מבחן השוואתי: רנו קליאו מול פיג'ו 208

הפיג'ו מתייצבת בגרסה פחות ספורטיבית. מבחינת מראה היא מעט פחות נוצצת אבל עדיין מדובר במכונית קטנה ומרשימה שבהחלט תשמחו להיראות בה. הייחוד של הפיג'ו מגיע מהגריל הגדול והפנסים הייחודיים. מאחור היא זוכה למסכת זורו – פס שחור לרוחב. הפרופיל קצת יותר חלבי מהרנו, אין פה קימורים יחודיים, למעט תפיחה שרירית לקראת קצה הרכב והחלונות הגדולים יותר. 

כשנכנסים פנימה הפערים גדלים. הפיג'ו היא מכונית עם סביבת נהג מרשימה: לוח המחוונים הוירטואלי, חצי הקשת שעוטפת את היושבים מלפנים ורצועת פלסטיק רך בגימור שמזכיר קרבון. בהחלט מכונית נאה. 

הכניסה לקליאו מרימה את הרף. ראשית, שילוב הצבעים – שחור, לבן ואדום (ב-RS line) מעניק תחושה אווירירית יותר. במרכז הקונסולה מסך מולטימדיה גדול ואנכי (9.3 אינצ') עם אייקונים גדולים והכל מרגיש מאוד טכנולוגי. קו אדום חוצה את הקונסולה ומחדד את התחושה הספורטיבית והמודרנית ומרחיק את הקליאו מה-208 בסעיף העיצוב. 

אבזור ותפעול

רנו קליאו לא מציעה אבזור מושלם; נזכיר את ההיעדרות החריגה של בקרת השיוט האדפטיבית, אבל כמעט מכל בחינה אחרת היא עדיפה. ברשימת הדברים שיש רק בה: פונקציית Auto Hold לבלם היד החשמלי, התרעה על רכב בשטח מת, פנסי ערפל, חיישני חנייה מלפנים, מערכת לחנייה אוטומטית, מצלמת חנייה היקפית ותאורת אווירה. לפיג'ו 208 יש רשימה קצרה יותר של פריטים ייחודיים: התרעת עייפות וטעינה אלחוטית לסלולארי. 

לשתי המכוניות הרבה אבזור נוסף וביחס למכוניות רבות הן בהחלט מרשימות מאוד. בלטו בשתי המכוניות כניסה והנעה ללא מפתח עם נעילה ופתיחה בהתקרבות לרכב, בקרת סטייה מנתיב (כולל מירכוז ב-208), פנסי LED ועוד. 

היתרון של הקליאו ממשיך גם לתפעול. מסך המולטימדיה זכה לשדרוג משמעותי ביחס לדור הקודם. האייקונים גדולים וברורים, תגובות המערכת מהירות ורוב הפעולות נעשות באופן פשוט. עדיין, נדרשות יותר מדי הפניות מבט ברגע שצריך פעולות מורכבות יותר ויש יותר מדי אייקונים שמוקמו כדי להראות טוב ופחות כדי להיות מתופעלים בקלות. כל זה עדיף על ה-208 בה האייקונים קטנים, יש יותר מדי תפריטים, יותר מדי מלל וגרפיקות מיושנות. אפילו המיזוג בפיג'ו ממוקם בתוך מסך המולטימדיה, יחד עם כמעט כל פונקציה אחרת. 

לזכותה של הפיג'ו עומד לוח מחוונים דיגיטלי עדיף. הוא גדול יותר מזה שבקליאו, אפשר לשנות בו יותר פרמטרים והוא פחות מבלבל - למרות שאחרי שמתרגלים, מגלים שדווקא ברנו ניתן לראות מידע מעט מגוון יותר. 

