדרך ובפריסת מערך השליטה של ה-MMI. איכות החומרים בסיסית, ובמקומות רבים ברכב פגשנו פלסטיק נוקשה.

חלוקת הציונים ברורה: ה-DS מציגה עיצוב מרהיב מבפנים ומבחוץ ולכן זוכה במלוא הניקוד, המיני יפהפיה גם היא אך מאבדת חצי כוכב עקב הפרופורציות המגושמות ואיכות החומרים הלא אחידה, ואילו האודי הרבה פחות מרשימה משתי מתחרותיה.

אבזור ותפעול

גם בסעיף הזה ה-DS מנצחת בנוק אאוט, ומציגה רשימת אבזור שעד כה לא פגשנו במכוניות במחיר שלה. המפרט של הגרסה הנבחנת, שזולה ממתחרותיה, כולל בין היתר מושבי עור עם חימום, עיסוי וכוונון חשמלי לנהג, חיישני חניה היקפיים ומצלמת רוורס, כניסה והנעה ללא מפתח, טעינה אלחוטית לסלולארי, תאורת מטריקס-לד, מערכת שמע נפלאה מבית FOCAL עם 10 רמקולים, בלם יד חשמלי, תאורת ספוט במראות הצד, לוח מחוונים דיגיטלי והרשימה עוד ארוכה. בתחום הבטיחות מציעה הצרפתיה מפרט עשיר הכולל שמירת נתיב אקטיבית עם אפשרות לבחירת מיקום בתוך הנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, בלימת חירום אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל ורוכבי דו"ג, זיהוי תמרורים וניטור שטחים מתים במראות. איך אומרים בצרפתית? בראבו.

ואחרי כל המחמאות, נזכיר כי ה-DS סובלת מהנדסת אנוש לקויה שמערימה קשיים על תפעול המערכות השונות - בעיקר תוך כדי נהיגה. לא תמיד קל ונוח להפעיל הכל מהמסך.
 

באודי המצב שונה כמעט לחלוטין. הנדסת האנוש מצוינת, קל להבין מה עושה כל כפתור ולגשת בתוך שניות למסך התצוגה המתאים. הכל נמצא במיקומים נגישים והגיוניים - והרי לכם ההבדל בקצרה בין ההנדסה הגרמנית לעיצוב הצרפתי. מנגד, מפרט האבזור הרבה פחות מרשים: פריטים כמו הנעה בכפתור, ריפודי עור משולב בד, גג פנוראמי ותאורת לד מגיעים רק עם חבילת ה-Luxury היקרה, ואילו חלק ממערכות הבטיחות נמכרות בחבילה נפרדת. המפרט הבסיסי של ה-Q2 כולל בקרת אקלים מפוצלת, בלם יד חשמלי, בקרת שיוט אדפטיבית, בלימת חירום אוטונומית וחיישני גשם ותאורה. מצלמת רוורס, למשל, לא כלולה באף אחת מהחבילות (אך ניתנת לרכישה בנפרד).
 

המיני מגיעה עם מפרט אבזור מצומצם בגרסת ה"פפר" הבסיסית (שהיא המכונית היקרה במבחן). יש לה אמנם בקרת אקלים עם פתחים מאחור, כניסה והנעה ללא מפתח, מראות עם קיפול חשמלי, בלימת חירום אוטונומית ובקרת שיוט אדפטיבית, אך כאן בערך זה מסתיים. גרסת הצ'ילי משדרגת את המפרט בצורה יוצאת מן הכלל, אך מחירה גבוה בהרבה. שם, בתמורה לכמעט רבע מיליון שקלים, תקבלו גם גג שמש פנוראמי, מושבים חשמליים עם זכרונות בריפוד משולב עור, תאורת לד, תא מטען חשמלי ועוד. הנדסת האנוש של המיני גם היא לא מהמוצלחות, תוצאה של העיצוב הייחודי שגבה מחירים בסידור מערכת המולטימדיה ומחשב הדרך.

הציונים ברורים:  ה-DS מובילה בפער ברור, אך מאבדת חצי נקודה בגלל קשיי תפעול. האודי שניה אך בפער ניכר, ואילו המיני שלישית בגלל המפרט הבסיסי של גרסת הכניסה היקרה.

