מבחן השוואתי: סקודה ראפיד ספייסבק מול מיצובישי לנסר ספורטבק

עיצוב, אבזור וסגנון

מיצובישי לנסר ספורטבק היא אמנם "סתם עוד משפחתית", אך כשהיא הגיעה לישראל אי שם בעשור הקודם (ושוב כשעברה מתיחת פנים ב-2012) הייתה אחת האופציות המעוצבות ביותר בסגמנט. כבר מהמבט הראשון ברור לגמרי את מי מיצובישי שמה על הכוונת עם הלנסר ספורטבק – את כולם.

הגריל הקדמי הזעוף והפנסים המלוכסנים שמתכנסים לאף בולט מעט עם "גבה" קטנה ביניהם קורצים לחובבי העיצוב הצעיר והספורטיבי, בעוד ארבע הדלתות קורצות למשפחות שרוצות שימושיות והחמישית שאחראית על תא המטען מציעה גישה נוחה לכל המטלטלים.


מיצובישי לנסר ספורטבק. לא מצליחה לעצור את הזמן

אבל, כמאמר המשפט הצה"לי המוכר – "עדיין לא נולד ה-הכנס מילת גנאי עסיסית כאן- שיעצור את הזמן, הסגנון הספורטיבי של הלנסר שנראה סובר מוסכמות, מוחצן ומאוד מאוד מעניין לפני שש שנים, נראה היום מיושן למדי. אין פנסי לד לטובת תאורת יום, החישוקים קטנים מדי ביחס למרכב, והאחוריים שלה נראים כאילו בשש שנים האחרונות היא הייתה עסוקה בהרבה דברים, אבל ספורט הוא לא אחד מהם.

גם בכל הנוגע לאבזור של הלנסר, ניכר שקשה להחביא את השנים. פקדי השליטה על בקרת האקלים הם אנלוגיים לחלוטין, גג השמש קטן ולא עומד בסטנדרטים של החלונות הפנורמיים העצומים של אמצע העשור השני של שנות ה-2000 והמחסור בכפתורי שליטה על הדיבורית ומחשב הדרך על ההגה משלימים תחושה כללית היא של מכונית מיושנת – אם כי לאו דווקא מאוד זולה. להצלתה של הלנסר מגיעה מערכת המולטימדיה הביתית של כלמוביל. היא מקבלת את Waze לטובת ניווט ועושה את זה – נכון לרגע כתיבת שורות אלה – הכי טוב בישראל, עם מגע מדוייק ופעולה מהירה וחלקה. כל המערכת עצמה מרגישה מעולה והיא רק מעצימה עוד יותר את ההתקדמות האסטרונומית שעשינו בשנים האחרונות.

מאידך, סקודה ראפיד ספייסבק מציגה פרשנות שהיא הרבה יותר "2015". היא מסוגננת למשעי ומקבלת את כל הפיצ'יפקעס העיצוביים שאנשים אוהבים היום – חישוקי ענק, גג שמש פנורמי ענקי, מושבי ספורט שנראים מעולה (אבל מרגישים קצת פחות מעולה) ומערכת מולטימדיה מקורית עם שליטה מלאה מההגה.

אבל היא הולכת בכיוון מעט אחר מזה של הלנסר, העיצוב הכללי שלה הרבה יותר פרקטי עם גג ישר כמעט לגמרי שהופך לדלת תא מטען שכמעט אנכית לאדמה ומרכב שיושב מעט גבוה – אולי בשביל מראה "ג'יפוני" ואולי כדי לתקל את הכבישים המשובשים עבורם היא תוכננה.


סקודה ראפיד ספייסבק. פרשנות מערבית למכונית מזרחית

אבל אותה ראפיד ספייסבק גם מציגה פן פחות נחמד וכיפי של 2015 – חסכון. מערכת המולטימדיה מקבלת מסך קטן מדי, החומרים בתא הנוסעים מרגישים חלולים ולא נעימים, כאשר העור על ההגה הוא היוצא מן הכלל היחיד והוילון של גג השמש נסגר ידנית – ובהצלחה לכם לנסות לסגור את החלק האחורי ממושב הנהג.

כמו שהבנו טוב טוב במהלך המבחן, על טעם ועל ריח, כיף מאוד להתווכח. אז "מה יותר טוב" תחליטו אתם בהתאם להעדפות שלכם – ספורטיבי אך מיושן, מול מודרני אבל חלול.

