למרות שאנחנו מוצפים בג'יפונים מכל עבר, סקודה ופיג'ו הן מהיצרניות הבודדות, נכון לאמצע 2020, שמציעות בישראל ג'יפון תחרותי ומודרני כמעט בכל קטגוריה. בסדרת הקרבות בין שני היצרנים כבר הפגשנו את הקודיאק מול ה-5008 ואת הקארוק מול ה-3008; עכשיו הגיע תורם של המתמודדים בקטגוריית רכבי הפנאי הקטנים, קטגוריה שגדלה בקצב מסחרר.
בשתי הפעמים הקודמות התחרות היתה צמודה וקשה. הקודיאק הוא ללא ספק אחד הרכבים המרשימים בקבוצת רכבי הפנאי בעלי 7 המקומות. לעומתו, ה-3008 מצליח לשמור כבר שנים רבות על מעמדו כאחד הרכבים הבולטים ביותר בקבוצת רכבי הפנאי הקומפקטיים. מה יהיו התוצאות הפעם?
וואוו, איזה הבדל. במבט ראשון קשה לזהות ששני הרכבים מתחרים באותה קבוצה. בכל זאת, הפיג'ו הגיע כדי לדפוק הופעה. אם לא הסתכלתם בתמונות, נספר שהרכב מרשים. החרטום שלו מאוד גבוה ומכסה המנוע לא משתפל. הגריל גדול ומנוקד בניקלים, ומשני צידיו יש את ניבי ה-LED המפורסמים של פיג'ו. מהצד יש שלל זוויות בדלתות וקו מותניים גבוה שהולך ומטפס ככל שזזים אחורה. מאחור יש פס שחור עם שם המותג, זוג פתחי מפלט ואת טופרי האריה בפנסים האחוריים. בצבע האדום של רכב המבחן אף אחד לא פיספס את ה-2008. באופן מעניין, לא כולם אהבו את המפגן האוונגרדי של הפיג'ו וחלק מצאו אותו מתאמץ מדי או פשוט מוגזם. עניין של טעם.
ליד הצרפתי קשה להגיד שסקודה קאמיק נראה ממש כמו רכב פנאי. החרטום שלו משתפל מאוד מוקדם מה שמוסיף לתחושה שהצ'כי קצת שפוף. מצד שני, כשמביטים על המפרטים מגלים שהוא גבוה ב-0.3 ס"מ מהפיג'ו. מסתבר שלא תמיד המפרטים מציגים את התמונה המלאה.
החרטום של הסקודה אלגנטי יחסית בזכות יחידות התאורה הצרות. הצד פשוט עם קו מותניים מאוד נמוך וחלונות ענק ורק קורה C יותר חסונה ופסי גגון מבדילים אותו מהסקאלה. החלק הבאמת מרשים בקאמיק הוא האחוריים. שילוב של דיפיוזר שנראה קרבי וקשוח, יחד עם יחידות תאורה מרשימות וכיתוב "סקודה" גדול, מעניקים לו נוכחות בולטת.
את כל מה שכתבנו על העיצוב החיצוני אפשר להגיד גם כשנכנסים פנימה. הצרפתי אוונגרדי ומתוחכם עם שלל המסכים, ידית ההילוכים מעולמות הגיימינג, הזוויות וה"קומות" שבקונסולה. הסקודה גם כאן שמרני, אבל המסך הבולט והיוקרתי למראה ש"רוכב" על קו רוחבי שחוצה את הדשבורד - מעניק לו מראה מכובד.
אבזור ותפעול
אם בסעיף העיצוב הפיג'ו מנצחת בקלילות, מגיע סעיף האבזור והופך את הקרב לצמוד. שני הרכבים מאובזרים באופן מרשים בגרסאות שהתייצבו למבחן - גרסת הסטייל בקאמיק ופרימיום בפיג'ו, אך לשניהם גם פספוסים כאלו ואחרים. במפרטים אפשר לזהות יתרון די משמעותי לפיג'ו בסעיף האבזור. לשני המתמודדים במבחן יש לוח מחוונים דיגיטלי, בקרת אקלים, מערכות בטיחות היקפיות כולל בקרת שיוט אדפטיבית, בקרת סטייה מנתיב, חיישני רוורס ומצלמה, בלימה אוטונומית ועוד.
