עד לפני כמה שנים, קניית מכונית סטיישן הייתה עניין ששמור רק לטכנאים, זגגים ואינסטלטורים. אבל משהו בתפיסה בשוק הרכב הישראלי שינה זאת משמעותית. לא ברור אם אלו רוכבי האופניים שמצאו דרך לוותר על המנשא המעיק, משפחות שהצליחו לשים בתא המטען עגלה מבלי לוותר על המזוודה או פשוט מחיר מוצלח, אבל סוף סוף גם הנהג הישראלי מוכן לנסוע במכונית סטיישן. אבל מה עם מנועי דיזל? עד היום שמענו שהם רועשים, מזהמים ומתאימים רק למי שנוסע הרבה. אז זה נכון? או שאולי גם כאן צריך לחשב מסלול מחדש?
לקחנו את פורד פוקוס סטיישן וקיה סיד סטיישן, שתיהן מונעות בדיזל, ויצאנו לראות האם הקונספט באמת שווה תוספת מחיר קטנה, ועל הדרך בדקנו מה ההבדלים בין השתיים.
עיצוב וסגנוןכשמסתכלים על שתי המכוניות קשה להחליט מי יותר מרשימה למראה. אף אחת משתיהן לא מעוצבת באופן מרשים, בטח שלא כמו גרסאות ההאצ'בק שלהן, אבל שתיהן מגיעות עם מראה מכובד ועיצוב מחודד. לשתיהן יש גם חלונות מושחרים מאחור. לדעת הבוחנים הפוקוס טיפ-טיפה יותר מצודדת, בעיקר לאחר מתיחת הפנים האחרונה, אבל זו באמת דעה סובייקטיבית ופגשנו במהלך המבחן לא מעט אנשים שהעדיפו את הקיה. כשמסתכלים על הפרצוף והישבן של שתיהן, זו לצד זו, אפשר אפילו קצת להתבלבל ביניהן.
העיצוב של תאי הנוסעים, בשתי המכוניות, לא מדהים. שתיהן מציעות סביבה כהה מדי, בשתיהן יש נגיעות כרום שמנסות להציל את המצב, ובשתיהן איכות החומרים וההרכבה לא רעה.
אבזור ותפעולשתי המכוניות הגיעו למבחן בגרסתן הבסיסית. הפוקוס סטיישן דיזל הגיעה בגרסת Trend ואינה מוצעת בגרסה אחרת עם מנוע הדיזל, בעוד הסיד דיזל קיימת גם בגרסה מאובזרת אבל יקרה בהרבה. המשמעות היא שאם אתם רוצים חלופה עם מנוע דיזל למשפחתית סטיישן תאלצו לוותר על אבזור מפנק. שתי המכוניות מגיעות עם בקרת שיוט והגה מצופה עור, וזה פחות או יותר האבזור המשותף. הפוקוס מוסיפה מערכת מולטימדיה ובקרת אקלים ללא תוספת תשלום. בקיה חישוקים קלים (שלא מוצעים בפוקוס) ומערכת המולטימדיה מגיעים בתוספת תשלום, אבל מחירה נמוך מהפוקוס כך שבפועל מכוניות המבחן עולות פחות או יותר אותו הדבר.
גם לפוקוס וגם לסיד יש מערכות מולטימדיה בהתקנה מקומית שמבוססות על מערכת הפעלה של אנדרואיד. בשני המקרים לא מדובר במערכות מוצלחות במיוחד. שתיהן קצת איטיות, ושתיהן מסורבלות לתפעול תוך כדי נסיעה. ובכל זאת, המערכת של הפוקוס קצת יותר מוצלחת. היא נראית מקורית, נתקעת פחות, ויש לה מספר כפתורי תפעול, כמו גלגלת הווליום, שאין בקיה. גם המסך מעט יותר גדול.
אז הבנו שלא מדובר במכוניות מאובזרות, וברמת אבזור זהה הן יעלו בערך אותו הדבר. תיקו.
מרווח ושימושיותהפוקוס מעולם לא הצטיינה במרווח נדיב לנוסעים, וגם במבחן הזה היא פחות מבריקה. המרווח לברכו השמאלית של הנוסע נפגע מהבליטה בקונסולה המרכזית, שזה לא נורא בכלל אבל פחות מוצלח ממושב הנוסע בסיד. במושב האחורי המרווח לרגליים בפוקוס סביר בלבד מאחור, גם לשלושה יהיה מעט יותר צפוף, אבל מדובר בפער קטנטן. המושב עצמו נוח יותר מבסיד והוא מעט יותר גבוה ותומך ברגליים. בשתיהן יש מרחב עצום לראש וגם לגבוהים במיוחד לא תהיה בעיה בסעיף הזה, הודות להארכת הגג של תצורת הסטיישן. הסיד סטיישן מציעה מאחור חלונות גדולים יותר וקו חלונות נמוך יותר, זה מכניס יותר אור לשורה השנייה והופך אותה למוצלחת יותר מבין השתיים.
