נהיגה ראשונה: מאזדה 6 (מתיחת פנים 2019)

לאותם מעטים שקונים את מאזדה ברחבי העולם, בגלל האופי הייחודי של המכוניות, העיצוב או היכולת הדינאמית, ניתן יהיה למכור מאזדות טובות יותר במחירים שגבוהים ב-10-15%. התנועה לעבר עולמות היוקרה, כמו שעשתה פולקסווגן, עשויה בהחלט להוכיח את עצמה. ומה לגבי הישראלים? ובכן, אנחנו התרגלנו לקנות מאזדות במחירים של יונדאי וטויוטה. מאזדה כמותג יוקרה? פה זה יהיה מסובך הרבה יותר.

עם הנתונים המדאיגים האלה, הזמינה אותנו מאזדה ליום שלם של נהיגה על הדגם העדכני של מאזדה 6. זו מכונית שהושקה כבר לפני 6 שנים, אך השיפורים שהיא עברה - כך לטענת אנשי היבואנית - עשויים למצב אותה כמתחרה לגיטימית של מכוניות המנהלים היוקרתיות מגרמניה. על מנת להוכיח את האמירה הנועזת הזו, הצטרפו ליום הנהיגה עוד שתי מכוניות מהדגם שלפני מתיחת הפנים. היתה שם גם מאזדה CX3 מחודשת, עליה נרחיב בהמשך.

טוב מראה עיניים

לא היה צריך לעשות הרבה כדי לעדכן את העיצוב של ה-6. לטעמנו מדובר במכונית מרהיבה, וסימני הגיל כמעט ולא ניכרים עליה. השינויים בעיצוב נוגעים למסגרת כרום עבה יותר לגריל הקדמי, שעוטפת את פנסי החזית בחלקם התחתון במקום בחלק העליון. גם הפגוש הקדמי השתנה, פנסי הערפל נעלמו והעיצוב הפך חלק והרמוני יותר. הגריל עצמו זכה לטקסטורה שונה ונאה יותר.


מימין: מאזדה 6 המחודשת. משמאל: מודל 2018

בחלק האחורי יחידות התאורה קטנו והפגוש האחורי השתנה כולו, לטובת מראה חלק והרמוני יותר. פס הכרום לרוחב דלת תא המטען מודגש כעת יותר מבעבר.

בתוך תא הנוסעים השינויים גדולים לא פחות. מסך המולטימדיה גדול יותר, סביבת פקדי המיזוג הפכה נקיה יותר, הכפתורים התמעטו, תצוגת לוח השעונים השתדרגה והחומרים השתפרו ללא היכר. העיצוב אמנם נותר דומה, אבל בכל פרמטר אחר זהו שינוי מקצה לקצה. מאזדה 6 של שנת 2019 היא מכונית שמרגישה הרבה יותר איכותית, וזה לפני שנהגנו בה.


מימין: מאזדה 6 המחודשת. משמאל: מודל 2018

אביזרים ומפרטים

במסגרת מתיחת הפנים שיפרו במאזדה את רשימת האבזור של ה-6 באופן די משמעותי. כבר בגרסת הכניסה, ה-Luxury, נוספו ריפודי עור בצבע לבן יפהפה, מושבים עם כוונון חשמלי וזכרונות, תאורת לד מלאה, חיישני חניה היקפיים וגם מערכות בטיחות רבות. בנוסף לבלימת החירום האוטונומית יש כאן גם תיקון סטיה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעת עייפות ומעבר אוטומטי לאורות גבוהים. מרשים.

גרסת ה-2.5 ליטרים באותה רמת הגימור (עוד 10,000 שקלים) מוסיפה גם גג שמש חשמלי ואילו גרסת הפרימיום (עוד עשיריה) מגיעה כבר עם חישוקי "19 במקום "17, כניסה ללא מפתח והתרעה על רכב בשטח מת במראות.

