אחרי כמה נסיונות בעבר, ב-2019 מגיע לישראל הדור השני של הליף, אחרי הרבה נסיון, שיפורים ושדרוגים מהדור הראשון, ועם תג מחיר שבכל זאת, אינו מתאים אותה להתחרות ראש בראש עם מכוניות משפחתיות קומפקטיות אחרות, אלא מול פלחי שוק מעט גבוהים יותר.
(1).jpg "ניסאן ליף")
עיצוב
כפי שאפשר לצפות מהתפיסה של ניסאן ליף, העיצוב שלה אינו משדר חריגות, אלא אופי מאוד מודרני, וכזה שייראה טבעי בין מכוניות מודרניות אחרות. לעומת אחוריים קצת עגלגלים, החזית מלוטשת עם פנסים מפוסלים המעוטרים במסגרות לד. הפנסים האחוריים, אגב, מפוסלים גם הם, הפעם בצורת בומרנג אדום. כמו דגמים אחרים עדכניים של ניסאן, גם בליף ישנה מאחור הפרדה בצבע שחור בין גג המכונית והגוף שלה. כך העין מופנית למין אשליה אופטית, כאילו הגג מרחף מעל לשאר המכונית.
.jpg "ניסאן ליף")
מבנה הליף די סטנדרטי, בדומה למכוניות עם מנועי בנזין או דיזל - המנוע מלפנים, הבגאז' מאחור. ההבדל המהותי מהבחינה הזאת נמצא בפתח התדלוק, כלומר, בפתחי הטעינה. אלה אינם נמצאים בחלק האחורי-צדדי של המרכב, אלא ישר מלפנים, בין מכסה המנוע והסמל. כשפותחים את מכסה הטעינה, מגלים שני שקעי טעינה, האחד לטעינה רגילה והשני למהירה.
עיצוב הפנים פחות מלוטש מהחוץ. ידית ההילוכים אמנם סופר מודרנית - מין ג'ויסטיק שחור-כחול שנע על מפרק כדורי ומזמין דיאלוג מספינת חלל, אבל היתר הרבה יותר סטנדרטי. קווי העיצוב כאן פשוטים וענייניים, החומרים טובים ומורכבים היטב, אבל משופעים בגוונים כהים שאינם יוצרים אווירה מיוחדת. רמזים לטכנולוגיה החשמלית נמצאים בכל זאת בתפרים ושאר נגיעות כחולות פה ושם.
.jpg "ניסאן ליף")
תא הנוסעים
במרכז תא הנוסעים מסך מולטימדיה מכובד בגודלו, וגם בתוכנו: הוא דובר עברית, מכיל מערכת ניווט ולא פחות חשוב, מתחבר למערכות הרכב הסמארטפוניות, אנדרואיד אוטו ואפל קארפליי. המסך עצמו מעט כהה ונראות עליו השתקפויות בזוויות מסוימות של השמש. כפתורי המיזוג, תודה לאל, הם כפתורים פיזיים אמיתיים וכך גם לא מעט כפתורים על ההגה הנאה, שמקלים את תפעול הרכב בנוחות ובבטיחות בנהיגה.
.jpg "ניסאן ליף")
מושבי הליף נוחים, אבל למרות שאפשר לכוון אותם היטב, קשה להשיג תנוחת נהיגה טובה. זאת משלוש סיבות: ההגה אינו יוצא/נכנס החוצה/פנימה, אלא רק מעלה/מטה, וכך הוא ממוקם באופן לא נוח לנהגים במבני גוף שונים. הסיבה השנייה - מתחת לדוושת בלם החניה (אכן) אין הרבה מקום לרגל שמאל. סיבה נוספת לתנוחה הלא-אידיאלית, פשוט כיוון שהמרחב אינו מהגדולים.
