מבחן השוואתי - רכבי מנהלים

יש כאלה שהחליטו להזניח את קבוצת המנהלים באירופה או בישראל. הונדה אישרה כי תפסיק את פיתוחה וייצורה של האקורד האירופית, בטויוטה שוקלים את המשך דרכה של האוונסיס וניסאן כבר הזניחה מזמן את הפרימרה. גם בישראל מכירות המנהלים אינן תמיד סדירות. כיום למעשה לא נמכרות בישראל סיטרואן C5 ופורד מונדאו. רנו לגונה עזבה מזמן (הלטיטיוד מנסה בחוסר הצלחה לתפוס מקום טוב במקומה) וגם יונדאי i40 כמעט שאינה נמכרת.

יצוין כי באמריקה המצב שונה לחלוטין – שם המכוניות המשפחתיות הגדולות, כמו הונדה אקורד האמריקאית, טויוטה קאמרי ושברולט מאליבו ואימפלה הן בין המכוניות הנמכרות בארצו של הדוד סם. אבל אמריקאים ככל שאנחנו רואים את עצמנו, אנחנו שותים מהשוקת של אירופה.

אז איך אפשר בכל זאת למשוך קונים לקבוצת המנהלים? אולי באמצעות שדרוג מהותי נוסף של המכוניות – עוד יותר סנטימטרים, אביזרי פינוק וטכנולוגיה, עיצובים מושכים ונוכחים עוד יותר ואולי אפילו אופי? פגשנו לא פחות משישה פרויקטים שכאלה, שכל אחד מהם מנסה בדרכו למשוך אליו את הלקוחות. קבלו את טויוטה קאמרי ההיברידית, מאזדה 6, ניסאן אלטימה, סובארו B4, פולקסווגן פאסאט ופיג'ו 508. כל אלו הגיעו אלינו ברמת מחיר בינונית במונחי מכוניות מנהלים, כלומר – סביבת ה-175-195 אלף שקלים.

קיצורי דרך:

טויוטה קאמרי - מאזדה 6 - ניסאן אלטימה - סובארו B4
פולקסווגן פאסאט - פיג'ו 508 - סיכום

טויוטה קאמרי הייבריד
כמו ניסאן אלטימה, גם הקאמרי של טויוטה מגיעה לכאן עם היתר המכירה של מכוניות בתקינה אמריקאית. הפרט שמייחד את הקאמרי משאר השש, מלבד מחירה הגבוה, הוא מערכת ההנעה ההיברידית, שמשלבת מנוע בנזין ומנוע חשמלי, כדי לשפר את צריכת הדלק ולעדן את חוויית הנסיעה.

עיצוב, אבזור וסגנון
עיצוב הוא עניין של טעם. יש מי שאהבו את הנוכחות הבולטת של הקאמרי, אבל הרוב ציינו שעיצובה לא מוצלח במיוחד - מעט גס, מגושם וחסר אופי. העיצוב בתוך תא הנוסעים אינו אחיד. עיצובי הדלתות והמשטח שמול הנוסע נראים מעולה, בעיקר בגימור העור השוקו-וניל המוקפד. אבל שאר החזית, אזורי תפעול מערכת הקול, המיזוג, ההגה ולוח המחוונים, נראים פשוטים ופלסטיקיים מדי, משפחתיים מינוס, יותר מאשר "מנהלים". לוח המחוונים מתוחכם, עם פירוט על צריכת האנרגיה במקום מד סל"ד, אבל מצועצע ועתיר פרטים, צבעים ופונטים. איכות החומרים וגם איכות ההרכבה כאן מצוינות.

רמת הגימור במכונית כוללת חלון גדול בגג, מערכת מולטימדיה מיושנת של אלפיין שקשה להבין מה כתוב בה בשעות השמש, מושבי עור חשמליים עם חימום ותמיכה חשמלית יעילה ומהירה בגב התחתון ומראה מרכזית עם מצפן ושעון שמוטבעים בה.


טויוטה קאמרי הייבריד. בולטת אך מעט גסה

נוחות, שימושיות ומרווח
מושבי העור נוחים מאוד. הם לא בולטים ברכות או בתמיכה, אבל האיזון ביניהם מעולה והם מותאמים גם לנהגים במידות גדולות, דבר שאינו מובן מאליו בקבוצה הזו משום מה. תנוחת הנהיגה טובה, היינו שמחים עם ההגה היה יוצא יותר אחורה. דוושת בלם החניה אינה נוחה לתפעול ולעתים אפילו קצת מפריעה תוך כדי תנועה.

למעט במערכת הקול, הנדסת האנוש סביב הנהג פשוטה וטובה מאוד: הכפתורים גדולים וברורים. גם פתחי המיזוג המרכזיים גדולים וטובים. ישנו פתח אחסון ענק ועמוק בין הנהג והנוסע עם שקע טעינה. שקע נוסף נמצא בתא גדול ושימושי בחזית התא, שנסגר לפי הצורך ומאכלס גם כניסות AUX ו-USB. בדלתות ישנו תא לבקבוק חצי ליטר ותא למשקפיים בגג.

