שעת בוקר מוקדמת בירושלים. מיצובישי סופר לנסר ישנה שמישהו החליט לאבזר בפנסי קסנון, חצאית מוגזמת וחישוקי מגנזיום מופרכים עומדת ברמזור אדום. הרמזור עוד לא התחלף לירוק כשהצעיר בתוכה מנסה להזיז בצפירות ותנועות ידיים את הרכב שלפניו. התנועה מתחילה לזרום, הבחור מוצא מרווח קטנטן ופוצח בהאצה שכולה חריקות צמיגים. כמה מאות מטרים מאוחר יותר הצעיר מתמקם מאחורי מרצדס A קלאס חדשה בהמתנה לרמזור הבא. האור הכתום מופיע מתחת לאור האדום, אחריו מופיע גם הירוק והצעיר במיצובישי שומר על דממה. שנייה חולפת, המנוע של המרצדס רועם והגרמנייה הלבנה נעלמת לצעיר הרחק לפנים. איתה נעלמות גם שאריות הכבוד העצמי של הפרחח.
.
מרצדס A קלאס החדשה היא עניין של כבוד. אתה תנהג בה, והיא מצידה תדאג לשאר. בחניית בית הארחה בצפון עוצר אותנו בחור שבא לצלם את הרכב. הוא מתרגש עד דמעות כשהוא מתיישב בתוך המושב העוטף ואוחז בהגה העור עם הכוכב המשולש. בתחנת דלק בבקעת הירדן חייל רץ ומחבק את הרכב (סיפור אמיתי) ומוכן לעזוב את הרכב רק אחרי שהוא זוכה לסיבוב ממושב הנוסע.ובכלל, העיצוב המחודד, הסמל העצום בחזית וחישוקי ה-18" מעניקים לגרמניה אפקט הגעה מרשים כשהיא גדלה במראה הפנימית של הרכב שלפניה. כשהיא עוקפת ונעלמת היא משאירה את הנהג הנעקף להתמודד מול אחוריים אנמים בהופעתם. למרבה המזל, מכונית המבחן ברמת הגימור AMG מציעה דיפיוזר גדול וזוג מפלטים שמחטבים את הישבן. בגרסת הבסיס הצנועה הסתירו את האגזוזים מתחת לחצאית ארוכה.
גרסת AMG המאובזרת לא חוסכת כלום מהנהג. המושבים מרהיבים ועוטפים, והם גם נוחים לנסיעה ארוכה. ההגה עוטה עור איכותי ושלל המחוונים ופתחי האוורור זוכים לגימורי כרום. בגרסה זו חלק מהדשבורד עשוי מחומר רך דמוי קרבון וכלל משטחי העור מוקפים בתפרים אדומים. גם הגרסאות הפחות מאובזרות מרשימות למדי ורק גרסת הבסיס מרגישה מעט אנמית, במיוחד עם חישוקי הפלדה. אבל כדי לנהוג במרצדס צריך לבצע אי אלו התאמות. לא חברה כמרצדס תסכים להיות "מיינסטרים". ידית ההילוכים ממוקמת על מנוף לצד ההגה, בלם היד החשמלי נמצא משמאל להגה והמגבים מופעלים ממנוף האיתות. מבולבלים? גם אנחנו. בנסיעה בעבר עם האחות הגדולה, ה-C קלאס, ניסיונות לאותת הפעילו את בקרת השיוט והטיסו את הרכב קדימה. כיום ידית בקרת השיוט נמצאת במיקום מוצלח אך ידית ההילוכים נמצאת איפה שברכב רגיל ממוקמת ידית המגבים, מה שגרם ביום המבחן הגשום לניסיונות חוזרים לשלב ל-D תוך כדי נסיעה. ויש עוד כמה אנומליות בהנדסת האנוש: על הכפתור שמפעיל את מערכת ה"עצור וסע" ההיסטרית כתוב "Eco", מה שלא מבהיר את התפקיד האמיתי שלו. הכפתור הקטנטן שמשנה את מצבי הרוח של תיבת ההילוכים ( Eco, Sport,Manual) ממוקם בין הכפתורים בקונסולה ללא כל היגיון.
צילום: יצרן
המרווח לנוסעים מאחור טוב מאוד. שני טרמפיסיטים התרווחו במושב האחורי למרות שלא נמנו על הצד הנמוך של מפת הסנטימטרים - אבל החיוכים שלהם הפסיקו כשהגיעו ליעדם. פתח הדלתות הצר וקורת הגג שמשתפלת נמוך במיוחד אילצו את השניים לבצע תרגילי גמישות כדי לחלץ עצמם מהרכב. אם אחד מהם היה מתיישב במושב הנהג הוא היה מגלה שברך ימין הייתה מפתחת יחסים קרובים מיוחדים עם הקונסולה המרכזית.
