טויוטה פריוס היתה הראשונה. אבל מאז הוצגה הפריוס הראשונה חלפו כבר שנים רבות, דגמים היברדיים רבים באו לעולם אחריה ואין ספק כי טויוטה אחראית על כך שכיום האופציה ההיברידית היא פתרון רלוונטי כמעט לכל רוכש רכב. בשנה האחרונה השלימו יונדאי וקיה את המהפך, והפכו את המכוניות ההיברידיות למוצרים עממיים, נפוצים ומקובלים.
בינתיים, פחות או יותר במקביל, עבדו יצרני רכב אחרים על פתרונות היברידיים נוספים - ובראשם הפלאג-אין הייבריד. טכנולוגיית ההנעה הזו אמנם נוסתה בטויוטה אך לא הפכה לנפוצה אצלה, אבל חברות כמו קבוצת פולקסווגן, מרצדס, ב.מ.וו ומיצובישי החליטו ללכת בכל הכוח על המכוניות הנטענות - והשוק הישראלי העניק להן חיבוק חם והטבות מס נדיבות.
המבחן שלפניכם, יותר משהוא מפגיש בין שני רכבי פנאי יפניים, עוסק בהשוואה שבין הטכנולגיות - בקטגוריה היחידה בישראל בה ניתן לבצע השוואה כזו עם כלי רכב מקבילים במחירים דומים. הקוראים הותיקים של iCar כבר הספיקו להכיר היטב את שני סוגי הטכנולוגיה הללו: במשך שנה שלמה נבחנו כאן במבחנים ארוכי טווח יונדאי סונטה וטויוטה פריוס ההיברידיות, ובחודשים האחרונים אנחנו עורכים מבחן דומה למיצובישי אאוטלנדר PHEV, ובמסגרתו מתבצע גם המבחן הנוכחי.
ואחרי כל ההקדמות, הגיע הזמן לענות על השאלות החשובות: מה היתרונות של כל טכנולוגיה? איזו מהן עדיפה לכל סוג של משתמש, ובכלל - מה ההבדלים בין שני הג'יפונים המחושמלים של מיצובישי וטויוטה?
עיצוב וסגנון
למרות שהטכנולוגיות שמציגים כלי הרכב הללו נחשבות לאחד הנושאים החמים והעכשוויים בתעשיית הרכב, לא מדובר בדגמים חדשים - ולכן גם העיצוב לא חדשני בשום צורה שהיא. המיצובישי נפוץ מאוד על כבישי ישראל, ובשל כך כמעט נעלם מן העין. מתיחת הפנים של 2015 חוללה שינוי דרמטי במראה שלו והפכה אותו לנוצץ ומרשים, אך לא מדובר בעיצוב מודרני או מתוחכם. גרסת ה-PHEV נראית יותר טוב מהגרסאות העממיות בזכות החישוקים הגדולים, תאורת הלד והכיתובים הכחלחלים המרמזים על החשמל האצור בקרבה.
הראב 4 עבר גם הוא מתיחת פנים לפני כשנתיים, וגם הוא לא מצליח לעורר תשומת לב ברחוב הישראלי. הוא לא נראה רע, לטעמנו, והחזית החדשה שלו כוחנית ונאה - אבל מהצד ומאחור הוא נראה כמו עוד ג'יפון גנרי. גם כאן הגרסה ההיברידית נראית מעט אחרת, עם תאורת לד וכיתובים אופייניים.
בתוך תאי הנוסעים הראב 4 משיג את היתרון שהעניק לו חצי נקודה נוספת. המיצובישי נראה פשוט מאוד בחלק מהמקומות (הקונסולה המרכזית, בעיקר) ולא מצליח להסוות את זהותו על אף דיפונים נאים של עור על הדלתות. הטויוטה לעומתו מציג סגנון נעים יותר עם קווים מעוגלים ומשטחים משופעים. אהבנו במיוחד את הגרסה הבכירה בגווני החום שהתייצבה למבחן.