המושבים האחוריים צפופים מאוד לשלושה. שניים יסתדרו כל עוד ראשם אינו מתנשא מעל ל-180 ס"מ בערך. מרווח הרגליים מצוין, אבל המושב עצמו לא מאוד נוח - הוא נמוך מאוד וקצת ספסלי-נוקשה. ליושבים מאחור תאים בדלתות לשני בקבוקים כל אחד, פתחי מיזוג ותאורת קריאה.

תא המטען של טויוטה קאמרי ההיברידית נפגע מערכת הסוללות הגדולה ולכן הוא קטן הנפח בין המשתתפות. עם זאת, הפתח שלו גדול והמבנה נוח. יש בו ווי תלייה לשקיות סופרמרקט ואפשר להשכיב מבחוץ את המושבים הפנימיים כדי לדחוף מטען ארוך.

בכל הנוגע בריסון פני הכביש, הקאמרי הוכיחה את עצמה במהלך המבחן כאחת הנוחות בקבוצה. בנסיעה לא מהירה על כביש משובש היא גיהצה נהדר את הפגמים וכך גם בכבישים עירוניים מסוגים שונים. גם בכביש הבינעירוני המכונית נוחה מאוד, אם כי כאן רמת הנוחות נפגעת מעט בשל בידוד רעשים בינוני מפני רוח ומנוע.


טויוטה קאמרי הייבריד. מושבים נוחים והנדסת אנוש טובה ופשוטה

מנוע, ביצועים והתנהגות כביש
הפן הכי מיוחד בטויוטה קאמרי שבחנו נמצא, ללא ספק, במערכת ההנעה. מדובר במערכת היברידית שמשלבת מנועי בנזין וחשמל. ההספק המשולב עומד על 200 כ"ס, המהירות המרבית מעט מוגבלת (אל דאגה, 180 קמ"ש יספיקו לרובנו) כדי להגן על המערכת החשמלית, אבל ההאצה של המכונית מרשימה מאוד לסביבתה - 7.7 שניות רשמיות בלבד למאה קמ"ש.

בפועל המערכת אכן מאיצה באופן מרשים מאוד, אם כי נשמעת פחות בשרנית מחברותיה בשל השימוש בחשמל. שיתוף הפעולה בין החשמל והבנזין אינם מהחלקים שנתקלנו בהם ומרגישים את המעברים בין שיטות ההנעה בשינויי מצב, כמו בעצירות ובהאצות.

צריכת הדלק הממוצעת במבחן היתה טובה רק במעט מחברותיה, אבל הדבר אינו מייצג את היכולות של המערכת. יתרונותיה העיקריים של המערכת ההיברידית נמצאים בעיר ופרבריה. כל אימת שאפשר כבה מנוע הבנזין וחוסך המון אנרגיה. וכל אימת שהמנוע החשמלי שולט בעניינים, הנוסעים נהנים מהיעדר רעידות ורעשים של מנוע. צריכת הדלק בעיר טובה משמעותית מהמקובל בקרב מכוניות הבנזין.

התנהגות הכביש של המכונית אינה מייעדת אותה לחובבי נהיגה. ההגה אינו מדויק והרכב נוטה להישען על צדיו. עם זאת המכונית צפויה מאוד ואחיזת הכביש טובה, כך שהיא תספק רמת בטיחות טובה בתנועה. המערכת ההיברידית משפרת את יכולת הבלימה (וגם מאריכה את חיי הרפידות).

צריכת הדלק במבחן: 10.8 ק"מ לליטר.

צפייה בתוכן מבחן השוואתי - רכבי מנהלים

מאזדה 6
הנציגה של מאזדה בקבוצת המנהלים שייכת לדור הטכנולוגיה העצמאית של מאזדה, עם משקל קל, כיוון ספורטיבי ועיצוב מושך. מתיחת הפנים האחרונה טיפלה בתא הנוסעים והוסיפה מערכות בטיחות.

עיצוב, אבזור וסגנון
עדכון מאזדה 6 שנערך לאחרונה נגע בין היתר בענייני העיצוב. מבחוץ מדובר בשינויים קלים ומבפנים - בגדולים. לטעמם של כמה בוחנים וצופים, השינויים הקלים מבחוץ "הצליחו" לפגום בעיצובה המדויק, האנין והאמנותי של אחת המכוניות היפות שנראו בתחום המנהלים מאז ומעולם. אל דאגה, גם כעת היא יפהפייה אמיתית ובגוון האדום-כהה היא מייצרת נוכחות מסובבת ראשים על הכביש ובחניה.

השינוי המהותי יותר נמצא בתוך תא הנוסעים. החבר'ה הצליחו לקחת עיצוב פנים נאה וקצת סתמי ולשדרג אותו לרמה כזאת שמסוגלת, לפי חלק מהבוחנים, להאפיל אפילו על עיצובה המוצלח של ב.מ.וו סדרה 3. ולא רק שהיא נראית מעולה, היא מספקת תחושת "ביזנס קלאס" כיאה לקבוצת המנהלים, מספקת רמת חומרים גבוהה מאוד (רמת הרכבה - קצת פחות) ועם מסך המגע וההגה המיוחדים, אפילו אופן שימוש חווייתי הייטקיסטי.

