ליצרני הרכב הסיניים יש הזדמנות יוצאת דופן, אבל גם אתגר לא פשוט. יש להם הזדמנות, כי המעבר להנעות חשמליות פותח בפניהם דלת כניסה לשווקים שבהם מנועי הבנזין שלהם נדחו בגלל זיהום גבוה. כך פגשנו לראשונה בישראל מותגים כמו GAC, סרס, JAC ומקסוס, וכך נפגוש בקרוב גם את ג'ילי ואחרים.
אבל ההזדמנות הזאת היא קצרת מועד. יצרני הרכב הותיקים מהמערב משיקים מוצרים חשמליים איכותיים בזה אחר זה, ומקשים על הקהל לבחור במותג החשמלי החדש והלא מוכר. כך למשל הגיע יונדאי קונה להתחרות ב-MG ZS, וכך קרה כשסיטרואן C4 החדשה כמעט והתיישבה על המשבצת של אייווייז U5.
אבל יש רכב סיני אחד שבינתיים נהנה מבלעדיות - מקסוס E-יוניק 5. מדובר במיניוואן עם 7 מקומות ישיבה, מהסוג שקשה להשיג כיום גם עם מנועי בעירה פנימית - ועל אחת כמה וכמה עם הנעה חשמלית. אפילו בתחום הפנאי אין כמעט יצרניות שמתכננות לפתח רכבי 7 מקומות חשמליים, למעט טסלה מודל X היקרה, כך שהמיניוואן של מקסוס לא צריך לעבוד קשה מדי מול המתחרות - אבל כן צריך להוכיח יכולות ראויות בפני עצמו.
הוא בסך הכל נאה, המקסוס, הודות לסבכה הקדמית העצומה, שטח החלונות הגדול שתחום במסגרת ניקל, הספוילר האחורי ופס הניקל הנוסף שמחבר בין יחידות התאורה מאחור. אבל במבט שני, יש משהו קצת מוזר בפרופורציות שלו: הוא ארוך, צר וגבוה, קצת כמו ה"סוברית" של פעם, אבל בקטע הרבה פחות מוזר. ובאופן כללי, הסגנון הוא מיניוואני קלאסי, אבל בלי שאר הרוח העיצובי שפגשנו אצל רנו גרנד סניק או קיה קרניבל, למשל.
בפנים הסגנון נותר שמרני, אבל מכובד ומודרני: אהבנו את דיפוני העור שמשלבים שחור ואדום, את המסך הצף ואת לוח המחוונים שברובו דיגיטלי. איכות החומרים בינונית - חלק מהדיפונים נעימים למגע, אבל היתר קשיחים ומחוספסים. ולמה בעצם היה צורך למקם כאן ידית הילוכים ענקית באמצע הקונסולה, במקום כפתורי בורר קטנים ואלגנטיים?
תא הנוסעים
תנוחת הישיבה היא מיניוואנית קלאסית, גבוהה מאוד ושולטת. הראות החוצה מעולה הודות לשטח חלונות ענק, קו מותניים נמוך וקורות צרות יחסית. הכסא עצמו פחות מוצלח: הוא אמנם מתכוונן חשמלית, אך אין אפשרות לכוונן את תמיכת הגב התחתון ובסיס המושב מעט קצר. היצע תאי האחסון נדיב בהחלט.
רשימת האבזור נדיבה בהחלט - פועל יוצא של שיעור המס הנמוך על רכבים חשמליים, שהופך כל פיצ'ר לזול בהרבה בהשוואה לכל רכב אחר. המפרט כולל בין היתר מסך מולטימדיה בגודל 12.3 אינץ', מצלמות היקפיות, טעינה אלחוטית לסלולארי, גג שמש פנוראמי, דלת תא מטען חשמלית, בלם יד חשמלי עם פונקציית "אוטו-הולד", חיישני חניה מלפנים ומאחור, כניסה והנעה ללא מפתח ומושבים קדמיים עם כוונון חשמלי וחימום. לא רע בכלל.
