לפעמים זה נראה שמרצדס הולכת על ביצים, מסתובבת מסביב לנקודה, יורה בכיוון הכללי אבל ממש משתדלת שלא לפגוע במשבצת של טסלה מודל 3. המסע החשמלי של יצרנית היוקרה מגרמניה התחיל עם רכב הפנאי EQC והמשיך ל-EQA הקטן יותר, שנמכר במחירים דומים לאלו של המודל 3 - אבל בקטגוריה שונה לחלוטין. משם עברה מרצדס אל ה-EQS וה-EQE הגדולות, הצהירה על דגמי פנאי שיבוססו עליהן ואפילו הגיעה עד ל-EQB עם שבעת המושבים - וזה לפני שדיברנו על ה-EQV המסחרי וה-EQG העתידי. אבל גרסה חשמלית ל-C קלאס, כזאת שתתחרה בטסלה מודל 3 (וגם בב.מ.וו i4) עדיין לא נראית באופק.
זה לא שמרצדס היא מתחרה ישירה של טסלה; קשה בכלל להגדיר את טסלה כמותג יוקרה. אבל החשמלית הנמכרת ביותר בעולם (וגם בישראל) מאתגרת את כל יצרני הרכב על פני הגלובוס, ושולחת אותם לייצר חלופות שיהיו משכנעות מספיק אל מול המותג הטרנדי של אילון מאסק. ומול ההיצע ההולך ומתרחב של מכוניות חשמליות, מרצדס EQE היא אחת הטובות ביותר שפגשנו עד כה.
יש משהו לא לגמרי מרצדסי בעיצוב של הדגמים החשמליים. יותר מעוגל וחייכני, פחות רציני ו"גרמני" וגם קצת פחות "רכב שרד רשמי". אנחנו לא יודעים אם לקוחות ה-E קלאס יאהבו את השינוי, אבל זו הדרך של מרצדס לספר לעולם שיש כאן רכב שונה מהמוכר - וגם הדרך להשיג מקדם גרר טוב יותר, שעומד על 0.22 ב-EQE לעומת 0.28 ב-E קלאס המסורתית.
הצבע הכסוף של רכב המבחן מבליט את הגריל השחור והמוחלק, שעליו מוטבעים עשרות סמלי מרצדס קטנטנים. אבל כסוף למרצדס סדאנית בחצי מיליון שקל? אנחנו לא בטוחים שזו היתה הבחירה הראשונה שלנו. חישוקי הגלגלים מעט פשוטים למראה, הזנב משתפל מאוחר ומתאמץ שלא להיראות כמו עוד "סדאן קופה", ויחידות התאורה המחוברות מאחור משוות ל-EQE מראה רחב ומודרני.
תא הנוסעים הוא מהמרשימים ביותר שפגשנו, גם בתוך ההיצע המאוד מרשים כלשעצמו של דגמי מרצדס. הצבעים הבהירים משתלבים היטב עם הכחול-ג'ינס של הדשבורד והדלתות בחלק העליון, המסכים מרהיבים ותאורת האווירה הופכת את הנסיעה הלילית לחוויה יוצאת דופן. מיד נרחיב על כך.
תא הנוסעים
אנחנו מקבלים את מפתחות ה-EQE בחניון התת-קרקעי החשוך של מרצדס בהרצליה. מתקרבים לרכב, ידיות הדלתות נשלפות החוצה ובוהקות באור לבן. פותחים את הדלת, ועוד לפני תאורת האווירה מקבלת אותנו המרצדס בעוצמת אור אדירה, שמציפה את תא הנוסעים בהארה טוטאלית. כן, המנורות הרגילות שאנחנו מפעילים בלחיצה על התקרה, הן פשוט אופרה אחרת כאן. מיד אחריהן מופיעה גם תאורת האווירה הצבעונית, שמוסיפה פסי אור בכל מקום שניתן לחשוב עליו כפי שתוכלו לראות בתמונות. את הצבעים האלו ניתן להחליף, לשלב בין גוונים שונים וגם לבחור את עוצמת האור בכל מיקום בנפרד (כדאי למשל להנמיך בלילה את התאורה של פתחי המיזוג, כדי להימנע מסנוור במראות הצד). אפילו הדשבורד, שגם הוא משובץ בסמלי מרצדס זעירים, מאיר בגוונים משתנים. ויהי אור.
מתחילים לגעת במשטחים השונים, ויהי עור. הדיפונים משובחים, עבים ורכים בכל מקום שהיד מגיעה אליו. המתכות כבדות וקרות, העור נעים למגע ואפילו השטיחים עבים ואיכותיים. חבל רק שאיכות ההרכבה לא עומדת באותו רף גבוה: הופתענו לגלות כמה חיבורים פחות מהודקים, למשל במסגרות של פתחי המיזוג או בדיפון הדלתות.
