מבחן השוואתי: אופל קורסה OPC נגד רנו קליאו ספורט

מהצד האחד של הזירה: רנו קליאו ספורט, מכונת נהיגה מושחזת ומנצחת סדרתית של מבחני הוט-האצ'. בפינה שממול: אופל קורסה OPC, מתחרה חדשה ורעננה שקוראת תיגר על המלכה. נועם ריין בדק האם יש סיכוי לחילופי שלטון

מאת: נועם ריין
עודכן 16.10.18 00:00

Getting your Trinity Audio player ready...

השתתפו במבחן: אורן דורי ויתיר דוידוביץ

אתם נוסעים בלילה, לבד באוטו. הכביש ריק, הדרך עוד ארוכה, העייפות מתגברת. ברדיו מתנגנת "האהבה הישנה" של שלמה ארצי. אתם מגבירים את הווליום ומצטרפים לשלמה בשירה קולנית. ברמזור, בלי שאף אחד שם לב, אתם מנגנים על גיטרה מדומיינת לצידו של סינגולדה. המהדרין ינענעו את הראש בהתאם לקצב התופים. לרגע אחד אתם מרגישים בקיסריה. המקדש של הופעות הרוק בישראל.

במחלף הבא, עוקפת אתכם פיג'ו 106 ישנה. הנהג לופת את ההגה בחוזקה, מרחיק מבט אל היציאה מהסיבוב ומתכנן את הקו שייקח אותו במהירות הגבוהה ביותר אל עבר האוטוסטראדה. חריקת הבלמים הלוהטים שלו מחזירה אתכם מקיסריה אל נתיבי איילון. "משוגע", אתם ממלמלים לעצמכם. אבל הבחור ב-106 לא מתעניין בגיטרה של סינגולדה וגם לא באמפי של קיסריה. הוא מדמיין את עצמו מאחורי ההגה של רנו קליאו ספורט. קודש הקודשים של מכוניות ההוט-האצ' בישראל.

"על כב(י)שים וזאבים" / צילומים: גלעד ארצי

חלומות העבר והזיות על העתיד

גם בדור השלישי שלה, גם לאחר שמלאו לה 5 שנים – נצח במונחי עולם הרכב – רנו קליאו ספורט מככבת בחלומותיהם הרטובים של חובבי ההגה. אמנם, בחלומות העמוקים באמת מופיעה פורשה 911 או פרארי 458 כפסגת השאיפות של מכורי הבנזין, אבל הקליאו ספורט היא מכונית עממית שקרובה הרבה יותר לעולמו של השכיר העייף הצמא לריגושים. כיצד זה קרה? ובכן, הקליאו הגיעה למעמד הזה בזכות סיבה אחת ויחידה: היא מכונית של פאן טהור. התנהגות הכביש המושחזת שלה הפכה מזמן לשם דבר, החדות הפנומנאלית הותירה הרחק מאחור את כל מי שהעזה לקרוא עליה תיגר – וזה כולל קטנות ספורטיביות משובחות כמו איביזה קופרה או פונטו אבארת'.

כעת, ניצבת הקליאו מול מתחרה חדשה ואמיצה המאיימת להדיח אותה מחלומותיהם של חובבי ההגה הישראלים ולנשל אותה ממעמדה הרם. אופל קורסה OPC הגיעה לישראל באיחור אופנתי ובתמחור מפתה, וכל דבר פרט לניצחון ייחשב עבורה לאכזבה. זה הזמן לכבות את הרדיו, לפתוח חלונות ולהאזין לזמרת המנועים ויללת הצמיגים. דמיינו את עצמכם בליבה של זירת מרוצים מבעבעת, גדושת אגו ויצרים ורווית אדי בנזין שרופים ושרידי צמיגים מותשים. הקרב מתחיל ממש עכשיו.

מה מספרים המספרים?