שימושיות ומרווח

מיני קאנטרימן היא המכונית המרווחת ביותר במבחן הזה, בפער ברור על פני צמד האחרות. ליושבים מלפנים היא מציעה תמיכה מצוינת ואפילו כוונון אורך לבסיס המושב, פריט נדיר למדי. לא פחות מ-20 תאי אחסון ספרנו ברכב - לעומת 9 באודי ו-14 ב-DS. מאחור יהנו שני נוסעים ממרווח טוב מאוד בכל המדדים, וגם מפתחי מיזוג, אפשרות לכוונון זווית משענת הגב, שקע 12 וולט ופתחי מיזוג. מרווח הראש מעט פחות מוצלח בגרסה שנבחנה בגלל גג השמש, וגם לשלושה יהיה כאן יחסית צפוף, אבל בשתי האחרות המצב עוד פחות טוב.

תא המטען של הקאנטרימן, עם פתיחה חשמלית בגרסת המבחן, מציע נפח גדול למדי על אף הסוללה, וגם תאים נסתרים, ווי תליה, רשת אחסון, פתח במושב האחורי לטובת העמסת מוטות סקי וגם שקע 12 וולט - אך שימו לב כי אין פה גלגל חלופי.
 

לאודי מושב נהג פחות מוצלח, עם תמיכה סבירה בלבד ועם ריפוד עור פשוט ופחות נעים למגע. המחסור בתאי אחסון בולט - לא מצאנו מקום נוח לסלולארי. בשורה השניה יהיה צפוף מאוד לשלושה, וגם שני נוסעים יחושו בצפיפות מסוימת. הכניסה למושב האחורי מסורבלת בגלל סף דלת גבוה וגג נמוך, ואילו מרווח הברכיים והראש סבירים עד גבוליים. המושב עצמו מאחור נוח יחסית, וזה יאמר לזכותה.

תא המטען ב-Q2 מציע נפח גדול מזה של הצרפתיה אך קטן משמעותית מזה של המיני, עם גישה נוחה יחסית וגם מדף חלוקה פנימי. 
 

ה-DS היא הצפופה מבין השלוש, בפער קטן מהאודי. מושב הנהג שלה נוח מאוד ורך, אך סביבת הנהג מעט צפופה ואינטימית. במושב האחורי יהיה צפוף מאוד לשלושה, בצורה יוצאת דופן. גם לשניים לא יהיה מרווח רב, והכסא עצמו קצר ופחות נוח מזה של האודי. החלונות הקטנים והתקרה הנמוכה מאחור פוגעים גם הם בתחושת המרווח. 

תא המטען ב-3 קרוסבק קטן יחסית וסף ההעמסה שלו גבוה. אין בו ווים או שקע חשמל.
 

מכיוון שכך, חלוקת הציונים פה קלה במיוחד. המיני היא זו שיותר תתאים למשפחה, בעוד השתיים האחרות צפופות ממנה משמעותית - עם יתרון קל לטובת ה-Q2.

נוחות נסיעה

לא הופתענו לגלות כי ה-DS הצרפתיה היא המכונית הנוחה מכולן. יש לה כיול מתלים רך ונעים, שמיטיב לספוג את שיבושי הכביש בעיר וגם מחוצה לה. אמנם על רצף שיבושים היא עשויה מעט להתנועע בתזזיתיות, אך הספיגה שלה מצוינת וגם עבודת המתלים שקטה. הנוחות הגבוהה נשמרת גם מחוץ לעיר, שם נשמר הריסון על אף הרכות.

המיני שניה לה, עם אופי נוקשה יותר מזה של ה-DS שמורגש בעיר - אך גם עם ספיגה עדיפה מזו של האודי. המתלים רועשים יחסית, תוצאה של הצורך להתמודד עם משקל הסוללות העודף. בנהיגה מהירה היא מרגישה גדולה, יציבה ומרוסנת, וגם שקטה מאוד: למעט רעשי כביש מעטים, תא הנוסעים נשמר שקט לכל אורך הנסיעה - במיוחד כאשר המנוע החשמלי הוא זה שתופס את ההובלה.
 