המופע הויזואלי המרשים נמשך גם אל צמד המסכים. בלוח המחוונים ישנה כמובן תצוגה דיגיטלית מלאה באיכות מצוינת, עם אופציה לבחירה בין מספר ערכות נושא שונות. מעליו ישנה תצוגה עילית גדולה ומפורטת, גם היא מודולארית, אך בחלק מהקונפיגורציות היא גדולה מדי ועלולה להסיט את תשומת הלב של הנהג מהכביש. באופן נדיר למדי, חיבור של האנדרואיד אוטו לרכב מאפשר תצוגה של הנחיות הניווט מתוך אפליקציית ווייז על גבי התצוגה העילית ולוח המחוונים.
מסך המולטימדיה המרכזי, במבנה אנכי ובגודל של 12.8 אינץ', הוא מהטובים שניתן למצוא כיום בתעשיה. זהו מסך OLED עם רזולוציה מעולה, תגובה סופר-מהירה ותמיכה מלאה בעברית. התפעול שלו נוח ומהיר והוא מציע אינספור אפשרויות שונות לשליטה במערכות הרכב - החל מהתאורה, עבור בבטיחות ובמתלים, ועד למערכת השמע, האקלים ועוד.
נמשיך לעוד כמה טכנולוגיות מרשימות: אפליקציית הניווט המקורית של הרכב אמנם לא מקוונת, אך היא מאפשרת התמצאות נוחה מאוד הודות לתצוגת המציאות הרבודה (במסך המרכזי בלבד ולא בהקרנה על גבי השמשה כמו ב-S קלאס). מערכת השמע המשודרגת של גרסת ה"אלקטריק ארט", מבית Burmester, כוללת 15 רמקולים באיכות מצוינת.
עוד מצאנו ברכב מערכת "טיהור אוויר" שגם מנטרת את איכות האוויר בסביבה שמחוץ לרכב. מצלמות החניה כוללות תצוגת תלת מימד ואפילו אפשרות להפעלה אוטומטית על בסיס זיהוי מיקום - למשל כשמגיעים לחניה הקבועה בבית או במקום העבודה.
התאורה הראשית בגרסת המבחן היא ה"דיגיטל לד" המשובחת, שכוללת 1.3 מיליון "פיקסלים" בכל גוף תאורה ומאפשרת טווח הארה עצום תוך מניעת סנוור של משתמשי דרך אחרים. המעבר לאורות גבוהים מתבצע לא רק בכבישים צדדיים וחשוכים, אלא גם בכבישים ראשיים - שם מניעת הסנוור היא אתגר בולט יותר, שמטופל כאן היטב. פיצ'ר ייחודי נוסף הוא הקרנה של התרעות שונות, למשל על שמירת מרחק או סטיה מנתיב, על גבי הכביש עצמו. במצב של בקרת שיוט אדפטיבית ניתן להורות לרכב על ביצוע עקיפה עצמאית בנגיעת איתות קלה, ולאחר שהרכב יוודא שהנתיב פנוי - הוא יקרין על גבי האספלט את מסלול העקיפה המתוכנן ויעבור עצמאית לנתיב הנבחר.
מערכת "מצלמת רמזור" פותחת את המצלמה הקדמית של הרכב כאשר הוא נמצא ראשון מול הרמזור, וחוסכת את עיקום הצוואר וחיפוש הרמזור אי שם בשמיים; רק חבל שלא ניתנה תשומת לב לראות הגבולית לאחור, דרך המראה המרכזית. היינו שמחים לפגוש כאן במראה מבוססת מצלמה, א-לה קדילאק.
המושבים הקדמיים מציעים לא רק תמיכה מצוינת וכוונון חשמלי מלא, אלא גם אפשרות להארכה חשמלית לבסיס המושב וכוונון חשמלי למשענות הראש. חימום מוצע כסטנדרט, אוורור ועיסוי הם אופציה בתשלום נוסף.
ובחזרה לעולמות הפרקטיקה, המרווח מאחור מצוין הודות לבסיס גלגלים עצום של 312 ס"מ. היושבים מאחור יהנו מכסאות נוחים מאוד וממסך מגע לשליטה מדויקת במערכת המיזוג. תא המטען מציע נפח סביר של 430 ליטרים.
נוחות נסיעה
ברכב עם בסיס גלגלים ארוך כל כך, התמרון ברחובות הצפופים של העיר יכול להיות אתגר לא פשוט. זו סיבה ראשונה שבגללה נמליץ לשדרג לגרסת ה"אלקטריק ארט" שכוללת היגוי אחורי עם זווית הפניה של 10 מעלות - מה שמאפשר ל-EQE לתמרן כמעט כמו מכונית סופר מיני, ולהשתחל לחניות צפופות בקלילות מפתיעה.
יתרון נוסף של הגרסה הבכירה הוא מערכת של מתלי אוויר, שמעניקים לה נוחות נסיעה משובחת חרף משקל עצמי כבד של 2.35 טון, ולמרות חישוקי 20 אינץ' עם צמיגים נמוכי חתך. המרצדס הסאלונית מגהצת היטב כמעט את כל סוגי המהמורות, ורק על פסי האטה גדולים במהירות גבוהה מהמקובל, מורגשת חבטה שמסגירה את המשקל הכבד שמוטמע בתחתית הרכב.
