מרצדס C63s AMG - מבחן דרכים

עיצוב

מהפתיח אני מניח שכבר הבנתם. גרסת הקופה של ה-C לא פוסחת על אף אחד ברחוב. מכונית המבחן הגיעה בצבע אפור מט עמוק ויחד עם קווים אלגנטיים ומפוסלים היא מושכת יותר תשומת לב מאוטובוס של שחקני ברצלונה. את העובדה שמדובר בגרסת ספורט קיצונית אף אחד לא מסתיר. סוללה של תגי AMG ו-Bi Turbo, דיפיוזר ענק וכמות כונסי אוויר שיכולה להביך בואינג 747 עושים את העבודה.

אבל לא כולם אהבו את ההופעה. היו שחשבו שהיא מוגזמת מדי. כמו מטען חבלה בתחתית הרכב, גם כאן המסר עובר – ספורט, יוקרה. אבל בלי הרבה עידון.

תא נוסעים

היחסים שבין ספורט ועידון נשמרים גם בתוך תא הנוסעים, רק שכאן האלגנטי גובר. איכות החומרים מתמקמת הרחק למעלה מהמקובל בטובות שבקבוצה. בקונסולה יש עץ שחור אמיתי, אלומיניום מוברש בדלתות ועור בכל מקום שאין בו פלסטיק רך.

העיצוב, מהצד השני, קצת מתיישן. כמות הכפתורים תטריד את הצוות של אפולו 11 והמסך הקטן הוא כבר Dated. את נגיעות הספורט אפשר לראות בהגה השטוח, במושבי הספורט ושוב בכיתובי AMG בכל פינה.

כיאה למכונית שמגרדת את ה-800 אלף שקל, ה-C63s מאובזרת עד לגג. זה של ה-GLS הקרובה. מושבי עור, גג פנוראמי גדול, כניסה והנעה ללא מפתח, חנייה אוטומטית, מצלמות 360 מעולות, תאורה "אווירה" ועוד ועוד. עד כמה היא מאובזרת? היא לא מגיעה עם כפתור פתיחה לתא המטען החשמלי, פשוט כי הפתיחה והסגירה נעשית בשליחת רגל. זה סטנדרט. לאניני השמע שביניכם, מערכת השמע היא גורמה אמיתי.

גם מבחינת הבטיחות היא מציעה כל מה שניתן לדמיין. בקרת שיוט אדפטיבית, תיקון סטייה מנתיב, בלימה אוטומטית, Blind Spot ושוב, הרשימה תייגע.

הנדסת האנוש הרבה פחות מרשימה. מדהים שחברה כמו מרצדס מצליחה ליפול במקומות כאלו. ברור שהלקוחות מכירים את הרכב והם מתרגלים בשלב מסויים, אבל כמות הכפתורים מאוד מבלבלת ואין כמעט היגיון לוגי במערכת המולטימדיה.

המושבים הקדמיים נוחים מאוד. כמות הכיוונים האפשרית גדולה מיכולתנו לספור ויש כמובן גם זיכרונות וחימום למושב. חסרו לנו בהם כמה דברים קטנים שהסכום מצדיק, נניח מסאג', אוורור וכיוון חשמלי לדופן הכיסא. קטנוני למדי, אבל ה-RS5 של אודי דווקא מציעה את רוב האפשרויות הללו. 

הכניסה למושבים האחוריים קצת מעצבנת כי הזחת המושב מתבצעת ידנית, אבל אז המושב זז קדימה באופן חשמלי ואיטי משהו. המושבים מאחור קטנים, נמוכים והמרחב לרגליים ולראש מוגבל במיוחד. ליד ב.מ.וו סדרה 4 ואודי RS5, המרצדס צפופה ולא תכיל בשמחה משהו גדול יותר מילד מתבגר. גם תא המטען לא ממש גדול. שימושיות? במחיר של המרצדס עם ה-2+2 שלה אפשר לקנות 4 רכבי פנאי גדולים עם מקום ל-28 נוסעים.

