מבחן השוואתי: פיאט 500X מול יונדאי קונה

עיצוב וסגנון

הפיאט היא אחת המכוניות הכי מעוצבות שאפשר לקנות בכסף. בכל סכום. אנחנו לא טוענים שהיא יפה בהכרח. העגלגלות המופרזת שלה מעודדת חלק מהבוחנים לפזר עליה אבקת סוכר ולאו דווקא לנהוג בה, אבל מי שעיצב אותה חשב על כל פרט וזה מרגיש מושקע.

העיגולים - מוטיב חוזר - נמצאים בכל מקום: בפנסים בחוץ, בלוח המחוונים, בכפתורים בדשבורד ובכל מקום אחר. גם המושבים זוכים לשני צבעים ונראים יותר יוקרתיים מהממוצע. בסופו של יום הפיאט, בגרסת המבחן, היא מכונית שמרגישה קצת Up Market ביחס לקטגוריה. מבפנים ומבחוץ. 

היונדאי לעומתה נראית קצת כמו סופר מיני מנופחת. היא לא מרגישה גדולה בהרבה, והעיצוב שלה אולי רדיקלי יותר אבל בטח לא הרמוני או קוהרנטי. הקשתות מעל הגלגלים ממשיכות לכיוון הפנסים וזה מרגיש קצת כמו תוספת לצורך קשיחות. הפנסים הצרים נותנים תחושה יותר ספורטיבית והחישוקים בגרסה הבסיסית פשוטים ולא מרשימים. קצת קשה להבין מה ניסו להגיד פה המעצבים. מצד שני, הרבה אנשים אהבו את האגרסיביות הזאת ובגרסאות המאובזרות החישוקים נראים הרבה יותר טוב. 

אם בפיאט הפנים ממשיך את הקו של העיצוב באופן משכנע, בקונה אין קשר בין העיצוב החיצוני והפנימי. את המקום של הרדיקליות החיצונית מחליפה שמרנות. איכות החומרים סבירה אבל עדיפה ברוב המקרים על זו של הפיאט. 

אבזור ותפעול

שתי המכוניות מגיעות בגרסאות בסיסיות יחסית ובשתיהן המצב לא רע. אבזור הבטיחות מספק בשתיהן. ביונדאי תמצאו בקרת סטייה אקטיבית מנתיב, שעובדת נפלא, בלימה אוטונומית והתראה על רכב בשטח מת. בקרת שיוט אדפטיבית לא תמצאו פה, אבל על זה נדבר בהמשך. 

לפיאט יש את כל אבזור הבטיחות פלוס בקרת השיוט האדפטיבית. ל-500X יש בנוסף גם בלם יד חשמלי, כניסה והנעה ללא מפתח וגג פנוראמי כפול (כאופציה) שלא נמצאים בקוריאנית. 

אבל כאן נגמרים היתרונות של האיטלקיה והקונה מתחילה לזרוח. מערכת המולטימדיה שלה אולי לא מושלמת, אבל היא עדיפה משמעותית על זאת של המתחרה. לא רק מבחינת גודל המסך או נוחות התפעול, אלא בעיקר במחוייבות של היבואנית למערכת שלמה, תומכת עברית ובעלת כוח חישוב סביר ותפריטים נוחים. ליונדאי יש גם בקרת אקלים טובה למדי.  

בתפעול היונדאי לוקחת בהליכה. כמעט כל פעולה, למעט כמה דברים קטנים, נוחה יותר ואינטואיטיבית יותר. לפעמים קצת קשה להבין איפה המערכת של היצרן נגמרת ואיפה של היבואן מתחילה, אבל בפיאט הסנכרון בין שתי המערכות פשוט פחות מוצלח. ועוד דוגמא אחרונה להנדסת אנוש לא ברורה: בפיאט יש שני כפתורים, אלד לבקרת השיוט האדפטיבית ואחד לזאת הרגילה. לא נעים להפעיל את בקרת השיוט ולגלות שבחרת באופציה הלא אקטיבית למרות שהית בטוח שזאת ששומרת עליך היא זו שפועלת.

מרווח ושימושיות

באופן מפתיע, שתי המכוניות מציעות מרווח מספק למשפחה צעירה. מקדימה יש מקום גם לגבוהים עם יתרון קטן לברכי הנוסע ביונדאי. מאחורה המרווח מאוד דומה. שני נוסעים מבוגרים אך גבוהים יכנסו, אבל עם מרווח רגליים גבולי וזהה בשתיהן. ילד קטן יכנס ביניהם. העיצוב מאחור עדיף בפיאט אבל האיכות גבוהה יותר ביונדאי. 

