מכוניות קטנות הן בדרך כלל פתרון זול ויעיל עבור מי שקצר במזומנים, וזקוק לתחבורה בסיסית וחסכונית שתאפשר לו להתנייד ממקום למקום וגם למצוא חניה בקלות. את הנוסחה המפוהקת הזו לא נדיר לפגוש על כבישי ישראל, אבל יש גם סוג אחר של מכוניות קטנות. כאלה שקונים אותן לא מתוך פשרה, אלא מתוך תשוקה. כאלו שפונות ללקוחות שלא זקוקים לרכב גדול עבור המשפחה - בין אם אלו צעירים אמידים בלי ילדים, ובין אם אלו מבוגרים שהתבססו ונותרו לבד בקן. המכוניות האלו מציעות את אותם המימדים הקטנים, אבל עם עיצוב מושך יותר, ביצועים מרשימים ומפרטי אבזור נדיבים. הן עדיין זולות יותר מרוב המשפחתיות הקלאסיות, ואמנם פחות מרווחות מהן אבל הרבה יותר נחשקות.
אל הקרב המסקרן הזה, על הקצפת של קטגוריית הסופר-מיני, הזמנו הפעם שתי מתמודדות. מצרפת הגיעה לכאן פיג'ו 208 בגרסת ה-GT, עם מנוע 1.2 ליטרים בהספק של 130 כ"ס ועם תג מחיר של 137,000 שקלים. מולה התייצבה מתחרה צ'כית-גרמנית צעירה, סקודה פאביה, שהגיעה ארצה ממש לאחרונה בדור חדש לגמרי. את הפאביה לקחנו בגרסת המונטה-קרלו הבכירה, עם מנוע 1.5 ליטרים, 150 סוסים ותג מחיר של 135,000 שקלים.
כדי להוסיף קצת פלפל, צירפנו אל הצמד גם את אבארט 500, הספורטיבית הותיקה מבית פיאט. עליה תוכלו לקרוא בפסקה נפרדת בסוף הכתבה.
שתיהן נראות נהדר בגרסאות האלו. הפיג'ו קצת מצטנעת בצבע הלבן של רכב המבחן, אבל מהר מאוד אנחנו מבחינים בצביעה המושחרת של הגג, מראות הצד והספוילר האחורי, בסבכה הקדמית הנוצצת, בחישוקי 17 האינץ' הבוהקים, בתאורת הלד עם חתימת "טופרי האריה" ובפתחי המפלט הכפולים, מצופים כרום כמובן.
הפאביה בולטת ממנה, גם בזכות הצבע האדום של רכב המבחן, אבל לא רק: היא רחבה וארוכה יותר ולכן נהנית מיציבה ספורטיבית על הכביש, החישוקים שלה גדולים יותר (18 אינץ') ועוטים צמיגים נמוכי חתך במראה קרבי, יש לה חצאיות שחורות מסביב והשחרה לא רק לגג ולמראות, אלא גם לסבכה הקדמית ואפילו לשם המותג שמוטבע על דלת תא המטען. ילדה רעה מבית טוב, כמו שאמרו פעם על מכונית אחרת של החברה-האחות סיאט.
הפיג'ו ממשיכה במופע המתוחכם גם מבפנים, עם לוח מחוונים דיגיטלי בתצוגת תלת מימד שממוקם מעל גלגל ההגה הקטנטן, ועם מסך מולטימדיה גדול ("10) ששוכן במרכז. על האווירה הספורטיבית אחראיים כאן מושבים חובקים עם ריפוד משולב עור ותפירה ירוקה, הגה תואם, דוושות אלומיניום, תאורת לד פנימי ואפילו שטיחים עם הכיתוב GT.
גם לפאביה לוח מחוונים דיגיטלי, בעיצוב שגרתי הרבה יותר - ולכן גם קריא וברור הרבה יותר. המסך הצף שלה ניצב לצד חופת לוח המחוונים המעוצבת, ושניהם שוכנים בתוך דשבורד עם טקסטורה נאה דמויית קרבון. מושבי הספורט כאן מרשימים יותר, ואהבנו גם את ידיות הדלתות היחודיות ואת הפס האדום לרוחב הדשבורד (שגם מואר בלילה). איכות החומרים טובה בשני הרכבים.