אך ההבדלים גם הם רבים. בסקודה יש כניסה ללא מפתח, תאורת אווירה וניטור רכבים בשטח מת. לפיג'ו יש חיישני חנייה קידמיים + פונקציית "מבט על" במצלמת הרוורס, בלם יד חשמלי, מערכת זחילה בפקקים ובקרת שיוט אדפטיבית יותר מתקדמת. לקינוח יש לו גם פנסי LED.
לצד היתרון הגדול של הפיג'ו באבזור, התפעול הוא כבר סיפור אחר. בשני הרכבים רוב התפעול נעשה ממסך מרכזי אבל המסך של הסקודה אינטואיטיבי בהרבה, קל לעשות בו פעולות תוך כדי נהיגה וצריך מעט זמן עם העין על המסך. גם כפתורי קיצורי הדרך, הכפתורים הפיזיים על הקונסולה והסידור שלהם הרבה יותר הגיוניים בצ'כי.
לפיג'ו לוח מחוונים דיגיטלי, מהיפים שיש בסביבה. הוא מורכב משני לוחות שמקנים תחושת תלת מימד והגרפיקות בו מרהיבות. למרות זאת, המסך של הסקודה הרבה יותר ברור בנהיגה, קל לעבור בין מצבים שונים ולאפיין את המסכים באופן שיתאים טוב יותר לצרכים של הנהג. אחרי כל זה – שני הרכבים מקבלים ציון זהה – כל אחד מהסיבות שלו.
שימושיות ומרווח
תנוחת הישיבה בשתי המכוניות שונה ונובעת מתפיסות עולם אחרות לגמרי. הפיג'ו מציע על בסיס אותה פלטפורמה גם גרסה חשמלית מלאה, בה הסוללות ממוקמות מתחת לרצפה. המשמעות היא רצפה גבוהה גם בגרסת הבנזין. כך הכיסא של הפיג'ו גבוה יותר ביחס לגובה מהקרקע אבל לא ביחס לגובה שלו מרצפת הרכב. כדי לזכות בתמיכה לירכיים צריך להגביה את המושב הרבה מעל מצבו הבסיסי, מה שמכתיב תנוחת ישיבה גבוהה יחסית.
בסקודה החשמליות יושבות על פלטפורמה אחרת כך שאין את המגבלה האמורה. תנוחת הישיבה נמוכה בבסיסה ורק מי שממש יגביה את הכיסא ירגיש שהוא יושב בג'יפון ולא בפרייבט. למרות זאת התמיכה בירכיים טובה, המושב יותר נוח ומגוון תנוחות הישיבה האפשריות גדול יותר. אותן הערות בדיוק תקפות גם למושב הנוסע בשני הרכבים.
קו החלונות הנמוך יחד עם שמשות גדולות מעניק לקאמיק שדה ראיה מעולה קדימה ולצדדים. גם קורות ה-A פחות מאסיביות בסקודה. המושבים האחוריים בסקודה ממוקמים גבוה יותר ביחס לרצפה ומעניקים יותר תמיכה לירכיים, אך בשאר המדדים נרשמת הפתעה קלה.
למרות בסיס גלגלים עדיף בסקודה, המרווח לרגליים ולראש עדיף בפער שולי ביחס לפיג'ו. המושב האמצעי מעט יותר רחב בצ'כית אך תעלת המיזוג מצמצמת את מרווח הרגליים של היושב באמצע. כאן טמון היתרון הראשון של הסקודה – יש יציאות מיזוג מאחור, בניגוד לפיג'ו. עוד יתרונות הם משענת במושב האמצעי ושטח חלונות גדול יחד, עם קו מותניים נמוך שיאפשר לילדים ליהנות הרבה יותר בנסיעה.
ה-2008 ארוך מהסקודה ב-6 ס"מ וזה בא לידי ביטוי בגודל תא המטען עם יתרון של 40 ליטרים, אך אלו כמעט ואינם מורגשים בפועל. מצד שני הסקודה מגיע עם פתרונות חכמים בצורת רשתות, המון ווי תליה בתא המטען ואפילו פנס שאפשר להוציא ולהדביק על הרכב עם מגנט.
הסקודה כרגיל מבריק גם עם פתרונות אחסון יצירתיים, ובהם מחזיקי בקבוקים שמאפשרים פתיחת בקבוק ביד אחת, תא למטרייה בדלת ועוד. כל אלו, אך בעיקר תחושת המרווח העדיפה, הופכים את הקאמיק למנצח בסעיף הזה למרות שבאף סעיף נקודתי הוא לא מכה את ה-2008 שוק על ירך.