שימושיות ומרווח

כשמתיישבים במושב הנהג מתגלות שתי תפיסות שונות לחלוטין בהתייחסות לכל עניין הנהיגה. ה-208 מציעה תנוחת ישיבה חריגה מאוד. ההגה הקטן ממוקם נמוך וצריך לראות את לוח המחוונים מעליו. סביבת הנהג מאוד עוטפת ואינטימית ויש תחושה ברורה שהרכב נסוב סביב האוחז בהגה. מיקומו של ההגה רחוק יחסית מהדשבורד וניתן להוציא אותו רחוק מאוד החוצה, מה שמהווה יתרון עבור נהגים גבוהים ברכב קטן. זה גם מאפשר תנוחת ישיבה מאוד ספורטיבית אפילו למי שמעדיף לשבת מאוד רחוק, ואז זה גם משפיע על נוסעי השורה השניה. קורות A גדולות ומראות הצמודות אליהן יוצרות מעט שטח מת בנסיעות עירוניות. 

הקליאו מציגה תנוחת ישיבה יותר שגרתית. המושבים שלה גדולים יותר ועוטפים פחות והקונסולה פחות ממוקדת בנהג. גם ביחס לנוסע במושב מימין, מציגה הרנו תחושה יותר מרווחת. גם בקליאו אפשר להגיע לתנוחת ישיבה טובה מבחינת טווח התנועה של המושב לגובה וטווח התנועה של ההגה החוצה. שדה הראיה בקליאו עדיף במעט בזכות מראות שאינן צמודות לקורות ה-A. 

במושב האחורי מתקבלת תחושה ששתי המכוניות נוצרות על פי מפרט שתואם בין היצרניות מראש. שתיהן מציגות מרווח כמעט זהה לנוסעים ובשתיהן לא מדובר במרווח נדיב במיוחד. לרגלי נוסעים ממוצעים ומעלה יהיה מקום, אך בקושי, וגם הראש ירגיש קרוב מדי לגג. לפיג'ו יתרון דווקא בתחושות: ללא קו המותנים של הקליאו מתקבלים חלונות גדולים יותר שמכניסים יותר אור ונותנים תחושה יותר מאווררת. גם גווני הריפוד ברכב המבחן קצת שברו את תחושת הצפיפות של הפיג'ו. הדלת האחורית של ה-208 קטנה יחסית ומקשה על הכניסה והיציאה. זו של הרנו גדולה רק במעט. 

תא המטען של הרנו גדול משמעותית - כ-70 ליטר יותר מה-208. מצד שני, יש בו סף גבוה ופתח ההטענה לא גדול כך שהיתרון היחסי נפגע. לפיג'ו פתח גדול ונוח יותר וסף נמוך שמקל על פריקה של משאות כבדים. ל-208 יש גם רצועת גומי בצד התא שמסייעת לקיבוע חפצים. 

בסופו של היום שתיהן לא מבריקות בסעיף המרווח והשימושיות, בטח לצד כמה מכוניות אחרות בקטגוריה.

נוחות נסיעה

הכיול של שתי המכוניות שונה. ה-208 מציגה מערך מתלים רך יחסית, בעוד הרנו מגיעה עם ריסון נוכח בהרבה ומתלה נוקשה יותר. בתוך העיר נראה שדווקא לקליאו הנוקשה יותר נרשמת יתרון קל. הריסון העדיף מונע ממנה לנוע יותר מדי על מתליה והבולם מחזיר אותה למקומה ביעילות וללא מכות וחבטות מוגזמות. 

הרכות של ה-208 פועלת בעיר מעט לרעתה. מדובר פחות באופן הספיגה של המתלה ויותר באופן בו הבולם, בעיקר מאחור, מחזיר את המתלה חזרה למקומו. הפעולה נעשית באופן מעט אגרסיבי מדי. חשוב לציין, הפערים בין המכוניות קטנים בסביבה העירונית.

ככל שעולה המהירות כך הפערים הקטנים ממילא מצטמצמים. שתי המכוניות מציגות נוחות טובה בכבישים מהירים ושתיהן נמנעות מתנועות מיותרות או נדנודים על כבישים גליים. בכבישים בין עירוניים באיכות סלילה פחות טובה הפיג'ו סופגת מהמורות באופן עדיף. 