ל-Q2 נוחות פחות טובה מזו של מתחרותיו. בעיר התחושה היא של רכב נוקשה וקופצני שלא מיטיב לספוג את הפגמים, וגם רעשי מתלים נוכחים פוגמים מעט בחוויה. על כבישים בין עירוניים הוא משתפר ומציג ריסון מרכב טוב, אך גם במקומות האלו הוא מתקשה בספיגת השיבושים ולא מבודד רעשים ברמה של המתחרות.

חלוקת הציונים כאן ברורה, אם כך. ה-DS היא הנוחה בחבורה, המיני אחריה והאודי שלישית.

מנוע וביצועים

ל-DS מנוע טורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטרים, עם הספק של 155 כ"ס ומומנט של 24.5 קג"מ. על רכב לא גדול, ששוקל בסך הכל 1,205 ק"ג, אלו נתונים טובים מאוד - שמספיקים לו כדי להאיץ ל-100 קמ"ש בתוך 8.2 שניות בלבד. אך למרות שהביצועים לכשעצמם לא רעים בכלל, התחושות מאחורי ההגה הרבה פחות נמרצות. האחראית לכך היא תיבת 8 ההילוכים האוטומטית, שבנהיגה מנהלתית פועלת באופן חלק ויעיל, אך מגיבה באיטיות לדרישת כוח ולא תמיד מחליפה הילוכים בקצב מהיר מספיק.
 

לאודי נתונים דומים. יש לה מנוע טורבו-בנזין בנפח 1.5 ליטרים, עם הספק של 150 כ"ס, מומנט של 25.5 קג"מ ותאוצה רשמית של 8.5 שניות ל-100 קמ"ש. עם זאת, משהו באופי שלה מרגיש בדיוק הפוך מזה של ה-DS. האודי נמרצת, עירנית, כמעט תזזיתית. המנוע גמיש, מושך היטב מסל"ד נמוך ומסתדר מצוין גם בסל"ד גבוה. במבחני התאוצה שערכנו האודי היתה זריזה משמעותית מה-DS, והאחראית העיקרית לכך היא תיבת ההילוכים. מדובר בתיבת S טרוניק כפולת מצמדים עם 7 הילוכים, שמגיבה במהירות ובצייתנות ומצליחה להוציא את המיטב מהמנוע.

המיני? זה כבר סיפור אחר לגמרי. גם לה מנוע טורבו-בנזין בנפח 1.5 ליטרים, אך אליו משודך מנוע חשמלי נוסף שמסוגל להניע את הרכב לבדו למרחק של כ-40 ק"מ. כל עוד ישנו חשמל בסוללת ה-7.6 קוט"ש, שנטענת מהשקע וגם מסוגלת להתמלא בכוחו של מנוע הבנזין, המיני היתה המכונית החזקה במבחן. הספק המנועים המשולב עומד על 224 כ"ס והמומנט הוא 39.2 קג"מ, כך שלמרות משקל עצמי של למעלה מ-1.7 טון, גבוה בכחצי טון (!) מה-DS, הקאנטרימן מציגה ביצועים יוצאים מן הכלל ומגיעה ל-100 קמ"ש בתוך 6.8 שניות בלבד. ברגע שהסוללות נגמרות, וכשיוצאים מהעיר זה קורה יחסית מהר, הביצועים נחלשים משמעותית - והמיני מרגישה הרבה פחות זריזה מה-Q2. במצב הזה מערך הסוללות הופך מנכס לנטל.
 

צריכת הדלק עמדה על 18.8 ק"מ לליטר במיני, הודות להנעה ההיברידית, בעוד האודי וה-DS רשמו שתיהן נתון טוב של 14 ק"מ לליטר.

לסיכום הפרק, האודי והמיני חולקות ביניהן ציון גבוה - עם כוכביות בולטות לכל אחת מהן. האודי חלשה מהמיני בפער לא מבוטל, אך זה נכון רק כל עוד נותר מיץ בסוללות של הקאנרטימן. ברגע שאלו מתרוקנות, האודי הופכת חזקה יותר באופן משמעותי. ה-DS לא רעה בפני עצמה, אך חלשה ממתחרותיה בפער ניכר.

התנהגות כביש

האודי, שהיתה תזזיתית ונמרצת במבחן הביצועים, נותרה כזו גם על הכביש המפותל. יש לה אמנם רכינת מרכב לא מבוטלת, אך היא מרגישה קלילה, דינאמית ומהנה. השלדה שלה מאפשרת לשנות כיוון במהירות והכניסה לפניות חדה, וכל זה מבלי לוותר על הבטחון מאחורי ההגה.