לשני הרכבים מסכים גדולים ועתירי מידע, אך רק זה של הפאביה דובר עברית מלאה והוא גם נוח בהרבה לתפעול. מהנדסי סקודה צריכים לשפר את תפעול המזגן, שמופעל בחלקו מכפתורים פיזיים ובחלקו ממעמקי התפריטים של המסך, אך יתר המערכות קלות ונוחות לשימוש. המסך של הפיג'ו אמנם גדול יותר, אך מגיב באיטיות יחסית ומסורבל בהרבה.
מפרטי האבזור כוללים בשני הרכבים כניסה והנעה ללא מפתח, בקרת אקלים (מפוצלת בפאביה), תאורת לד, חיישני חניה היקפיים, מצלמות רוורס, מראות עם קיפול חשמלי ומנופי החלפת הילוכים מאחורי גלגל ההגה.
לפאביה יש גם שקע USB במיקום ייחודי, ליד המראה המרכזית, לטובת חיבור מצלמת דרך למשל. יש לה גם גג שמש פנוראמי כסטנדרט (אך ללא כיסוי מבודד חום - עניין בעייתי), בעוד בפיג'ו תוכלו לקבל גג פנוראמי בתוספת של 3,000 שקלים. מנגד, המפרט של הפיג'ו כולל עוד כמה תוספות חשובות, בהן משטח לטעינה אלחוטית, בלם יד חשמלי, בורר מצבי נהיגה ומצלמה עם תצוגת "מבט על".
בתחום הבטיחות שתיהן מציעות בלימת חירום אוטונומית, תיקון סטיה מנתיב ובקרת שיוט אדפטיבית. לפאביה 9 כריות אוויר לעומת 6 בפיג'ו, אך לצרפתיה יש בנוסף גם ניטור שטחים מתים במראות הצד, אורות גבוהים אוטומטיים וזיהוי תמרורים חכם, כזה שגם מציע להתאים את המהירות בבקרת השיוט לזו המותרת בקטע הכביש הנתון.
סיכום ביניים? הסקודה קלה יותר לתפעול, אך לפיג'ו מפרט אבזור עשיר יותר. תיקו-תיקו, שוויון.
שימושיות ומרווח
הפאביה ארוכה יותר מה-208 בחמישה ס"מ, רחבה ממנה בשלושה וגבוהה בשניים - והיתרון הזה מקנה לה עדיפות ברורה במרווח הפנימי. אמנם, באף אחת מהשתיים לא היינו שמחים לקחת 5 נוסעים, אך המושב האחורי של הסקודה מפתיע לטובה עם מרווח מצוין לשני מבוגרים, כסאות גדולים ותומכים, צמד שקעי USB ואפילו פתחי מיזוג מאחור. צריכים בכל זאת להסיע שלושה מאחור מדי פעם? גם בזה הסקודה תהיה עדיפה.
לפיג'ו דלת קטנה יותר שמקשה על הכניסה, גג נמוך שפוגע במרווח הראש והרבה פחות מקום לרגליים ולישבנים. אין כאן מיזוג, אבל יש שני שקעי USB. שימו את הילדים עם הסמארטפון, הם ישכחו מהצפיפות.
לפאביה יתרון מובהק גם בתא המטען. זה לא רק הנפח, שגדול ב-32 ליטרים בסך הכל מזה של הפיג'ו, אלא גם סף טעינה נגיש יותר ואינספור פתרון אחסון חכמים שמשדרגים בכמה רמות את השימושיות.
נוחות נסיעה
הפיג'ו נהנית מכיול מתלים רך יותר באופן מוחשי וגם מצמיגים בעלי דופן גבוהה יותר, מה שמאפשר לה לספוג טוב יותר את השיבושים. היא היתה נוחה יותר בעיר בפער לא מבוטל, בעיקר על פני השיבושים הקטנים, אך מדי פעם רשמה נדנוד מיותר אחרי מעבר על פס האטה.
הפאביה נוקשה ממנה ולא מצליחה לטפל כראוי בפגמי האספלט הנפוצים. אמנם היא מרוסנת היטב על כבישים גליים, אך אלו נדירים יותר. במרבית המקרים היא פשוט מכונית קצת פחות נוחה.