תנוחת הישיבה בפיאט גבוהה יותר, לחובבי הז'אנר הג'יפוני, ושדה הראיה החוצה עדיף. טווח התנועה של ההגה גדול אבל קו המותניים גבוה ומפריע למציאת תנוחת ישיבה מוצלחת. 

היונדאי מרגישה נמוכה יותר ולא ממש ג'יפונית, אך היא מאפשרת מציאת תנוחת ישיבה בקלות יחסית. בשתי המכוניות יש פתרונות אחסון סבירים. 

תאי המטען אף הם ממשיכים להיות דומים אבל לפיאט יתרון משמעותי, או יותר נכון, חיסרון מהותי לקוריאנית. משום מה הקונה, לפחות בגרסת המבחן, מגיע ללא מדף ויש לזה השפעה גדולה על הסעיף הבא.

נוחות נסיעה

הכותרת קצת מטעה. אם צריך לתת כותרת לסעיף, היינו צריכים להוסיף "חוסר" לתחילת המשפט. היונדאי והפיאט, כל אחת בדרכה, הצליחו להיות לא נוחות. קשה לנו לזכור מבחן השוואתי שלא כלל מכוניות ספורטיביות במיוחד, שהצליח להפגיש מכוניות לא מתחשבות כשתי אלו. 

שתי המכוניות התייצבו למבחן עם חישוקי 17 אינצ', שגם אם הם לא גרעו עוד יותר מהנוחות - הם בוודאי לא סייעו.  בתוך העיר היונדאי מרגישה קשיחה יותר במפגש עם שיבושים. הפיאט מעט יותר רכה, אבל יש לה מהלך מתלה קצרצר. היא מקפצת ופחות שלווה אבל מצליחה לבלוע אי אלו שיבושים בעוד היונדאי מעבירה את כולם אבל באופן מעט יותר "בוגר" ומרוסן. 

כשיוצאים מוץ לעיר הפיאט עסוקה בהרבה. מפגשים עם מהמורות במהירות גבוהה מקפיצים אותה ומזיזים אותה בחוסר נוחות ונינוחות. היונדאי גם כאן לא כליל השלמות, אבל ברמת התנהגות המתלים היא מעט יותר מרוסנת ונוחה. על היתרון הקטן היא מגיבה ולא בשקט. חסרונו של המדף האחורי מוביל לרעשי כביש נוכחים מאוד ותהודה קבועה. כל נסיעה מעל 120 קמ"ש הופכת לרועשת ושולחת את היד מהר לכפתור הווליום של הרדיו. הפיאט שקטה יותר והיא בעיקר רגישה לרעשי רוח במהירויות כביש 6. 

בתוך העיר, המקום הטבעי של מכוניות כאלו, שתיהן לא מבריקות. הפיאט מציעה שדה ראיה מצוין לכל הכיוונים אבל רדיוס סיבוב גדול מאוד מפריע בתמרונים. היונדאי לעומתה קצת נמוכה ושדה הראיה קדימה נפגע מקורות A גדולות. רדיוס הסיבוב קטן יחסית כך שקל יותר לתמרן איתה בסביבה הצפופה.

מנוע וביצועים

140 כוחות סוס עם מנוע טורבו זו בהחלט נקודת פתיחה מצויינת, וה-500X מצליחה להניע את הרכב הלא קל בקצב מרשים. מנועי טורבו מודרניים נוהגים לתת "בוסט" של כוח די מוקדם; המנוע של ה-X לא ממש חדש והוא מציע את שיא המומנט קצת יותר מאוחר מהמקובל, אחרי שיא ההספק הוא נחלש משמעותית... ועדיין, בתוך רצועת הכוח של המנוע' הפיאט מרגישה קלילה וחזקה מאוד. 

"מה שלא הולך בכוח, הולך בהרבה יותר כוח"' אומר הפתגם ואומר מי שהחליט לייבוא את גרסת הטורבו החזקה בהיצע של הקונה. מ-1.6 ליטר (200 סמ"ק יותר מבאיטלקיה) הוציאו החברים 177 כוחות סוס. וזה לא רק שיש פה הרבה כוח, המכונית גם מגיעה עם הנעה כפולה. על הכביש מתקבלת מכונית שתביך לא מעט מכוניות מאוד חזקות ואפילו כמה ספורטיביות. בודדים הרכבים שמציעים יחס הספק לשקל גבוה יותר. וכן, היונדאי יוצאת מהר מהמקום בעזרת ה-4X4 וטסה לה למהירויות שהשתיקה יפה להן בקלילות מביכה. בעלייה תלולה נתנו לפיאט להוביל וקבענו קצב גבוה שדרש ממנה מעיכה של הדוושה. ביונדאי באותו זמן לא נדרש יותר מליטוף של הגז. מרשים. 

