קטגוריית הוואנים בעלי 9 מקומות ישיבה פעילה מטבע הדברים בעיקר בגזרת המחיר שסביב ה-200 אלף שקלים, פחות או יותר. הדגם המוביל כבר שנים ארוכות בתחום הזה הוא סיטרואן ג'מפי, ולצידו מתחרים בעיקר רנו טראפיק ויונדאי i800. אם נטפס קצת צפונה במחירים, נפגוש את הגרסאות השונות של משפחת פולקסווגן טרנספורטר: הדגם הבסיסי-מסחרי שנקרא בפשטות טרנספורטר, הקראוול שמיועד להיסעים והמולטיוואן היוקרתי. באירופה ישנם עוד כמה מתחרים בזירה היוקרתית, שמיועדת בעיקר למלונות, להסעות אחמי"ם ולשדות תעופה, אבל בארץ המתחרה העיקרי של המולטיוואן הוא מרצדס V קלאס - האח המהודר של הויטו.
את ה-V קלאס פגשנו בפעם הראשונה לפני כ-4 שנים, אז בגרסה בסיסית יותר עם 190 כ"ס. מאז הוא הספיק לעבור מתיחת פנים, שסיפקה לנו סיבה מצוינת למבחן נוסף - הפעם בגרסת ה-V300 החזקה, עם 239 כ"ס ושפע של פינוקים לנהג ולנוסעים.
האמת? הוא נראה מרשים. קשה להאמין שאותו רכב מגיע גם בגרסה מסחרית סגורה ופשוטה, שמיועדת לטכנאים ולחלוקה עירונית. ה-V300 שלנו לובש את חליפת הפרימיום שכוללת גם את חבילת ה-AMG המוחצנת. מה זה אומר? מעבר לקווי העיצוב הבסיסיים יש פה גם חישוקי "19 שחורים עם צמיגים בחתך נמוך, פגושים בעיצוב ספורטיבי ושבכה קדמית עם "טיפות" כרום - ממש כמו בדגמי ה-AMG הספורטיביים של מרצדס.
מתיחת הפנים שהגיעה לישראל בסתיו של 2019 כוללת בעיקר שינויים בעיצוב הפגוש הקדמי ואת תוספות העיצוב שהזכרנו קודם. לא משהו דרמטי.
מה שהרשים כל כך ברכב המבחן זה כנראה המראה הכולל של הרכב. צבע המרכב השחור עם גימורי הניקל, החלונות הגדולים והכהים, חישוקי הענק ויתר הפריטים של חבילת ה-AMG משכו אינספור מבטים ושאלות. נהג הסעות אחד אף שאל אם הרכב מגיע עם זמר ים תיכוני בילט-אין במושב האחורי.
תא הנוסעים
טוב, אז זמר ים תיכוני לא מצאנו, אבל זה באמת אחד הפריטים הבודדים שאין ב-V300. האמת היא שכבר בגרסאות ה-V250 הבסיסיות ניתן למצוא הרבה מאוד פיצ'רים, שלא תמיד מוצאים גם במכוניות הסדאן של מרצדס. כבר בגרסאות האלו ניתו לקבל מצלמות 360 מעלות, דלתות הזזה חשמליות, תאורת אווירה, מערכת עזר להתמודדות עם רוחות צד, דלת תא מטען חשמלית עם תאורה, מראות צד מתכהות, בלם יד חשמלי, קיפול חשמלי למראות הצד, ריפודי עור, מערכת חניה אוטומטית, בלימת חירום אוטונומית, תיקון סטיה מנתיב, ניטור שטחים מתים במראות ועוד.
גרסת ה-V300 מציעה את כל זה, וגם כוונון חשמלי, חימום ואוורור לצמד המושבים הקדמיים וכן בקרת שיוט אדפטיבית. חבילת הפרימיום שברכב המבחן מוסיפה גם חימום ואוורור למושבים מאחור, לוח מחוונים בחיפוי עור, מערכת סאונד אדירה מבית Burmester ודוושות במראה ספורטיבי.
אבל רגע, צריך קצת לצנן את ההתלהבות. המולטימדיה ברכב המבחן משתייכת לדורות קודמים של מרצדס, עם מסך קטן וללא הפעלה קולית, ניווט או תמיכה בעברית - אפילו לא ברמת זיהוי אנשי הקשר. בקרוב מאוד יוצעו רכבים גם עם מערכת ה-MBUX החדשה, בעלות נוספת של 12,500 שקלים. הגיע הזמן.
לוח המחוונים לא דיגיטלי, והוא כולל במרכזו מסך צבעוני קטן שגם אותו פגשנו במרצדסים מלפני עשור. יש בו אמנם הרבה מידע שימושי וגם התצוגה ברורה, אבל היום אנחנו יודעים שמרצדס מסוגלת להרבה יותר מזה. היינו שמחים גם לפגוש אפשרויות לשליטה מלפנים על המיזוג והתאורה בחלק האחורי של הרכב. לפחות הדלתות נפתחות בלחיצת כפתור מעמדת הנהג.