במתיחת הפנים נוספו למכונית מערכות בטיחות כמו מערכת בלימה אוטונומית בעת חירום במהירויות עירוניות. עוד במערכת האבזור - מסך המגע (שמפסיק להיות 'מגע' בתנועה לשם הבטיחות) שמאפשר חיבוריות לאפליקציות בידור בסנכרון עם הטלפון.


מאזדה 6. בולטת למרחקים

נוחות, שימושיות ומרווח
מושבי המאזדה מותאמים לבעלי גוף קטן עד בינוני פלוס, אבל עבורם מדובר במושב מעולה. הוא גם נוח וגם תומך ומספק תנוחת נהיגה מצוינת. החלק המרכזי הרחב של קדמת תא הנוסעים מפריעה מעט לברך הימנית של הנהג.

הנדסת האנוש במאזדה מצוינת. יש, אמנם, קצת עומס של פרטים על העיניים, אבל מבט שני מגלה שהכפתורים ואזורי התפעול מובחנים בבירור בקבוצות מוגדרות. מעל לכל זה נמצאת חוגת התפעול של צג המגע, שמקלה מאוד את הפעלת המכונית תוך כדי תנועה. לצד החוגה הזאת גם כפתורי-קיצור-דרך לפעולות המרכזיות בהישג ידו של הנהג. יופי של עבודה.

פחות התלהבנו מרמת האחסון - תאים לא מאוד שימושיים בדלתות, תא מעט אחורי וקטן מדי בין הנהג והנוסע (אבל יש בו מערך טעינה נרחב וגם שקע לכרטיס זכרון) ותא קדמי לטלפונים עם שקע טעינה נוסף, בלי אפשרות סגירה.

המושבים האחוריים במאזדה היו, ככל הנראה, הפחות מוצלחים בקבוצה. רמת הנוחות הבסיסית שלהם דווקא טובה, אבל צפוף מאוד מאחור לשלושה ואפילו לשני מבוגרים. הוא קלסטרופובי מעט ולא נוח לחגור ילדים דרך פתחי הצד. לנוסעים מאחור פתחי מיזוג, תא סמלי בדלת ומחזיקי כוסות על משענת בין המושבים.

המיפתח לתא המטען רחב מאוד, אבל רף ההעמסה שלו גבוה. איכות הגימור של התא אינה גבוהה, הנפח שלו סביר אבל המבנה לא מאוד נוח. גם לא מצאנו כאן ווים לשקיות סופרמרקט. גרסת הסטיישן של ה-6 תהיה שימושית הרבה יותר.

נוחות הנסיעה במאזדה מתאימה יותר לאופי של מכונית ספורטיבית מאשר לקבוצה הסמי-סלונית של מכוניות המנהלים. המרכב אינו מתרסק ונשאר מאוזן יחסית גם בתנאים מורכבים, אבל המתלים אינם מרככים כיאות את הפגמים הגדולים והקטנים על פני הכביש ועל כן הנסיעה פחות מפנקת את הנוסעים. גם רעשי הרוח, הדרך והמנוע מוחשיים במגוון תנאים. נוחות אינה הצד החזק של המאזדה.


מאזדה 6. המושבים הקדמיים מצויינים אך האחורי צפוף

מנוע, ביצועים והתנהגות כביש
מנוע המאזדה 6 שבחנו הוא המנוע הגדול יותר, 2,500 סמ"ק שמייצרים 192 כ"ס. הוא אינו מרשים בכוח המסופק, אבל תיבת ההילוכים בת ששת ההילוכים שפועלת לצידו יעילה וטובה ומחפה על המנוע.

בתחום ההתנהגות, מאזדה 6 מכוונת יותר ממרבית המכוניות במבחן לחובבי ההגה. ההגה עצמו דווקא מאכזב מעט, עם תחושה מלאכותית שאינה מעבירה היטב את מה שקורה למטה. מלבד זאת, זו מכונית שמאפשרת לחובבים לאבד אחיזה ולהחזיר אותה בקלות, קלה לשליטה ומדויקת.

צריכת הדלק במבחן: 10.2 ק"מ לליטר.


מאזדה 6. מכונית לנהג

ניסאן אלטימה
ניסאן פרימרה אמנם אינה נמכרת בישראל מזה מספר שנים, אבל ההיתרים שניתנו בידי משרד התחבורה להביא מכוניות בתקינה אמריקאית אפשרו לקרסו, יבואני ניסאן, למכור כאן את האלטימה, המשפחתית היפנו-אמריקאית הגדולה.

