הדור הנוכחי של מיצובישי לאנסר הושק אי שם ב-2008, אבל המיצובישי הזו מעולם לא זכתה לעדנה בישראל. בתחילת הדרך היו אלו המנועים שהיוו בעיה. הראשון, בנפח 1.8 ליטר היה חזק דיו אבל הוצע בצמוד לתג מחיר גבוה למדי. השני, בנפח 1.5 ליטר, פשוט לא נראה כמו משהו שיוכל לסחוב משפחתית שגרתית. להזכירכם, מדובר היה אי שם לפני עידן המיסוי הירוק ומחירי הדלק המופרכים. לאחר שלוש שנים הגיעה גרסת ה-1,600 המתבקשת, אך אז הלאנסר כבר הייתה מיושנת ביחס למכוניות מאוד מוכשרות כמו פורד פוקוס ויונדאי i30.
ועדיין, לקראת סוף חייו, מתברר שלדור הזה של הלאנסר יש עוד קלף אחד בשרוול. הקלף הזה מגיע בדמות גרסת ספורטבק עם מנוע בנפח 1,800 סמ"ק, מאובזרת ומעוצבת, וכעת היא בתמחור חדש שממצב אותה בדיוק בין מכוניות משפחתיות ומכוניות סופר מיני קטנות. האם המחיר והאבזור יספיקו או שאולי זה המנוע שיעשה הפעם את ההבדל?
עיצוב
מפגש ראשוני עם מיצובישי לאנסר ספורטבק מציג שילוב שבין מיושן ומעוצב. המראה הבסיסי מרגיש קצת כבד, בעיקר הזנב הארוך המשתפל במתינות ובעל סרח עודף גדול. ללאנסר מוסיפים כיום שלל חצאיות וספויילרים שגורמים לה להרגיש יותר מעוצבת ומצועצעת ביחס לגרסת המקור. את העיצוב אפשר לאהוב או שלא, אבל קשה להגיד שהוא הופך את הלאנסר למשהו מיוחד בשוק המשפחתיות שכולל היום מספר מכוניות מאוד מרשימות למראה. ועדיין, יש משהו קרבי וחד במראה של המשפחתית היפנית. אני בהחלט יכול להבין אנשים שנשבים בקסם, הספורטיבי לכאורה, שהיא מציעה.
תא נוסעים
הבשורה הגדולה של מיצובישי בתא הנוסעים היא כמובן האבזור. על מנת שהנהג ירגיש שפינקו אותו הוא זוכה לבקרות שיוט ואקלים, חלון שמש, גלגלי מגנזיום, שליטה מההגה על כלל המערכות, דיבורית בלוטות, חיבורים לנגני שמע, מצלמת רוורס ועוד. מדובר באבזור די מרשים כשמדברים על מפרט סטנדרטי לרכב שנמכר במחיר כזה.
תא הנוסעים עצמו גם מרווח למדי. מושב הנהג יכול להרגיש מעט אינטימי והקונסולה המרכזית עלולה לפגוע ברגלי הנהגים הגבוהים, אך במושב הנוסע ובצמד המושבים העיקריים מאחור תגלו שיש שפע של מקום לרגליים ולראש. נוסע שלישי יכול להצטרף לנסיעה אך לא היינו מאריכים בה יתר על המידה.
דלת תא המטען נפתחת הרחק לגובה ומעניקה גישה מצויינת לתא המטען. התא עצמו די עמוק ומעט רדוד אך ישנה רצפה כפולה שמסייעת באחסון וסף ההטענה נמוך ונוח.
הביקורת העיקרית על תא הנוסעים נוגעת לאיכותו. ממש כמו העיצוב החיצוני, גם העיצוב הפנימי כבר איבד את הכלח ונראה קצת פשוט. החומרים בסיסיים יחסית אך איכות ההרכבה מצויינת.