בכל הנוגע לבידוד הרעשים, ידה של הצ'כית על העליונה. ב-208 הורגשו לא מעט רעשי דרך ומתלים, בעוד הסקודה סיננה את רובם בצורה מוצלחת.
מנוע וביצועים
לשתי המכוניות מנועים ותיקים ומוצלחים, שתוכלו לפגוש בהם גם ברכבי פנאי גדולים משמעותית. לא פלא שבקטנטנות האלו הם מספקים ביצועים נהדרים.
בחרטומה של הפיג'ו שוכן מנוע טורבו-בנזין משולש צילינדרים, בנפח 1,200 סמ"ק ועם הספק של 130 כ"ס. לפאביה גם כן מנוע מוגדש, אך עם צילינדר אחד נוסף, הספק של 1,500 סמ"ק ו-150 כ"ס. בעוד הפיג'ו מצוידת בתיבת 8 הילוכים אוטומטית מסורתית, לסקודה תיבה כפולת מצמדים עם 7 הילוכים. דף הנתונים מספר על זמני תאוצה מרשימים, שפעם פגשנו רק במכוניות ספורטיביות: 8 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש בסקודה, 7 עשיריות נוספות בפיג'ו. ואיך זה מרגיש בפועל?
בנהיגה מנהלתית הפיג'ו מעט פחות רהוטה: המנוע נוטה לרעידות קלות, בעיקר במהירויות זחילה. בפאביה המצב טוב יותר, אך התיבה שלה לעיתים מתבלבלת ביציאה עדינה מהמקום.
במבחן הביצועים הפאביה היתה מהירה יותר, גם אם לא בפער עצום. המנוע שלה גמיש וחזק יותר, מאפשר לה להאיץ בקצב שיפתיע לא מעט נהגים ברמזור וגם מגיב במהירות כאשר נדרשת תוספת כוח מיידית לטובת עקיפה, למשל. הפיג'ו גם היא נמרצת, אך "מאבדת אוויר" בשלב מסוים. תיבת ההילוכים שלה איטית יותר ומנופי החלפת ההילוכים שעל גלגל ההגה לא באמת מעניקים עצמאות לנהג.
המנועים האלו יודעים להיות זריזים, אך גם חסכוניים: בשיוט מתון מדדנו 14.9 ק"מ לליטר בפיג'ו לעומת 15.7 בסקודה. נהיגה דינאמית ומאומצת שרפה את הליטרים הנותרים בקצב מואץ, ואת היום כולו סיימנו עם צריכת דלק של 9.3 ק"מ לליטר בפיג'ו לעומת 10.2 בסקודה.
התנהגות כביש
כבר הרבה זמן לא נמרח לנו חיוך גדול כל כך על הפנים, במיוחד כשמדובר במכוניות שאינן ספורטיביות בהגדרה. השילוב של משקל עצמי נמוך יחסית, בסיסי גלגלים קצרים, מנועים חזקים וכיול שלדה מוקפד הופך את שתי הקטנטנות למכוניות מהנות במיוחד.
הפאביה נהנית מאחיזת כביש עדיפה: המשקל שלה דומה לזה של הפיג'ו, אך היא "מורחת" אותו על מימדים גדולים יותר וגם נועלת צמיגים רחבים יותר, מה שמקנה לה יציבות משופרת. המתלים הנוקשים שלה ממזערים רכינה מיותרת, השלדה מגיבה היטב ורק ההגה קצת מטשטש את התחושות.
בפיג'ו, לעומת זאת, יש תחושה אחרת. פחות מהודקת ומהוקצעת, יותר קלילה וזורמת. כיול המתלים הרך גורם לה להישען על המתלים בכל פניה, ומאפשר לנהג להבין בדיוק את מגבלות האחיזה. ההגה הקטנטן והמהיר הוא תענוג אמיתי, השלדה מתקשרת היטב עם הנהג ואפילו הבלמים גילו נחישות יוצאת דופן. הזכרונות העליזים מימיה של ה-205 מעולם לא היו מוחשיים יותר.
סיכום
חיפשנו אתונות עם קצת קישוטים, מצאנו מלוכה בדמותן של מכוניות מצוינות כמעט בכל פרמטר שאפשר לבקש. הן לא זולות - במחיר שלהן אפשר לקנות כמה רכבי פנאי אופנתיים - אבל בתמורה הן מעניקות סט רחב מאוד של יכולות, ומצליחות לספק הנאה גם בדרך מהבית לעבודה.