עיצוב, אבזור וסגנון
נינוחה, אלגנטית, נעימה. האלטימה היא אחת המכוניות הכי ענייניות ונכונות בקבוצה הזאת, כלומר - מכונית שאינה בולטת בתחום זה או אחרת, אבל משדרת וגם מבצעת נאמנה את תפקידה כמכונית מנהלים. הדבר ניכר היטב בעיצובה החיצוני העגלגל - לא עיצוב שזוכרים, אבל כן משהו שמשדר ממדים גדולים, נינוחות ואפילו הבזקים של יוקרה.

העיצוב הפנימי ממשיך את הביצוע הזה - האופי שלו מיושן מעט, לא מפגין את העדכניות הטכנולוגית של מאזדה, למשל, אבל עם גוני הבז', מסגורי המתכת עם הצבע השחור המבריק, הוא מאוד הרמוני ומוכר יותר לפנסיונרים אמריקאים שאוהבים לבקר במיאמי, אולי אפילו לחובבי היאכטות במרינה הדרום-ארה"בית. לא עדכני, אבל מאוד הרמוני, נעים לעין, שליו. איכות החומרים אינה מבריקה לטובה וישנה תחושה מעט פלסטיקית ברחבי התא.

למרות האופי המיושן, המכונית מצוידת במערכת מולטימדיה, הגם שהיא מורכבת מדי לתפעול, עם החיבורים הנדרשים החוטיים והאלחוטיים, כפתור התנעה, בקרת אקלים מפוצלת וכוונון חשמלי למושב הנהג.


ניסאן אלטימה. משדרת נינוחות וממדים גדולים

נוחות, שימושיות ומרווח
אמרנו שהאלטימה מתאימה היטב לתפקידה בסגמנט המנהלים ובהתאם היא מצוידת במערך מושבים נוח מאוד. המושבים הקדמיים אמנם מתאימים פחות לבעלי גוף גדול, אבל לאחרים המושב נוח מאוד ומצליח להעניק תנוחת נהיגה נכונה ועדיין להרגיע את הנוסע כמעט כמו כורסת טלוויזיה.

למעט מערכת הקול ולמעט מראות צד קטנות ולא יעילות באופן בוטה, הנדסת האנוש באלטימה מעולה. גם מי שאינו "טכנולוג" יסתדר היטב עם התפעול - הכפתורים גדולים וברורים וכל מערך כפתורים נפרד מחברו. גם התפעול מההגה מצוין. מערך תאי האחסון במכונית כולל תא עמוק בר סגירה לטלפון ובו חיבורים למערכת וגם שקע טעינה. עוד תא גדול ופשוט עם טעינה נמצא בין הנהג והנוסע, ישנם תאים שימושיים בדלתות, תא כפפות בינוני ועוד מנשא למשקפיים על התקרה.

המושב האחורי מציע מרחב סביר בלבד לשלושה, אבל שניים ייהנו מאוד. גם כאן ישנה תחושת "כורסת טלוויזיה", למרות התנוחה הזקופה-משהו. המרחב לראש יספק מבוגרים עד לגובה של 180 ס"מ בערך אבל הפגם המרכזי במושב האחורי באלטימה הוא היעדרם של פתחי מיזוג. איכות החומרים הבינונית ברכב מורגשת גם בחלק האחורי.

ואיך תא המטען בניסאן? לא מאוד עמוק אבל כן מאוד רחב וזה טוב. ישנם ווי סופר שיודעים להיות גם טבעות עיגון וישנה ידית מיוחדת לפתיחת תא המטען מבפנים…

רמת נוחות הנסיעה של המכונית היתה אחת הטובות בקבוצת המנהלים - ריסון הפגמים בכביש היה מעולה בכבישים טובים ומשובשים, אם כי על גבי שיבושים בולטים המרכב הגדול לא מצליח להשתכך ולהתאזן במהירות. לצד רמת הנוחות הגבוהה, הבידוד מרעשים אינו מושלם ובתנאי מאמץ גם המנוע מעט רועד מדי.


ניסאן אלטימה. גם מי שלא טכנולוג יסתדר

מנוע, ביצועים והתנהגות כביש
ניסאן אלטימה נמכרת בישראל עם מנוע בנזין בנפח 2.5 ליטר שמייצר 182 כ"ס. המנוע אינו מבריק - לא מהעוצמתיים וגם לא מהחלקים. תיבת ההילוכים הרציפה שומרת על המנוע בתנאים יעילים, אבל היינו שמחים גם לאפשרות שליטה "ידנית" בהילוכים.

מי שינסה להנהיג את היפנו-אמריקאית הזאת במהירות בכבישים מפותלים - יעצור בעד עצמו אחרי סיבוב או שניים. אחיזת הכביש של האלטימה די טובה, אבל היא לא כל כך צפויה בתגובות שלה לפעולות הנהיגה ולכן לא מהבטוחות בתנאים קיצוניים.

צריכת הדלק במבחן: 10.4 ק"מ לליטר


ניסאן אלטימה. המנוע לא מבריק אבל תיבת ההילוכים שומרת אותו בסל"ד נכון

סובארו B4
לישראלים ולסובארו מסורת משותפת ארוכה של מכוניות מנהלים, מימי הלגאסי של סוף שנות השמונים ועד לדור החדש לגמרי שהגיע לכאן ממש לאחרונה. המאפיינים הייחודיים של סובארו נשמרים, בעיקר מנוע הבוקסר השטוח ומערכת ההנעה ששולחת את הכוח לכל ארבעת הגלגלים.