נפח תא המטען של הפוקוס קטן משמעותית (476 ליטר לעומת 528). עם זאת, מימדי האורך והגובה שלו גדולים יותר, וגם הדלת משתפלת יותר מאוחר כך שהנפח בנוי באופן יותר רבוע וכל עוד לא מקפלים שורת מושבים הכנסה של קופסא גדולה תהיה קלה יותר בפוקוס. לעומתה, לקיה פתח כניסה גדול משמעותית (בגלל דלת משתפלת), יש בה גם תאי אחסון שימושיים מתחת לרצפת התא, בצידי הרכב, מעל ומאחורי בתי הגלגלים. בסופו של דבר, בסעיף תא המטען ובסעיף המרווח הקיה פשוט טובה יותר.
נוחות נסיעהסעיף הנוחות קריטי במכוניות סטיישן, מאחר ולעיתים קרובות כיול המתלה או הבולם נוקשה יותר כדי להתמודד עם תוספת המשקל. הסיד מכויילת בסגנון מאוד פולקסווגני. היא נוקשה יותר ומרוסנת באופן מאוד מרשים. בתוך העיר היא מעבירה מהמורות לתא הנוסעים באופן ברור יותר ביחס לפוקוס. מחוץ לעיר היא עדיפה, והטיפול שלה במהמורות חד ומיידי, כך שהמתלה לא מנדנד את הרכב. הפוקוס, שמציגה נוחות מצויינת בתוך העיר, פחות נינוחה במהירויות גבוהות. אנחנו חושדים שבאחד מבולמי הזעזועים האחוריים הייתה בעיה, מכיוון שבמבחנים קודמים הנוחות שלה במהירות גבוהה לא נפלה משמעותית מהנוחות במהירות נמוכה.
בידוד הרעשים תלוי מאוד בסוג הכביש עליו נוהגים. ברוב הכבישים בידוד הרעשים של הסיד היה מעט יותר טוב מהפוקוס בדרך כלל, אך על כבישים באיכות סלילה נמוכה עלה רעש מבתי הגלגלים ובמהירויות גבוהות מאוד בידוד רעשי הרוח, מכיוון המראות, מעט פחות טוב ביחס לפורד.
מושב הנהג בפורד רך יותר ונוח יותר, וגם לאורך זמן הוא לא עייף כנהוג במושבים רכים. מושבה של הקיה נוקשה יותר ופחות נוח, למרות שגם הוא תומך היטב בגוף בנסיעות ארוכות.
מנוע וביצועיםועכשיו הגענו לעיקר המבחן. לשתי המכוניות יחידות הנעה דומות, עם מנוע דיזל מוגדש ותיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמדים.
על הנייר לסיד יש יתרון משמעותי. לקוריאנית יש 136 כוחות סוס לעומת 120 בלבד של הפוקוס. לקיה יש גם יותר מומנט (ב-2.5 קג"מ), ורצועת הכוח שלה (הטווח שבין שיא מומנט לשיא הספק) ארוכה יותר. במבחן התאוצה הקלאסי הקיה אכן לא מתקשה לפתוח פער ולברוח קדימה.
אבל זו תהיה טעות לחשוב שמיאוץ מ-0 ל-100 קמ"ש או נתונים על הנייר מכריעים את הסיפור. התנהגות יחידת ההנעה של הפוקוס מאוד מוצלחת. בתור התחלה, תרתי משמע, היא מתחילה נסיעה באופן מוצלח יותר. שילוב ההילוכים בתיבה הרובוטית חלק בהרבה ואין כמעט השהיית טורבו מצד המנוע. בקיה חיבור התיבה מעט קופצני וזה כמעט לא מורגש כל עוד לא נתקלים בתמרוני חנייה מאוד צפופים. השהיית הטורבו של הסיד מובילה לכניסה פתאומית של כוח ותחילת נסיעה פחות מעודנת. הפורד מרגישה כמי שמשייטת לה על גלי המומנט וביום יום יחידת ההנעה שלה היא שותפה יותר נעימה לדרך.