מחוץ לעיר הנוחות נהדרת אפילו יותר. במצב הרך של המתלים יתכן נדנוד קל וכמעט בלתי מורגש על כבישים גליים, מה שנפתר כמעט לגמרי באמצעות הקשחה של המתלים. בידוד הרעשים קרוב לשלמות.
יחידת הנעה
את ה-EQE אנחנו פוגשים בגרסה שנקראת 350+ - הגרסה היחידה שהיתה זמינה במועד השקת הרכב, אך כזו שימיה קצרים ותוחלף בקרוב בגרסת 350 רגילה, עם סוללה מוקטנת במעט וטווח שהתקצר קלות.
המנוע כאן הוא אחורי, ההספק עומד על 292 כוחות סוס - לא נתון מסמר שיער לרכב כבד כל כך - והמומנט כבר מרשים יותר עם 57.6 קג"מ. התאוצה הרשמית ל-100 קמ"ש אורכת 6.4 שניות.
בניגוד לחשמליות רבות שמצליחות להרגיש מהירות יותר מכפי שמספרים הנתונים, ב-EQE התחושות מתונות יותר. ההאצה ללא ספק מהירה ונחושה והמספרים מצטברים בקצב זריז על המחוג, אבל אין כאן את התחושה הטסלאית של גב נדבק למושב ונוף נמרח בחלון. לשם כך נצטרך להמתין לגרסאות המנוע החזקות יותר. יעילה, לא סנסציונית.
פחות אהבנו את הצליל המשונה שמשמיעה ה-EQE בהאצה, בעיקר במצב הספורטיבי. הבלימה הרגנרטיבית יעילה וחזקה, אפילו אגרסיבית במצב המתוגבר (שמכונה משום מה "שיוב רב"). במצב זה, כמו ב-EQS, דוושת הבלם "נסוגה" באופן עצמאי לאחור ויורדת מטה בכל הרפיה מדוושת המצערת, כך שלא פעם מצאנו את עצמנו מגששים באוויר עם הרגל ומחפשים את הדוושה השמאלית.
צריכת החשמל במהלך המבחן עמדה על 182 וואט-שעה לק"מ בנהיגה מתונה, נתון ששווה טווח נסיעה של כ-500 קילומטרים. בנהיגה שכללה גם קטעים דינאמיים עלתה הצריכה ל-200 וואט-שעה לק"מ, מה שאומר שבנהיגה כזו ניתן יהיה להשיג רק 450 קילומטרים של טווח. כל זה, להזכירכם, ברכב עם סוללת ענק של 90.6 קוט"ש וטווח מוצהר של 630 קילומטרים.
אל עמדת הטעינה האולטרא-מהירה (150 קילוואט) הגענו במזג אוויר לוהט אחרי סשן לוהט לא פחות של נהיגה אגרסיבית. קצב הטעינה גירד מלמטה את ה-100 קילוואט, ובתוך רבע שעה הצלחנו להוסיף למאזן עוד 30 קוט"ש, שהם 31% מקיבולת הסוללה.
התנהגות כביש
במרצדס יודעים לייצר מכוניות סדאן מהנות לנהיגה, אבל ה-EQE לא שמה את היכולת הדינאמית בראש סדר העדיפויות. למרות ההנעה האחורית ולמרות ההיגוי האחורי, שמצליח לשפר במשהו את המיידיות של הפניית ההגה. המשקל הכבד של הרכב יוצר נטיה ברורה לתת היגוי, התקשורת מהשלדה אפסית וההיגוי עצמו קל ומנותק. ניתן לנהוג בה מהר וליהנות מאחיזת כביש טובה ומתחושת בטחון, אבל אין כאן את הניצוץ הספורטיבי שפגשנו בב.מ.וו i4, למשל.
סיכום
מרצדס EQE היא ככל הנראה מכונית הסאלון המתקדמת, המודרנית והטכנולוגיות ביותר שניתן לרכוש כיום. היא לא רק רכב חשמלי נהדר - והיא בהחלט כזאת, הודות לביצועים היעילים ולטווח הנסיעה הנדיב (גם אם רחוק מנתוני היצרן); מדובר לטעמנו באחת המרצדסים המרשימות ביותר שניתן למצוא בהיצע של יצרן היוקרה הגרמני.
תא הנוסעים שלה איכותי, מוקפד ועשיר בטכנולוגיות, מערך הבטיחות פנטסטי, המרווח הפנימי מצוין, נוחות הנסיעה נפלאה, בידוד הרעשים מופתי ורק על התאורות השונות שלה אפשר לכתוב אלפי מילים.
חסרונות? ובכן, הביצועים יכלו להיות מוחצים יותר וטווח הנסיעה - הנדיב בפני עצמו - עדיין רחוק מנתוני היצרן. גם התנהגות הכביש לא מבריקה, ועל אף כל אלו, נדמה שמדובר באחת ממכוניות היוקרה הטובות ביותר שניתן להשיג תמורת חצי מיליון שקלים.
לדגמי מרצדס בישראל -
מרצדס
למאמר זה התפרסמו 1 תגובות