עיצוב, אבזור וסגנון
מול כמה מהמתחרות שלה, שמשדרות ממדי גוליבר, סובארו B4 דווקא מצטיירת כצנועה מכפי גודלה האמיתי. מלפנים היא עדכנית ומחודדת, מאחור הפרופורציות שלה מעט מוזרות, אבל המכונית מודרנית ונעימה לעין. עיצוב הפנים שלה אינו נאמן לקו זה או אחר. מרכז לוח המחוונים נראה עתידני-של-פעם, חלק מהפלסטיקים מיושנים ופשוטים, ישנם גוונים שונים של אפור, אבל בלוח המחוונים גם כחלחלים וכתומים, על ההגה כפתורים בסגנון מתכתי ועל הדלתות פסים דמויי עץ, משובצים פלסטיק. הרמוניות - לא ממש, אבל אקלקטיקה במיטבה…

סגנון החומרים גם הוא אינו אחיד, אבל האיכות שלהם מאוד גבוהה. ההרכבה ברמה פחות בולטת. במכונית צג מגע גדול (ברמת הגימור הגבוהה), כפתור התנעה, מחוון מצוין לעידוד נהיגה חסכונית וגם מערכת סטארט-סטופ יעילה לכיבוי והתנעת המנוע בעת עצירות אקראיות.


סובארו B4. מודרנית ונעימה לעין

נוחות, שימושיות ומרווח
כמו בכמה מחברותיה, מושבי ה-B4 מתאימים פחות לבעלי גוף גדול, בעיקר בשל הרכות הרבה של תמיכת החלק העליון של הגב. מעבר לכך מדובר במושב נוח מאוד, הוא רך ונעים, לא בלי לתמוך בגוף ומספק מרווח מעולה לכולם. תנוחת הנהיגה טובה ומשרה בטחון ומראות הצד גדולות וטובות.

למרות הבלאגן בסגנונות בניית התא, קל לתפעל את המערכות השונות. התפעול על ההגה טוב במיוחד בזכות מבנה ייחודי לכפתורים השונים. בין הנהג והנוסע תא גדול מאוד ושימושי עם שקע טעינה. קרוב לידית ההילוכים ישנו עוד תא סגיר לטלפונים עם עוד שקע טעינה, צמד שקעי USB וגם AUX אחד. תא הכפפות גדול ויעיל.

המושב האחורי פשוט ולא בנוי במבנה תומך במיוחד, דבר שיפגום בנוחות בנסיעות ארוכות. מלבד זאת הוא מהיותר סבירים כאן לשלושה מבוגרים. החלל גדול, התחושה מרווחת ושני מבוגרים ייהנו, כל עוד הם אינם גבוהים מ-180 ס"מ לערך. היושבים מאחור אינם זוכים לנוריות קריאה, אבל יש תאים שונים, משענת בין המושבים וגם פתחי מיזוג. אנחנו חיים במדינה חמה, זה טוב.

תא המטען במכונית אינו בנוי מחומרים איכותיים, הגימור שלו זול וווי הסופר פשוטים. עם זאת הוא יעיל, פתח ההעמסה גדול ורחב, גם אם רף ההעמסה מעט גבוה.

רמת הנוחות במכונית היא מהטובות בקבוצה. היא מתנדנדת מעט על פסי האטה ובורות, אבל מלבד זאת מרוסנת ומשככת היטב את הנסיעה עבור נהגה ונוסעיה. רמת הרעש די גבוהה, בעיקר מצד המרכב והכביש.


סובארו B4. סביבת הנהג קצת מבולגנת אבל קלה לתפעול

מנוע, ביצועים והתנהגות כביש
הדבר שמייחד את מערכת ההנעה בסובארו B4 על פני חברותיה למבחן הוא שכוח המנוע מועבר לכל ארבעת הגלגלים (4X4). המטרה היא לשפר את אחיזת הכביש של המכונית, בעיקר בתנאי אחיזה בעייתיים - כבישים רטובים או שמנוניים, למשל. בתנאים יומיומיים הדבר יהיה מורגש פחות, אבל בתנאי האצה בעייתיים המערכת יכולה לסייע גם לנהגים שאינם מחפשים את קצות האחיזה.

המנוע ב-B4 שנבחנה הוא בנפח 2.5 ליטר והוא מעביר לכל הגלגלים 175 כ"ס. המנוע לא מספק תחושה חזקה במיוחד, אבל חובבי סובארו (ופורשה) ייהנו מהחיספוס המסוים של תצורת ה"בוקסר" השטוחה של המכונית. תיבת ההילוכים הרציפה יעילה ושימושית.

