נהיגה ראשונה: מיצובישי טרייטון

מתרשמים
אם ההאנטר היה רכב נאה, אז מיצובישי טרייטון הוא כבר רכב מוחצן, במיוחד בגרסת ה"דקאר" הבכירה. עומס של גימורי כרום מלפנים יוצר מראה נוצץ שמושך את העין, אבל לטעמנו זה נראה קצת מצועצע ו"סיני". מאחור הוא קצת יותר רגוע ואלגנטי.

הסגנון המעט צעקני הזה, בשילוב עם מבחר צבעים שלא מקובל לפגוש בסגמנט הטנדרים (כחול בוהק ואדום, למשל) אמור לעשות לטנדר של מיצובישי את מה שעשה המאגנום בשנות התשעים: להפוך אותו לסקסי. קהל היעד, שמורכב בדרך כלל מגברים עצמאיים בגיל העמידה, נמשך בשנים האחרונות למכוניות מרשימות כמו שברולט סילברדו. הטרייטון אמור לתת את המענה לקהל הזה.
מבפנים העיצוב יותר רגוע, אבל הטרייטון נראה טוב - שוב, בעיקר בגרסת ה"דקאר", שמציעה גם אבזור עשיר. מסך מולטימדיה, מצלמת רוורס ודיבורית בלוטות' הם פריטים חשובים שיחודיים לגרסה הזו. אם הכסף הוא לא שיקול עיקרי, קחו אותה. מדובר באביזרים שמשפרים משמעותית את חויית העבודה.



נוהגים
השיפורים של הטרייטון בתא הנוסעים לא מתבטאים רק באבזור, אלא גם בכסאות. השניים הקדמיים נוחים משמעותית מבעבר, ומציעים תמיכת צד מצוינת וגם אפשרויות כוונון נוחות (אם כי כוונון הגובה לנהג מעט משונה). בסיס המושב מעט קצר מדי. מאחור המרווח נותר טוב מאוד, והשיפור העיקרי הוא בזווית של מסעד הגב שהפכה קצת יותר אופקית. במרבית הטנדרים הישיבה זקופה מדי, אך הטרייטון מצליח להציע ישיבה נוחה בהרבה.

ביציאה לדרך, השהיית טורבו קלה מעכבת מעט את זמינות הכוח, בעיקר תחת עומס של משקל. הטורבו נכנס לפעולה רק לקראת ה-2,000 סל"ד, אבל כשהוא נכנס - הכוח מגיע בשפע. אנחנו נהגנו בגרסת ה"דקאר", שמצוידת במנוע 2.4 ליטר טורבו-דיזל עם 181 כוחות סוס. המנוע הזה חזק למדי, סוחב היטב את הרכב ובעיקר מציע אופי נעים מאוד ביחס לטנדרים. הוא חלק לגמרי בנהיגה עירונית-פרברית רגועה, שקט יחסית וגם עוצמתי כשנדרש לכך. תיבת ההילוכים האוטומטית, עם 5 יחסי העברה, פועלת גם כן היטב.



מג'עג'עים
אחד השיפורים הכי בולטים של מיצובישי טרייטון ביחס להאנטר, וגם ביחס לטנדרים מתחרים, הוא בכיול המתלים. נעשתה כאן עבודה משמעותית, שבחלק מהמקרים ממש מקרבת את הטרייטון למכוניות נוסעים מבחינת נוחות הנסיעה. על כבישים שבורים הוא יקפץ, ונדמה לפעמים שהוא רך ומתנועע מדי, אבל הוא מצליח לשמור על נוחות טובה ביחס לטנדרים בני מינו, ושומר על נוחות גבוהה בנסיעה על שבילי עפר.

השיפור בנוחות מגיע יחד עם שדרוג משמעותי לבידוד הרעשים. הטרייטון מבודד היטב את נוסעיו מרעשי הסביבה, כל עוד מודדים אותו ביחס לטנדרים מתחרים כמובן.

גיחה קצרה לשטח חשפה כמה מיכולותיו המרשימות של הטנדר הזה. הוא מצויד, בגרסה הבכירה, בהנעה כפולה עם הילוך כוח, נעילת דיפרנציאל מרכזי וחשוב מכך - נעילת דיפרנציאל אחורי, וכל אלו מתלבשים על שלדת סולם חסונה. אם אצל ההאנטר התלוננו על זווית הבטן המסורבלת, הטרייטון מרגיש קצר ואתלטי ממנו, ומצליח לגבור בקלות על מדרגות ושיפועים מאתגרים. הנעילות והילוך הכוח מאפשרים לו להתמודד היטב עם הצלבות, בורות ודרדרת, אך מרווח הגחון שלו רחוק מזה של טויוטה היילקס - וכך גם הנוחות בתנאי קיצון כאלו. מהלך מתלה קצר הוא המגבלה העיקרית של הטרייטון בשטח טכני, ועל כן חשובות במיוחד הנעילות שיצטרכו לעבוד קשה בהתמודדות עם הצלבות.



מעמיסים
במהלך יום הנהיגות, העמיסו אנשי מיצובישי שק חצץ במשקל 600 ק"ג על ההאנטר שלנו. מהלך המתלים הקצר גרם לו להרגיש פחות נוח ויותר קופצני בתנאים האלו, על אף שהתנהגות הכביש כמעט ולא נפגעה.

משקל ההעמסה המותר השתפר משמעותית בדגם החדש: מ-830 ק"ג בהאנטר לכ-1,035 ק"ג בטרייטון, ושיפור משמעותי אף יותר נרשם במשקל הגרירה המותר: 3.1 טון לגרור עם בלמים, בערך 50% יותר מהמתחרים. מדובר בנכס אמיתי למי שצריך להוביל נגרר או קראוון.



מסכמים
קשה לדבר על מהפכות של ממש בשוק הטנדרים השמרני. גם כשמדובר בדגם שהוצג אחרי 10 שנים, השיפור הוא בפרטים הקטנים: קצת בנוחות הנסיעה, קצת במנוע, קצת בבידוד הרעשים וקצת בתא הנוסעים. השיפורים האלו הופכים את הטרייטון לאחד הטנדרים האטרקטיביים בקטגוריה, אך צריך לזכור שמידת ההצלחה שלו לא תלויה רק באיכויות (הגבוהות) שהוא מציע - אלא בעיקר בעסקאות שתצליח לרקום היבואנית מול הלקוחות המוסדיים. כשמדובר ב"כלמוביל", יבואנית שהפכה יונדאי למכונית העם, ההצהרות על 1,500 מסירות בשנה כבר לא נשמעות כמו הזיה.


לדגמי מיצובישי בישראל - מיצובישי

למאמר זה התפרסמו 1 תגובות