כשמחתימים דרכון בתל אביב נתקלים בכל הטוב שהעיר הזו יכולה להציע. בכל רמזור, ויש אין סוף כאלו, עוצרים אופנוענים או נהגים שכנים ומבקשים לשוחח עם נהג המרצדס. מי שרוצה להרגיש סלבריטי אולי יהנה, אבל אחרי פעמיים או שלוש זה מטריד. יותר מכך מטרידה נוחות הנסיעה. העיר המתקדמת ביותר בישראל לא מפליאה באיכות סלילה שתאתגר את כבישי שטוטגארט, והמרצדס הקומפקטית מתקשה להתמודד איתה. בעולם הרכב המושג "חובט אך לא מתרסק" מיוחס אוטומטית לרכבים מארץ הנקניקים והבירה. ה-A קלאס, עושה רושם, בחרה פרשנות מאוד דווקנית לסטריאוטיפ הזה. כל מהמורה ושבר באספלט מועבר ללא כל עכבות לגב הנוסעים. מצד שני, בשום מצב הרכב לא מעביר זעזוע נוסף מעבר לזה הראשון. טלטולים? זה לא רכב לחוקרי שב"כ. סגירות מתלה מרסקות איברים? לא בבית הספר הגרמני. יציאה מחוץ לעיר חושפת דיסוננס בין חוסר הנוחות והריסון. גלים או מהמורות יועברו באופן ברור לתא הנוסעים, אולם כל אותם שברים קטנים, חיבורי כביש לא מהוקצעים ושאר נפלאות מע"צ פשוט לא מורגשים במרצדס. "נסיעה פלס" הגדיר אחד הנוסעים את האופן הבוגר בו מתמודדת המכונית הקטנה עם הכביש המהיר.
במקומות בהם הכביש נפתח גם למנוע יש הזדמנות לבוא לידי ביטוי. גרסת המבחן, A200, מצויידת במנוע 1.6 ליטר עם מגדש טורבו. התוצאה: 156 כוחות סוס ולא פחות מ-25.5 קג"מ. התחום היעיל מתחיל בשיא מומנט החל ב-1,250 סל"ד וממשיך עד שיא הספק ב-5,300 סל"ד. תגובת הדוושה מעט אפאתית (בעיקר במצב ה"אקו" אך גם ב"ספורט") ויחד עם חוסר נכונות מוחלטת לפעול בתחום שמתחת לשיא המומנט, מתקבלת יציאה מאוד הססנית מהמקום. יכול להיות שהאשמה תלוייה דווקא בתיבת ההילוכים הרובוטית כפולת המצמדים שמשלבת את ההילוכים במתווה העירוני באופן מעט הססני תוך כדי רעידות. עם זאת, דווקא חבטות בהחלפות הילוכים בעיר לא נפוצות. יציאה מהעיר עושה טוב גם למנוע ותיבת ההילוכים ושם שניהם מתפקדים באופן נמרץ וחלק. עקיפות ביניים הופכות למפגן התנשאות כלפי הרכבים הנעקפים, וגם במהירויות שיטרידו את שלוותם של טייסי מסוקים ומטוסים קלים המרצדס מרגישה כמי שמסוגלת להמשיך ולהאיץ. כדי לחסוך זמן לכל הנודניקים ברמזור ששואלים "כמה סוגרת", נציין שלעניות דעתנו המהירות המירבית המוצהרת הינה ריאלית לחלוטין.
מכוניות יוקרה, במיוחד מגרמניה, אמורות להיות הדובדבן שבקצפת ככל שזה נוגע להתנהגות דינאמית. בקטגוריה הזו ב.מ.וו סדרה 1 מציבה רף כמעט בלתי אפשרי עם הנעה אחורית וכיול מאוד ספורטיבי, ואילו ה-A במקרה הזה פונה לסוג אחר של נהגים - אלו שמחפשים רכב מהיר ללא כל צורך בהחלקות זנב או ביכולת להתמודד עם כבישים אלפינים מפותלים. עבורם המרצדס תהיה הליטוף הכי נעים לאגו. בכבישים מהירים המתלים הנוקשים שומרים על זוויות גלגלול אפסיות והצמיגים הדביקים יוצרים עם הכביש קשר קרוב כמו במשפחה סיציליאנית. כשהכביש הופך מפותל ומתאים יותר לנהגים אנינים, המרצדס מרימה ידיים מול המתחרה הבווארית (ב.מ.וו סדרה 1). השלדה וההגה מסרבים להעביר מידע לנהג וחסרה נכונות לשנות כיוון במהירות. הניטרליות מתבטלת בקלות יחסית והופכת לתת היגוי או היגוי יתר לא פרוגרסיבים. גם בקרת היציבות היסטרית ומתערבת בגסות.
.jpg)
אבל ה-A הקטנה לא נועדה לחולי הגה. היא נועדה לאנשים שאוהבים שפותחים להם את הדלת במסעדה, לאלו שנהנים מהמבטים שעוקבים אחריהם ברחוב ומהשאלות הבלתי פוסקות על הסיבות בגינן הם נוסעים במרצדס יפיפייה בזמן שכל המדינה מתניידת במאזדה. בקיצור, מרצדס A קלאס היא לאנשים שאוהבים להיראות. לאנשים שיש להם כבוד.
בשעות הערב המאוחרות המרצדס עוצרת ליד הבית של הדייט, בציפיה שהמכונית תפעיל את קסמיה גם כאן. הבחורה יוצאת עם חיוך גדול מהבניין וקופצת לתוך המרצדס. "נו, אז מה את אומרת על הרכב?" נשאלת השאלה הראשונה, בציפייה לתגובה אוהדת במיוחד או לפחות לשאלה "מאיפה הכסף". אבל הבחורה מחזירה מבט משתומם ומושכת כתפיים. "אוטו לבן", היא אומרת.
לדגמי מרצדס בישראל - מרצדס
פורסם לראשונה ב- 21.02.13
למאמר זה התפרסמו 1 תגובות