נוחות נסיעה

מרצדס אלגנטית ומפנקת? לא כאן. תשכחו מזה. השילוב של מתלים קצרים, צמיגים ננסי חתך ובולמים קשוחים הם לא מתכון לנסיעה על ערימת השיפוצים שנקראת כבישי המרכז. לרכב יש מצב Comfort ומצבי Sport, Sport + ו-Race. במצב הנוחות הבולמים מצליחים לספוג באופן טוב את מה שנמצא בתוך טווח התנועה שלהם, אבל בגלל שהם מאוד קצרים זה פשוט לא הרבה. מכסי ביוב, בורות פתוחים או כל דבר אחר שהוא חד, גבוה או עמוק מדי יעבור היטב לנהג והנוסעים.

אם זה נשמע לא נוח, תעבירו את המתלים למצב ספורט או למצב ספורט פלוס. במצבים האלו האוטו כל כך לא נינוח עד שגם עיני חתול לאורך הכביש עשויות לשלוח אתכם להחליף סתימה אצל רופא השיניים.

בידוד הרעשים מרשים בדרך כלל, אבל משום מה הוא לא חל על הצמיגים הענקיים ויש רעש קבוע שלהם ברכב. לא אסון, בטח שלא ביחס ליומרות הספורטיביות.

מנוע ותיבת הילוכים

תשמעו, הרכב היה בהרצה, אז המנוע לא נפתח עד הסוף. התחושה הייתה כאילו יש לו רק 510 כוחות סוס. ועכשיו ברצינות. מה שהמנוע הזה עושה עוד לפני שהוא נפתח, מנועים אחרים כנראה לא יעשו בחיים. גם אם אומרים שיש להם 500 כ"ס. המנוע פשוט משגר את המכונית מנקודה לנקודה בקלילות מרגיזה. ליטופי דוושה נענים בתגובה ברוטאלית שזורקת את כל מה שלא חגור ברכב אחורה ומטיסה את הבהמה המגודלת לדרכה, כאילו היה שם סדין אדום Build In.

אולי הדבר המדהים הוא האופן בו המנוע משדל את הנהג לדבר עבירה. במהירות שיוט איטית הוא נשמע קצת כמו חיפושית ישנה, אבל ברגע שהטורבו נכנס לפעולה, נמוך נמוך בקשת הסל"ד, המנוע תופס קצב וצליל. העוצמה האדירה והצליל המרנין מעודדים אותך לתת עוד ועוד גז ולהנות יותר ויותר. ההתלהבות שהמנוע יוצר אמיתית, כאילו שטן קטן מתיישב לך על הכתף ולוחש: "יש לך עוד", "אתה לא מנצל 10% שלו". הבעיה היא שמצד שני לא יושב אף אחד כדי להרגיע.

כך המהירות מגיעה בקלילות למספרים של מסלולי המראה בנתב"ג וצריכת הדלק גם היא מתקרבת למה שמושג כשיורדים מהארץ. במבחן שלנו היא עמדה על כ-6.5 ק"מ לליטר, וזה כשגם נהגנו רגוע חלק ניכר מהזמן. מתי אמרתם שההרצה נגמרת?

התנהגות כביש

לצד המנוע המדהים ניצבת מכונית נהיגה קצת דואלית. לתפור כבישים בקצב מהיר זה הלחם והחמאה, או הקוויאר שלה. מפתיע כמה אחיזה מציגים הצמיגים הקדמיים. אחרי כמה מעברים על אותו הקטע כבר אפשר להכיר ולסמוך על החרטום שישאר נטוע בנתיבו.

אבל צריך לדעת לנהוג במכונית הזאת. המתלים הקצרים הופכים את הרגע שבו המשקל "מתיישב" על הגלגלים הקדמיים, לרגע קצר במיוחד. אם תפספסו את שבריר השניה הזה, החרטום יכול להרגיש קצת פחות נחוש להיכנס לפנייה. אם תפסתם את הרגע המדוייק, המרצדס הכבדה תצלול לפנייה כאילו היא בגיבוש לשייטת.

יחד עם ספויילר שמצמיד את הגלגלים מאחור טוב טוב לרצפה (במהירות הרלוונטית), מתקבלת מכונית שתופרת כבישים במהירות היסטרית. אבל לצד האחיזה הגבוהה, פעולה לא אחראית בגזרה האחורית, בעיקר על כבישים חלקים, עלולה לסבך את הנהג עם "פליק" מהיר מהזנב, שלא מהסס לייצר זוויות מאוד פוטוגניות לפני שבקרת היציבות מתערבת (במידה ורציתם שהיא תתערב...)