רנו קליאו ספורט היא מכונית ספורט מהזן הישן. בליבה פועם מנוע אטמוספרי (כלומר, ללא מגדש טורבו) בנפח צנוע של 2.0 ליטר – אך עם הספק מרשים של 203 כ"ס ב-7,100 סל"ד. נתון המומנט שלה צנוע יחסית והוא עומד על 21.9 קג"מ שבאים לידי ביטוי בתחום הגבוה של 5,400 סל"ד. הקורסה, לעומת זאת, חמושה במיטב הטכנולוגיה העדכנית: עם מנוע מוגדש בנפח 1.6 ליטר היא נופלת רק במעט מההספק המרשים של הקליאו, ומסתפקת ב-192 כ"ס – אך זמינות הכוח שלה עדיפה, עם שיא הספק ב-5,800 סל"ד ומומנט של 23 קג"מ כבר ב-1,980 סל"ד. זמני התאוצה נוטים במעט לטובת הרנו, עם 6.9 שניות מ-0 ל-100, מהר יותר ב-3 עשיריות השניה מהאופל. רגע לפני שיוצאים לדרך, צריך גם להזכיר את הפרשי המחיר: בעבור הקליאו תידרשו לשלם 174,800 שקל. הקורסה תעלה 149,900 שקל בלבד. עכשיו כבר אפשר לצאת מהמשרד ולגשת לחניון.

אופל קורסה OPC. תצליח לערער את מעמדה של הקליאו ספורט?

כבשים וזאבים במבחן העיצוב

הגיל המתקדם של רנו קליאו נותן את אותותיו. היא אף פעם לא הפגינה עיצוב עוצר נשימה, אבל בימים בהם השם "רנו קליאו" מתקשר אסוציאטיבית למכונית ב-70 אלף שקל – הקליאו ספורט היא המקרה הקלאסי של זאב בעור כבש. מבחוץ היא נבדלת מהקליאו הרגילה בכונס האוויר הקדמי, באגזוזים הכפולים, בדיפיוזר האחורי ובחישוקי הסגסוגת העצומים. מי שחלם בלילה על הקליאו ספורט יזהה אותה מיד בבוקר – אך מי שהאזין לשלמה ארצי לא יבחין בהבדל. זה ממשיך גם בתא הנוסעים, או "תא הנהג" כפי שהגדיר אותו אחד הבוחנים. העיצוב קודר ואין בו שום סממנים ספורטיביים, למעט מה שממוקד בנהיגה: דוושות אלומיניום מחוררות, שעון סל"ד בצהוב זרחני וגלגל הגה עבה ובשרני עם פס צהוב בקודקודו.

ואם הקליאו היא מכונית בעיצוב סתמי המלווה בנגיעות ספורטיביות, על הקורסה ניתן לומר בדיוק את ההיפך. היא נראית נהדר מבחוץ, מקרינה ספורטיביות מכל פינה וקשה לשייך אותה במבט ראשון לקורסה העממית. חישוקי הגלגלים העצומים והמעוצבים מושכים את מרבית תשומת הלב, והטאצ' הייחודי ניכר מכל כיוון בו מסתכלים עליה. ניפוחי הכנפיים, האגזוז המשולש ואפילו קו החלונות המשתפל בחדות לאחור – כל אלו יוצרים מכונית ספורטיבית למראה, שמשכה את מרבית תשומת הלב בתחנות הדלק וברמזורים במהלך המבחן. עם זאת, הקורסה לא חפה משגיאות עיצוביות: הפנסים האחוריים מזכירים הונדה סיוויק משנות התשעים ולרגעים היה נראה כי המכונית עברה סדרת שיפורים במוסכי דרום ת"א. תא הנוסעים של הקורסה משדר "שיקיות" עדכנית, שלא לומר צרפתית, בעוד דווקא הרנו, נציגת מולדת הבאגט, משדרת רצינות גרמנית. סמלי ה-OPC הכחלחלים של הקורסה שמפוזרים על ההגה וידית ההילוכים לא נותנים לנהג לשכוח באיזה רכב הוא נמצא