ה-DS נהנית גם היא משלדה פנטסטית ומאופי קליל וזורם. ההגה שלה מהיר מאוד וה-Turn In מיידי, אך כשהיא מתקרבת למגבלות היא חושפת קלילות יתר, בואכה חוסר בטחון. במצבי הקצה היא פחות נשלטת ומדויקת בהשוואה לאודי.
 

המיני, בצורה מאוד לא אופיינית למותג הבריטי, הרגישה פחות דינאמית מכולן. השלדה הבסיסית שלה מצוינת, אך המשקל הכבד מאפיל על האופי הספורטיבי שלה. העברות המשקל מתבצעות בגמלוניות, ההגה מאולחש, הבלמים עסוקים בטעינת הסוללות ולא מעניקים נשיכה הולמת ובכלל - הנטיה הבסיסית היא לתת היגוי. אמנם אחיזת הכביש שלה מצוינת הודות להנעה הכפולה, אך שמחת החיים נשארה בדגמי הבסיס של מיני.

סיכום

אי אפשר, כך מסתבר, לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. רוצים מכונית יוקרה? רוצים שזה גם יהיה רכב פנאי, ועוד במחיר של פחות מ-200,000 שקלים? על משהו תצטרכו להתפשר, ובדרך כלל זה יהיה יותר ממשהו אחד. אף אחת מהמכוניות במבחן לא הצליחה לתת חבילה מאוזנת שעונה על כל הצרכים והדרישות בצורה המיטבית, אך כל אחת העניקה חוויה שונה ומיוחדת - כזו שלא תקבלו בדרך כלל בכלי רכב עממיים.

מאודי אנחנו רגילים בדרך כלל לקבל מכוניות מאוד "עגולות", כאלו שעונות על כל הצרכים ומרשימות בכל התחומים - ולא כאלו שמבריקות בסעיף אחד בצורה יוצאת דופן. ה-Q2 היא לא כזו. הציונים שגרפה האודי הקטנה לא היו גבוהים בסעיפי העיצוב, האבזור, הנוחות או השימושיות, אך לעומת זאת האודי בלטה לטובה בכל מה שנוגע לחווית הנהיגה. מנוע ה-1.5 ליטרים מייצר ביצועים יוצאים מן הכלל, והשלדה הנהדרת תרמה להתנהגות כביש ספורטיבית ומהנה. אם אתם אוהבים לנהוג ורוצים לעשות את זה ברכב פנאי יוקרתי וקטן - זו המכונית בשבילכם. ואנחנו כבר לא יכולים לחכות למפגש עם ה-SQ2.
 

DS3 קרוסבק הצליחה להרשים אותנו בכל הסעיפים הקלאסיים של מכוניות היוקרה. היא נראית מדהים, תא הנוסעים שלה מעוצב לתפארת ורשימת האבזור יוצאת מן הכלל. גם נוחות הנסיעה ובידוד הרעשים של הצרפתיה הרשימו אותנו במיוחד. מנגד, אם אתם זקוקים למרווח טוב מאחור עבור שימושים משפחתיים, או אם חווית הביצועים קוסמת לכם במיוחד, היא תתאים לכם פחות מהאחרות במבחן.

המיני היא עוף קצת מוזר פה, אבל חתיכת עוף מצוין. היא נהנית מעיצוב רטרו מקסים, היא המרווחת מכולן, רמת הנוחות שלה טובה ויחידת ההנעה שלה חזקה וחסכונית - כל עוד דאגתם לטעון את הסוללות. רשימת האבזור שלא לא מצטיינת בגרסת הבסיס, אך מרשימה במיוחד בגרסת הצ'ילי היקרה. ובכלל - נדמה שלמעט התנהגות הכביש המעט מגושמת, אין אף סעיף שהמיני נכשלת בו. ואם תוסיפו למשוואה את היכולת לנסוע ביומיום על חשמל בלבד, תקבלו מכונית שמתבקש לומר עליה "קניה הגיונית", עד כמה שניתן לומר זאת בקטגוריה שנבחנה.

למאמר זה התפרסמו 6 תגובות