הבחירה של האמריקאים בדונלד טראמפ עשויה לרמוז שהאומה המערבית הגדולה בעולם לא רוצה פשרות דיפלומטיות, או ידידותיות לסביבה, או פוליטיקלי קורקטיות. האם לקחת מותג אקזוטיקת-כבישים כמו מזראטי ולהתקין עליו מנוע של פרארי, זו בעיטה בפוליטיקלי קורקט, או דווקא פשרה מארץ הפשרות?
ושאלה אחרת, האם לדעתכם יצרן עוד-יותר-אקזוטיקת-כבישים, פרארי, ירשה לעצמו להצטרף לעדר ולייצר רכב פנאי, כמו שהעולם אוהב? פורשה עשה את זה, למבורגיני מתכונן לעשות את זה. ופרארי מה? ובכן, לפרארי יש דרך מילוט, להצטרף ולא להצטרף באותו צעד בדיוק.
ומהו הצעד? כן לייצר רכב פנאי גדול ויקר, אבל לדאוג שלא יקראו לו פרארי. איך? באמצעות החברה-האחות, מזראטי, כמובן. מזראטי נאלץ לבלוע את הרוק וכדי להסתדר עם מחלקת החשבונות שלו, בחר להצטרף לעדר הפנאים, אבל בדרך שלו. מהי הדרך והאם יש בו, במזראטי לבנטה, באמת ניצני חושניות של פרארי?
אם תשאלו אותי, מזראטי לבנטה לא רכב יפה. יפה לא - אבל עם נוכחות עוצרת נשימה, שלא מפסיקה למשוך את הציבור לעצור הכל, לעמוד ולבהות. למה? תצורת ההצ'באק הענקית, גריל הניקל העצום מלפנים, הפנסים החצי-עצומים וכל הקימורים העגלגלים שעושים את העיצוב הזה בלתי שגרתי באופן מעט מוזר, אבל מאוד מרענן.
למרות כל הנוכחות הזו, במזראטי כך נראה לא בטוחים שתבחינו שמדובר במזראטי. אחרת איך אפשר להסביר את כל הסמלים? ספרנו עשרות סמלים וכיתובים שצועקים "מזראטי" מלפנים ומאחור, מבפנים ומבחוץ, מונוכרומטיים וצבעוניים, רקומים, מודבקים, רקועים. מזראטי.
גם בלי כל הסמלים, לבנטה נראה נהדר בפנים: גוני העץ החיוניים, צבעי העור העמוקים ומסגרות הניקל ברחבי התא יוצרים תמונת לייפסטייל מפונקת, בסגנון האלגנטיות האיטלקית הקלאסית, למרות שזו אינה מורגלת בתצורות הקרוסאובר הגבוהות.
תא הנוסעים
כצפוי מכלי רכב שכזה, בעליו יכולים להתאים את הגוונים והחומרים כראות עינם וכעומק כיסם. רמת החומרים והגימור בדרך כלל גבוהה מאוד, אם כי פה ושם השתמשו המרכיבים בחומרים מעט פשוטים ביחס לגובה המחיר.
לא רק גימור ועיצוב משובחים יש כאן, אלא גם לא מעט אביזרי פינוק, ממערכת מולטימדיה עשירה (שלא פשוט בכלל להפעיל אותה, בטח שלא תוך כדי נהיגה) שמפעילה מערכת קול שהולמת את קולו העמוק של לוצ'יאנו פברוטי ועד גג פנורמי גדול.
המושבים, הקדמיים והאחוריים, מרווחים ונוחים עד מאוד. לא רק הקדמיים, גם האחוריים ייהנו מפתחי מיזוג, מחזיקי כוסות ומשענת ליד. תא המטען מעט גבוה, אבל הוא גדול ושימושי מאוד. הדבר שחסר לנו בבגאז' (או בכל מקום אחר ברכב הפנאי הגדול) הוא גלגל רזרבי.
נוחות נסיעה
למזראטי לבנטה מערכת מתלי אוויר, נשלטים אלקטרונית. הם מאפשרים כיול לפי טעמו של הנהג - בין "רגיל", "שטח" ו"ספורט". אם אין לנו סיבה מיוחדת אחרת, כדאי לבחור במצב הרגיל - הוא המצב הנוח ביותר. במצב הזה מדובר באמת בכלי רכב נוח מאוד בדרך כלל, אלא אם עולים בעוצמה רבה מדי בפסי האטה עירוניים.
מחוץ לעיר רמת הנוחות משתפרת עוד יותר. כאן הוא מרוסן מאוד וגם מבודד היטב את תא הנוסעים מפני הרעש שבחוץ.