הצד הנחות של הנוחות

זה החלק הקל ביותר של המבחן: שתי המכוניות לא נוחות, נקודה. מי יותר גרועה? טוב ששאלתם. הקליאו מעבירה כל בדל מידע מהכביש (וגם כל בדל סיגריה, אם הצמיגים מנופחים היטב) היישר אל גבו של הנהג. בנהיגה יומיומית זה מטרד של ממש. כל קטע נהיגה בקליאו, גם על כבישים "שגרתיים" ונינוחים, הסתיים באנחת רווחה וביציאה איטית מהרכב תוך תפילה חרישית כי כל חוליות הגב יחזרו למקומן הטבעי. בקטעי הנהיגה הדינאמיים אנו עתידים לגלות את היתרונות הגלומים בערוצי התקשורת הישירים שמפתחת הקליאו עם האספלט – אך בכל הנוגע לנוחות נסיעה, הרנו היא הגרועה מבין השתיים. גם המושבים שלה קשים יותר (על אף העובי הנדיב) ובסיסם קצר מדי. המושב האחורי בעייתי אף יותר – אבל במכונית שתוכננה לנהג זה לא באמת משנה.

האופל במרדף אחרי הרנו. שתיים מיצרניות האדרנלין הטובות בישראל

גם הקורסה היא מכונית לא נוחה, אך היא מתעללת בנהג באופן מתון יותר מהרנו. השוטר הרע והשוטר הטוב, אם תרצו. היא נעימה יותר לשיוט בין עירוני ומשככת טוב יותר את צלקות האספלט, על אף שיש לה צמיגים גדולים יותר בחתך נמוך יותר מזה של הקליאו. עם זאת, האופל התרסקה פעם או פעמיים על שברי כביש עמוקים, בעוד הקליאו הכאיבה אך לא חבטה. מושבי הספורט של הקורסה עדיפים משמעותית על אלו של חברתה: הם נוחים יותר לישיבה, מעניקים תמיכה צידית נאותה בסיבובים ומאפשרים להגיע בקלות לתנוחת הנהיגה המתאימה.

על פילוסופיה של מנועים

מתניעים. הקליאו רועמת, הקורסה נוהמת. לשתי המכוניות יש מנועים שניצבים בחזית הטכנולוגיה. שתי פנינות מתכת, יחידות כוח מלוטשות שתוכננו בגאוניות מזוקקת. עדר סוסים נאמן שרק מחכה להצלפה. ההבדלים בין המנועים מייצגים שתי תפיסות עולם שונות. זה של הקליאו נאמן למסורת, לערכים. נפח בריא של 2 ליטר, בלי טורבו ובלי בלבולי מוח. רוצים כוח? תנו גז. רוצים עוד כוח? תנו עוד גז. כמה פשוט ככה נכון. רצועת הכוח של הקליאו צרה, והיא נעה בתחום הדק שבין 5,000 סל"ד למנתק ההצתה, קצת אחרי ה-7,000. עד לתחום הזה היא חזקה, אבל לא בועטת. משם והלאה – אלוהים בכבודו ובעצמו מצית את הבנזין ויוצר כוח התקדמות אדיר המלווה ברעש מתכתי מלהיב. ההילוכים הקצרים של הקליאו מקלים על ההצבה של מחט הסל"ד בתחום האפקטיבי, אך בנהיגה דינאמית יש לכך גם חסרונות: בחירה בהילוך גבוה מדי בכניסה לעיקול תוציא את המכונית ממנו בסל"ד נמוך מדי ועם כוח בלתי מספיק. הידית דורשת בחישה מתמדת בכדי לא לאבד את הקצב.

כשם שהעיצוב של הרנו מוכוון לנהג, כך גם המנוע ותיבת ההילוכים. שני הילוכים בלבד יספיקו על מנת להגיע עם הקליאו ל-100 קמ"ש. הקורסה דורשת מעבר להילוך השלישי. פה נעוץ הפער בזמני התאוצה בין השתיים. התיבה של הקליאו היא כל כולה ספורטיבית ואפילו ההילוך השישי קצר במיוחד, מה שמציב את המנוע על סיבובים גבוהים (ורועשים) גם בשיוט רגוע. הידית נמצאת במקום הנכון, אם כי היא אינה מדויקת. לא פעם מצאנו את עצמנו בוחרים בהילוך שגוי – הן בגלל הסאונד הקרבי של המנוע והן בגלל מהלכה המעורפל של הידית.

