מותגי הרכב החדשים שאנחנו פוגשים בישראל בתקופה האחרונה משתייכים בדרך כלל לשתי קבוצות: מותגי רכב שמגיעים מסין ומוכרים כאן רכבים חשמליים, או תתי-מותגים חדשים של יצרנים גדולים ומוכרים. אל הקבוצה הראשונה ניתן לשייך את מקסוס, ג'ילי, איווייז, BYD ואחרים. לקבוצה השניה משתייכים מותגים כמו קופרה, ג'נסיס ו-DS.
ופולסטאר? היא משתייכת לשתי הקבוצות האלו. היא שייכת לוולוו השבדית, שנמצאת בבעלות ג'ילי הסינית; צוותי הפיתוח שלה עובדים משבדיה ומאנגליה, אך היצור מתבצע כולו בסין ואילו הסוללות נרכשות מ-CATL, גם היא סינית.
שאלת הזהות משפיעה לא רק לצרכי הבנת מעמדה של פולסטאר 2 בשוק הרכב הישראלי, אלא גם לשם הסדרת הציפיות: האם יש כאן תואמת-וולוו בעיצוב מעט שונה, או שמא מדובר ביצור חדש עם מאפיינים יחודיים משלו? ההשקה המקומית זימנה לנו הזדמנות לנהיגת התרשמות ראשונה. בהמשך נפרסם כאן גם מבחן דרכים מלא.
צפייה בתוכן נהיגה ראשונה: פולסטאר 2
זהות כפולה
קל מאוד להבחין בקשר שבין פולסטאר 2 ו-וולוו. פנסי "הפטיש של ת'ור" מלפנים הם כמובן המאפיין הבולט ביותר, יחידות התאורה מאחור והקימורים על מכסה המנוע מזכירים מאוד את אלו של וולוו S60, אלו שבדלתות הצד מזכירים את ה-XC40 ואילו קורה C מזכירה כמובן את ה-C40.
פולסטאר 2 היא משפחתית בתצורת פאסטבק. קצת האצ'בק, קצת קופה, טיפל'ה הגבהה. מתחרה לטסלה מודל 3? מבחינת המימדים, הפולסטאר רחוקה משם. למעשה, קשה לשייך אותה לקטגוריית המנהלים כאשר היא קצרה יותר ממשפחתית קומפקטית כמו מאזדה 3. אבל פולסטאר 2 נראית נהדר, לטעמנו. יש לה יציבה שרירית וספורטיבית, היא מתוחכמת - אבל לא מדי - ואופנתית מאוד.
גם מבפנים ההקשר לוולוו ברור. ההגה, לוח המחוונים הדיגיטלי, מסך המולטימדיה האנכי ולמעשה כל הפקדים ברכב נלקחו היישר מהמדף של החברה האם. ומה בכל זאת שונה? הקונסולה המרכזית כאן גבוהה מאוד, החומרים שונים - קצת יותר בדים ממוחזרים, פחות שימוש בעור - ובגרסת ה"פרפורמנס" הבכירה יש גם חגורות בטיחות זהובות ויפהפיות.
מסך המולטימדיה מבוסס, כמו בדגמי וולוו האחרונים, על מערכת הפעלה של גוגל. אין כאן אפשרות להתחבר לממשק אנדרואיד אוטו המוכר, מה שאומר שהניווט מתבצע באמצעות Google Maps ולא באמצעות ווייז, ושאין תמיכה בעברית. קישוריות אפל קארפליי דווקא קיימת. המסך שולט על קצת יותר מדי אפשרויות לטעמנו - כרגיל, היינו שמחים לשליטה פיזית במיזוג - אך בסך הכל הוא נאה וגם ידידותי למשתמש. מעל המסך, על "תקרת" הדשבורד, ממוקמים פתחי המיזוג - כמו בפיג'ו 108, למשל. מיקום מעט משונה שלא מאפשר לנהג ולנוסע ליהנות מקירור ישיר באמצעות הפתחים המרכזיים.
הדילמה: הנוסע החמישי
האבזור שופע, חלקו מפתיע: חימום להגה ולארבעה ממושבי הרכב נמצא כאן כסטנדרט, כמו גם מערכת שמע מבית "הרמן קרדון" עם 13 רמקולים (איכות השמע סבירה בלבד), מצלמות היקפיות, גג שמש פנוראמי גדול (אך ללא כיסוי בד הוא מחמם מאוד את תא הנוסעים) ושאר פריטים שתוכלו למצוא בקטלוג iCar.
גם היצע מערכות הבטיחות נרחב, אך נציין כי המערכת לתיקון סטיה מנתיב הגיבה באיחור בנסיעת המבחן שלנו, והשתפרה מעט רק כאשר הפעלנו גם את בקרת השיוט האדפטיבית.