נוחות, שימושיות ומרווח

כאן אנחנו נתקלים שוב בקפיצת המדרגה העצומה שעושה שוק הרכב בכל הצגת דור חדש של מכונית. אם לפני 10 שנים הייתי מעז להציע למישהו לקנות מכונית קטנה יותר ממשפחתית בשביל המשפחה שלו, העצה שלי הייתה נתקלת או בהתעלמות מוחלטת או בחומה של התנגדות נחרצת על כך שהיא "צפופה מדי". היום? אין שום בעיה.

הלאנסר מציעה תא נוסעים מרווח מספיק לארבעה אנשים עם מושבים רכים ונוחים שלמרות המראה נטול היומרות שלהם הרגישו לנו טובים יותר מאלה של הראפיד. נוחות הנסיעה של הלאנסר גם היא טובה יותר, היא מצליחה לשכך מהמורות טוב מאוד, המתלים רכים ומהלכם ארוך מספיק כדי להתמודד גם עם שיבושים חמורים. אבל בידוד הרעשים, שהוא מהגרועים שפכשנו לאחרונה, מצליח להפוך את הנוחות הזו לזכרון מתוק וישן. הלנסר הצליחה להיות נוחה יותר מהראפיד כמעט על כל כביש, כאשר בזו האחרונה בידוד הרעשים היה טוב יותר, אם כי לא טוב בפני עצמו.


מיצובישי לנסר ספורטבק. קיבלה תוספת אבזור, אך עדיין מרגישה מיושנת

בכל הנוגע לתנוחת ישיבה, מיצובישי לנסר ספורטבק אכזבה, ולא רק ביחס לראפיד שם קל הרבה יותר למצוא תנוחה נעימה. ההגה אינו מתכוונן לעומק ומרגיש רחוק מדי, במיוחד ביחס לדוושות, שמרגישות כאילו הן נמצאות קרוב מדי. קו החלונות גבוה מדי כדי להניח עליו את המרפק ומשענת היד שמימין לנהג נמצאת רחוק מדי מאחור. אם אתם נערת גומי יפנית – אחלה, אם לא, פחות אחלה. הרבה פחות אחלה.

תא המטען של הלנסר טוב ושימושי יותר מזה של הראפיד, למרות שמבחינת גודל הם נראים כל כך דומים, שנאלצנו להעמיד אותן אחת ליד השניה כדי לראות למי מהן הנפח הגדול יותר. הלנסר מקבלת רצפה כפולה עם גובה משתנה (שני שלבים), שני ווים לשקיות ושני תאים אחסון מגודרים בצדדים.

סקודה ראפיד ספייסבק הצליחה להפתיע אותנו בכל הנוגע לנוחות הנסיעה שלה. היא הייתה זכורה כמכונית נוקשה, מתרסקת וחסרת ריסון, ולמרות שאנשי המכירות של סקודה לא הזכירו שום שינויים במתלים, הראפיד הזו הרגישה הרבה פחות גרועה מבעבר. היא עדיין מעט נוקשה מדי ומהלך המתלה שלה עדיין קצר מדי, מה שגורם לה לסגור מתלה ולהעביר לתא מכות לא נעימות מפעם לפעם, אבל בסך הכל, היא מרגישה לא רע.


סקודה ראפיד ספייסבק. פחות נוקשה משזכרנו

המושבים של הראפיד ספייסבק היו אחד הדברים שגרמו להכי הרבה תסכול במהלך המבחן. הם נראים מעולה ואוחזים טוב את הירכיים (למרות שהם מעט גדולים מדי לבעלי מבנה גוף ממוצע ומטה) אבל הצורה שלהם גורמת לנהג לשבת שפוף קדימה עם הרבה יותר מדי אוויר בין הראש לבין המשענת שאמורה להחזיק אותו.

תא המטען כאן טוב פחות מזה של הלנסר, אך כאמור בהפרש מיניאטורי. גם הוא מספיק גדול ושימושי, ולמרות שהדלת ה"ישרה" נראת כאילו היא תשפר את אפשרויות ההעמסה, פתיחתה מגלה שגם כאן יש זווית שתמנע מכם להעביר את הכוננית המגניבה הזו שמצאתם בפייסבוק.

ונעבור להפתעות. הלנסר היא מכונית משפחתית, והראפיד היא רק "תת", אך הן שתיהן מרווחות כמעט באותה מידה כאשר הראפיד אפילו מעט יותר מרווחת. תעלת ההינע הגדולה שבמרכז המושב האחורי מעט תעיב על החוויה של הנוסע במרכז המושב האחורי, אך ילד או אפילו מתבגר ימצאו שם די מקום. גם הגג הפנורמי של הראפיד משחרר עוד מקום לראשי  הנוסעים, אם אלה יזיזו את ראשם מעט לכיוון אמצע המכונית.