מצד שני, יש משהו קצת "סיני" ולא מספיק אפוי בדרך שבה עובדים הדברים. למשל, לוח המחוונים משלב בין מחוגים אנלוגיים לתצוגה דיגיטלית, שבחלק מהמקרים מתמלאת ברובה בתמונה של הרכב ולא במידע עצמו. במולטימדיה זה קצת יותר מפריע: התפריטים של המערכת עצמה כתובים בגופן קטן, הנדסת האנוש מבלבלת ובמקום קישוריות קאר-פליי הותקנה כאן מערכת מקומית שכוללת ניווט של ווייז ועוד כמה אפליקציות, אבל פועלת באופן איטי, נתקעת מדי פעם וגם היא לא אינטואיטיבית. עוד עניין מוזר הוא ההתעקשות של הרכב לכבות את המיזוג בכל פעם שיוצאים מהרכב, ולא להדליק אותו בהנעה הבאה. מילא.
היצע מערכות הבטיחות עשיר גם הוא: המפרט הסטנדרטי כולל בלימת חירום אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, תיקון סטיה מנתיב, ניטור שטחים מתים והתרעה על תנועה חוצה מאחור. המערכות זיהו היטב את סימוני הנתיב והסכנות השונות, אבל לא פעם גילו מעורבות יתר מוגזמת: למשל, תיקון ההיגוי מדי פעם "ניער" את ההגה והזיז את הרכב מצד לצד בתוך הנתיב; בקרת השיוט זיהתה רכבים בנתיב סמוך ככאלו שנמצאים בנתיב שלנו, וסירבה לבצע עקיפה.
מהבחינה הפרקטית מדובר במיניוואן מצטיין. דלתות כניסה ענקיות חושפות שורה שניה מרווחת להפליא, עם שפע של מקום לרגליים, לראשי הנוסעים וגם ברוחב המושב. המושבים אמנם לא נפרדים ולא זזים על מסילה, אבל לא תהיה בעיה לאכלס כאן 3 נוסעים או מושבי בטיחות. הרצפה שטוחה לחלוטין והחלונות ענקיים. יש גם מיזוג נפרד עם שליטה על עוצמת האוורור והטמפרטורה, מגשים מתקפלים בגב המושבים הקדמיים, רשתות אחסון, שקע USB ושקע 12 וולט. תענוג.
המעבר לשורה השלישית מעט מסובך, מכיוון שרק גב השורה השניה מתקפל. המרווח לברכיים מעט גבולי בשורה השלישית, אבל טוב מזה של מיצובישי אאוטלנדר למשל. המרווח לראש מצוין ואפילו רוחב המושב מפתיע לטובה. תיאורטית, ניתן היה למקם שם גם 3 נוסעים. יושבי השורה השלישית יהנו גם מארבע מחזיקי כוסות ושקע USB אחד.
דלת תא המטען נפתחת באיטיות מרגיזה, וחושפת חלל הטענה צר ומאוד גבוה. יש כאן יותר מקום לאחסון בהשוואה לאאוטלנדר או קודיאק למשל, אבל הרבה הרבה פחות ממה שמציע קיה קרניבל. קיפול השורה השלישית (שבה 2 מקומות ישיבה כזכור) מתבצע בחלוקה של שליש ושני-שליש. מתחת לרצפת הבגאז' ישנם חללי אחסון קטנים נוספים, אך אין ברכב גלגל חלופי.
נוחות נסיעה
הנסיעה בעיר עם מקסוס אי-יוניק 5 נעימה מאוד. מלבד הראות המצוינת, גם כושר התמרון מעולה, ההגה קל ורדיוס הסיבוב קטן. הנוחות טובה אך לא מצטיינת: מרגישים את מרבית השיבושים, אך לא באופן דרמטי. מעט רעשי מתלים מפרטים את השלווה.
גם מחוץ לעיר התחושות דומות. פגשנו רכבים נוחים יותר, והתחושה כאן בהחלט נוקשה. מתלה קצר לא מקל על ההתמודדות בכביש גלי, אבל בסך הכל איכות הנסיעה לא רעה כל עוד מצב הכביש סביר. בידוד הרעשים לא מושלם: בשל המבנה האווירודינאמי המאתגר, רעשי רוח חודרים לרכב ומצטרפים למעט רעשי כביש שנוכחים כמעט תמיד.
