כאשר לוחצים על שלט הפתיחה של מיני קלאבמן Sבלילה, נדלקת מתוך ידית הדלת נורה שיוצרת על הרצפה את סמל החברה האנגלית באור כחול וגדול. הפרט הזה משגע ומחניף. הוא לא ייחודי, תוכלו למצוא אותו גם במיני ישנות או ברכבי יגואר. אבל הפריט הזה מזכיר שמדובר, אחרי הסטיישניות והכל, במכונית יוקרה לבית המותג הייחודי מיני.
סטיישן? ובכן, למיני יש גרסת 3 דלתות אותה כולכם מכירים. יש גם גרסת 5 דלתות חדשה יחסית, שהיא אותה המכונית רק קצת יותר ארוכה. ואז הגיעה הקלאבמן, שהיא כבר קצת יותר גדולה - בעיקר ארוכה - ועם תוספת של תא מטען. האם העובדה הזאת יכולה להצדיק רישום צ'ק ע"ס 260 אלף שקל (נכון לסוף 2016)?
קשה להתעלם מהעיצוב של מיני קלאבמן. כמו בגרסאות סטיישן של מכוניות אחרות, ציפיתי למשהו בסגנון מסחרי וקצת משעמם. אבל מה אתם יודעים, בלילה הצפרדע הפכה לנסיכה. מי שעיצב את הקלאבמן הפך מתכון לא מוצלח למעדן של ממש.
זה מתחיל בפרופורציות שונות: הקלאבמן רחבה ונמוכה מאוד, ותוספת האורך מקנה לה תחושה של מכונית רטרו משנות ה-30 ולא סטיישן סתמית. אבל לטעמי דווקא האחוריים דווקא הם המוצלחים ביותר עם דלת אחורית מפוצלת לשתיים, ידיות ניקל גדולות ופנסים ענקיים שהופכים את הרטרו שיק הזה למחזה מענג. לא פחות.
תא נוסעים
עקרונית, תא הנוסעים לא שונה מכל מיני אחרת. בפועל גם כאן המצב יותר מוצלח. איכות החומרים מאוד גבוהה יחסית למקובל במיני, סידור הכפתורים שמאוד דומה לגרסאות הרגילות מרגיש יותר בוגר ונפרש על שטח יותר גדול ואפילו איכות ההרכבה יותר מוצלחת.
האבזור מספק, לפחות בגרסת ה-S. אין דברים יוצאי דופן, והמושבים המהממים עולים כמו רכב יד שנייה לא ממש ישן, אבל החיסרון של כל מערכות הבטיחות המתבקשות כבר ממש לא מתקבל בהבנה.
המרווח לנוסעים די טוב. תנוחת הישיבה מאוד נמוכה וזה יכול להפריע לחלק מהנהגים, אבל הכיסאות עצמם נוחים ומרווחים. לגבוהים שבניכם אולי תורגש מעט צפיפות לאותה רגל שקרובה לקונסולה המרכזית.
מאחור המרווח לנוסעים מפתיע לטובה. כן, במיני הזאת, עם בסיס גלגלים של 267 ס"מ, אתם אשכרה תוכלו לשבת עם הרגליים פשוטות קדימה ועם הראש בנקודה שלא תפגע בתקרה. הרוחב מאפשר להסיע נוסע שלישי אבל לא היינו ממליצים על ניסיון לשלוח לשם מבוגר באורך מלא.
תא המטען - הפתעה - לא מאוד גדול, 360 ליטר בסך הכל. אבל מדובר בתא מטען שימושי, והמבנה המרובע שלו משאיר יותר מקום העמסה ממה שהנתונים מספרים. בנוסף, הוא מלא גאדג'טים. המדף שמשמש כרצפה מתרומם ונתפס בתפס מגניב שמשאיר אותו פתוח לנוחות העמסה. יש שלל נקודות עיגון ומקום לתלות שקיות. הדלתות האחוריות, כן יש שתיים, נפתחות באופן מדליק. לחיצה על כפתור בשלט או בדלת והן נפתחות כל אחת לצד שלה. אבל לא הכל מושלם: במקומות חנייה צפופים צורת הפתיחה הזאת עלולה להיות פחות נוחה, שדה הראיה אחורה מוגבל בגלל הקורה שבניהן, והכי מעצבן, הסגירה צריכה להיעשות בהתנגדות לקפיץ שפותח את הדלתות ולכן אי אפשר פשוט לטרוק את הדלת.
נוחות נסיעה
מי שנסע במיני יודע. אפשר לצפות להרבה יתרונות מהמוצרים של מיני, אבל נוחות נסיעה היא לא אחד מהדברים הללו. ככה לפחות חשבנו עד שנהגנו בקלאבמן. הכיול נותר נוקשה יחסית, אבל את מקום מהלך המתלה הקצר ואת המתלים שנסגרים בכל הזדמנות החליף מערך מתלים מרוסן מאוד אבל עם מהלך מתלה ארוך יותר (שמונע הגעה לקצה טווח המתלה) וטיפול מעט יותר "מעוגל" בקצוות הפעולה של הבולמים. התוצאה היא מכונית מרוסנת אך נוחה. היא לא מתנדנדת על מתליה אלא סופגת את השיבושים באופן ישיר ומהיר. גם על שברים חדים פעולת המתלה נעשית באופן שמדווח בבירור לנוסעים אך לא מעביר חבטות פנימה. בעיניים עצומות היינו יכולים לחשוב שמדובר בדור השביעי של הגולף ולא במיני.
