שוק המכוניות המסחריות הבינוניות, אלו שבמשקל כולל של עד 3.5 טון, הוא לא שוק גדול במיוחד. המתחרים בקבוצה הזו כוללים בעיקר את סיטרואן ג'מפי, רנו טראפיק, פולקסווגן טרנספורטר ועוד דגם או שניים. ההגעה של מקסוס E-דליבר 3, חודשים ארוכים לפני שנוחתות כאן גרסאות חשמליות למסחריות הותיקות, היא אירוע בהחלט מעניין.
הוצאות הדלק הן עניין מהותי עבור הנהג הפרטי, אבל עבור חברות שמחזיקות רכבי הובלה שנוסעים כל היום, זה עניין קריטי אפילו יותר. אם אפשר יהיה לשלם רבע מזה, ההבדל לחברה עשוי להיות עצום. אבל מצד שני, טווח הנסיעה צריך להיות מתאים כמובן, כי אם הרכב יעמוד 45 דקות בטעינה באמצע היום - זה יכול להיות בעייתי. אז איך הפתרון שמציעה מקסוס?
קשה להגדיר את העיצוב של הדליברי כמשהו יוצא דופן. לחזית יש מראה נאה (בהשוואה לקוביות ממונעות אחרות). משאר הזוויות, ובכן, הוא נראה פשוט מאוד. האמת? העיצוב ממש לא רלוונטי ברכב כזה.
מצד שני, אנחנו קיבלנו את הגרסה הארוכה שהגיעה עם מדבקות ענק שמספרות על הפלא החשמלי. כמות תשומת הלב, השאלות, ההערות והעניין שהמדבקות האלה יצרו שווה למקסוס המון יחסי ציבור, ובחינם. אז איך הרכב?
תא הנוסעים
תא נוסעים פשוט הוא עניין מקובל ברכבים מסחריים. אתה לא מצפה ממי שהולך ליום עבודה ללבוש פראדה, נכון? מצד שני, לא חייבים להגזים. אז איכות החומרים בסיסית מאוד והפלסטיקה לא תתחרה בב.מ.וו סדרה 5 או ביונדאי i20. אבל הפשטות נמשכת למקומות יותר קריטיים.
בראש ובראשונה מדובר במושב, שלא מתכוונן לגובה. זה אומר שתנוחת הישיבה היא פחות מוצלחת, מראש. המרווח עצמו טוב מאוד אבל הרכב לא עובד לטובת מי שעובד כל היום ברכב. תאי האחסון מצומצמים באופן מפתיע. בדרך כלל יש המון מהם ברכבים מסחריים, כמו מקום לקלסר קרוב ליד, עמדה נגישה לכוס שתיה ועוד. במקסוס אין את כל הפינוקים האלו. יש מקום לנייד מתחת למסך המגע אבל הוא עמוק ולא מאפשר לעקוב למשל אחרי ה-Waze.
העניין הוא שלפחות בשלב הזה, מסך המולטימדיה לא מציע חיבור לאנדרואיד אוטו או אפל קארפליי, כך שניווט בתוך העיר צריך להיעשות עם קיבוע לסמארטפון על גבי השמשה, למשל. מסך המולטימדיה עצמו די קטן (7 אינץ') והוא פחות נוח לתפעול בגלל הרבה תפריטים קטנים וטקסטים מרובים. גם המיקום שלו, אי שם למטה, מצריך להוריד את המבט כדי להתעסק איתו.
האבזור הכולל לא מרשים. למרות שזה רכב חשמלי, אתם תתניעו את הרכב עם מפתח מכאני. יש בקרת אקלים, קישורית בלוטות' וחלונות חשמל ,אבל זה האבזור בגדול. יש בקרת שיוט רגילה, יש גם מערכת התראה של MOVON ושתי כריות אוויר. זה לא הרבה, אבל זה דווקא לא מאוד חריג בתחום המסחריות.
שדה הראיה קדימה מעולה בגלל חרטום שמשתפל מוקדם ובאופן חד. לצדדים יש מראות צד ענקיות שמסייעות וחיישני חניה ומצלמה (בזווית קצת צרה) מאפשרים לנהג להבין בקלות איפה הרכב הארוך נמצא ביחס לסביבה.