צילום תא הנוסעים: רונן טופלברגנוחות נסיעה
כיאה לשמה, ציפיתי שמיצובישי לאנסר ספורטבק תתהדר במערכת מתלים נוקשה, אך הפלא ופלא, הכיול שלה הוא רך יחסית - מה שהופך אותה למכונית די נוחה. למה רק "די נוחה"? כי חזרת המתלה למקומו הטבעי מתבצעת באופן יותר אגרסיבי מהמעורבות של כלי התקשורת בבחירות האחרונות. בתוך העיר אין לזה השפעה רבה ומדובר ברכב נוח למדי. מחוץ לעיר הנסיעה אף היא טובה מאוד ורק על שיבושים ברורים או גלים חזרת המתלה האגרסיבית תפריע מעט. בידוד הרעשים לא מוצלח ורעשי הכביש נוכחים בתא הנוסעים.
מנוע ותיבת הילוכים
כשהשיקו את מיצובישי לאנסר, מנוע 1,800 סמ"ק ולמעלה מ-140 כוחות סוס הפכו את המשפחתית היפנית למכונית משפחתית חמימה. כלומר, מכונית משפחתית בעלת יכולת גבוהה יותר בתחום הביצועים. מאז עברו מים אפילו בירדן, ויחידות טורבו קטנות נפח הפכו כמעט כל משפחתית שנייה למכונית חמימה, אפילו אם יש להן רק 1,200 סמ"ק מתחת למכסה. למרות גילו המתקדם, למנוע של הלאנסר אין במה להתבייש. החל מ-3,500 סל"ד מורגשת תוספת כוח ברורה, ואחת נוספת מגיעה כשחוצים את רף ה-5,000 סל"ד. הוא לא מרגיש נמרץ כמו מנועי טורבו, וצריך מעט סבלנות ורגל כבדה על הדוושה כדי להוציא ממנו את המיטב, אך ניתן להגיע לקצב גבוה ולא פעם מצאנו את עצמנו חוצים בלי משים את המהירות בה משליכים אותך מיד לכלא.
למנוע משודכת תיבת הילוכים אוטומטית רציפה. התיבה מאפשרת לו למצות את המירב, אך כמו בכל פעם שאנחנו כובתים על תיבות מהסוג הזה צריך להזכיר שהיא גורמת לרעש מנוע רב בהאצה מכיוון שהיא מקבעת את הסל"ד בתחום היעיל והגבוה שלו. לצד ההגה ישנם יש מנופים גדולים ומצויינים שמאפשרים להעביר את ההילוכים באופן ידני (מקובע לשישה יחסי העברה).
צריכת הדלק לא מרשימה אך לא מאכזבת, בסביבות 11 ק"מ לליטר לאורך המבחן הממושך שלנו.
התנהגות כביש
אם יש תחום בו המיצובישי חושפת את גילה יותר מכל זהו תחום התנהגות הכביש. כבר בשלב מוקדם מתברר שהאחיזה של היפנית לא גבוהה כמו מקבילותיה המודרניות. היא נוטה לתת היגוי והיגוי יתר מוקדמים, אך היא צפויה מאוד וקלה מאוד לשליטה. ספק אם הנהג הממוצע יחוש בהבדל, אבל דווקא לנהג מיומן היא הופכת למשהו שכמעט ופג מהעולם. היציאה שלה להיגוי יתר חיננית וקל מאוד להחזירה למסלול. ההגה מדוייק, גם אם הוא מעט קל מדי, ובכלל מדובר במכונית די מהנה לנהיגה. באשר לנהג הממוצע? הוא יסתדר איתה כמו בכל משפחתית מוכרת אחרת.
סיכום
מיצובישי לאנסר ספורטבק היא כבר לא מכונית צעירה, וזה ניכר. בהשוואה ישירה מול משפחתיות מודרניות כמו סקודה אוקטביה או טויוטה קורולה היא תתקשה להתמודד, אבל מצד שני היא מעניקה עיצוב שונה, שפע של אבזור ופער מחיר שעומד, בהתחשב באבזור, על כ-15,000 ש"ח לא מבוטלים ביחס למשפחתיות אחרות. האם זה מספיק? למי שמחפש להיות קצת שונה מהעדר ורוצה גם לחסוך בעלות הקניה זה עשוי להתאים מאוד.
לדגמי מיצובישי בישראל -
מיצובישי
למאמר זה התפרסמו 15 תגובות