פיג'ו 208 התגלתה כמכונית הנוחה יותר מבין השתיים, בפער לא מבוטל. היא גם מעט יותר מאובזרת ובעיקר מהנה יותר לנהיגה. אמנם, היא יקרה מהפאביה בפער שעוד יגדל אם תוסיפו את הגג הפנוראמי, אבל את אותה שלדה ואותו המנוע אפשר לקבל גם בגרסה המעט יותר זולה שלה - ואם תוותרו על העיצוב המרהיב, תוכלו למצוא מקבילה זולה אף יותר בדמותה של אופל קורסה.
גם לפאביה יש אחות זולה - קוראים לה סיאט איביזה - אבל גרסת המונטה קרלו היקרה מעניקה תמורה באמת נדיבה למחיר שלה. היא נראית מצוין ולא חוסכת בפריטי העיצוב העדכניים ביותר, יש לה מסכי תפעול מרשימים וגם נוחים לשימוש, היא מרווחת ותספק היטב משפחה עם שני ילדים, היא חסכונית יותר בדלק, שקטה יותר ובעיקר חזקה יותר מהפיג'ו. גם בפן הדינאמי, שבו היא לא הצליחה לגבור על הפיג'ו, הציגה הפאביה יכולות מבריקות. אם תסלחו לה על הנוחות ולא תהיו קטנוניים בענייני התנהגות הכביש, תקבלו כאן מוצר שלם ומגובש.
עם סכין בין השיניים / אבארט 500
אין שום סיבה הגיונית לבחור באבארט 500 על פני הפאביה וה-208. היא אמנם עולה מעט פחות מהן, 130,000 שקלים נכון להיום, אבל אין לה דלתות מאחור, אין לה מערכות בטיחות אקטיביות, אין לה אפילו בקרת שיוט וגם - שומו שמים - יש לה תיבת הילוכים ידנית. כזו אמיתית, עם קלאץ' והכל, מה אתם יודעים. אם קראתם את כל זה במפרט ולא השתכנעתם שצריך לוותר עליה, מן הסתם כמה דקות של נהיגה ישכנעו אתכם שזה היה רעיון טיפשי. היא נוחה כמו הילדים שלכם בשבוע האחרון של אוגוסט, שקטה כמו הג'ימבורי בקניון הסמוך ותרד לכם בגרון כמו העין של הדג שנופלת לכם בטעות לצלחת בארוחת ראש השנה. רכב למאזוכיסטים.
אז למה בכל זאת רבו עליה הבוחנים בסופו של יום המבחן? ולמה נחטפו המפתחות שלה מהשולחן ברגע שהיה צריך להקפיץ את ניצן לנקודת הצילומים? כאן פחות או יותר נגמר ההיגיון ומתחיל השיגעון. הגרסה העצבנית של פיאט 500 פורטת על כל הנימים הדקים בליבם של חובבי ההגה, ומצליחה להיראות כמו הדבר האמיתי בעולם ששבע מפוליטיקלי קורקט. האגזוזים שלה רועשים, המנוע לא חזק כמו של הסקודה - אבל בועט בגב בדיוק כשצריך, ההגה גדול בצורה מגוחכת אבל גם כבד, מדויק ואפילו מתקשר, ובין הפיתולים הדקים של עמק האלה היא מרגישה יותר כמו קארטינג קליל ומופרע מאשר כמו רכב שנולד למציאות המהונדסת של 2022.
אם היינו צריכים לבחור רכב אחד לקחת הביתה - היינו מוותרים עליה בלב כבד. כמעט בלתי אפשרי להסתדר איתה ביומיום. אבל אם יש לכם כבר מכונית אחת נוחה ונעימה, איזה רכב משפחתי או ג'יפון שלוקח את המשפחה ביומיום, אבל לפעמים בא לכם להרגיש צעירים ב-30 שנה - קחו אחת כזאת ושימו בחניה. גם אם תצאו איתה לשעה אחת של נהיגה, בלילה או בסופ"ש, את החיוך היא תשאיר לכם על הפנים גם לשאר ימי השבוע. קחו, כי עוד מעט כבר לא ישארו כאלה.
למאמר זה התפרסמו 9 תגובות