בפסגת ההיצע ניצבת רמת גימור חדשה בשם "סיגנצ'ר", שמחליפה את ה"פרימיום פלוס" מהדגם היוצא. כאן יש כבר חימום ואוורור למושבי החזית, דיפוני עץ מרשימים, ריפוד עור בגוון חום-אדמדם עם גימורי כרום, מצלמות היקפיות ומערכת שמע משודרגת. בתמורה ל-200 אלף שקלים מקבלים כאן הרבה מאוד אבזור.


למטה: מאזדה 6 המחודשת. למעלה: מודל 2018

מה שלא השתנה

מאזדה 6, כמו מאזדות אחרות, היא לא מכונית פרקטית או מרווחת במיוחד. היא רחוקה מלהיות סקודה סופרב, וגם ליונדאי סונטה יש יתרון ברור עליה בתחום הזה. יודעים מה? אפילו ליונדאי אלנטרה. המושב האחורי ב-6 צפוף יחסית, עם מספיק מקום לרגליים - אך עם מרווח ראש מוגבל יחסית בשל הגג הנמוך. לשלושה יהיה כאן צפוף מאוד. תא המטען גם לא מרשים במיוחד עם נפח של 429 ליטרים בסך הכל. גרסת הסטיישן, שאהבנו מאוד, כבר לא משווקת יותר.

ואיך שזה נוסע

בקילומטרים הראשונים, אפילו במאות הקילומטרים הראשונים, לא הרגשנו בפערים דרמטיים. המאזדה הרגישה כמו תמיד: נוקשה, דינאמית, לא תמיד הכי נוחה - אבל מאוד מהנה לנהיגה.

אבל אז לקחנו גם הדגם שלפני מתיחת הפנים לכמה שעות של נהיגה וההבדלים הופיעו מיד. ה-6 של 2019 פשוט טובה יותר - ובפער מורגש. היא נוחה יותר כמעט בכל מהירות שהיא, מצליחה לשכך טוב יותר שיבושים גדולים וקטנים וגם שומרת על ריסון מצוין. אנחנו לא בטוחים שהיא נוחה מהסופרב או מהסונטה - ודאי שלא במהירויות עירוניות - אבל היא נוחה יותר מכל מאזדה 6 בה נהגנו עד היום.

בידוד הרעשים השתפר גם הוא באופן משמעותי, וגם במהירויות שמעל למותר בחוק כמעט ואין זכר לרעשי כביש, רוח או מנוע.

בעצם, את המנוע כן שומעים - כאשר מאמצים אותו. ומכיוון שמאזדה לא שינתה את המנוע, אנו שוב נדרשים לאמץ אותו. כדרכם של מנועים אטמוספריים, דהיינו נטולי הגדשת טורבו, המנוע של המאזדה מייצר את כוחו בסל"ד גבוה יחסית. זה שונה מאוד מתחושת הכוח הזמין שיש במנועי הטורבו, וזה דורש מהנהג לעבוד. זה לא מסובך מאוד - בסך הכל צריך ללחוץ על הדוושה הימנית - אבל זה מייצר צליל נוכח בתא הנוסעים וזה גם אומר שלא בכל ליטוף של הדוושה ישאו אותנו גלי המומנט אל עבר השקיעה.

אבל לפתח מנוע טורבו זה עסק יקר, ומאזדה היא יצרנית קטנה בלי תקציבי ענק - וכך נשארנו עם שני המנועים המוכרים, בנפחים של 2,000 או 2,500 סמ"ק. הם באמת מספקים יופי של ביצועים, אבל עושים את זה בדרך הרבה פחות שקטה ואלגנטית ממנועי הטורבו המודרניים.

תיבת ההילוכים של המאזדה, אוטומטית עם 6 הילוכים, פועלת מצוין. היא מגיבה בזריזות לפקודות הדוושה, חלקה תמיד ובכל מצב וגם נשלטת עצמאית מגלגל ההגה באופן יעיל. צריכת הדלק במהירויות לא נמוכות ובקצב תובעני עמדה על כ-10.5 ק"מ לליטר. לא רע.

