הציפיות מטנדר לא גבוהות בדרך כלל. כבר התרגלנו לכך שטנדרים הם כלי רכב לא נוחים במיוחד, לא שקטים, לא תמיד נעימים לנהיגה – אבל מצד שני, מפגינים קשיחות, יכולת העמסה ועבירות גבוהה. כלומר – שום דבר מהטכנולוגיות האחרונות שראינו בעולם הרכב. לרוב, היכולות הבסיסיות האלו מספיקות על מנת לייצר טנדר ראוי, אבל מה קורה אם רוצים לייצר רכב שיתבלט בסביבה הזאת?
מיצובישי טרייטון, מחליפו של ההאנטר, סומן על ידי היבואנית כטנדר שיכול לרשת את מקומו של איסוזו דימקס כטנדר הנמכר בישראל. מאמצי הפיתוח שהשקיעה היצרנית, כמעט 10 שנים לאחר הדור הקודם, אמורים להביא רוח חדשה לסגמנט הקשוח הזה. אז מה באמת שווה הטרייטון?
עיצובההופעה החיצונית לא אמורה לשחק תפקיד בשיקולים לרכישת טנדר. זה נכון אם תשאלו את הלקוחות הגדולים: צה"ל, קק"ל ומדינת ישראל. זה הרבה פחות נכון אם תבדקו מה דעתם של הלקוחות בסגמנט אחד למעלה, שם נמצאים הקבלנים והעצמאים שרוכשים את שברולט סילברדו ודודג' ראם הנוצצים והמרשימים.
מיצובישי טרייטון עושה את העבודה מהבחינה הזאת. הוא לא עדין או אלגנטי, אבל יש לו פריטים שמושכים את העין: גריל ענק שמצופה בכרום בוהק, מראות עצומות בצבע דומה, מיגון תחתון קדמי ומדרגות צד, וגם רשימת צבעים שמפתיע למצוא במפרט של טנדר. כל הנ"ל אמור לגבי גרסת הדקאר הבכירה, כאשר גרסאות זולות יותר מפחיתות חלק ניכר מפרטי העיצוב.
תא הנוסעיםמבפנים הטרייטון לא מרשים בצורה יוצאת דופן, אבל כמו ההאנטר שלפניו – הוא קצת יותר מעניין מטנדרים אחרים. זה מתבטא בקווים מעוגלים ושימוש בשני צבעים לפלסטיק, גימורים מבריקים לקונסולה המרכזית וכסאות קצת יותר איכותיים. אלו האחרונים מציעים תמיכת צד טובה יחסית, אך הכוונון המוגבל להגה מקשה להגיע לתנוחה אידיאלית.
גרסת הדקאר הבכירה, שפונה לאותם לקוחות מסגמנט הטנדרים הכבדים יותר, מציעה רשימת אבזור מפתה: יש כאן בקרת שיוט, מערכת מולטימדיה מעולה עם אינטרנט מובנה, Waze ו-"סלופארק", בקרת אקלים, פנסי קסנון, מצלמת רוורס, מראות עם קיפול חשמלי ועוד. בגרסאות הזולות יותר ניתן גם כן למצוא אבזור תחרותי, אך ללא מערכת המולטימדיה.
מרכב שמיועד לשעות רבות של עבודה, היינו מצפים לשיפור בכמה אביזרי עזר אחרים – חסר תא מתאים לסמארטפון, שקע ה-USB ברכב המבחן לא הצליח לטעון את המכשיר, וגם תאים לניירת ומסמכים היו יכולים להתקבל בברכה.
המושב האחורי מציע מרווח טוב מאוד לשניים, ובניגוד למרבית הטנדרים – משענת הגב לא זקופה לגמרי. זווית ההטיה שלה לאחור הופכת את המושב לכזה שמזכיר מכוניות נוסעים, ויאפשר ישיבה יחסית נוחה.
.jpg "מיצובישי טרייטון")
נוחות נסיעהאם בנהיגת המבחן שערכנו בהשקה התרשמנו לטובה מכיול המתלים של מיצובישי טרייטון, אזי מבחן מסודר של יומיים על פני מאות קילומטרים קצת צינן את ההתלהבות. למרות השיפור, עדיין מדובר בטנדר גבוה, רך ומתנדנד, שיעייף את הנהג אחרי שעות רבות על ההגה. ספיגת השיבושים הקטנים מעולה, וכאן יש יתרון משמעותי על פני המתחרים, אך השיבושים הגדולים יותר, וכל שכן הגלים בכביש ופיתולים בכבישים מהירים, גורמים לטרייטון להתנדנד קצת יותר מדי.