מבחינת יכולותיו כרכב מסחרי, צריך להבין פחות או יותר איפה הדליבר 3 ניצב. אנחנו קיבלנו את הגרסה הארוכה שלו. התחרות היא איפשהו באזור של הג'אמפי, הפרואייס והטרנזיט קסטום בגרסאות הארוכות. כל החבורה מציעה נפח הטענה עדיף באופן שולי וכושר העמסה טוב בכ-20% מזה של המקסוס החשמלי. הפערים בין הדגם הקצר למתחרים מעט יותר גדולים אך גם שם אין דרמות יוצאות דופן. הוא עדיין ניצב רחוק מעל ניסאן e-NV200.
פתח ההטענה נמוך יחסית, אך הרכב עצמו צר, נמוך וקצר מהמתחרים. הדלתות נפתחות ב-180 מעלות וקל מאוד להכניס ולהוציא ציוד. דלת הצד מעט צרה ופחות נוחה לשימוש. בליטה קטנה בדופן המפרידה בין תא הנוסעים והמטען יכולה הפריע לחפצים גדולים וקובייתים – אבל לא בטוח כמה חפצים כאלו יכולים להגיע במשקל של פחות מטון.
נוחות נסיעה
רכבים מסחריים הם לא רכבים נוחים בדרך כלל, והדליבר 3 לא שונה. הוא מגיב באופן פחות נינוח למהמורות, בטח לרצף של מהמורות, והוא יכול להעביר מכה ברורה פנימה.
בתוך העיר העבודה של המנוע החשמלי לא חרישית לגמרי אך היא לבטח עדיפה משמעותית על טרטור מנועי הדיזל המקובלים בקטגוריה. יש מעט רעש שלרוב לא קיים במכוניות חשמליות פרטיות והבידוד של הרכב לא מצטיין.
ככל שהמהירות עולה כך צליל המנוע החשמלי נוכח יותר בתא הנוסעים. מעל 90 קמ"ש גם רעשי דרך ורוח חזקים חודרים פנימה. לא מדובר במכונית הכי אלגנטית בקטגוריה שלה, אך הפער בין מנוע חשמלי רועש למנוע דיזל סביר עדיין הולך לטובת המנוע החשמלי.
היות ואנחנו מדברים על רכב חשמלי עם טווח של כ-250 ק"מ (על כך נרחיב בהמשך), אנחנו מניחים שרוב הנסיעות יעשו במתארים פרבריים ועירוניים. על שדה הראיה סביב כבר הרחבנו – הוא טוב סך הכל. מה שפחות מרשים הוא רדיוס הסיבוב. נאלצנו לבצע רוורס כדי לעשות סיבוב פרסה די שגרתי עם הרכב הארוך. זה לא נורא, אבל מרכב למשימות עירוניות (בטח רכב חשמלי) ציפינו ליכולת תמרון מרשימה יותר.
יחידת הנעה
בואו נמשיך עם המנוע, שמספק 120 כוחות סוס ולמעלה מ-25 קג"מ. אלו משודכים לסוללה בגודל 52.5 קוט"ש. את רוב המבחן עשינו כשהרכב לא מועמס במשקל ובמפתיע הרכב לא שוקל הרבה לפני העמסה – הגרסה הארוכה שוקלת כ-1.64 טון, כך שההאצה שלו כשהוא ריק מפתיעה לטובה. זה לא חריג בעולם רכבי השירות, שצריכים מנוע שיניע אותם גם כשהם עמוסים בכל טוב, ובכל זאת – המיידיות של המומנט החשמלי מפתיעה ודי מוצלחת בשביל רכב כזה.
הקצב מאט משמעותית כשעוברים את ה-70 קמ"ש, ומשם ועד ל-120 הקמ"ש המובטחים (והמוגבלים) הוא מתקדם בקצב רגוע בהרבה ועדיין טוב. אנחנו חייבים לציין שלרכב המבחן היו תנאים די קלים. מזג האוויר היה קריר אז המזגן בקושי פעל ואנחנו הקפדנו לנסוע על מצב Eco בעיר ובאופן כללי לא חצינו הרבה פעמים את ה-100 קמ"ש.
