מיצובישי אאוטלנדר החדש - מבחן וידאו

תא הנוסעים נראה פחות חדשני, ולמרות שילוב הצבעים הבהיר התחושה היא של רכב עממי. זו כנראה הפלסטיקה המחוספסת והפשוטה, וגם הכפתורים המיושנים והגרפיקה ה״טטריסית״ של מחשב הדרך. רשימת האבזור, מנגד, עונה על כל הציפיות מרכב מודרני: ניתן למצוא כבר בגרסת הבסיס בקרת אקלים, מערכת עם שליטה מההגה וחיבורי USB, דיבורית בלוטות׳ (עם תפעול קצת מורכב), חיישני גשם ותאורה, בקרת שיוט ומראות צד מתקפלות חשמלית - שבאופן נדיר במחוזותינו נסגרות עם נעילת הרכב. כל כך פשוט ומתבקש. יתר האלמנטים של תא הנוסעים מפתיעים לטובה, ומקנים תחושה כי מדובר ברכב גדול הרבה יותר מכפי שהוא באמת. תנוחת הישיבה של הנהג גבוהה מאוד ושולטת, המרווח לנוסעים מלפנים טוב מאוד וגם השורה השניה נוחה לכניסה וליציאה, ומציעה אפשרות שימושית להזזה של המושבים על גבי מסילה.

מיצובישי אאוטלנדר. מיניוואן לשטח או ג'יפון עם שני מושבים נוספים? / צילומים: רונן טופלברג

השורה השלישית דורשת פסקה משל עצמה. לא רק שמדובר בשיפור ענק בתנאי המחיה לעומת הדור הקודם של האאוטלנדר, וגם בפער ניכר לעומת מיניוואנים קומפקטיים כמו אופל זאפירה או מאזדה 5, לא יהיה מוגזם לומר כי גם לעומת מיצובישי פאג׳רו מציג האאוטלנדר יתרון במרווח לשביעיה. צריך לסייג ולומר כי השורה השלישית מרווחת הרבה פחות מהשורה השניה; אבל הגובה של המושבים, המרווח לרגליים שנוצר מהזזת השורה האמצעית לפנים ואפשרויות הכוונון של משענת הגב יוצרים באאוטלנדר אפשרות ממשית להסעה של 7 נוסעים. ואת המחיר משלם תא המטען, כמובן.

מתחילים בנסיעה, ואין הפתעות. מי שמכיר את הלאנסר המשפחתית ירגיש פה בבית; כלומר, בחדר הגדול של הבית. ההתנהלות היא יפנית טיפוסית, כמו של פעם. ובמילים פשוטות: המנוע מגיב היטב ותגובת הדוושה נמרצת, אך הביצועים לא מרשימים והרעש נוכח בתא הנוסעים. כל זה נכון בתחילת הנסיעה, שם התיבה הרציפה מייצרת בעיקר רעש ולא מאפשרת למנוע לבטא את כוחו בסל"ד הנמוך בו היא פועלת. כשהמהירות עולה והרכב נדרש לצאת לעקיפות במהירויות גבוהות, לחיצה הגונה על הדוושה תביא את המנוע לתחום היעיל ותסחט ממנו את מלוא כוחו. 150 כ"ס יש לאאוטלנדר, נתון ממוצע לקטגוריה, ולעומת מתחרים כמו מאזדה CX5 או קיה ספורטז' כנראה שאין למיצובישי במה להתבייש. זו רק התיבה שמציקה: תחת עומס היא רועשת באופן קיצוני, וגם בשיוט היא מייצרת צליל קבוע שמזמזם בתוך תא הנוסעים. מנגד, התיבה הזו אחראית לנתון צריכת דלק לא רע בכלל: במהלך ימי המבחן רשם האאוטלנדר נתון של 10.4 ק"מ לליטר, והתנאים לא תמיד היו קלים. ג'יפונים של פעם היו צורכים כפול מזה באותם תנאים.



אחראית נוספת לצריכה הנמוכה היא מערכת ה-"Stop & Start" שמדוממת את המנוע בעמידה וחוסכת עוד כמה גרמים של בנזין. המערכת לא היטיבה לפעול: היא משתהה בכיבוי המנוע (אך מתניעה במהירות), ולא בכל עצירה היא נכנסה לפעולה. תכנות מחודש היה מצליח לחלץ ממנה הרבה יותר.

נוחות הנסיעה של האאוטלנדר טובה למדי. המתלים מכוילים על הצד הרך של הסקאלה, כי אף אחד במיצובישי לא באמת בנה על האפשרות שתיכנסו איתו לשטח. המשמעות היא שספיגת השיבושים, בעיקר אלו הקטנים והמציקים שמעטרים את רחובותיה של ארץ הקודש, מתבצעת באופן יעיל. מנגד, הרכות של המתלים גורמת גם לנדנוד מוחשי של המרכב הגבוה במעבר על שיבושים גדולים (שיש הקוראים להם "פסי האטה"), ובמהירויות גבוהות ובכבישים בין עירוניים מתבטאת הרכות בתחושה של חוסר נינוחות ובתנועה בלתי פוסקת של הרכב על גבי המתלים.



היבט נוסף של הרכות מתגלה בכבישים מפותלים (ולצורך העניין גם עקומות של ירידה ממחלף נחשבות ככאלה), שם האאוטלנדר רוכן על צידו באופן מוגזם ולא מאפשר יצירת קצב התקדמות מהיר. מלבד זוויות הגלגול הגדולות, גם ההגה המנותק והמרושל מקנה תחושה של רכב שיודע לעשות הכל - חוץ מלהיות דינאמי ומהנה לנהיגה. המרחק ממאזדה CX5 מעולם לא היה גדול יותר.

המסקנה, בסיומו של מבחן, ברורה לחלוטין. במידה ואתם יכולים להסתפק ב-5 מקומות ישיבה, יש כמה מכוניות שיכולות להציב תחרות מעניינת לאאוטלנדר - מאזדה CX5 למשל, וגם סובארו XV ויונדאי ix35. כל אחת והיתרונות שלה, והאאוטלנדר עם היתרונות הבלתי מבוטלים שלו. מעניין? בהחלט. אבל אם אתם זקוקים ל-7 מקומות ישיבה של ממש, אזי לא רק שמיצובישי אאוטלנדר הוא האופציה היחידה בתחום הג'יפונים שיכולה לבוא בחשבון - אלא מדובר גם בקניה טובה יותר לעומת כמעט כל מיניוואן אחר במחיר הזה. הברקה של ממש.