.jpg "מיצובישי אאוטלנדר PHEV מול טויוטה ראב 4 הייבריד")
אבזור ותפעול
המס הנמוך על רכבים היברידיים מאפשר ליבואניות לצייד את הדגמים האלו בכל טוב, שכן גם תוספות האבזור שרוכש היבואן נהנות מהטבות המס. בהתאם, שני הרכבים הגיעו ברמת אבזור גבוהה למדי.
שני הדגמים משווקים בשתי רמות גימור, במחירים מקבילים וזהים לחלוטין. בגרסאות הבסיס של השניים, Supreme במיצובישי ו-Premium בטויוטה (195,000 שקל), לשתי המכוניות יש חישוקים קלים (18 אינץ' במיצובישי לעומת 17 בטויוטה), מערכת מולטימדיה, בקרת אקלים מפוצלת, חיישני גשם ותאורה, מראות עם קיפול חשמלי וכניסה והנעה ללא מפתח. המיצובישי אמנם משיג יתרון קל עם תאורת לד ומולטימדיה מצוינת (בהתקנה מקומית) עם וייז ואפליקציות שימושיות, אך הטויוטה מנצח בזכות חיישני חניה היקפיים, תא מטען חשמלי ובעיקר בזכות מערכות בטיחות מתקדמות, ובהן בלימה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, תיקון סטיה מנתיב, אורות גבוהים אוטומטיים וזיהוי תמרורים. במחיר הזה תקבלו את האאוטלנדר עם מובילאיי בלבד.
.jpg "מיצובישי אאוטלנדר PHEV")
גם בגרסאות הבכירות של השניים, Luxury במיצובישי ו-Limited בטויוטה, נשמר היתרון היחסי של האחרון: שני הדגמים מקבלים בגרסה הזו מושבי עור חשמליים (עם זכרונות בטויוטה), הראב 4 זוכה לתאורת לד והמיצובישי מצמצם את הפער עם מערכות הבטיחות - אך בטויוטה יש זיהוי תמרורים ותיקון סטיה מנתיב, בעוד האאוטלנדר מסתפק בהתראה קולית במקרה סטיה.
מערכות המולטימדיה של שתי המתמודדות כאן הן נושא לכתבה בפני עצמה (שכבר ערכנו בעבר), אך נציין בקצרה כי לשתיהן יש מערכות שפיתחה היבואנית המקומית וכוללות אפליקציות שונות לשימושים המקובלים בישראל. המערכת של מיצובישי אולי פחות עשירה בפונקציות, אך היא פועלת בצורה הרבה יותר חלקה, מהירה וידידותית. זו של הטויוטה מוצעת בתשלום נוסף.
ואחרי שבאבזור נוצר כמעט שוויון, בא תחום הנדסת האנוש ומראה יתרון ברור לטויוטה. כל הכפתורים בראב 4 גדולים וברורים, פקדי המיזוג מסתובבים בצורה אינטואיטיבית, מחשב הדרך הצבעוני מציג מידע שימושי ונגיש ומסביב למולטימדיה ישנם כפתורים פיזיים מצוינים. במיצובישי המצב הפוך לגמרי: המיזוג מופעל באינספור לחיצות על מקשים קטנים, מחשב הדרך מסורבל ומופעל בצורה משונה מכפתור הממוקם מאחורי ההגה והמולטימדיה דורשת מגע (כלומר, הפניית מבט) כמעט לכל פעולה שהיא.
.jpg "מיצובישי אאוטלנדר PHEV מול טויוטה ראב 4 הייבריד")
מרווח ושימושיות
מדובר בשני כלי רכב בעלי מימדים קרובים: האאוטלנדר ארוך ב-9 ס"מ, הטויוטה רחב יותר ב-4 ס"מ ובסיס הגלגלים כמעט זהה. אבל במבחן המציאות מצאנו לא מעט הבדלים בין השניים. בסביבת הנהג של הטויוטה התחושה הדוקה ועוטפת, כמעט צפופה: הגג קרוב לנהג, הדשבורד גבוה והמושב תומך היטב בגוף. באאוטלנדר, לעומת זאת, יש תחושה גדולה יותר של מרווח ו"אוויר לנשימה" - ולכן הרכב מרגיש גדול יותר מהזווית הזו.