אם כבר דיברנו על תיבות הילוכים. ל-Power Shift של הפוקוס יש שישה הילוכים ולזכרוננו בגרסאות הבנזין היא סבלה מרעידות במהירות נמוכה. כנראה שהשילוב עם מנוע הדיזל עושה לה טוב: היא חלקה, נעימה ומהירה. לא ידוע לנו על שינויים שנעשו לה אך היא מרגישה טוב בהרבה. לאחד הבוחנים הייתה פוקוס סטיישן בנזין במשך שנה והוא נדרש למפרט הטכני כדי להיווכח שמדובר באותה תיבת הילוכים. לקיה יש תיבת הילוכים רובוטית שמגובה באחריות ל-7 שנים וזה, בפני עצמו, פרט שחשוב לדעת.
צריכת הדלק בפוקוס הייתה טובה יותר לאורך היום. בשיוט בין עירוני, שכלל לצערנו תנועה כבדה מהרגיל, צריכת הדלק של הפורד עמדה על 17.1 ק"מ לליטר לעומת 15.5 בקיה. במבחן הכולל, שדרש מהמכוניות נהיגה מאומצת בכבישים התלולים והמפותלים של הצפון הרחוק, עמדה צריכת הדלק של הקיה על כ-12.7 ק"מ לליטר לעומת 13.9 של הפורד.
ועוד דבר קטן ואולי מפתיע: רעש המנוע. בשתי המכוניות לא ממש תרגישו שמדובר בגרסאות דיזל, למעט טרטור אופייני בתחילת נסיעה.
התנהגות כבישהתנהגות הכביש של שתי המכוניות טובה מאוד וצפויה מאוד. הקיה אוחזת את הכביש באופן מוצלח, היא יציבה ויש לה נטייה קלה לתת היגוי. המנוע החזק מאפשר לה להגיע מאוד מהר ממקום למקום. הפוקוס לעומתה היא מכונית עם שלדה שמחה. היא נכונה יותר להיכנס לסיבובים ונכונה יותר לשחרר זנב. ביום יום זה לא יורגש אבל מי שישחק איתה מעט יוכל ליהנות, או להיבהל, תלוי בעיקר בנהג. ההגה של הפוקוס מדויק מאוד אבל המשקל שלו קל והוא מרגיש מתוגבר מדי. להגה של הקיה יש 3 מצבים לבחירת הנהג. במצב "ספורט" הוא יוצר התנגדות מלאכותית, במצב "נוחות" הוא קל מדי, ואנחנו העדפנו אותו במצבו הרגיל. לחובתו ייאמר שהוא פחות מדוייק מזה של הפורד. לשתי המכוניות בלמים טובים ששרדו יפה את הלחץ המאסיבי של קטע המבחן הדינאמי.
סיכוםההבדלים בין פורד פוקוס סטיישן לקיה סיד סטיישן קטנים ממה שנדמה למי שקרא את המבחן. מדובר בשתי מכוניות סטיישן מצוינות עם יחידות הנעה טובות, נוחות נסיעה מוצלחת ומרווח טוב. השאלה איזו מהן לקנות תלויה מאוד בנהג ובנוסעים.
הפורד מצוידת ביחידת הנעה שתנעם יותר ביום יום, ובנהיגה רגילה היא תהיה עדיפה בזכות הגמישות וההתנהגות החלקה. צריכת הדלק שלה עדיפה, והיא גם מציעה נוחות נסיעה טובה יותר בסביבה עירונית. הקיה מציעה תא מטען חכם ושימושי יותר, יש לה יתרון במרחב הפנימי ולקונים הפרטיים שבכם היא תקסום בזכות 7 שנות אחריות למנוע ולגיר. שתי המכוניות יכולות להתאים למי שצריך משפחתית עם תא מטען גדול יותר ויכולות לשמש גם כתחליף לטנדרונים קטנים במידה ונדרש השילוב של נפח הטענה גדול (אבל לא עצום) ומנוע דיזל (לצריכת הדלק, במיוחד בנסועה מצטברת גבוהה).
אם במקרה של פורד פוקוס ישנה גם גרסה עם מנוע בנזין מוצלח לא פחות (1.5 טורבו עם 150 כוחות סוס), במקרה של הסיד מדובר ביחידת ההנעה הטובה ביותר בהיצע של הדגם. כאמור, כל אחת מהשתיים תהיה בחירה מצוינת, והעובדה שהתקשנו לבחור עם מי מהשתיים לחזור הביתה מספרת כמה הקרב היה צמוד.
להשוואת נתונים: פורד פוקוס סטיישן מול קיה סיד סטיישן