יחידת הנעה
המנוע החשמלי של המקסוס מייצר הספק של 174 כ"ס ומומנט של 31 קג"מ, כאשר אלו אמורים להזיז רכב במשקל של 1.8 טונות. התאוצה המובטחת ל-100 קמ"ש עומדת על 9.5 שניות וההנעה היא קדמית.
היציאה מהמקום אכן זריזה: המשקל כמעט לא מורגש, והרכב מזנק לפנים בקלילות ומצליח לייצר קצב תנועה מהיר מאוד. מחסור בכוח מורגש לעיתים רק בעליות ממושכות, אך בכל קנה מידה מקובל - זוהי מכונית בהחלט חזקה. מצב "אקו" מאלחש מעט את הביצועים לטובת שיפור הטווח, אך השפעתו מינורית.
בלימה רגנרטיבית מתאפשרת ב-3 עוצמות שונות. ניתן לבחור ביניהן באמצעות כפתור שנמצא בסמוך לידית ההילוכים (ולא מאחורי ההגה כמקובל), אך גם ברמה החזקה ביותר הבלימה מתקבלת לאחר השהייה של שניה ארוכה או קצת יותר. בסופו של יום, נדרשנו להשתמש בבלמים כמעט תמיד.
האיוניק-5 של מקסוס מצויד בסוללת 52.5 קוט"ש שמבטיחה טווח נסיעה של 260 קילומטרים בסך הכל. במהלך המבחן מדדנו צריכת חשמל של 217 וואט-שעה לק"מ, מה שאומר שהטווח הריאלי יהיה קרוב יותר ל-240 ק"מ. ובהנחה ואתם לא רוצים להגיע לתחנת הטעינה על אדי החשמל, תצטרכו להוריד באופן מעשי עוד כמה עשרות קילומטרים מהטווח הקצר ממילא.
בעמדת DC של 50 קילוואט הצלחנו למלא קצת יותר ממחצית הסוללה בתוך 45 דקות.
התנהגות כביש
ביחס לנתוני הפתיחה שלו, מקסוס אי-יוניק 5 מציג התנהגות כביש בהחלט סבירה. המבנה הגבוה יוצר רכינה בעיקולים, אם כי לא באופן דרמטי, והמומנט הרב של המנוע החשמלי מייצר לעיתים נטיה לתת היגוי. עם זאת, אחיזת הכביש לא רעה ובדרך כלל מדובר ברכב בטוח.
סיכום
מקסוס E-יוניק 5 הוא רכב ייחודי בנוף. הוא מרווח מאוד בהשוואה לכל מיניוואן שאיננו קיה קרניבל, הוא מאובזר היטב, זריז יחסית וגם נוחות הנסיעה שלו לא רעה בסך הכל.
ברשימת החסרונות ניתן לדבר על הנדסת האנוש והמוזרויות הסיניות, על איכות החומרים או בידוד הרעשים, אבל כל אלה הם באמת זוטות בהשוואה לחסרון העיקרי של טווח הנסיעה. ברכב קטן שמיועד בעיקר לתנועה עירונית עוד ניתן היה לקבל את זה (וגם שם הטווחים בדרך כלל ארוכים בהרבה), אבל ממוביל נוסעים גדול מצופה לקחת את המשפחה לטיולים ולנסיעות ממושכות. המקסוס ידרוש לא מעט עצירות ביניים לטעינה כדי לעמוד במשימות כאלו. אם אתם מוכנים לספוג את זה, או אם אתם נוסעים למרחקים קצרים בדרך כלל, תקבלו כאן מוביל נוסעים ראוי שיחסוך לא מעט בעלויות השוטפות.
לצפייה בכל דגמי מקסוס בישראל
פורסם לראשונה ב- 12.08.21
למאמר זה התפרסמו 5 תגובות