היצע תאי האחסון בטויוטה מגוון מאוד וכולל תא כפפות שימושי עם תא נוסף מעליו, משטח לסלולארי נגד החלקה, תא קטן לידו, 2 מחזיקי כוסות בעומקים שונים, משענת יד עם תא אחסון ותא בתקרה למשקפי השמש. במיצובישי יש רק 2 מחזיקי כוסות, ובתוכם נאלצנו לאחסן גם את הסלולארי והמפתחות. ישנו גם תא קטן במשענת היד שבין המושבים, תא כפפות וזהו פחות או יותר.
במושב האחורי שני הג'יפונים מציעים מרווח מעולה, כל עוד יושבים שם שני נוסעים בלבד: המרווח לרגליים ולראש נהדר, הכניסה והיציאה מהרכב נוחה, כך גם הגישה למושבי הבטיחות וגם הרצפה שטוחה. אם תנסו להכניס נוסע שלישי, יהיה לו מרווח טוב יותר באאוטלנדר (אם כי לא בפער דרמטי).
תא המטען של הטויוטה מציע רשת מודולארית לאחסון חכם של פריטים, אך הוא קטן באופן משמעותי מזה של האאוטלנדר. אם חשוב לכם המקום בבגאז', המיצובישי הוא הרכב עבורכם.
אם נצטרך לסכם את הפרק, המסקנה תהיה ברורה: המיצובישי מציע יותר במרווח ובגודל, אך לטויוטה יתרון בכל מה שקשור לתאי אחסון ולפרקטיקה יצירתית.
.jpg "מיצובישי אאוטלנדר PHEV מול טויוטה ראב 4 הייבריד")
נוחות נסיעה
כמעט בכל אחד מההיבטים של נוחות הנסיעה, הציג האאוטלנדר PHEV יתרון בולט על פני הראב 4 ההיברידי. בתוך העיר הטויוטה היה קשוח ונוקשה, העביר כמעט את כל פגמי הכביש לתא הנוסעים יחד עם רעשי מתלים משמעותיים. הוא אמנם לא התנדנד, אבל בהחלט לא הפגין נוחות טובה. המיצובישי רך ממנו, ונטה לעיתים לסבול מתנודות מוגזמות לאחר רצף שיבושים - אך ברוב מוחלט של תנאי הדרך הוא ספג את שיבושי הכביש בצורה עדיפה, ובפער גדול. גם בתחומי הנוחות הבין עירונית היתה ידו של המיצובישי על העליונה, אם כי על כבישים איכותיים הפער לא היה גדול כל כך.
כל עוד נסע האאוטלנדר בכוח החשמל, הוא ניצח בנוק אאוט בתחום בידוד הרעשים. כאשר מנוע הבנזין הצטרף לפעולה הפער היה קטן יותר, אך בכל תנאי הדרך היה המיצובישי שקט יותר.
ולמה בכל זאת לא מקבל המיצובישי את מלוא חמשת הכוכבים? בגלל הנטיה לנדנוד על כבישים גליים והנוקשות הראשונית על שיבושים גדולים. הטויוטה זוכה לשני כוכבים וחצי, שכן במרבית תנאי הדרך הוא לא היה גרוע באופן מיוחד.
.jpg "מיצובישי אאוטלנדר PHEV מול טויוטה ראב 4 הייבריד")
מנוע וביצועים
בפרק הזה יש לנו בעצם 3 מכוניות: הטויוטה, המיצובישי במצב החשמלי והמיצובישי לאחר שנגמרת הסוללה. נתחיל דווקא עם הראב 4, שם הסיטואציה פשוטה יותר: המנוע החשמלי מסוגל להניע את הרכב בכוחות עצמו למרחקים קצרים מאוד ובמהירויות נמוכות, אז הוא גם שקט מאוד. במיאוצי רמזורים שגרתיים מספק הראב 4 תאוצות זריזות ותגובות מיידיות ללחיצת הדוושה, אך בתאוצות ביניים, בעקיפות ובעליות ממושכות מורגשת לעיתים תחושת מאמץ - שמלווה ברעש מתכתי מצידה של תיבת ההילוכים הרציפה. עם הספק של כ-200 כוחות סוס, הביצועים יותר ממספקים עבור רכב פנאי מסוגו.
