מבחן השוואתי: דאצ'יה ג'וגר מול מיצובישי אאוטלנדר (משומש)

בדאצ'יה הבסיסית לא תקבלו הרבה מעבר למסך המולטימדיה: החלונות מאחור ידניים ואפילו כוונון המראות. גרסת הביניים "קומפורט" מוסיפה את התפעול החשמלי למראות הצד ולחלונות האחוריים, וגם בקרת אקלים; ה"קומפורט פלוס" הבכירה שנבחנה כוללת בנוסף גם כניסה והנעה ללא מפתח, חיישני חניה גם מלפנים ובלם יד חשמלי.



האאוטלנדר בגרסת הבסיס "אינטנס" כולל מלבד המולטימדיה גם בקרת אקלים מפוצלת, מצלמת רוורס, מראות צד עם קיפול חשמלי ומראה מרכזית נגד סנוור. ה"אינסטייל" כוללת גם חלון שמש בגג וכניסה והנעה ללא מפתח, בעוד ה"פרימיום" מצטיידת גם במושבי עור עם כוונון חשמלי וחימום - ויש גרסאות מאובזרות אפילו יותר, שעולות בהתאם.



החסכון בעלויות בדאצ'יה מורגש בקיומו של שקע USB בודד בכל הרכב, לצד 3 שקעי 12 וולט, אחד לכל שורה. לדאצ'יה גם אין יציאת מזגן למושב האחורי, שיש בכל האאוטלנדרים אבל רק מסוף 2018.

הג'וגר הוא הדאצ'יה הראשונה שמגיעה לארץ עם בלימת חירום אוטונומית, אבל הוא נחות בשאר המפרט: 6 כריות אוויר לעומת 7 במיצובישי, אין התרעת סטייה מנתיב מקורית ולכן גם לא תיקון סטייה כמו כמעט בכל רכב חדש ואין בקרת שיוט אדפטיבית שיש במיצובישי. אך שימו לב: האאוטלנדר קיבל את מערכות הבטיחות שלו רק בתחילת 2018.



האאוטלנדר זכה לציון של 5 כוכבים אמנם, אך במבחן ריסוק קל יותר שבוצע כבר לפני עשור. הדאצ'יה כאמור הסתפק בכוכב אחד מבלי שבאמת נבחן: ב-EuroNCAP העניקו לו את הציון על בסיס המבחן שבוצע לדאצ'יה סנדרו הקטנה, איתה הוא חולק פלטפורמה. הג'וגר הוענש בציון גם על היעדר אביזרי הבטיחות האקטיבית, אך זה לא כל הסיפור - כי בובות הניסוי שלו ספגו נזקים גדולים משמעותית.

שימושיות ומרווח

ההתבססות של הדאצ'יה על פלטפורמת סופר-מיני משמעותה שהוא קצת יותר צר, מה שמורגש בעיקר במושב קדמי בין הנהג לנוסע. המושב האחורי מספיק ל-3 כסאות בטיחות לפעוטות, כל עוד אחד מהם הוא בוסטר יחסית קטן. הישיבה בו גבוהה והילדים רואים טוב החוצה. שורת המושבים השלישית מרווחת מאוד במפתיע, אם כי מנגנון הקיפול מסורבל ומעט מסוכן: ברזלים חשופים ברצפת השורה השניה נטרקים בכוח ועלולים לפגוע בכפות הרגליים של יושבי השורה השלישית. המושבים אינם מתקפלים לגמרי לרצפת ברכב, כמקובל כיום ברכבי 7 מקומות ובאאוטלנדר. הופתענו גם למצוא פתיחת חרך לחלונות בשורה השלישית, מה שלא מפצה על היעדר המיזוג שממילא מתקשה גם מלפנים.



לאאוטלנדר שורה שניה מעט יותר רחבה, אבל בגלל מבנה המושב אין בכך יתרון מעשי. השורה השנייה זזה על מסילה לכניסה נוחה יותר, אך הכיסאות קצרים ופחות נוחים לישיבת מבוגרים לאורך זמן. השורה השלישית צפופה יותר משמעותית.



תאי המטען של שניהם זעירים, עם 121 ליטר במיצובישי ו-160 בדאצ'יה כאשר כל המושבים בשימוש. למיצובישי יתרון ברוחב ומדף נגלל עם מקום נסתר מתחת לרצפה, שאין בג'וגר. האחרון מציע פיצ'ר מעניין, ומאפשר לשלוף את שני מושבי השורה האחורית שלו אל מחוץ לרכב בעת הצורך.

