מיני קאנטרימן ואני נכנסים לתחנת הדלק. אני מסתכל במראה כדי לבדוק באיזה צד נמצא פתח התדלוק ונצמד למשאבה שמימין. יוצא מהאוטו כדי לגלות שאין שם פתח תדלוק, רק עוד ניפוח בכנף. עובר למשאבה שממול. מאז שהמחירים של הדלק עלו, כולם ממלאים בשירות עצמי ואף מתדלק לא נמצא באיזור. אבל עכשיו הוא מופיע, יוצא עם פיהוק מהמשרד המאובק וניגש לרכב המעוצב. "מה זה הדבר הזה? ג'יפ?" "לא בדיוק", אני עונה. "זאת מיני קאנטרימן". "זה מיני מיינור זה?!" המתדלק תוהה. "כמה עולה?" אני משפיל מבט ומסנן "176 אלף שקל", בתקווה שהוא לא ישמע את המאה. הוא מגיב ב"פחחח" ומסתובב. לכו תסבירו אחר כך שמדובר במכונית ממשפחת ב.מ.וו.
176,500 שקל זה באמת לא הרבה עבור מכונית שהיא גם שימושית למשפחה, גם מעוצבת בסגנון רטרו-שיק אופנתי, גם מוגבהת בסגנון קרוסאובר וגם משתייכת למשפחת ב.מ.וו היוקרתית. מצד שני, 176,500 שקל זה המון עבור מכונית שמצוידת במנוע 1,600 פשוט, צפופה יותר ממרבית המשפחתיות ואין לה אפילו דיבורית בלוטות' או בקרת שיוט. האם בכלל ניתן לדבר על מיני קאנטרימן במונחים של "תמורה למחיר", או שמדובר במכונית נישה טהורה שלא פונה אל הצרכן הרציונאלי?
עיצוב וסגנוןיש משהו מיוחד בקאנטרימן, ועם זה לא ניתן להתווכח. זו מכונית מעוצבת, שיקית, כריזמטית. המכונית שאיתה תרצו להיראות בצהרי יום שישי ברחוב הירקון בתל אביב. היא נראית קטנה וגם מרגישה כזו מבפנים, אבל כשחנינו אותה ליד מאזדה 3 סטנדרטית היא בלטה בגודל החריג שלה. כאילו מישהו דחף כמויות של סטרואידים למיני קופר הקטנה, או הכניס יותר מדי שמרים בפס הייצור.
מבפנים היא נראית כמו כל מיני אחרת, ומי שביקר באחד מדגמי מיני לא זקוק לפרשנות. העיצוב המסורתי של תא הנוסעים זועק "רטרו" מכל פינה: לוח השעונים העצום במרכז הקונסולה מעוצב בסגנון של מכשיר רדיו עתיק, והכפתורים הקטנים נראים כאילו נלקחו מקוקפיט של מטוס מיושן. מקסים ואפילו מרגש, בלי טיפת ציניות.
אבל אחרי ההתלהבות הראשונית מהעיצוב, צריך לציין כמה הסתייגויות: קודם כל, את אותו עיצוב ניתן לפגוש גם בדגמי מיני אחרים שעולים עשרות אלפי שקלים פחות. שנית, העיצוב הייחודי מכתיב הנדסת אנוש בעייתית - החל מלחצני חלונות החשמל שמתחבאים בנקודה הכי פחות נגישה ברכב, דרך הכפתורים הקטנטנים על ההגה והתפעול הבלתי נסבל של מערכת השמע, ועד לזווית המשונה בה נמצאים המחוונים שפשוט מוסתרים על ידי ההגה. איכות החומרים לא גבוהה אך ההרכבה עושה רושם מוצק ואיכותי, ובאותה נשימה אפשר גם להתלונן על מחסור בתאי אחסון.
.jpg "מיני קאנטרימן - תא הנוסעים")
מרווח ונוחותבשל העובדה שמדובר במכונית היחידה במשפחת המיני שמסוגלת לאכלס משפחה ולהכניס אותה דרך דלתות של ממש, שמחנו לגלות כי הקאנטרימן מציעה לנוסעים מרווח פנימי נדיב. אמנם, גבוהי קומה שישבו מלפנים יתקרבו באינטימיות מוגזמת אל התקרה, אבל ביתר המדדים אין לנו אף טענה: שני נוסעים מאחור יהנו ממרווח טוב לרגליים ולראש, וגם נוסע שלישי יסתדר ביניהם באופן לא רע. אפשר להזיז את המושבים מאחור על מסילה ולקפל כל אחד בנפרד בכדי להגדיל את תא המטען, שבעצמו מציע נפח העמסה לא רע בכלל (אם כי השימושיות שלו מוגבלת עקב פתח צר וגבוה).