רנו קליאו ספורט. כבר לא חדשה, אבל עדיין מלהיבה

המנוע של הקורסה הוא אופרה אחרת לגמרי. אם בעבר התלהבנו ממנועי הטורבו הנשכניים של קונצרן פולקסווגן, האופל מגיעה ומציבה להם רף חדש. רצועת הכוח הרחבה של המנוע מכתיבה אופן פעולה ליניארי וכושר נשימה מעולה בכל תחומי הסל"ד, אף כי מעל 6,000 סל"ד המנוע מתחיל לאבד אוויר –וזה קורה קצת לפני שהקליאו מתחילה לנשום. מה שהופך את המנוע של הקורסה מסתם עוד מנוע חזק ליהלום מלוטש זו היכולת שלו לשלב בין עולמות: דחף אימתני של מנוע טורבו יחד עם ליניאריות של מנוע אטמוספרי. בניגוד למנועי טורבו אחרים, שמקרטעים לפני כניסתו של המגדש לפעולה ובועטים באכזריות לאחר מכן, המנוע של האופל משחרר את כוחו באופן אחיד וללא הרף. תענוג. בכבישים מפותלים, בהם נדרשת זמינות כוח מיידית – הן בשעטה מהירה קדימה והן ביציאה מסיבוב איטי – המנוע של הקורסה מבטא את איכותו על פני זה של הקליאו. עם זאת, למנוע של הקורסה אין צליל מפתה וגם לא גרגור שמזמין למעוך את הדוושה הימנית. זה נעים ונחמד בדרך לעבודה, אבל לא משדל את הנהג לנהיגה אגרסיבית כפי שעושה זאת הרנו.

זה לא מקרה. הקליאו תוכננה כך שתזמין את הנהג לעלות על המסלול ולעזאזל היתר. אפילו אם הצליל מטריד בנסיעה יומיומית, אפילו אם הכוח מגיע בשלב מאוד מאוחר. הנהג המיומן שמבלה את עיקר זמנו על המסלול יעדיף כנראה את המנוע של הרנו, ועם הזמן הוא גם ילמד כיצד לשמור עליו בסל"ד הנכון על מנת לנצל את רצועת הכוח הצרה. יתר הנהגים על יתר הכבישים (כולל כבישים דינאמיים במיוחד, כל עוד אינם מסלול סגור) יעדיפו את המנוע של הקורסה.

בין הרים ובין סלעים

רנו קליאו לא הגיעה למבחן הזה במקרה. יכולנו לעמת את הקורסה OPC מול סיאט איביזה קופרה או מול אחת מהאחיות אבארת' לבית פיאט, ואפילו אלפא מיטו הסקסית באה בחשבון - אבל רנו קליאו היא המדד לאיכותה של הוט-האצ' אמיתית. אמת המידה בכל הנוגע להתנהגות כביש, סכין מושחזת שחותכת ללא רחם בבשר החי. המבחן הזה הדגיש לנו שוב את העליונות של הקליאו בכל הנוגע להנאה מנהיגה. הזאב פורץ מעור הכבש כאשר מביאים אותה לכבישים הנכונים, והקליאו מתקשרת עם הנהג כמו שרק מכוניות של פעם ידעו לעשות. השלדה והמתלים הם פרי תכנון מופתי של נהגי מרוצים שראו רק דבר אחד לנגד עיניהם: נהיגה בכביש מתפתל במהירות שיא. והו, כמה שהקליאו יודעת לעשות את זה. אחיזת הכביש הפנומנאלית שלה מביאה גם את המיומנים שבנהגים לשיאים חדשים, אף כי היא עלולה לבלבל: כניסה חדה מדי לסיבוב תוציא את הזנב במחול פרוע, שייעצר מיד עם התערבותה של בקרת היציבות. כמו כל חיית פרא, הקליאו עלולה לנשוך: הבקרה משגיחה עד גבול מסוים, שלאחריו יוצאת הקליאו בהיגוי יתר מוטרף ומהנה – אך גם מסוכן. נהיגה על המגבלות מייצרת אפס תת היגוי ושמץ חינני של היגוי יתר. בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. ההגה החשמלי של הקליאו, על אף שאינו מעביר מידע אודות המתרחש בזירת המאבק של הגלגלים הקדמיים, הוא מהטובים ביותר שפגשנו: חד, מהיר ומדויק. רנו קליאו ספורט היא מכונת נהיגה מופלאה. אין דרך אחרת לומר את זה.

