מבחן השוואתי: קיה סורנטו מול יונדאי סנטה פה

עיצוב, אבזור וסגנון
קיה סורנטו הוא החדש בצמד הזה. לא מדובר במתיחת פנים אלא בדגם חדש לגמרי וזה בולט בעיצוב. החזית מקבלת גריל מגודל ועתיר כרום, האגפים זוכים לקווים מפוסלים ורק הזנב נראה קצת אנמי ביחס לשאר מרכיבי העיצוב. התוצאה הסופית מרשימה, ומעניקה מראה מעט יותר יוקרתי ממה שהתרגלנו לקבל מהיצרן. מהעבר השני, לחלק מהבוחנים הסורנטו נראה יותר כבד ומגושם ביחס לעיצוב הקליל יחסית של הסנטה פה.

עיצוב תא הנוסעים כבר מספר באופן יותר משכנע על הכיוון היוקרתי אליו צועדת קיה. מסביב למסך המולטימדיה הגדול יש מסגרות כרום, קווים רוחביים ואיכות חומרים גבוהה עם הרבה מקומות בהם ניתן למצוא פלסטיקים רכים. האבזור בגרסת ה-EX (השנייה מבין שלוש) לא רע. מסך המולטימדיה מכיל את כל המערכות הנדרשות, יש בקרת שיוט, מראות מתקפלות חשמלית, כיסאות עם ריפודי עור ובקרת אקלים.



יונדאי סנטה פה מציג עיצוב שונה מזה של אחיו, וההבדלים רק התחדדו לאחר מתיחת הפנים בחודשים האחרונים. על חשבון הפונקציונאליות המרובעת והשמרנית מגיע עיצוב ספורטיבי עם גריל גדול ומלא ניקל, פנסי ערפל אורכיים, קו חלונות שמטפס בחדות וקווי מתאר חדים. העיצוב הזוויתי מגיע גם פנימה. חלק מהבוחנים העדיפו את הגישה של יונדאי שחושפת בפני הנהג הרבה יותר כפתורים מהקיה. לאחרים זה היה עמוס מדי ולא מספיק נקי. משטחי הפלסטיק של היונדאי מרגישים מעט יותר פשוטים.

הגרסה שהתייצבה למבחן היא העשירה ביותר (Elite) ומציעה, בנוסף למה שהקיה מביאה, גם כיסא עם כוונון חשמלי לנהג, מערכת ניווט של Waze, כניסה והנעה ללא מפתח, חישוקי 19 אינצ', מערכת לחנייה אוטומטית ופנסי קסנון. ברמת האבזור הבינונית (המקבילה לזו של הקיה) תוותרו על שלושת האחרונים.

בהשוואה בין השניים, היונדאי הצליח להקסים את הבוחנים בזכות העיצוב החיצוני. העיצוב הפנימי של שני הרכבים מוצלח וההעדפה נתונה לטעם אישי. איכות החומרים של הקיה גבוהה יותר והאבזור היחסי שלה נופל רק במעט.



נוחות, שימושיות ומרווח
מושב הנהג של קיה סורנטו מציע תנוחת ישיבה כמעט פרייבטית, עם תחושה של "בתוך הרכב". רק כאשר מגביהים את המושב משמעותית מתקבלת תחושת "הרכיבה" על הרכב שאופיינית לרכבי פנאי. ההגה של הסורנטו מתכוונן הרחק החוצה ומאפשר בחירת תנוחה מדוייקת.

השורה השנייה של הקיה תאכלס גם אנשים ממש גבוהים ללא קושי, וזה לא יבוא על חשבון היושבים בשורה השלישית. השורה עצמה מרווחת ובנסיעת המבחן ישבו שם שני מבוגרים לצד תינוק חמוד בכיסא בטיחות גדול. השורה השלישית יכולה לאכלס עקרונית גם מבוגרים. מבחינת המרווח לרגלים ולראש כמעט תמיד ימצא מקום למבוגר לא מגודל, וזה מאוד חריג ברכבים שלא עונים לכינוי מיניוואן פול-סייז. הבעיה היחידה היא בסיס המושב שניצב ממש על הרצפה ומכתיב תנוחת ישיבה מאוד לא נוחה למי שעבר את גיל 10 או את גובה 120 ס"מ. לסורנטו, בגרסת המבחן, יש גג פנוראמי ענק שמכניס המון אור ותחושת מרחב ליושבי השורה האחרונה.