יתרון משמעותי נרשם בבידוד הרעשים והוא הולך לטובתה של ה-208 - ונציין כי לטעמנו מדובר בפקטור חשוב בנוגע לאיכות החיים ברכב. הפיג'ו הקטנה אולי לא מושלמת וחושפת רגישות לרעשי רוח במהירות גבוהה, ועדיין היא מצליחה לבודד רעשי כביש באופן טוב מהקליאו. הרנו רגישה מאוד לרעשי דרך וזה נוכח.

מנוע וביצועים

ושוב, שתי הצרפתיות מספקות נוסחה שונה בכדי להגיע לתוצאה דומה. רמת הביצועים של שתיהן די דומה אך הקליאו משדרת את מה שצריך כדי לגרום לנהג לחשוב שהיא מהירה יותר. 

לקליאו מנוע טורבו בנפח 1.33 ליטרים המספק 131 כוחות סוס. למרות שלמנוע הזה רצועת כוח צרה במעט, הוא מרגיש כל הזמן מעט חזק ונחוש יותר מזה של הפיג'ו. המנוע של הקליאו משודך לתיבת הילוכים כפולת מצמדים בעלת 7 הילוכים. ההילוכים עוברים במהירות אבל לרנו חסר עידון בהחלפת ההילוכים – דבר נוכח מאוד בנסיעה עירונית או לחלופין במצב ספורט, שם התיבה פועלת בגסות. 

הפיג'ו מרגישה מעט יותר איטית, בפער שולי. המנוע שלה מגיב יותר במתינות והקצב מרגיש (בעיקר מרגיש) מעט פחות גבוה. כשנכנסים לעיר ומתחילים בנהיגת הפקקים ה-208 חושפת את הצד העדיף שלה. תיבת ההילוכים של אייסין היפנית מציגה מעברי הילוכים חלקים לגמרי. התיבה של הפיג'ו לא מאוד מהירה אבל בסעיף החשוב של נינוחות בהעברת ההילוכים היא עדיפה משמעותית על הרנו. אם תסעו במצב Eco בקליאו הפער יהיה פחות מוחשי, אך עדיין יורגש. 

בסוף המבחן המאומץ הקליאו רשמה 12.8 ק"מ לליטר לעומת 10.8 של הפיג'ו. בשיוט מאוד נינוח הקליאו עמדה על 18.2 ק"מ לליטר לעומת 16.9 של ה-208. ניצחון ברור בצריכת הדלק, בעיקר בזכות התיבה הרובוטית של הקליאו.

אין ספק שהפיג'ו היא מכונית נעימה יותר מבחינת יחידת ההנעה, ומולה הרנו מציגה יחידה בעלת עדיפות קלה בתחושת הביצועים ועדיפות יותר משמעותית בצריכת הדלק. 

התנהגות כביש

כיול המתלים הרך יותר של הפיג'ו היה אמור להיות בעוכריה, אך לנו היא דווקא מזכירה דורות קודמים של הקטנות לבית פיג'ו: 205 ו-106. לאורך כל החלק הדינאמי של המבחן ה-208 הציגה יתרון ברור על הקליאו. היתרון נובע בראש ובראשונה משלדה מתקשרת יותר. לשתי מכוניות הסופר-מיני יש אחיזה גבוהה יחסית ושתיהן מסוגלות לתפור כביש מפותל או להתמודד עם מצבי חירום בצורה טובה. ההבדל הוא בתחושות של האוחזות והאוחזים בהגה. הקליאו מגיבה באופן חד יחסית להעברות משקל ומשנה כיוון בקלילות. למרות זאת, היא מגיעה למגבלות האחיזה שלה באופן מפתיע יחסית כך שהנהג נאלץ להגיב מעט מאוחר. באיזשהו מקום הקליאו נותנת תחושה שהיא קצת "סומכת" על בקרת האחיזה שלה ופחות על הנוהגים ברכב.