בידוד הרעשים טוב מאוד יחסית לטנדר מסוגו. הטרייטון מצליח לסנן היטב רעשי כביש ורעשי מנוע, אם כי עדיין לא מדובר ברמת הבידוד של מכוניות נוסעים.
למרות גודלו של הטנדר, התמרון העירוני לא מרגיש מסורבל מדי. ההגה קל ומהלכו ארוך מאוד, המראות גדולות ומצלמת הרוורס מסייעת כשצריך.
.jpg)
מנוע ותיבת הילוכיםמיצובישי טרייטון משווק עם מנוע טורבו-דיזל חדש, בנפח 2.5 ליטרים. בגרסת הדקאר יש לו הספק של 181 כ"ס, וביתר הגרסאות – 154 כ"ס. מלבד הכוח, שמצליח להיות נוכח תמיד וגם לספק תאוצות מרשימות בלחיצת דוושה הגונה, מה שמרשים ביחידת ההנעה של הטרייטון זה אופי הפעולה החלק שלה. למרות השהיית טורבו קצרה, אין כמעט מצבים של מחסור בכוח. המנוע ליניארי, מצליח לספק ביצועים טובים בכל קשת הסל"ד, לא דורש כמעט "קיק דאונים" ולא מרגיש מתאמץ בשום שלב.
תיבת ההילוכים היא אוטומטית עם 5 הילוכים, וגם לגביה אין לנו טענות מיוחדות. היא עושה מלאכתה נאמנה.
במהלך המבחן מדדנו לטרייטון צריכת דלק ממוצעת של 8.6 ק"מ לליטר. בקטעי שיוט ארוכים הנתון השתפר רק במעט.
.jpg)
התנהגות כבישהגובה שלו, חלוקת המשקל והמתלים הרכים הופכים את מיצובישי טרייטון לרכב שדורש האטה ונהיגה מבוקרת בפניות, עיקולים וגם בכיכרות. כמצופה ממכוניות מסוגו, הוא לא משרה בטחון רב בתנאים אלו. העמסת הארגז משפרת במעט את יציבותו.
יכולת שטחבמיצובישי בנו מדרג מרשים של יכולות השטח בגרסאות השונות של הטרייטון. שתי הגרסאות הבסיסיות מצוידות בהנעת 2X4, אך הן גבוהות ויוכלו להתמודד בכבוד עם שבילי קק"ל המחורצים. גרסת ה-Intense, עם הנעה כפולה ותיבת הילוכים ידנית, מצוידת גם בהילוך כוח שאמור לסייע בטיפוס אינטנסיבי. גרסת הדקאר הבכירה מצוידת בכל אלו וגם בנעילת דיפרנציאל מרכזי ואחורי, וזה כבר אמור לאפשר לה לעבור כמעט בכל מקום. גם זוויות המרכב פה עדיפות על אלו של ההאנטר, אם כי עדיין לא מושלמות, ומהלך המתלה המוגבל מכניס את הטרייטון להצלבות בתדירות גבוהה יחסית.
העמסה לטרייטון ארגז גדול, ובעיקר מאוד ארוך. אלו נקודות החוזקה העיקריות שלו, וכמובן גם כושר העמסה של קצת יותר מטון – נתון גבוה ביחס לטויוטה היילקס וההאנטר היוצא, וקרוב לזה של הדי-מקס. כושר הגרירה של ההאנטר הוא הגבוה בקטגוריה, ובפער ניכר: מעל 3 טון לגרור עם בלמים. מרשים.
סיכוםמיצובישי טרייטון לא משנה את כללי המשחק בקבוצת הטנדרים, אבל הוא בהחלט מעלה את הרף. הוא קצת יותר מעוצב, קצת יותר מעודן וקצת יותר נוח ממרבית הטנדרים המתחרים – ובגרסת ה"דקאר" יש לו גם עיצוב ואבזור שמסוגלים לקרוץ ללקוחות הטנדרים האמריקאיים הכבדים. היתרונות האלו אמורים להעניק לו עדיפות מול הדימקס בקרב על הלקוח הפרטי, אך הזירה החמה של הטנדרים נמצאת בשוק המוסדי – ושם הוא יצטרך להתבלט בשורת המחיר כדי להתמקם בצמרת הקטגוריה.
לדגמי מיצובישי בישראל -
מיצובישי
למאמר זה התפרסמו 4 תגובות