ומול יצירת האמנות הזו, ניצבת אופל קורסה OPC. ניצבת בגאון, יש לומר. הקורסה לא נבהלת מהרף הגבוה שהציבה הקליאו, ומפתיעה עם יכולות ניהוג משובחות ומענגות. הזנב שלה שמח ותזזיתי, והרפיית מצערת ברגע הנכון תוציא אותו לפסיעה אלגנטית ומהנה ללא היסוס. השלדה מספקת שפע של מידע שמגיע לנהג דרך הישבן, המותניים ויתר האיברים שסופגים את כוחות ה-G בסיבובים. במהירויות הגבוהות באמת, הקליאו מרגישה נטועה ויציבה ממנה – אבל הרכות היחסית של מתלי הקורסה לא פוגעת בפוטנציאל ההנאה העצום. לאחר קטעי הנהיגה הדינאמיים, נדמה היה שלקורסה חסרה עוד קצת קשיחות כדי להיות קליאו – ולקליאו חסר קצת עידון כדי להיות קורסה. הבלמים של האופל, כמו אלו של הרנו, נשכניים ואגרסיביים וכמעט שלא דעכו תחת עומס. קצב הצניחה של מחוגי המהירות התחרה רק בקצב הטיפוס שלהם – ושניהם היו מסחררים. אה, ויש עוד עניין אחד. משהו קטן. ההגה. בעוד זה של הקליאו קצר מחמאות, זה של הקורסה – אין דרך נעימה לומר את זה - חירב וקלקל את כל מה שבנו השלדה והמתלים. הוא לא מדויק, נטול תחושה לחלוטין, רופף ולא משרה בטחון. זהו ריג'קט רציני בכל רכב. זה ריג'קט עצום, על סף הבלתי נתפס, במכונית כמו הקורסה OPC.

בצבע אפור-ליסינג, הקליאו נראית כמעט אנונימית ליד הקורסה הצעירה

תהילה חולפת או נצחית?

לא קל להכריע מבחן כזה. רנו קליאו ספורט, גם בגילה המתקדם, היא עדיין מכונת נהיגה מושחזת ומהנה. מי שתכנן אותה היה פרננדו אלונסו, נהג הפורמולה של קבוצת רנו באותן שנים – ואורח החיים שלו ניכר בכל פינה. הקליאו לא נותנת כמעט כלום מחוץ למסלול המרוצים: היא לא מעוצבת, לא מספיק מאובזרת, מאוד לא נוחה וגם די רועשת. אפילו בקטעי הנהיגה המשובחים יותר שמספקת ארצנו, נדמה ש"תנאי המגרש" מפריעים לה ומקשים על יצירת הקצב המופלא שהיא מסוגלת לייצר על מסלול סגור. אבל למרות כל זה, היא נותנת את כל מה שאנחנו מצפים לקבל מהוט-האצ' אמיתית: חוויית נהיגה. זוהי מכונית הארד-קור אמיתית.