.jpg "מיצובישי אאוטלנדר PHEV מול טויוטה ראב 4 הייבריד")
האאוטלנדר, כל עוד הסוללה טעונה, חי בספירות אחרות לגמרי. הוא שקט להפליא, חלק בצורה מוחלטת ומאיץ את הרכב בנחישות שרק החשמל יודע לייצר. זה נכון אמנם שבמדידת התאוצות הטויוטה היה מהיר ממנו במרבית המצבים, אך הדחיפה השקטה והעוצמתית שנותן המנוע החשמלי היא חוויה נהדרת, שגם מספקת יעילות במגוון רחב של תנאים.
כשנגמרה הסוללה (אחרי כמעט 41 קילומטרים של נסיעה בין עירונית מגוונת) האאוטלנדר הפך מעט יותר רועש - אך עדיין שקט מהטויוטה. הביצועים בשלב הזה לא נפגעו, שכן את עיקר הכוח מייצר מנוע הבנזין. הוא מרגיש פחות טבעי וקצת יותר משונה כשהוא שורף בנזין, אבל הוא מסתדר מצוין גם בעליות ממושכות וגם עם עומס מלא של נוסעים ומטען.
ואיך צריכת הדלק? אז במהלך 41 הקילומטרים הראשונים של המבחן, בנהיגה בין עירונית מתונה יחסית במהירות ממוצעת של 47 קמ"ש, האאוטלנדר לא צרך אפילו גרם אחד של בנזין, בעוד הצריכה של הטויוטה עמדה על 16.8 ק"מ לליטר. במונחים כספיים, הנסיעה הזו עלתה בערך 5 שקלים במיצובישי וכ-14 שקלים בטויוטה.
אחרי קצת יותר מ-80 קילומטרים של מבחן - כלומר, 40 קילומטרים לאחר שנגמרה הסוללה במיצובישי - עמדה הצריכה באאוטלנדר על 22.1 ק"מ לליטר בעוד הטויוטה הראה נתון של 15.3 ק"מ לליטר. אם נבחן רק את הקטע שבו נסע האאוטלנדר ללא סוללה, נקבל צריכה של 12 ק"מ לליטר פחות או יותר. כלומר, למרחקים ארוכים הטויוטה יהיה חסכוני מעט יותר, אבל בנסיעות קצרות המיצובישי לא יצרוך בנזין כלל.
.jpg "מיצובישי אאוטלנדר PHEV מול טויוטה ראב 4 הייבריד")
התנהגות כביש
בגרסאות הלא-היברידיות של השניים, הטויוטה מציע הנעה כפולה ואילו האאוטלנדר נמכר בעיקר בגרסאות הנעה קדמית. כאן המצב הפוך: לאאוטלנדר PHEV יש הנעת 4X4 בזכות צמד המנועים החשמליים שממוקמים מלפנים ומאחור, בעוד הטויוטה מסתפק בהנעה קדמית (וכך מצליח להגדיל קצת את מרוווח הגחון, מה שלא עוזר לו בנסיעת שטח לאחר אובדן ההנעה הכפולה).
ההנעה היא אחת הסיבות להבדלים הגדולים בין השניים בתחום הדינאמי, אך לבטח לא מדובר בסיבה היחידה. הטויוטה התנהג בצורה הרבה פחות מדויקת, ולפרקים אפילו הרגיש לא בטוח: ביום המבחן ירד הגשם הראשון לעונה, והכבישים החלקלקים של הרי ירושלים הפכו למלכודת מסוכנת שגרמה לאובדן אחיזה בנהיגה שגרתית למדי. הראב 4 סובל גם מהגה קל מאוד ולא מדויק, שלדה שלא מעבירה מידע לנהג, בלמים חסרי תחושה בצורה קיצונית ונטיה לתת היגוי.