ה-208 לעומתה, מציגה רכות ומעט יותר רכינה (ממש מעט) אך לצד זאת מאוד ברור מתי היא צפויה להתחיל להיכנס לתת היגוי ומתי הזנב יתחיל לברוח. התקשורת הטובה מאפשרת בפועל הרבה ביטחון והבנה הרבה יותר טובה של המצב בו המכונית נמצאת בכל רגע נתון. העברות המשקל בה פחות תזזיתיות אך הפער בתקשורת לעומת הפער המיקרוסקופי בהעברות המשקל מביא לפיג'ו הרבה יותר נקודות. 

גם ההיגוי בפיג'ו טוב יותר. ההגה מדוייק מאוד, כמו גם ברנו, אך הוא מספק משקל טוב יותר ופחות שטח מת. ההגה של הקליאו מעט קל מדי, גם במצב ספורט, וזה קצת פועל לרעתה. הבלמים של שתי המכוניות טובים. בשתיהן תזכו לתגובה החלטית ויעילה מצד הדוושה. 

 

סיכום

שתי מכוניות מעולות התייצבו למבחן, ושתיהן מסמנות קו מאוד ברור בעולם הרכב. אם בעשור הקודם הסופר-מיני ניסתה להיות גם משפחתית קטנה ולאורך השנים נרשם גידול עקבי במימדים של הרכבים בקטגוריה, כניסת הג'יפונים הקטנים שינתה הכל.

כיום מכוניות כמו רנו קליאו ופיג'ו 208 מיועדות בעיקר לצעירים או לצעירים ברוחם, שקונים מכונית קטנה לא כי הם מתקשים לרכוש מכונית מרווחת יותר - שהרי בסכום שלהן ניתן לרכוש גם ג'יפונים שיעניקו מרווח עדיף - אלא פשוט כי זה מה שהם רוצים וצריכים. לשתיהן מושב אחורי מאוד מצומצם ותאי מטען קטנים למדי. לא לכולם זה קריטי. 

שתי המכוניות מציעות המון בסעיפים אחרים. הן נראות נהדר, מאובזרות היטב, בעלות יחידות הנעה מצוינות, התנהגות כביש מהנה וצריכת דלק חסכונית יחסית. שתיהן יעשו את מטלות העיר והכפר טוב מאוד. 

הפיג'ו בולטת ברוב מדדי האיכות ובעיקר בשטח העירוני. נוחות הנסיעה הגבוהה לצד יחידת ההנעה הנעימה הופכות אותה למכונית אורבנית מוצלחת במיוחד. גם מחוץ לעיר היא מציגה יכולות גבוהות ובאופן כללי בחוויית הנהיגה על הכביש היא עדיפה במעט על הרנו - הן בפן הדינאמי והן בכל מה שנוגע לבידוד הרעשים. 

הרנו מוכיחה שלא כל הכל נמדד בנוחות או באיכות יחידת ההנעה. על פניו היא קרובה מאוד ל-208 ברוב הסעיפים, אך היא מעט רועשת יותר, מעט פחות מושחזת בין הסיבובים ויחידת ההנעה שלה אולי מרגישה חזקה יותר - אך פועלת באופן פחות חלק בתנועה עירונית. המקומות בהם הקליאו נהנית מיתרון ברור הם בעיצוב, באבזור, וכמובן בשאלה הכלכלית - שם היא עדיפה גם במחיר הרכישה וגם בצריכת הדלק. אז מה בעצם חשוב לכם לקבל בסופר מיני הבאה שתקנו?

צפייה בתוכן מבחן השוואתי: רנו קליאו מול פיג'ו 208

צפייה בתוכן מבחן השוואתי: רנו קליאו מול פיג'ו 208

 

למאמר זה התפרסמו 5 תגובות