גם אופל קורסה היא מכונית שתעלה חיוך עצום על פניו של הנהג. לו היו ניצבות כאן מתחרות נוספות, למשל פונטו אבארת' ואיביזה קופרה שמנסות להיות נחמדות וסימפטיות בתנאי הנהיגה היומיומיים, הקורסה היתה מביסה אותן ללא עוררין. זו באמת הוט-האצ' מעולה. אופל קורסה מנצחת גם את הקליאו בכל פרמטר אפשרי שהנהג הלא מיומן יוכל לאבחן: היא יפה הרבה יותר, נוחה ונעימה יחסית לנסיעה מנהלתית, אפילו חסכונית יותר. המנוע של הקורסה מצטרף אף הוא לשיר ההלל, ומנגן כינור ראשי בסימפוניה המופלאה הזו. כך צריך לייצר מנוע טורבו, והמתחרים מוזמנים ללמוד. ובאשר להתנהגות הכביש? ובכן, עם הגה יותר טוב – בעצם, אפילו עם הגה סביר – הקורסה הייתה מסוגלת לגרום מבוכה לרנו המיתולוגית, על אף שהיא חסרה מעט מהקשיחות והחדות של הצרפתיה. בתחום הצר והמאוד מצומצם של חולי הגה פסיכיים שנוהגים על מסלול בתנאי קצה, זה יכול היה להיות מה שיכריע את המבחן לטובת הרנו. אבל הקורסה לא מיועדת למסלול סגור, שבכלל לא קיים בישראל. הקורסה מספקת את ההנאה והכיף על הכבישים הנכונים מבלי להתפשר על איכות החיים, וזה מה שהופך אותה לחבילה שלמה ומגובשת יותר מזו שמציעה הקליאו. זה, יחד עם פער מחיר משמעותי של כמעט 25,000 שקל, הופך את אופל קורסה OPC למנצחת של המבחן.

קטלוג

אופל קורסה OPC - רכב חדש
רנו קליאו ספורט - רכב חדש

הכתבה פורסמה לראשונה בגיליון דצמבר 2011 של רכב+ - מגזין הרכב של עיתון 'הארץ' ו-iCar, המופץ בכ-80,000 עותקים לקוראי העיתון.

היכנסו לערוץ הוואטסאפ של

פורסם לראשונה ב- 01.01.12

למאמר זה התפרסמו 8 תגובות

יעוץ מקצועי חינם לפני קניית רכב

הוספת תגובה

תגובות

תגובות לכתבה

1. אבי
בעיני הקליאו ספורט עדיין מנצחת, 01-01-2012

רכב מעולה, חבל שאני לא יכול להרשות אותו לעצמי גם בחלומות

סגור תגובה
2. באמת חבל שהקליאו יקרה כל כך
שי, 01-01-2012

קרסו לא יצליחו להתחרות בשוק ההוט האץ' עם מחיר של 175K, כאשר יש גם את האיביזה קופרה ופולו GTI באיזור של 150K. לדעתי אם מחירה ירד ל140K, היא תהפוך ללהיט. כרגע הקורסה OPC שולטת, אבל רק בגלל התמחור!

סגור תגובה
3. בכל מקרה אני מעדיף את המגאן ספורט
רותם, 02-01-2012

אני חושב שחטיבת הספורט של רנו עשו עבודה יותר טובה במגאן

סגור תגובה
4. כתבה חובבנית ב-evo היא סיימה אחרונה
כריס האריס, 03-01-2012

מסכים איתכם שהקורסה עדיפה בעיקר בגלל פער המחיר המטורף(שהופך אותה ללא רלוונטית),האבזור,השבלול והבאקטים.
מצד שני התנהגות הכביש של הקורסה פשוט לא מהוקצעת וגם עם הגה של קארטינג לא יהיה לה רבע סיכוי מול הקליאו.קליאו ספורט הייתה ועודנה המלכה.

סגור תגובה
5. אני מסכים
אלון, 04-01-2012

עדיף ללכת על המגאן ספורט ביצועים טובים ונראת מעולה

סגור תגובה
6. שאלה
דרור, 08-01-2012

מי יותר טובה האופל קורסה opc או פולו GTI

סגור תגובה
7. שירוקו
maor, 10-01-2012

שירוקו ורק שירוקו כל השאר חרבו דרבו...

סגור תגובה
8. ל-7 רואים שאתה לא מבין
יודע דבר, 13-11-2013

ביזה פרמטר השירוקו יותר טובה. היא מכונית יקרה מידיי למכירה ועוד עם תנאים של צ'מפיון מוטורס בכלל צריך לשכוח ממנה. המכוניות שמוצגות במבחן אלו מכוניות ספורט טהורות בשביל ההנאה ולא לסיבוב פוזה מול פרחיות. עם כבר גם במראה עסקינן אני חושב שהOPC נראית הרבה יותר טוב מהשירוקו של כל הערסים שמסתובבים בה הרסו אותה כבר.

סגור תגובה