נוחות נסיעה

הדאצ'יה מוצלח יותר בספיגת השיבושים, רך יחסית וסופג טוב את מרבית הפגמים, וגם מרוסן. האאוטלנדר גם הוא רך ומצליח להתמודד לא רע עם רוב הכבישים העירוניים, אך רכות היתר שלו מייצרת תחושה עסוקה והוא מרבה להתנועע על מתליו. בסיס הגלגלים הארוך יותר של הג'וגר נותן לו את היתרון בנוחות אבל מאתגר בתמרון ומייצר רדיוס סיבוב גדול מזה של המיצובישי.



במפתיע הדאצ'יה היה שקט יותר, כאשר התהודה כמעט ולא קיימת ואילו רעשי הרוח נוכחים רק מעל 100 קמ"ש. במיצובישי יש לא מעט רעשי כביש ותהודה כבר במהירויות נמוכות.

מנוע וביצועים

לדאצ'יה מנוע 1,000 סמ"ק טורבו בנזין, עם הספק של 110 כ"ס וגיר ידני 6 הילוכים. למיצובישי מנוע 2 ליטרים אטמוספרי, עם הספק של 150 כ"ס ותיבה אוטומטית רציפה. האאוטלנדר זריז יותר בכל מצב, אבל שניהם יחסית איטיים ולא מאוד מהנים. למרות מגדש הטורבו, הדאצ'יה חלש בצורה קצת מרגיזה לפעמים; ההילוכים הגבוהים שלו ארוכים מאוד, ונדרשת הורדה משישי וחמישי בכל עליה קטנטנה, בעיקר כשהרכב עמוס.



עם זאת, לדאצ'יה תיבה ידנית נוחה יחסית, ויהיה קל להסתגל אליה גם למי שלא מורגל ברכב ידני. מהלך הידית קצר ומדויק, הקלאץ' מפריד מעט גבוה וישנה מערכת יעילה למניעת התדרדרות בזינוק בעליה.

לאאוטלנדר תגובות דוושה טובות שמייצרות תחושה זריזה בין הרמזורים, אך בכבישים הרריים היה מקום לכוח רב יותר, ואז גם התיבה הרציפה מייצרת רעש נוכח.

כצפוי הדאצ'יה היה חסכוני יותר, עם 14.5 קמ"ל בשיוט ו-10.4 קמ"ל בסיכום המבחן. המיצובישי רשם 12.3 ו-9.6 קמ"ל, בהתאמה.

התנהגות כביש

העידן של מיניוואנים ספורטיביים נוסח פורד S מקס הוא כבר היסטוריה רחוקה. שניהם יסתדרו היטב עם כבישים מפותלים כל עוד תשמרו על קצב סביר, אבל שניהם ישמחו אם תימנעו מהרפתקאות יוצאות דופן. הדאצ'יה מעט יותר מרוסן ופחות רוכן בעיקולים, באאוטלנדר הרכינה מורגשת יותר ומידת הדיוק פחותה.

סיכום

השורה התחתונה? רוב הלקוחות הפוטנציאלים יעדיפו כנראה את האאוטלנדר האוטומטי והבטוח יותר, שגם נהנה מסחירות מצוינת. מי שמוכן להתמודד עם גיר ידני ולבצע פשרות מסוימות בבטיחות, יוכל לבחור בדאצ'יה וליהנות מהחיסכון הכלכלי הגדול שברכישת רכב חדש באותו מחיר, רכב שגם יהיה זול יותר בדלק ובמוסך, וכבונוס יהיה גם נוח ומרווח יותר למשפחה, עם יתרון ברור בעיקר בשורה השלישית.

מתקשים להחליט? ישנן עוד אפשרויות ששווה להזכיר. אם תוכלו להמתין לשנה הבאה, תוכלו לרכוש את הגרסה ההיברידית-אוטומטית של הדאצ'יה, עם מחיר משוער של 150 אלף שקלים. בנוסף תוכלו לשקול גם מיניוואן משומש כמו סיטרואן גרנד פיקאסו, המוצלח בהרבה מתדמיתו. בהשוואה למיצובישי, הוא נהנה מיתרונות במרווח הפנימי ובשורת המחיר. בשוק המיניוואנים תוכלו למצוא גם את טויוטה פריוס פלוס ההיברידי, לא רכב זול במיוחד אך בהחלט חסכוני. גרסאות הדיזל של קיה קארנס יציעו אף הן חסכון בעלויות לצד מרווח פנימי לא רע, בעיקר בשורה השניה המפוצלת.

למאמר זה התפרסמו 1 תגובות