ושכחנו לציין שיש גם מצב ספורט, שהופך אותה למופרעת ממש עם תגובות דוושה יותר עצבניות מארדואן ביום רע. בהקשר הזה אין ספק: המנוע הנכון הותקן ברכב הלא נכון. למה צריך ברכב פנאי קטן מנוע כל כך חזק ולא מעודן? אנחנו, בכל מקרה, לא התלוננו. 

לשתי המכוניות תיבות רובוטיות כפולות מצמדים, אבל זאת של היונדאי עדיפה ומהירה יותר. בתחילת נסיעה יש תחושה שהקלאץ' קצת מחליק, אולי כדי למנוע גריסה של התיבה ע"י המנוע, ואולי זאת בעיה ברכב הספציפי. למרות הנקודה הזאת התיבה עדיפה בכל רגע נתון על התיבה האיטלקית. ההיא מארץ המגף נוטה לעבור באופן פחות רהוט בעיקר בתוך העיר. 

את ה-500X אנחנו מכירים היטב, לאחר שהיתה אצלנו במבחן ארוך טווח. צריכת הדלק שלה לא הייתה מבריקה במבחן הוא ולכן הציפיה היתה שהיא לא תבריק גם כאן. בפועל, למרות נתונים לא מדהימים, היא הייתה עדיפה בכל מתווה על היונדאי. 

את החלק של השיוט הרגוע היא סיימה עם 13.4 ק"מ לליטר לעומת 12.2 בקונה. בסוף המבחן המאומץ היא העמידה נתון של 9.4 ק"מ לליטר. היונדאי? רק 8.8 ק"מ לליטר.

התנהגות כביש

שתי המכוניות לא באו לפה כדי לקרוע את הכביש המפותל, ועדיין, שתיהן מתמודדות היטב עם המשימה. האיטלקיה, כמו אירופאית טובה, מציגה שלדה צפויה ונשלטת יותר. ההגה שלה אמנם מרגיש מעורפל כמו בוקר בעוטף עזה, אבל הנכונות שלה להגיב להעברות משקל לא רעה והאחיזה טובה מאוד. 

היונדאי אולי לא הכי מדוייקת והשלדה לא חדה ,אבל היא לבטח אוחזת את הכביש בנחישות. ההנעה הכפולה מאפשרת לה לצלוח כבישים חלקלקים בקצב גבוה וההגה מדויק ובעל משקל נכון. בסעיף הבטיחות היא מצטיינת, אבל המהירות שבה היא מתניידת הופכת אותה למכונית שמסוכנת לרשיונו של הנהג. אני לא זוכר מקרה בו המשפט הזה נאמר על רכב בקטגוריה או קטגוריית מחיר דומה...

סיכום

כדי להחליט האם לקנות אחת משתי המכוניות שנבחנו כאן, הרוכשים צריך לשאול את עצמם מה בעצם הם רוצים ומה הם באמת צריכים. 

אלו המחפשים מכונית עם תנוחת ישיבה גבוהה, תא מטען גדול ומקום למשפחה קטנה, יוכלו להסתפק באחד הג'יפונים הזולים יותר בקטגוריה. רובם מציעים מרווח דומה או עדיף, צריכת דלק עדיפה, ביצועים טובים (אבל פחות משתי הנבחנות) ומחיר הגיוני בהרבה בעבור הסופר מיני המוגבהת. באמת שהתשובה לרוב הקוראים של המבחן נמצאת במבחן שערכנו לאחרונה לזולות שבקטגורייה. 

אלו שרוצים שיק ייחודי ומוכנים לשלם את הפרמיה, יכולים ללכת על הפיאט. עם שלל יתרונותיה ומגרעותיה, היא מכונית שמציגה אופי ומראה ייחודי ובולט בנוף הרכבים הגנריים שמסביב. האם פער המחיר מצדיק את זה? מכיוון שאלו שיקולים של "רוצה" ולא של "צריך", השאלה הזו תלויה ברוכש. 

הקונה של יונדאי היא כבר סיפור יותר מורכב. מי שמחפש רכב מהיר, צריכת הדלק לא מעניינת אותו והוא אוהב את העובדה שהיא מעט יותר גבוהה מהמשפחתית הקלאסית, בהחלט יהנה מהקוריאנית הקטנה.

למאמר זה התפרסמו 9 תגובות