תא המטען קטן כשכל המושבים בשימוש, והוא הופך לעצום ברגע שמקפלים את השורה האחרונה. המבנה של הזנב, שנחתך בחדות לקראת קצה הרכב, מאפשר להעמיס חפצים עד לגובה משענות הכיסא ולנצל את השטח המוגבל באופן יעיל.



כשמתחילים בתנועה מתברר שהקיה מתמודד היטב עם פסי האטה וכבישים איכותיים בזכות תחילת מהלך מתלה רך. כשהשיבושים הופכים גדולים או חדים הקיה מתחיל לסגור מתלה ולהעביר את פני השטח לנוסעים באופן מורגש בהרבה. בידוד הרעשים שלו טוב יחסית ורק רוחות חזקות או כבישים באיכות ממש רעה הצליחו לחדור את מעטה הבידוד שלו.

אצל יונדאי סנטה פה, גם במצב הנמוך ביותר של מושב הנהג, ההרגשה שמתקבלת היא יותר של ישיבה "על הרכב" ולא בתוכו. תנוחת הישיבה הזאת מתאימה לחובבי הז'אנר. ההגה מציע פחות כוונונים ומאלץ ישיבה קצת קרובה. למי שאוהב את סגנון הישיבה הגבוה זה ממש לא יפריע.

השורה השנייה תאכלס בקלות שני מבוגרים ועוד ילד לא ממש קטן בניהם. הזחת השורה השנייה כל הדרך אחורה תצמצם את מרווח הרגליים של יושבי השורה השלישית. לכן, יהיה יותר קשה להושיב שני מבוגרים גבוהים ומאחוריהם ילד מגודל בשורה האחרונה. כדי להושיב מישהו בנוחות בשורה השלישית יש לקדם את מושבי השורה השנייה לאמצע מהלכם. מרווח הראש של יושבי השורה האחרונה לא הכי מוצלח בגלל שהגג משתפל מוקדם (תוצאה של העיצוב הספורטיבי). תא המטען לא גדול וגם כאן הגג המשתפל מפריע להעמסת חפצים לגובה.

היונדאי מכוייל באופן נוקשה ואירופאי יותר. הכיול הזה לא משפיע על נסיעה בכבישים בין עירוניים, אבל בכבישים משובשים הסנטה פה לא סוגר מהלך ונוחות הנסיעה שהוא מציע, כתוצאה מכך, מרגישה מרוסנת יותר ונוחה במרבית תנאי הדרך.

הסעיף הזה מצליח לבדל בין שני הרכבים. למרות שמדובר בשני אחים, בסעיף הזה מתחילים לצוץ ההבדלים. לקיה יש יתרון של 9 ס"מ באורך. הנתון החשוב יותר הוא העובדה שכמעט כל היתרון הזה (8 ס"מ) מתווסף בתוך בסיס הגלגלים ומשפיע ישירות על המרווח לנוסעים.

לפיכך, הסורנטו מאפשר הושבה טובה יותר של שבעה נוסעים. גם תא המטען שלו מעט יותר גדול ושימושי. תנוחת הישיבה של היונדאי תתאים יותר, ככל הנראה, ללקוחות הפוטנציאלים, ואלו יהנו בסנטה פה גם מנוחות נסיעה עדיפה במעט על הסורנטו. בתחום בידוד הרעשים לסורנטו יתרון קל אך ברור.



מנוע, ביצועים והתנהגות כביש
על פניו לשני הרכבים מנוע בנזין זהה בנפח 2,400 סמ"ק, לכן מפתיע לגלות שאצל קיה סורנטו יש 4 כוחות סוס פחות מביונדאי (188 סה"כ). הקיה מצויידת בהנעה קדמית, כאשר שיא המומנט של המנוע מגיע רק ב-4,000 סל"ד וממשיך עד כ-6,000 סל"ד וגם אז המנוע לא ממש חזק. לא שמדובר במנוע חלש חלילה: הקיה יודעת להתנהל במהירות, אולם צריך לא מעט נחישות על דוושת הגז כדי להאיץ את הסורנטו בקצב מהיר. תגובת דוושת התאוצה חדה ומסייעת בתחושה ראשונית זריזה יותר ביחס ליונדאי.