נוחות נסיעה
בשני המבחנים הקודמים שעשינו לרכבי הפנאי הצרפתיים מול הצ'כיים החלוקה הייתה מאוד דיכוטומית. פיג'ו מכיילת את הרכבים באופן יותר רך בעוד סקודה מעדיפה כיול נוקשה משהו. אותה גישה נכונה גם למבחן הזה, אך ההבדל המשמעותי הוא ביכולת הביצוע של שתי המכוניות.
את החלק העירוני עשינו בתוך אחד מישובי בשפלה. הבתים ביישוב יפים וגדולים אך הכבישים - סדום ועמורה. לסיבוב יצאנו קודם עם הקאמיק. הוא התגלה כמרוסן, מעביר הרבה מאוד מבעיות התשתית אל הנוסעים אך הריסון מייצר אופי מאוד בוגר שלמרות שאי אפשר להגדיר אותו כנוח הוא גם לא נוראי. "עסוק וקצת חובט" יהיה תאור מדוייק.
מיד אחריו עברנו ל-2008. הצרפתי משכך באופן עדיף שיבושים קטנים ופסי האטה בזכות הרכות שלו. אבל אולי באשמת הדרכים השבורות, הפיג'ו מגיע די מהר לסוף מהלך המתלה – גם במהירויות נמוכות יותר ביחס לסקודה – ואז הוא חובט באופן חד שעובר היטב לנוסעים. על אותם שיבושים קשים ורצופים הוא פחות נוח בפער די ניכר.
כשיוצאים לכביש המהיר הריסון הצ'כי הופך אותו כצפוי לרכב נוח יותר שמתנהג באופן צפוי ובוגר במעט מהפיג'ו. הפיג'ו אף הוא די נוח, אבל על מהמורות גדולות או גלים בכביש נרשם נדנוד מסויים.
במהירויות גבוהות נרשם יתרון ברור לסקודה בבידוד הרעשים. במהירות 120 קמ"ש על כביש 6 ה-2008 חושף רעשי רוח חזקים ולצידם רעש קבוע מהמנוע ורחש צמיגים. בסקודה המנוע שקט לחלוטין ורעשי הרוח פחות משמעותיים.
מנוע וביצועים
לפיג'ו 2008 יש יתרון ברור בתחום הביצועים. יש לו 200 סמ"ק יותר, 15 כוחות סוס נוספים, יתרון של 3 קג"מ ורצועת כוח יותר רחבה. לחובתו עומדים כמה עשרות ק"ג בודדים שלא אמורים לשנות את התוצאה, והתוצאה ברורה. בכל מצב הצרפתי היה הרבה יותר מהיר. המנוע מרגיש נמרץ, הוא מטפס בקלילות במעלה הסל"ד ומתבל את העניין בצליל 3 צילינדרים חביב.
הקאמיק מצידו הוא לא רכב חלש. גם אצלו המנוע מגיב היטב ומושך את הרכב הקטן בקלילות קדימה. נכון, מדובר במנוע 1.0 ליטר בלבד, אבל גם הוא מסוגל להשלים עקיפה מהירה או לטפס בעליות בקצב טוב. הוא פשוט לא מעניק את אותה רמת ביצועים שהפיג'ו מעניק והאופן בו הוא מאבד אוויר בשיא ההספק (5,500 סל"ד ממש כמו ב-2008) מהיר וחד יותר.
תיבות ההילוכים כאן שונות. לפיג'ו יש תיבה אוטומטית קלאסית עם 8 הילוכים מבית אייסין. מדובר בתיבה מאוד חלקה שמעבירה הילוכים באופן אלגנטי רוב הזמן. כשתובעים המון כוח ורוצים אותו מהר, התיבה חושפת סרבנות קלה להורדת הילוך ובנהיגה דינאמית היא מרגישה קצת איטית.
בסקודה אנחנו פוגשים את תיבת ה-DSG כפולת המצמדים המפורסמת, עם 7 הילוכים. התיבה מהירה מאוד ועושה עבודה מופלאה בכביש בין עירוני ובנהיגה דינאמית. בתוך העיר היא מחוספסת יותר עם מעט רעידות והעברות לא הכי חלקות.