מצב Eco מרגיע מאוד את הקצב, מציע תאוצות יותר עדינות ובעיקר מגביל את המהירות המירבית ל-90 קמ"ש בערך. בנוסף, אפשר להגדיר 3 רמות של בלימה רגנרטיבית. הרמה החזקה ביותר מאפשרת נהיגה כמעט ורק באמצעות דוושת התאוצה. שימו לב שבחנו את הרכב ללא עומס ויכול להיות שזה ישתנה עם עוד טון מאחור.
הטווח הרשמי של הגרסה הארוכה עומד על 230 ק"מ, עם צריכת חשמל מובטחת של כ-253 וואט-שעה לקילומטר. במבחן הסלחני שלנו הוא צרך הרבה פחות – משהו כמו 155-165 וואט לקילומטר. מזגן בכל הכוח ומשקל מאחור כנראה ישנו את המשוואה. ובכל זאת, הופתענו מהטווח כי אחרי למעלה מ-180 ק"מ של נסיעה משולבת שכללה גם פקקים לצד נסיעות מהירות יותר – הוא הבטיח עוד לפחות 100 קילומטרים נוספים. בנסיעה עירונית היצרנית מבטיחה למעלה מ-310 ק"מ בתקן WLTP ואנחנו נוטים להאמין שנהגים רגועים יגיעו לנקודת הציון הזאת בתנאי יום יום.
טעינה מהירה מ-0 ל-80% נמשכת כ-45 דקות וטעינה מלאה בעמדת AC תיקח כ-8 שעות. הנתונים מעניינים – אם ארוחת הצהרים נמצאת לצד עמדת טעינה פנויה, יכול להיות שהטווח האמיתי של המקסוס הזה ארוך משמעותית ביום נסיעה אחד. בטעינת לילה בטוח תביאו אותו ל-100%.
התנהגות כביש
בנסיעות שגרתיות הדליבר 3 ירגיש בטוח במידה סבירה. הוא בולם בסדר גמור – למרות שהדוושה שלו עצית לחלוטין. עוצמת הבלימה הרגנרטיבית (במצבה החזק ביותר) מסייעת לתחושות וגם לבלימות.
ההגה לעומת זאת מנותק מהגלגלים גם במשקל ובעיקר בגלל שבמרכז יש שטח מת גדול. בניגוד להרבה רכבים מסחריים, העובדה שיש פה משקולת גדולה וקרובה לקרקע מעניקה לו יציבות טובה בפניות ומעט רכינה (באופן יחסי). לא היינו לוקחים אותו רחוק מדי, בטח לא עם צמיגים ברוחב 185 שמרגישים צרים אפילו יותר.
סיכום
מקסוס E-דליבר 3 מציע קונספט חדש בישראל: רכב חלוקה חשמלי מלא. למי שלא דורש הרבה מהרכב ומעוניין להוזיל משמעותית את עלויות הנסיעה, הוא בהחלט יכול להוות פתרון מוצלח.
זהו רכב רכב שבמאפיינים רבים כמו איכות תא הנוסעים, הנדסת האנוש, בידוד הרעשים או כושר התמרון נופל ממתחרים רבים, אבל היתרונות האדירים של ההנעה החשמלית בהחלט מאפשרים לו להתמודד בכבוד.
נקודה נוספת שצריך לדבר עליה היא העלות הרכישה לעומת התחרות. לא רק שהמקסוס זול משמעותית ממתחרים בסביבת המחיר שלו, הוא מגיע במחיר דומה לניסאן e-NV200, שמציע בערך שני שליש משטח ההעמסה (ביחס לגרסה הקצרה) וטווח מעט קצר יותר. עם נתוני פתיחה כאלו, המסחרית של מקסוס נמצאת במקום טוב מאוד.
לצפייה בכל דגמי מקסוס בישראל
למאמר זה התפרסמו 1 תגובות