סביבת הנהג נראית נהדר, יוקרתית ואיכותית, עם ציפוי דמוי קרבון על הדשבורד, חיפוי עור מעליו וצביעה בהירה לדלתות ולמושבים. איכות החומרים וההרכבה לא אחידה, ומזכירה לנו שבסוף מסתתרת כאן מסחרית קשוחה; זו לא הרמה הרגילה של מרצדס.
ארבעת המושבים הקדמיים נוחים מאוד, מרווחים ומפנקים. גם השורה השלישית מציעה מרווח טוב מאוד, אם כי אין בה את הורסטיליות של שתי השורות הקדמיות.
כמו במבחן הקודם ל-V קלאס, גם הפעם אנחנו מתלוננים על מחסור בולט בתאי אחסון. התא המרכזי מלפנים נמוך מאוד ורחוק מהנהג, ומחזיקי הכוסות שבו ממוקמים על רצפת הרכב - לא המקום האידיאלי עבור הקפה של הבוקר או הרדבול של הלילה. ברכב שאמורים לעבוד בו שעות ארוכות, זה בפירוש לא מספיק. גם מקום לסלולארי חסר מאוד.
תא המטען עצום בכל קנה מידה. יש בו שטיח איכותי ותאורה מצוינת, אך הדלת נפתחת כלפי מעלה ותקשה על פתיחה במקומות צפופים.
נוחות נסיעה
רמת הנוחות ב-V קלאס מעולה. באופן אישי הייתי מעדיף לוותר על החישוקים במידה המופרכת ולקבל ספיגה טובה יותר, אבל בסך הכל רמת השיכוך של המרצדס הגדול טובה מאוד. לעיתים הוא קצת מיטלטל על שיבושים רוחביים, אך מדובר ברכב נעים ונינוח עם פעולת מתלים רהוטה ושקטה - הן בנסיעה עירונית והן על כבישים בינעירוניים.
נציין גם כי כושר התמרון של ה-V יוצא מן הכלל, וקל מאוד לנהוג בו גם באיזורים צפופים. מנגד, בידוד הרעשים לא מושלם: במהירות עירונית נשמעי רעשי דיזל נוכחים, אך אלו פוחתים ככל שהמהירות עולה.
מנוע ותיבת הילוכים
מרצדס V300 מצויד בחתיכת מנוע נהדר. נתחיל עם המספרים: יש לו נפח של 1,950 סמ"ק, הספק של 239 כ"ס ב-4,200 סל"ד ומומנט של 51 קג"מ שמתקבל בטווח שבין 1,360 ל-2,400 סל"ד.
ביציאה מהמקום ה-V קלאס מרגיש מעט מהוסס והמשקל נותן את אותותיו, אבל לא צריך לסחוט את הדוושה כדי להאיץ בזריזות מפתיעה. בעקיפות ביניים, בעליות ובמהירויות גבוהות מתגלה עוצמתו האמיתית של המנוע. הוא גמיש כמו נדיה קומאנצ'י ואגרסיבי כמו ניקולאי צ'אושסקו; יש לו שפע של כוח זמין, שלא מצריך כמעט הורדות הילוכים כדי להגיע למהירויות שלילה. לא נגזים אם נאמר שלפרקים הכוח שלו היה כמעט מרגש.
תיבת 9 ההילוכים האוטומטית פועלת בצורה חלקה בדרך כלל, למעט בזינוק מהיר שם מורגשות לעיתים חבטות. בלימת המנוע יעילה הודות למנופי החלפת ההילוכים הממוקמים מאחורי ההגה; זה חשוב במיוחד בשל הנשיכה הפושרת משהו של הבלמים.
צריכת הדלק במהלך המבחן עמדה על 10 ק"מ לליטר. נתון לא רע בהתחשב במימדי הרכב ובביצועי המנוע.
התנהגות כביש
היכולת הדינאמית של ה-V300 טובה מאוד עבור כלי מסוגו. יש כמובן רכינה בולטת בעיקולים ולא ניתן להתעלם מהעובדה שבסוף מדובר במסחרית גדולה, אך אחיזת הכביש מצוינת, ההיגוי מדויק והתחושה בטוחה ונשלטת. קל לסלוח לו על נטיה קלה לתת היגוי.
סיכום
מרצדס V300 הוא אולי הרכב המרשים ביותר מסוגו, ודאי ביחס להיצע הזמין בישראל. הוא נראה נהדר מבחוץ ומבפנים, הוא סופר שימושי, נוח לנסיעה, מאובזר עד מעל הגג וגם מציע ביצועים נהדרים. מבחינה טכנולוגית, היינו מצפים ממרצדס לנצל את מתיחת הפנים כדי ליישר קו עם דגמי המותג הנוכחיים - או לכל הפחות עם אלו של אמצע העשור הקודם. מסך המולטימדיה, לוח המחוונים והכפתורים על גלגל ההגה לא עומדים בסטנדרט הנוכחי של היצרנית. גם היצע תאי האחסון הוא נקודת תורפה שחייבים לתת עליה את הדעת, אך מלבד שתי הנקודות האלו מדובר ברכב היסעים כמעט מושלם. VIP אמיתי.
לצפייה בכל דגמי מרצדס בישראל
פורסם לראשונה ב- 10.06.20
למאמר זה התפרסמו 1 תגובות