למרות המומחיות של סובארו במכוניות כביש קיצוניות, לא נהננו מאוד מההתנהגות של המנהלת היפנית. ההגה מנותק ולא מספק כמעט מידע על הקורות את הגלגלים. עם זאת, למרות רכינות בולטות בעיקולים, אחיזת הכביש גבוהה מאוד והמכונית השרתה שלווה ויציבות מרשימות גם בנהיגה מהירה וגסה בכבישים מפותלים מאוד. חבל שלא כל כך מרגישים את זה, אבל יש ל-B4 המון יכולת.

צריכת הדלק במבחן: 9 ק"מ לליטר.

צפייה בתוכן מבחן השוואתי - רכבי מנהלים

פולקסווגן פאסאט
המנהלת של פולקסווגן היא המכונית הנמכרת מסוגה באירופה. כדי להתמודד מול המנהלים-פרימיום ובראשן ב.מ.וו סדרה 3 (שנמכרת שם במספרים גדולים משמעותית מהפאסאט), בחרו הגרמנים לשדרג את הרמה שלה כך שתמוצב איפשהו בין שתי הקבוצות. מהסיבה הזאת, גרסת הבסיס שנבחנת כאן יקרה מגרסאות הבסיס של המכוניות האחרות, אבל דומה במחיר לגרסאות חזקות ומאובזרות יותר.

עיצוב, אבזור וסגנון
מה שהיה נכון לפני ארבעים שנה, ולפני שלושים או עשרים, כנראה שעדיין נכון גם עכשיו. שיטת העיצובים השמרניים, הבלתי-מהפכניים-בהגדרה של יצרני היוקרה הגרמנים, עובדת גם במותג העממי יותר, פולקסווגן. השמרנות משעממת משהו, אבל גם משדרת מכובדות ואלגנטיות. השינויים מדגם לדגם של הפאסאט מצליחים לשמור אותה עדכנית ורלוונטית במהלך השנים, וגם כאן עבודת העיצוב המלוטשת (שבאחריותו של וולטר דה סילבה האיטלקי. הייתם מאמינים שמעצב הפאסאט השמרנית עומד מאחורי יצירות כמו אלפא 156 או סיאט לאון הקודמת?) משמרת את האווירה הפולקסווגנית-פאסאטית נכונה ל-2015.

גם תא הנוסעים מעוצב בכלים המכובדים-שמרניים. פסי הרוחב המתכתיים במעלה חזית תא הנוסעים מזכירה מאוד את השבכה הקדמית החדשה וגם מספקת לנהג והנוסעים תחושה מרווחת, כאילו המרחב כאן גדול כמו בטנדר אמריקאי מגודל. באופן כללי - פשוט כאן ומינימליסטי, אבל לא זול או סתמי.

איכות החומרים גבוהה מאוד ונראה שהתא יצוק למקומו. רמת האבזור כאן כוללת מערכת מצלמות מרשימה לסיוע בחניה - שכאילו משדרת לנו תצלום אוויר של המכונית בעת תמרונים צפופים, מערכת למניעת התדרדרות בזינוק בעלייה, מחשב דרך מתקדם וכוונון חשמלי חלקי למושב.


פולקסווגן פאסאט. משעממת משהו אך משדרת אלגנטיות

נוחות, שימושיות ומרווח
המושבים הקדמיים בפאסאט אינם מהנוחים והמפנקים. במקום זאת הם אוחזים בדיוק ונכון את הגוף עם מבנה מצוין שמותאם היטב גם לגדולי גוף ועם מערכת לכוונון התמיכה ברגליים. ההגה נעים מאוד לאחיזה ותנוחת הנהיגה מצוינת.

הנדסת האנוש עונה לקו הפשוט והשמרני. התא הגיוני וקל לתפעול. הכפתורים גדולים וברורים והגם שההגה מתוסבך ומתוחכם, ברגע שמתרגלים אליו מתקבל מערך שליטה מצוין במערכות המכונית בלי להסיר את הידיים והעיניים מההגה. לרשות הנהג והנוסע תאים גדולים ושימושיים בדלתות, תא מעט אחורי ולא מאוד שימושי בין הנהג והנוסע וסביבה יעילה להנחת סמארטפונים.

שלושה מבוגרים לא ייהנו במושבים האחוריים, אבל שניים דווקא כן. גם המושבים האחוריים אינם רכים ומפונקים, אבל הם נוחים בזכות מבנה נכון. המרווח מצוין גם למבוגרים גבוהים יחסית ולרשות היושבים מאחור פתחי מיזוג עם שליטה על הטמפרטורה וגם גישה מתוך התא לבגאז'.

הבגאז' עצמו נראה כטוב ביותר בקבוצת הנבחנות: המיפתח שלו רחב ונגיש, התא עמוק מאוד והממדים גדולים במיוחד. ישנם ווי סופרמרקט מתקפלים מצוינים, תאים קטנים בצדדים ואפשרות להפיל את המושבים האחוריים מבפנים. בגרסאות מאובזרות יותר יש אופציה לפתיחת תא המטען בהסטת הרגל מתחת למרכב - יעיל עם קרטונים בידיים, למשל.