המושב האחורי חושף מרווח לגמרי לא רע לשני נוסעים, שגם יהנו מפתחי מיזוג ושקעי טעינה. לנוסע השלישי מאחור יהיה הרבה פחות נוח: מנהרת הינע גבוהה ורחבה גוזלת מהמרווח לרגליים, ובהתאם עוצב גם המושב האחורי כולו כך שיתאים לשני נוסעים והרבה פחות לשלישי. לשאלתנו, הסבירו נציגי היצרנית כי בפניהם עמדה התלבטות בין שתי אפשרויות: יצירת רכב עם רצפה עבה שתוכל לאכלס את מערך הסוללות אך תגזול מגובה המושבים ותאלץ ישיבה "עם ברכיים באוויר", או מיקום של חלק מהסוללות בתוך אותה מנהרת הינע, מה שישפר את המרווח לארבעת הנוסעים אך יפריע מעט לחמישי. הם בחרו באפשרות השניה.
לתא המטען נפח נדיב של 405 ליטרים ודלת גדולה שנפתחת (חשמלית) ומקלה על ההעמסה.
כן טסלה, לא טסלה
בפולסטאר נהנים לעקוץ את טסלה. "אנחנו לא חסכנו על לוח מחוונים שמופיע מול עיני הנהג", הם אומרים. אבל כמו בטסלה, גם בפולסטאר חסכו על כפתור הנעה. זה אומר שמספיק להיכנס לרכב עם המפתח, לשלב ל-D ולנסוע, אבל כל יציאה של הנהג מהרכב, ולו לרגע קצר, מותירה את הנוסעים ללא מיזוג.
אז אנחנו נכנסים לרכב ומיד מרגישים שזו לא וולוו רגילה. אנחנו קיבלנו את הגרסה עם שני המנועים, הספק של 408 כ"ס וחישוקי 20 אינץ' אופציונליים. כבר במטרים הראשונים בעיר, הנסיעה נוקשה למדי. זה לא מאפיין של וולוו חשמלית רגילה - הפולסטאר 2 מבוססת על פלטפורמת ה-CMA שמשמשת גם את וולוו XC40, מכונית נוחה למדי - אך כאן בוצע כיול ספורטיבי בהרבה. בהמשך ננסה להבין את המשמעויות של זה בהיבטים הדינאמיים, אבל בינתיים יש כאן הרבה ריסון ומעט ספיגה של השיבושים.
אנחנו מתרחקים מהעיר ונותנים בגז. כלומר, בחשמל. זו חתיכת מכונית מהירה. דף הנתונים מבטיח תאוצה של 4.7 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש, ועל הכביש זה מרגיש ריאלי מאוד. לחיצה קלה מצמידה את הגב למושב ומורחת את הנוף בחלונות. לא באופן ברוטאלי ופתאומי כמו בטסלה, אלא בצורה יותר ליניארית, מתחשבת.
על הכביש המתפתל הפולסטאר מבהירה למה כוילו המתלים שלה כפי שכוילו. הרכינה מינימלית, השלדה חדה ואפשר להכניס אותה לתוך עיקולים בהרפיית דוושה קלה. גם הבלמים טובים ביחס למערכות רגנרטיביות - כאן המקום לציין כי יש גם אפשרות לנהיגה מלאה בדוושה אחת, עד כדי עצירה. ההגה הוא החלק הפחות מוצלח בחבילה, עם תחושה מעורפלת משהו. ומה באשר לטווח? בגרסה הנבחנת היצרן מבטיח 480 קילומטרים. בנסיעה שלנו, שבוצעה ביום חם והיתה ברובה בין עירונית במהירות ממוצעת או קצת יותר, קיבלנו נתונים שמצביעים על סדר גודל של 350 קילומטרים בפועל.
מסכמים
פולסטאר 2 היא מוצר מעניין מאוד, ייחודי, איכותי. היא מאוד וולוואית בסגנון העיצובי ובטכנולוגיות המוכרות, אבל פונה לקהל צעיר יותר. הקלפים החזקים שלה עבור הקהל הזה הם העיצוב, הביצועים והתנהגות הכביש המהנה, כשגם תג המחיר התחרותי - נמוך משמעותית מזה של ב.מ.וו i4, לא רחוק בהרבה מזה של טסלה - הוא בהחלט יתרון.
גרסת הביניים שבחנו, עם צמד המנועים, היא נקודת איזון מעניינת: מציעה כוח כמעט כפול מזה של גרסת הכניסה, בתוספת של 40,000 שקלים; לא פער בלתי ניתן לגישור. מנגד, היא גם זולה בסכום דומה מהגרסה הבכירה, שמוסיפה עוד כמה עשרות סוסים וגם מבטיחה התנהגות כביש משופרת ועוד כמה פריטי עיצוב.
במצב הנוכחי של שוק הרכב הישראלי, שבו כל חשמלית נחטפת ורשימות ההמתנה הולכות ומתארכות, ברור כי גם פולסטאר תמצא בקלות את הלקוחות שלה. האם היא תזכה לפופולאריות גם בעתיד, מול מתחרות נוספות שיחזיקו במלאי זמין? אנחנו חושבים שהיא ראויה לכך.