רצף שיבושים כבר ירקיד את הקלאבמן מעט, ועדיין לא מדובר במשהו שישחרר סתימות אלא בחוסר נוחות קל. בידוד הרעשים טוב, אם כי לא מעולה.
מנוע ותיבת הילוכים
יחידת ההנעה מגיעה ישירות מהמיני קופר S (בגלל זה יש לה S בסוף) ומי שקרא את המבחנים הקודמים על גרסאות ה-S מודע לכך שזו אחלה של יחידת הנעה.
אז למי שלא מכיר, נספר כי יש כן 192 כוחות סוס ו-28.5 קג"מ שמתחילים כבר ב-1,250 סל"ד. כל עוד לא משלבים למצב ספורט המנוע מרגיש גמיש וליניארי. אין כמעט השהיית טורבו, הוא מאיץ באופן רגוע והחלטי, ונושם באופן סביר פלוס גם בסל"ד גבוה יחסית למנועי טורבו. הכל טוב, אבל קשה להרגיש שמדובר ברכב שעושה 0 ל-100 ב-7 שניות.
המעבר למצב ספורט בניהול המנוע ובתיבת ההילוכים מוציא את ה-S מהקלאבמן והיא מתחילה לגלות את האופי היותר מפולפל שלה. או אז הקצב עולה במהירות, העקיפות מסתיימות בקלילות והדחף בגב מורגש היטב. חשוב לזכור, למרות האות S עדיין לא מדובר ברכב ספורט קיצוני. והתחושה הזאת באה לידי ביטוי גם בצליל המנוע, שנשמע נחמד ועם באס טוב אבל הוא לא מענג ומפמפם, ולא מספיק רועש. חסר גם האופי המופרע של מנועי טורבו המוכרים אצל קומפקטיות חזקות אחרות.
נקודה נוספת היא צריכת הדלק. במהלך המבחן, שהיה כמובן דינאמי ומהיר אך לא באופן חריג, עמדה צריכת הדלק על כ-10 ק"מ לליטר. לא מדובר בצריכה רעה חלילה, אך לאור אופיו של המבחן ציפינו לצריכת דלק מעט יותר טובה.
התנהגות כביש
בואו נסתכל לרגע על היצע המיני S שמסתובב בכבישים. המיני קופר S היא ללא ספק האוחזת ביותר, עם 0 בתת היגוי אבל גם לא הרבה היגוי יתר. אחותה, הקבריולה S היא ההיפך. הרבה היגוי יתר, פה ושם קצת תת היגוי אבל בלי המון אחיזה.
ויש את הקלאבמן S. אז לקלאבמן S יש יותר תת היגוי, כזה מהסוג העדין. יש גם היגוי יתר, זה מהסוג הפרוגרסיבי שבא לאט ונעלם תחת טיפול פשוט. האחיזה סבירה פלוס.
ההגה של הקלאב הוא תענוג לאחיזה אבל הוא לא מדויק וחד כמו אצל האחיות. על תקשורת אין מה לדבר. החיסרון העיקרי של הקלאבמן מגיע מאגף השלדה. ממיני ציפינו ליותר תקשורת ולתגובות יותר נמרצות ודווקא שם הקלאבמן S טיפה מפספסת. היא לא מצליחה להישאב פנימה לסיבובים, והחרטום שלה לא מרגיש מספיק קל.
היא מכונית מהנה לנהיגה ביחס לרוב המשפחתיות בסדר הגודל שלה, אבל... כששמים את סמל ה-S על הרכב מצפים גם לחוויית נהיגה יותר דינאמית ושם יש תחרות קשה. קשה להגיד מבלי לעשות מבחן השוואתי מלא, אבל פולקסווגן גולף GTI וב.מ.וו 125 שנמכרות במחירים דומים ירגישו הרבה יותר דינאמיות ביחס לקלאבמן.
סיכום
מיני קלאבמן נראית נהדר, נוחה לנסיעה, והיא מרווחת באופן מפתיע כמעט בכל אספקט. הבעיה העיקרית של הקלאבמן היא המחיר (כי כך או כך לא יקנו אותה חובבי נהיגה). במחיר של אודי A3 או מרצדס A קלאס המיני הייתה יכולה להיות הצלחה. יש לה את כל המרכיבים כדי לקחת מהן לקוחות, ובמובן מסויים היא אפילו עדיפה עליהן - מבחינת השימושיות בעיקר.
אבל הגרסה הבסיסית של הקלאבמן עולה יותר מ-200 אלף שקל, וזה כבר סכום שמקשה להצדיק קנייה, גם של מכונית כל כך שלמה ומגוונת. גרסת ה-S גם היא יקרה משמעותית מהמתחרות, ובמחיר שלה אפשר לקבל קומפקטיות יוקרתיות מהנות הרבה יותר. אז למה לקנות את המיני? כי היא הצליחה להקסים אותנו, ואולי גם אתכם, ותמיד טוב לדעת שאפשר להעביר ברכב איזה ארון או ספה כשצריך...
לדגמי מיני בישראל -
מיני
למאמר זה התפרסמו 2 תגובות