עד כאן, אין ספק שה-2008 ניצב עם יתרון די גדול ביחס לקאמיק, אבל בסופו של יום צריך לעצור בתחנת הדלק. בסוף מקטע השיוט הקאמיק ניצב על 16.6 ק"מ לליטר לעומת 14.2 ק"מ לליטר בפיג'ו. את המבחן סיימנו עם 12.5 ק"מ לליטר בקאמיק בצ'כית לעומת 10.2 בפיג'ו. הפער ברור, ומצמצם את היתרון של יחידת ההנעה בפיג'ו לכדי חצי נקודה בלבד.
התנהגות כביש
שני רכבי הפנאי הללו לא נועדו לנהיגה ספורטיבית; כל אחד מהם בדרכו חושף את הרצון שלו בנסיעה רגועה ומשפחתית. הרכב עם האחיזה העדיפה כאן הוא הפיג'ו, ולכן הוא גם הרכב הבטוח יותר לנהג. הצמיגים שלו מעט יותר דביקים אך היתרון שלו הוא דווקא באופן בו הוא מאבדת אחיזה. ה-2008 יוצא לתת היגוי או להיגוי יתר באופן מאוד איטי וצפוי שמשאיר לנהג הרבה זמן להגיב ולהתמודד עם הסיטואציה. עוד דרך בה הצרפתי יוודא שהנהג לא ישתולל יותר מדי היא רכינת מרכב מאוד ברורה בסיבובים, שמאותתת שעדיף להוריד את הקצב.
הקאמיק נכנס לתת היגוי ולהיגוי יתר באופן חד ועושה זאת מוקדם יותר מה-2008. צריך לסייג ולהגיד שמדובר במצבי קיצון, במקומות אליהם הנהג הרגיל לא יגיע ביום יום. בשאר הזמן הוא מפגין התנהגות צפויה ונינוחה.
אבל כשרוצים ליהנות מנהיגה דינאמית ולא רק מנסיעה בטוחה, הסקודה מרגיש יותר קליל. הוא משנה כיוון מהר יותר, התגובות שלו להרפיות דוושה ברורות וההגה שלו מקבל משקל יותר מוצלח והוא גם מדוייק יותר.
הפיג'ו לעומת הסקודה מציע יחידת הנעה עדיפה אבל השלדה שלו יחד עם המתלים הרכים הופכים אותו לפחות מערב ויותר מפוזר בנהיגה דינאמית. ההגה הקטן פחות מדוייק ויש לו משקל קל מדי. הבלמים בשני הרכבים טובים מאוד.
סיכום
שני רכבים מצויינים הגיעו למבחן. כשמסתכלים על קטגוריית הג'יפונים הקטנים, הם בהחלט מסמנים את הקצה העליון של הקבוצה בכל הנוגע לאיכות ולתמורה. אך עם זאת, אף אחד מהם לא מושלם ושניהם חושפים כי הקטגוריה, למרות השיפור הניכר בה, צריכה עוד כברת דרך כדי להתקרב לאיכויות של מכוניות משפחתיות טובות.
הסקודה הוא הבחירה הרציונאלית. זהו רכב חסכוני מאוד בדלק, שימושי במיוחד, מרווח, חזק מספיק וכמובן מעניק איכות נסיעה טובה. אבל לסקודה יש כמה נקודות תורפה שהמרכזית בהן היא העובדה שהוא פשוט לא מרגיש מספיק ג'יפוני. תנוחת הישיבה נמוכה, והמראה החיצוני שלו לא מושך את תשומת לב שאוהבים רבים מרוכשי רכבי הפנאי.
ה-2008 מרגיש ג'יפון לכל דבר ועניין, עם עיצוב מוחצן ותנוחת ישיבה גבוהה. בהרבה פרמטרים הוא נופל מהסקודה - אך הוא לא מפשל בשום סעיף. הוא מעט פחות מרווח, פחות חסכוני, הוא לא מציע נוחות מרשימה אבל הוא בהחלט מציע את אחת מיחידות ההנעה הטובות בקטגוריה, תא נוסעים מרהיב, טכנולוגיה ואבזור שופע והתנהגות בטוחה לעילא.
במדדי הפרקטיקה וההיגיון, הסקודה הוא הבחירה המתבקשת. בכל מה שנוגע לחוויה, פיג'ו 2008 הוא הרכב העדיף.
לא הספקתם לקרוא הכל? מעדיפים את זה בסיכום מתומצת? הטבלה שלפניכם מסכמת את התוצאות בכל אחד מהפרמטרים שנבדקו במבחן.
למאמר זה התפרסמו 13 תגובות