המושבים עצמם קשים יחסית ולא מספיק נוחים לישיבה ממושכת, ואל הביקורת הזו ניתן לצרף גם את המתלים הנוקשים. למרות שמדובר ברכב דמוי קרוסאובר, ספיגת השיבושים לוקה בחסר: בתוך העיר המיני לא מיטיבה לבודד את הרכב מהכביש, וגם מחוץ לעיר נרשמה קופצנות והיעדר ריסון. זה בסדר גמור עבור מכונית קטנה כמו מיני ONE, וזה סביר גם ביחס לניסאן ג'וק למשל. מצד שני, הקאנטרימן עולה הרבה יותר ולכן הציפיות היו לרמת נוחות עדיפה. בידוד הרעשים אף הוא איננו אופטימאלי, ומערכת השמע לא מספיק איכותית בשביל להתגבר על רעשי הסביבה עם מוזיקה בווליום גבוה.
התנהגות כביש ומנועהצד השני של מטבע הנוקשות הוא היכולות הדינאמיות. אלו התגלו כגבוהות מאוד בקאנטרימן, שמצליחה להיות מהנה מאוד לנהיגה. סעו איתה לירושלים מהכבישים הצדדיים, טפסו בעליות של רמת רזיאל ואשתאול בואכה עין כרם, ולאט לאט תחשפו את הצדדים הנסתרים של המכונית הזו. השלדה קשיחה ומדויקת, ומצליחה לתקשר עם הנהג ולדווח לו על מצב האחיזה (הגבוהה לכשעצמה). ההגה אף הוא קשיח ומדויק ברמה שכמעט כבר לא מייצרים היום מחוץ למפעלי ב.מ.וו, ואם משווים את היכולות של הקאנטרימן לאלו של ניסאן ג'וק או סקודה יטי אז מצליחים להבין גם את פערי המחיר. היא פשוט טובה מהן בכל היבט. ולמרות המחמאות, לחובתה של מיני קאנטרימן עומד הגובה החריג שלה שמכתיב זוויות גלגול מעט יותר בולטות מאלו של המיני הקטנה והסטנדרטית. זו האחרונה תהיה עדיפה בהיבטים הדינאמיים, וכך גם סדרה 1 של ב.מ.וו.
עוד אחד מהחסרונות של הקאנטרימן, ודאי ביחס למחירה, הוא המנוע. 1,600 סמ"ק, 122 כוחות סוס. זהו אותו מנוע שיש לפיג'ו 207, והוא אמנם מצליח להזיז את המיני בקצב לא רע - אבל זה רחוק מאוד מהציפיות לאור היכולות הגבוהות של השלדה. בעצם עזבו אתכם משלדה. זה רחוק מאוד מציפיות הכיף שיצרה המכונית הזו, שמשדרת שובבות ושמחת חיים אבל נוסעת כמו משפחתית ליסינג מהשורה. אין מחץ, אין דחף, אין מספיק כוח. האוטו הזה נראה יותר כיפי ממה שהוא באמת, והמנוע הוא האחראי העיקרי לכך. גרסת ה-S עם מגדש טורבו ו-184 כ"ס משנה לחלוטין את תמונת המצב, אבל תמורתה תיאלצו לשלם 217,000 שקל.
סיכוםמיני קאנטרימן היא לא מכונית שקונים עם הראש. זו מכונית שמדברת ללב, פורטת על מיתרי הזכרונות הנוסטלגיים למיני של פעם ומאפשרת גם שימושיות סבירה בהחלט ביומיום. ילדי הפרחים של הסיקסטיז שנסעו במיני מיינור ההיא הספיקו מאז להקים משפחה ולצבור קצת הון, ואליהם בין היתר פונה מיני קאנטרימן. כמובן, צריך לזכור שקניה של אחת כזו מלווה בלא מעט פשרות: זה מתחיל מהמחיר היקר, ממשיך באבזור המצומצם ובהנדסת האנוש הבעייתית, עובר לנוחות ולרעש ומסתיים במנוע בינוני. אבל אם העיצוב והסגנון עושים לכם חשק ואתם מסוגלים לשלם את המחיר, כנראה שאתם תהיו אלה שיקנו אותה.
לדגמי מיני בישראל - מיני
פורסם לראשונה ב- 03.01.13
למאמר זה התפרסמו 3 תגובות