זה לא שהמיצובישי ספורטיבית, וגם עליה אפשר להעביר לא מעט ביקורת בתחום הדינאמי - בטח בכל מה שנוגע לתקשורת או לזוויות הגלגול. אבל ביחס לטויוטה אחיזת הכביש שלה גבוהה בהרבה, היא מרגישה מחוברת יותר לנהג, בטוחה יותר והרכינה המסוימת עוזרת לעיתים לאבחן את גבולות האחיזה המתקרבים, ומאפשרת לנהג לשלוט ברכב ולפעול בצורה של תכנון ולא במתן תגובות בלבד.
.jpg "מיצובישי אאוטלנדר PHEV מול טויוטה ראב 4 הייבריד")
סיכום
שתי המכוניות שנבחנו כאן מייצגות היטב את שתי התפיסות הרווחות בתחום ההיברידי - אך שתיהן לא מיועדות למי ששם את החסכון בראש מעייניו. הסיבה לכך היא פשוטה: כשהמכונית עולה כ-200,000 שקל, אז גם צריכת דלק מעולה תתקשה להתבטא כחסכון בהוצאות. ג'יפוני דיזל בסכומים של כ-140-150 אלף שקל יתנו מענה טוב יותר מהבחינה הזאת (רנו קדג'אר, פיג'ו 3008, ניסאן קשקאי) וגם ההיברידיים הקטנים יותר (טויוטה C-HR וקיה נירו) ישיגו תוצאות טובות יותר בתחום החסכון.
אחרי כל זה, נשארנו עדיין עם שתי מכוניות טובות מאוד, מסקרנות וכאלה שנותנות ערך מוסף אמיתי.
מיצובישי אאוטלנדר PHEV יתאים לאלו שרוצים את הטכנולוגיה הבאה, חובבי הגאדג'טים, הירוקים בנשמתם או פשוט אלו שרוצים רכב פנאי חזק ומאובזר בסכום גבוה מזה של גרסאות הבסיס - ויוכלו לקבל כאן בונוס נאה בדמותה של ההנעה החשמלית. מעבר לזה מדובר ברכב פנאי מצוין גם בהיבטים אחרים: הוא נוח, מרווח, מאובזר ומתנהג היטב. את עיקר יתרונו הוא מבטא בנסיעות יומיומיות קצרות יחסית, שם הוא מרגיש כמו רכב מעולמות אחרים. מי שנוסע למרחקים ארוכים לא יצליח למקסם את ההנאה מהאופי הייחודי שלו.
טויוטה ראב 4 הייבריד, לעומת זאת, נשאר אותו רכב היברידי חסכוני בקילומטר המאה והמאתיים בדיוק כמו בקילומטר הראשון. הוא מהווה שדרוג מוצלח לראב 4 הרגיל, עם כמה יתרונות בולטים בתחומי הביצועים, האבזור וצריכת הדלק - מה שאומר שפער המחיר בין הגרסאות כבר לא מרגיש גדול מדי, והתמורה בהחלט נאותה. הוא אולי לא הג'יפון הכי מוצלח בקטגוריה, ויש לו לאן להשתפר בתחומי הנוחות והתנהגות הכביש, אבל הוא רכב של "כאן ועכשיו", ומאפשר ליהנות מהיתרונות החשמליים - גם אם לא באופן אבסולוטי, אבל בצורה הרבה יותר נגישה שתתאים לכל נהג בכל נסיעה.
זה לא בהכרח החזון העתידני של תעשיית הרכב, אלא פשוט טויוטה ראב 4 - שעבר שדרוג בכמה תחומים. יש לא מעט נהגים שזה בדיוק מה שהם מחפשים.
פורסם לראשונה ב- 23.10.17
למאמר זה התפרסמו 3 תגובות