רמת הנוחות שהפאסאט מספקת מעולה. מרגישים, אמנם, את תוואי הכביש, אבל לא באופן מטריד במיוחד וכן באופן מרוסן ורגוע. הבידוד מרעשים טוב. הטענה המרכזית על רמת הנוחות נמצאת בסרבול המורגש ביציאה מהמקום, זאת בשל כמה מערכות שפועלות במקביל - סטארט סטופ, גיר רובוטי כפול מצמד והמערכת למניעת התדרדרות בזינוק בעלייה.


פולקסווגן פאסאט. תא הנוסעים מרגיש שהוא יצוק למקומו

מנוע, ביצועים והתנהגות כביש
שימו לב, מול כמה מתחרות שהוצבו כאן עם מנועי 2,500 סמ"ק, הפאסאט הגדולה מסתפקת ב-1,400 סמ"ק. זאת, כמובן, בזכות טכנולוגיית המזעור והטורבו שמכונה בקבוצת פולקסווגן "TSI". המנוע הזה לא רק קטן נפח, אלא מציב כאן את נתון ההספק הנמוך בקבוצה, 150 כ"ס בלבד. עם זאת, נתון זמינות הכוח (המומנט) הוא מהטובים ושיא המומנט כבר ב-1,500 סל"ד נמוכים מאוד. המשמעות היא שגם אם המנוע אינו מהחזקים - אפשר לנצל את כוח היטב.

התוצאה בשטח מורגשת: המנוע באמת יכול היה להיות חזק מהותית, אבל הוא לא חלש באופן משמעותי יחסית למתחרים כפולי הנפח. נוסף על כך, אופי הפעולה הקליל והיעיל שלו מספק הרבה יותר כוח בתנאים דינאמיים, בדיוק כשצריך אותו. כך או כך, נראה לנו שמומלץ יותר לרכוש את הפאסאט בגרסת ה-180 כ"ס.

תיבת ההילוכים האוטומטית-רובוטית פועלת חלק מאוד, כל עוד לא מדובר בתמרוני חניה ופקקים, ומנצלת היטב את המנוע.

לגבי התנהגות הכביש לא היתה אחוות דעים בקרב כל הבוחנים. חלק התלוננו שחסרות תחושות וכי לא מדובר במכונית מהנה במיוחד; אחרים גרסו שמדובר במכונית המהנה ביותר במבחן, בזכות הגה מדויק מדויק ויכולת שליטה מעולה. כולם הסכימו שמדובר במכונית בטיחותית מאוד בתנועה שמסוגלת לשמור על קצב גבוה מאוד בלי רעד קל בקצה הכנף.

צריכת הדלק במבחן: 10.2 ק"מ לליטר.

צפייה בתוכן מבחן השוואתי - רכבי מנהלים

פיג'ו 508
מכונית המנהלים הצרפתיה היחידה שנמכרת כיום בפועל בישראל עברה לאחרונה שדרוג משמעותי בכל הקשור בעיצוב החיצוני. נוסף על כך היא זכתה בשדרוגים במתלים וברכיבים נוספים.

עיצוב, אבזור וסגנון
מתיחת הפנים האחרונה שעברה המכונית, ושאותה פגשנו במבחן, שינתה מעט את הצורה שבה נראית הפיגורה של פיג'ו 508, או הצורה שבה היא ניצבת על האספלט. במקום חזות גבוהה ועגלגלה, קווי רוחב בולטים משווים חזות רחבה ונמוכה, וכך גם מחודדת ובעלת אופי רב יותר. למרות שהשינויים לא מאוד גדולים ביחס לעבר, הצרפתייה המנהלת נראית עכשיו טוב הרבה יותר מבעבר. אהבנו במיוחד את הג'אנטים בסגנון למבורגיני.

בתוך תא הנוסעים הריגוש קצת אובד. התא נעים לעין, אבל גם אפרורי וקודר. העובדה שזאת המכונית היחידה שבה מול הנהג ניצבים בלם יד מכאני ומפתח להתנעה, אינם מספקים אווירה עדכנית. איכות החומרים טובה בסך הכל, אבל אלו נראים מעט מגושמים וגם רמת ההרכבה אינה בולטת לטובה.

רמת האבזור במכונית אינה כוללת מערכות טכנולוגיות בולטות. יש כאן מסך מגע עדכני, מערכת סטארט-סטופ והקרנה עילית של נתוני הנסיעה, מול עיני הנהג.


פיג'ו 508. נראית טוב מבעבר

נוחות, שימושיות ומרווח
מושבי הנהג והנוסע בפיג'ו טובים ונוחים, למרות שתמיכת הצד אינה מושלמת. תנוחת הנהיגה במכונית מעט גבוהה ושולטת. ההגה מסתיר מעט את לוח המחוונים, אבל הקרנת המהירות מול עיני הנהג פותרת את העניין חלקית. עוד טענה על הנדסת האנוש נמצאת במחשב הדרך העמוס ובעומס הפרטים מול הנהג והנוסע. אחד הבוחנים ספר כאן קרוב למאה כפתורים שונים…

המושב האחורי טוב לשני מבוגרים. המרווח לרגליים טוב וכך גם המרווח לראש. תנוחת הישיבה מאחור מעט זקופה ונראה שיהיה נוח לשבת כאן לאורך זמן. לנוסעים מאחור וילונות נשלפים, פתחי מיזוג, נוריות קריאה, תאי אחסון, משענת עם מחזיקי כוסות וגם גישה לתא המטען.