אחיזת הכביש של הסורנטו מפתיעה לטובה. לא ציפינו מרכב כל כך מגודל עם הנעה קדמית לאחוז את הכביש באופן שבו הוא אוחז. הבלמים מצידם מרגישים קצת ספוגיים בעבור כל המשקל הזה. בכבישי הצפון המפותלים הקיה רשם קצב מפתיע בזכות האחיזה והתמיכה של המתלים במרכב הכבד. במצבי הקיצון, שמגיעים מאוד רחוק, הוא נטה לתת היגוי שלעיתים התפתח למשהו חריף יותר. אולי זה נובע מהביטחון שהוא משרה עד אותה נקודה.

ליונדאי סנטה פה יש כאמור מנוע כמעט זהה, אך הוא מניע את כל ארבעת הגלגלים. שיא ההספק ושיא המומנט מגיעים יותר מאוחר (מתחילים ב-4,300 סל"ד ונגמרים ב-6,250), ומכך נובע שהיונדאי צריכה עוד קצת מאמץ כדי להגיע לתחום היעיל. בנוסף, דוושת התאוצה אנמית והסנטה פה יוצא מהמקום לאט יותר למרות שגם הוא יגיע למהירויות פליליות בלי יותר מדי מאמץ.

בזכות ההנעה הכפולה היונדאי מרגיש אוחז מאוד. החרטום שלו נכנס יותר בקלות לפניות ובכלל הוא מרגיש יותר "פרייבטי" על הכביש. ההגה גם הוא מעט יותר מדוייק והבלמים מעט יותר חדים.
ההשוואה בניהם בסעיף זה חושפת שהקיה תהיה מהירה בכל מצב כמעט, גם ביציאה מהמקום, בזכות התגובות החדות של דוושת התאוצה. ההנעה הכפולה של היונדאי ויתרון המשקל (60 ק"ג) לא מקנים לו יתרון ביציאה מהמקום. גם בצריכת הדלק היתרון של הקיה גדול יותר (בגלל שיש לו רק הנעה קדמית): במבחן המאומץ הקיה צרכה 6.9 ק"מ לליטר לעומת 6.4 של הסנטה פה. בשיוט רגוע שניהם יסתובבו אי שם בין 9 ל-10 ק"מ לליטר לא מרשימים.



סיכום
למרות שמדובר בזוג אחים ,אפשר לתייג בקלות את הלקוחות הפוטנציאלים של שני הרכבים. בשני המקרים נושא העיצוב חשוב, ונועד לספק את הצורך במיניוואן במעטה של רכב פנאי. בשני הרכבים הנסיעה בשטח היא עניין לא רלוונטי באמת (אלא אם יש לכם פרוטקציה אצל קצין הרכב) ובשני המקומות 7 מושבים הם צורך, גם אם לא בהכרח עבור נוסעים מבוגרים.

הקיה פונה באופן מובהק למי שמחפש כלי להסעת 6-7 נוסעים על בסיס קבוע. המרווח בשורה שלישית עדיף בבירור, תא המטען יותר גדול והמבנה שלו עדיף. ביצועי המנוע והאחיזה לא ממש ישנו לקונים של הרכב, ומכאן שללקוח מהסוג הזה היונדאי או הקיה דומים.

היונדאי יקסום למנהלים שמעוניינים במראה הג'יפי. הוא נראה מאוד מרשים, ומבחוץ מעניק אפיל ספורטיבי. ההנעה הכפולה תאפשר גיחות לשבילים והתמודדות עם מכשולים קלים. נוחות הנסיעה העדיפה בטוח לא תזיק למרות שהפערים פה מינוריים.

בסוף היום נותרו עוד כמה נקודות למחשבה. הקיה, בגרסאות ההנעה הקדמית, זולה בהרבה מהיונדאי וזה מעניק לה נקודות זכות רבות. אם לוקחים, בנוסף לשאר היתרונות, את התמורה למחיר כפרמטר משמעותי - הסורנטו ממצב את עצמו בסביבה אחרת לחלוטין מזו של היונדאי. את שני הכלים אפשר לקבל עם מנוע דיזל איכותי משמעותית שמאפשר לשוט על גלי המומנט תוך חיסכון ניכר בצריכת הדלק. ביונדאי מדובר בגרסה יקרה לרכבים שהם יקרים ממילא ולכן המעבר אינו קיצוני. בסורנטו לעומתו מדובר בזינוק של ממש במחיר ולא בטוח שלכל הלקוחות ההבדל במחיר יהיה מוצדק מספיק.

למאמר זה התפרסמו 4 תגובות