מנוע ותיבת הילוכים
הכל טוב ויפה, אבל מעל לכל, מזראטי לבנטה הוא מערכות ההנעה שלו. תזכורת: מזראטי ופרארי הם שני יצרנים שנמצאים בבעלות אחת - של קונצרן FCA, הלא הוא "פיאט-קרייזלר" האיטלקי-אמריקאי, שמחזיק גם באלפא רומיאו, אבארת, ג'יפ, ראם ודודג'. אנשי הקונצרן לא בחרו להשתמש במנועי פיאט, או המשאיות של ראם, אלא במנועים שפותחו - וגם מיוצרים - בידי מהנדסי פרארי. לא פחות ולא יותר.
שלושת המנועים שמוצעים בישראל הם בנפח של 3,000 סמ"ק. האחד - טורבו דיזל עם 271 כ"ס, השני - זה שבחנו, טורבו בנזין עם 350 כ"ס והשלישי - טורבו בנזין עם 420 כ"ס. בכל המקרים המנועים מחוברים לכל ארבעת הגלגלים. גרסאות הבנזין מצוידות בשני מגדשי טורבו, שני מצנני ביניים והזרקה ישירה.
באמת אמרנו את זה: קרוסאובר עם מנוע פרארי!
ולא סתם קרוסאובר או פרארי. בהסטת יד יכול הנהג ללחוץ על כפתור ניקל שמאפשר לדלג בין שני מצבים אפשריים: קרוסאובר מנומנם, או פרארי. מיד עם הלחיצה על הכפתור משתנה צליל המנוע לבס רועם שנכנס עמוק היישר אל הלב. ואז גם כל האופי שלו משתנה לגמרי: תגובות המנוע ללחיצה על דוושת ההאצה מהירות הרבה יותר, המנוע ותיבת ההילוכים "מושכים" את הפעולה שלהם לגבהים ומתמהמהים בהעברת ההילוכים, כדי להשיג ביצועים וריגוש. ואיזה ביצועים! המנוע משגר אותנו לממלכת מכוניות הספורט, העוצמה אדירה והצלילים הולמים.
וזאת הגרסה החלשה…
המנוע החזק, ההגה המכאני, המשקל הרב ושאר פינוקי הכוח והחדווה מתבטאים בסופו של דבר בצריכת דלק שאינה לכל אחד. במהלך המבחן שלנו צריכת הדלק היתה כ-6 קילומטרים לכל ליטר בנזין.
התנהגות כביש
זה נכון שאנחנו לא מצפים מרכב פנאי להיות ספורטיבי. אבל בכל זאת, זו מזראטי. נראה לי שהאסטרטגיה היא: אם החלטתם שאתם רוכשים אך ורק רכב פנאי - קבלו אותו עם התנהגות הכביש הכי ספורטיבית שאפשר.
למרות המשקל הרב של הרכב, הוא מהנה מאוד: ההגה מכאני (ולא אלקטרוני), יש הרבה תחושה מההגה ואפשר להבין ממנו מה באמת קורה על הכביש. הרכינה של הרכב בעיקולים מרוסנת מאוד, בטח יחסית למשקל, ואפשר בהחלט ליהנות עד מאוד. לא פרארי - אבל יחסית לקרוסאובר - כבוד.
שטח
שטח? במזראטי? יש עוד כפתור ברכב הזה. בזכות מתלי האוויר אפשר לבקש מהרכב לעלות ולעלות עד שמרווח הגחון (המרחק מהגחון אל הרצפה) מטפס ל-25 ס"מ. זהו נתון של רכבי שטח אמיתיים. אז אפשר לרדת לשטח?
מצד אחד - בהחלט. כוח המנוע עובר אל כל ארבעת הגלגלים, והמרחק מהשביל אל הגחון גבוה. לרכב יש יכולת נסיעה מצוינת גם בשבילים מורכבים. מצד שני, לפעמים שבילים נעשים סבוכים וצפופים, וענפים קשיחים ששורטים את הפח - גורמים לתיקונים יקרים במיוחד, יחסית לפעילויות דומות ברכבי שטח עממיים יותר. על אחריותכם, העניין הזה.
סיכום
במזראטי עברו את המבחן בשלום. לא מדובר ברכב כביש טהור, אבל אל מרכב הקרוסאובר הגבוה ואל שדרת פינוקי העשירים האיטלקיים, מצטרפים לא אחרים מאשר מנועי פרארי. וכן, זה כמו שזה נשמע, תרתי משמע. אם החלטתם שהרכב שלכם יהיה רכב פנאי נקודה - אזי זוהי אחת הברירות היותר מפנקות ומסעירות שאפשר למצוא כרגע על כבישי ישראל.
לדגמי מזראטי בישראל -
מזראטי
למאמר זה התפרסמו 3 תגובות