פתיחת הבגאז' מקורית - לוחצים על ה-0 שבאמצע המספר 508, והוא נפתח. המיפתח שלו טוב, אבל לא בולט יחסית לקטגוריה. לרשות המשתמשים ווי תלייה לא איכותיים לשקיות סופרמרקט וידית נוחה לסגירה.

רוב הבוחנים אהבו מאוד את נוחות הנסיעה ב-508, אבל היתה גם הסכמה שבתוך הסביבה העירונית המכונית מעט מיטלטלת מדי ולא מרסנת היטב מפני הפגמים. בסך הכל מדובר בהחלט במכונית נוחה ונוסף על כך - היא מבודדת מצוין מפני רעשי הדרך, גם בתנאי נסיעה בינעירוניים מהירים.


פיג'ו 508. המושבים נוחים אבל יש הרבה עומס של כפתורים

מנוע, ביצועים והתנהגות כביש
מנוע ה-508 לא צנוע-נפח כמו ה-1,400 סמ"ק של הפאסאט, אבל עם נפח של 1,600 סמ"ק הוא לא גדול ממנו משמעותית. גם ההספק מעט גבוה יותר - 165 כ"ס, וגם כאן המומנט (זמינת הכוח) מגיע בשלב מוקדם ושימושי מאוד. מהסיבה הזאת, למרות הנפח הצנוע, מנוע הפיג'ו טוב, זריז פעולה ושימושי מאוד. תיבת ההילוכים פחות מבריקה, העברת ההילוכים מעט איטית ואפשר היה להשתמש במנוע הזה באופן יעיל יותר.

בפני עצמה ה-508 מהנה לנהיגה, ההגה שלה מדויק ומעניק משקל נחמד. עם זאת, היא אינה מהנה ונשלטת כמו המאזדה והפולקסווגן הטובות יותר. במקרה של הצרפתייה מרגישים מעט יותר את ממדי המנהלים, והיא מזמינה את נוסעיה לנסיעה פחות אגרסיבית ויותר שלווה.

צריכת הדלק במבחן: 10.5 ק"מ לליטר.

צפייה בתוכן מבחן השוואתי - רכבי מנהלים

סיכום

עיצוב, אבזור וסגנון
מול העיצובים המנומנמים, בדרך כלל, של חברות קבוצת מכוניות המנהלים, מאזדה 6 בולטת למרחקים עם חיטובים וגם אופי. היא יפהפייה מבחוץ ומרשימה מאוד מבפנים, ועל כן היא ניצבת בקלות בפסגת הסגנון. פולקסוואגן פאסאט שמרנית והולכת עם זה עד הסוף, לחובבי הז'אנר. הפיג'ו יפה מבחוץ ומרשימה פחות מבפנים. הסובארו והאלטימה אינן משאירות רושם מיוחד מבחוץ, והטויוטה מתבקשת בידי רוב הבוחנים להחזיר את הסגנון ואת עיצוב החוץ והפנים לשולחן השרטוט.



נוחות, שימושיות ומרווח
המרחבים הגדולים ורמת שיכוך הנסיעה בפאסאט מעניקים לה ציון מצטיין בתחום הפרקטיקה והשימושיות. הניסאן רכה ונעימה ועם כורסאות הטלוויזיה בפנים היא מחזיקה בגביע ביחד עם הגרמניה המתחרה. הסובארו קרובה, למרות מרכב מעט יותר מיטלטל. הפיג'ו והטויוטה גם הן נוחות ומרווחות מאוד, אבל לא ברמת הטובות בקבוצה. המאזדה שפכה את כל כשרונותיה על האופי והיופי, ולפרקטיקה ולנוחות לא נשארו הרבה משאבים.



מנוע, ביצועים והתנהגות כביש
אף מכונית לא עצרה את נשימות הבוחנים במבדקי הביצועים וההתנהגות. הפאסאט, בכל זאת, מספקת מיקס מצוין יחסית לקבוצה של הנאה יחסית ובטחון ושליטה. המאזדה מהנה מאוד, אבל הגה בינוני ורמת בטיחות לא מושלמת פוגעים לה בציון. הטויוטה אינה מהנה, אבל עצם קיומה של מערכת הנעה היברידית טובה ויתרונותיה הבולטים בסביבה העירונית משדרגת את קרנה בעינינו. הפיג'ו והסובארו מאכזבות מעט בהיעדר יכולות בולטות במערכת הכוח או בהתנהגות. הניסאן הנוחה והמרווחת לא עודדה אותנו לקצר איתה דרכים דרך ההר.

למאמר זה התפרסמו 20 תגובות