כמו שאמרנו קודם, המכונית מתייחסת לנהג כמו שהאדם הקדמון התייחס לממותות, ילדים, בנות זוג פוטנציאליות וכל דבר נוסף אחר. יש בעיה? מכת אלה בראש והכל יסתדר. כל חוויית הנהיגה מגיעה ממקום מאוד אגרסיבי וברוטאלי. רוצה כוח? קח הכל בבת אחת. הזנב יוצא? זה יהיה מהיר, קולני ובלי פשרות.



יש תחושה שהמכונית כל כך עצמאית ברצונותיה, עד שהמהנדסים יצרנו קצת שכבות ממתנות. בכביש חלק ותחת המון כוח, לעיתים ביציאה מהסיבוב המחשב פשוט לא ייתן לך לשחרר הכל. רוצה הכל? תעבור למצב Race ואז נוכל להסיר מאיתנו אחריות ולהשאיר אותך לבד עם המפלצת הזאת. אפילו במצב ידני, הרכב החליף לנו פה ושם הילוכים.

גם ההגה מרגיש קצת מחוץ לחוויה. תכוון אותו והמכונית תפנה, אבל יש לו משקל קל מדי, הוא לא מספיק מדוייק, שומו שמים, והוא ממש לא מתקשר. אפילו השלדה, שחייבת לספר לנהג על כמות האחיזה שנותרה לגלגלים האחוריים (ולא נותרה בדרך כלל), שותקת ושאירה את הנהג להבין מה קורה. בדרך כלל זה קורה מאוחר מדי, לפי זווית הפנייה של הרכב.

הבלמים טובים, והם חייבים להיות ברכב שכזה, אבל מחמת היותם בתחילת דרכם קשה לנו להגיד עד כמה היא תצליח להתמודד עם חיים קבועים של מכונית ספורט.

סיכום

מרצדס C63s היא מה שבן אדם צריך מפעם לפעם. הוא לא חייב שהיא תהיה שם כל הזמן. אישית, לא הייתי רוכש לעצמי מגנט מבטים ולחשושים כל כך חזק.

אבל פעם ב...אתה צריך מנה של כוח פשוט. כמו של מכוניות השרירים מפעם. בלי יותר מדי אלגנטיות או פוליטיקלי קורקט. סתם כוח, פוטין סטייל. אין הרבה מכוניות כמו מרצדס C63s, כאלו שיהפכו אותך לאדם קדמון וחייתי לכמה ימים. יגרמו לך לצחוק בקול כשהזנב בורח לו, כך ללא סיבה בהאצה ישרה, יגרמו ליושבים לצידך לצרוח מפחד בכניסה לפניות ויקחו אותך מאפס למאדים ללא צורך ברקטות נוספות.

כן, זה כיף. כמוצר, לא בטוח שזאת תהיה הבחירה המושלמת. נוחות הנסיעה, הנדסת האנוש המבלבלת וצריכת הדלק המבהילה עשויים להעיב על כל הכיף שהיא יוצרת. אה, ויש עוד דבר קטן. כל הכוח הזה צריך מסלול אמיתי. לא חתיכת אספלט קטנה שנמתחה במדבר, ולא כבישים צפופים בהרי ירושלים, אלא מסלול שבו אפשר לקחת את כל הכוח הזה ואשכרה לנצל איזה 50% ממנו.

בניגוד למכוניות ספורטיביות אחרות, ומוזר ככל שזה ישמע, היא לא מפספסת את המטרה בכלל. היא לא רוצה להיות הדינאמית והמדוייקת שבהן. היא רוצה להיות המוגזמת, האגרסיבית והבוטה ביותר שניתן למצוא על הכביש. אנחנו, בכל מקרה, את הסופ"ש עם ה-C63s AMG כנראה שלא נשכח גם בעוד הרבה מאוד זמן.

למפרט מרצדס C63s AMG

לדגמי מרצדס בישראל - מרצדס

למאמר זה התפרסמו 2 תגובות