מנוע, ביצועים והתנהגות כביש

בחרטומה של מיצובישי לנסר נמצאת יחידת הנעה שהייתה מרשימה למדי ביום שהיא הושקה, מנוע 1.8 ליטר עם 140 כ"ס המשודך לתיבת הילוכים רציפה. כיאה לתג "ספורט" שבשמה, היא מצויידת גם במנופי העברת הילוכים גדולים ונוחים מאחורי ההגה שמעצימים את החוויה, אבל כאן החוויה נגמרת.

המנוע מרגיש חלש, רמיסה של הדוושה הימנית גוררת המון רעש – תוצאה של המנוע שממריא לעבר 5,000 סל"ד - ולא הרבה שיפור של הקצב. גם במחלקת ההתנהגות הלנסר מאכזבת. היא לא אוחזת מספיק בפניות, נכנסת מוקדם מהצפוי לתת היגוי ומתקשה לשמור על קצב נהיגה זריז, שלא לומר מהיר, בכבישים מפותלים. ההגה שלה אמנם כבד יחסית ומשדר אופי "אולדסקול" עם יותר פידבק משציפינו, אך הוא לבדו פשוט לא יכול להפוך מכונית למהנה.


מיצובישי לנסר ספורטבק מול סקודה ראפיד ספייסבק. מנוע טורבו מחד נשימה טבעית מנגד

הראפיד ספייסבק שוב מנגנת ניגון שונה לחלוטין – מנוע 1.4 ליטר עם מגדש טורבו שמפיק רק 125 כ"ס (אחרי המעבר ליורו6, לפניו היו 122 כ"ס), אבל הוא גמיש פי כמה וכמה מזה של הלנסר ובשילוב עם תיבת ההילוכים כפולת המצמדים הראפיד מצליחה להיות הרבה יותר מהירה מהמיצובישי בכל תוואי. ההגה כאן הוא נקודת החולשה העיקרית, עם מעט מדי משקל ופידבק.

מהר מאוד מתברר שכבישים מפותלים אינם סביבת המחייה של אף אחת מהמכוניות האלה, אך הראפיד מצליחה להיות הרבה יותר מהירה בזכות יחידת ההנעה המוצלחת וגם יותר מהנה בזכות אחיזה גבוהה יותר והרבה פחות נטיה לתת היגוי. הלנסר פשוט לא הצליחה לעמוד בקצב שלה. בשום שלב.

צריכת הדלק של מיצובישי לנסר ספורטבק עמדה במהלך המבחן על 10.5 ק"מ לליטר.

צריכת הדלק של סקודה ראפיד ספייסבק עמדה במהלך המבחן על 13.6 ק"מ לליטר.


מיצובישי לנסר ספורטבק מול סקודה ראפיד ספייסבק. הסקודה אוחזת והלנסר נאבקת

סיכום

כנראה שכבר הבנתם לאן הסיפור הזה הולך, אבל נחזור על זה בכל אופן. שוק הרכב התקדם בצורה פנומנלית בשנים האחרונות ושתי המכוניות הללו הן עדות ניצחת לכך. מכונית תת-משפחתית של היום היא אופציה אפשרית לגמרי למכונית משפחתית שהושקה לפני מספר שנים – היא מציעה מרווח דומה, אבזור דומה, ואפילו ביצועים וצריכת דלק עדיפה.

הלנסר מציעה את אופצית ה"דגם הקודם" (למרות שאין לה דגם חדש) במחיר נמוך לצד עיצוב ספורטיבי אך מעט מיושן. היא נוחה יותר מהראפיד ומערכת המולטימדיה שלה מכה את זו של הראפיד שוק על ירך, אך היא יוצאת עם זנבה בין רגליה בשאר הסעיפים. הראפיד מעוצבת בשפה מודרנית יותר והיא מרגישה שלמה יותר.

כאשר מסתכלים על אותן משפחתיות בגודל מלא, מגיעים להבנה שתמורת פער מחיר לא מאוד גדול תוכלו לקבל מכוניות איכותיות ונעימות יותר, כמו סיטרואן C4 המחודשת, סוזוקי קרוסאובר או סיאט לאון. מה תצטרכו להקריב בתמורה? את אותו עיצוב צעיר, אבל לא הרבה יותר.

למאמר זה התפרסמו 3 תגובות