אז מה הלאה?

מאזדה 6 עברה שיפור רציני. היא הרבה יותר טובה מהדגם ששווק פה עד כה, איכותית יותר בכל פרמטר ועדיין נראית נהדר. גם ההתייקרות הקלה לא מוציאה אותה מהתחרות בסגמנט המצטמק.

אבל צריך לזכור שאת ההתקדמות הזאת עשתה מאזדה ביחס למכונית בת 6 שנים - והדגם הקודם הוא לא התחרות היחידה שלה. בקטגוריית המנהלים נכחדו בשנים האחרונות כמעט לגמרי דגמים שלא עשו את קפיצת המדרגה המתבקשת. בתוכם אפשר למנות את סובארו B4, שברולט מאליבו, טויוטה קאמרי, אופל אינסיגניה, ניסאן אלטימה ואחרות. כולן טובות מאוד, כולן נמכרות במספרים זניחים.

למעשה, נותרו 3 אופציות רלוונטיות בקטגוריה הזו, ששולטות כמעט בכל המכירות: מתוך 9,627 מכוניות מנהלים שנמכרו ב-2018, כ-24% היו סקודה סופרב, 21% היו יונדאי סונטה ועוד 23% היו מכוניות יוקרה ממותגים כמו ב.מ.וו, מרצדס ואודי. 

אם מאזדה רוצה להיות שחקנית משמעותית בסגמנט הזה, היא צריכה לשכנע את קהל הלקוחות שיש לה משהו יוצא דופן להציע. לסקודה יש מרווח פנימי יוצא דופן, ליונדאי יש הנעה היברידית חסכונית וגם רשימת אבזור עשירה - ואילו מאזדה, שלא נהנית מיתרונות כאלו, תצטרך כנראה להצטופף בין מותגי היוקרה המאיימים. אם היא תצליח לשכנע את הקהל (וגם אותנו) שהיא ראויה לכך, מצפה לה עתיד נוצץ.

וגם: מאזדה CX3 התעדכנה

במסגרת המסע עם דגמי מאזדה, לקחנו סיבוב של כמה עשרות קילומטרים גם על ה-CX3 המחודשת. כאן השינויים הרבה פחות דרמטיים: יש אמנם שיפור קל בכיול המתלים ובבידוד הרעשים, אבל לא מדובר במהפכה שעברה ה-6.

זהו עדיין רכב פנאי קטן מימדים, מעוצב לתפארת ומאובזר בקפידה. המנוע, בנפח 2.0 ליטרים, מספק ביצועים נהדרים על המרכב הקטן יחסית. גם התנהגות הכביש היא מהטובות ביותר שפגשנו בקטגוריה הזו.

אך במקביל, ה-CX3 סובל ממספר קשיים ברורים: איכות החומרים לא גבוהה, במיוחד בגרסאות הבסיס; בידוד הרעשים לוקה בחסר וגם כיול המתלים נוקשה עד כדי קופצנות. בסגמנט רכבי הפנאי הקטנים אלו חסרונות מתקבלים על הדעת. דגמים מתחרים כמו קיה סטוניק, פיאט 500X וסוזוקי ויטרה סובלים מקשיים דומים.

אלא שהמאזדה יקרה מהם באופן משמעותי. מחיר התחלתי של 137,000 שקלים, לעומת 110 לסיאט ארונה או קיה סטוניק, הוא לא עניין של מה בכך. עם כל היתרונות שלה - ויש לה בהחלט כאלו, עד כדי כך שנציגי היבואנית הגדירו אותה כ"הוט האצ' מודרנית" - היא מתקשה להתגבר על החסרונות האופיינים לקטגוריה. ובמחיר שנותר מהגבוהים בתחום רכבי הפנאי הקטנים, יש פה אתגר לא פשוט עבור היבואנית.

לצפייה בכל דגמי מאזדה בישראל

למאמר זה התפרסמו 5 תגובות