גם המושבים האחוריים מעט צפופים. הדבר הגיוני בשל מיקומה של הסוללה מתחת למרכב. המיקום הזה מביא גם לתנוחת ישיבה מעט מכורבלת, כלומר, הרגליים גבוהות לעומת הגוף הנמוך, קצת כמו תנוחת הנסיעה בטנדר.
.jpg "ניסאן ליף")
הפן השני של מיקום הסוללה הוא נפח הבגאז'. למרות שמדובר במכונית האצ'בק, ועוד כזאת עם סוללה גדולה, הצליחו בניסאן להשיג נפח מכובד מאוד, של 400 ליטר, ואפילו לא לוותר על גלגל חלופי (מותקן מתחת לרצפה). הבגאז' בנוי בצורה מעט עמוקה. בצדי התא יש כיסים שבהם אפשר לאחסן את כבל הטעינה, למשל.
ניסאן ליף נמכרת בישראל כרגע ברמה אחת של אבזור וגימור, בשם אסנטה טק. רמת אבזור הבטיחות כאן די נרחבת - בלימה אוטונומית, בקרת שיוט שומרת מרחק, מראה מתכהה ומצלמות חניה היקפיות. יש כאן גם תיקון היגוי אוטומטי, אבל הוא פועל מעט אחרת מהמקובל - הוא לא שומר על המכונית במרכז הנתיב, אלא בולם מעט ומתקן את ההיגוי קלות רק כשמזוהה יציאה מהנתיב המסומן.
בתחום אביזרי הנוחות, בליף יש את המולטימדיה שהזכרנו ולצדה מראות מתקפלות וגם כניסה והנעה ללא מפתח.
(1).jpg "ניסאן ליף")
נוחות נסיעה
קל מאוד להחנות את הליף ולהתנהל איתה בעיר. כדי לאפשר זאת הליף נהנית מתנוחת נהיגה גבוהה יחסית לרכב כביש, שמאפשרת להבין היכן נמצאים הקצוות שלה. לכך מצטרפים חיישני חניה מלפנים ומאחור וכן המצלמות ההיקפיות שנותנות תחושה כאילו מצלמים את הרכב מלמעלה.
.jpg "ניסאן ליף")
הפן המרכזי של נוחות הנסיעה בעיר הוא השקט הייחודי להנעה החשמלית. בעיר הדבר בולט במיוחד, בין היתר בזכות היעדר הרעשים הטיפוסיים כשנוסעים ליד בתים ואנשים. מעבר לזה, הסוללה הגדולה והכבדה יוצרת מין משקולת גדולה שבשגרה מביאה לנסיעה מעט מעורסלת ונוחה. אותה 'משקולת' מתמודדת מעט פחות טוב עם שברים, בורות או פסי האטה בוטים.
מחוץ לעיר המכונית לא פחות נוחה, גם כאן נהנים מהשקט ומהמשקל שמוסיף לנוחות בשגרה. גם פחות מרגישים כאן את הבורות והשברים ונהנים מבידוד די טוב מרעשים. אחרי נסיעה אגרסיבית יחסית, או עם מספר רב של פניות, עליות וירידות, המשקל הרב של הסוללה עלול לגרום לנדנוד מתמשך ולא כל כך נוח.
(1).jpg "ניסאן ליף")
מנוע ותיבת הילוכים
כפי שאפשר להבין, ניסאן ליף מונעת באמצעות מערכת הנעה חשמלית לגמרי. כדי ליהנות מהטכנולוגיה הישנה-חדשה הזו, היצרן התקין בליף מנוע חשמלי חזק, שמייצר 150 כ"ס. כטבעו של מנוע כזה, הכוח זמין כמעט בכל מצב, וזה אומר שהלקוחות יכולים לצפות להאצות מרשימות במיוחד. הליף לא מגיעה למהירויות גבוהות במיוחד, אבל כל יציאה מהמקום היא פרץ של עוצמה שמפתיע בכל פעם מחדש.
כדי לשלוט במנוע הזה, בליף מציעים חידוש בלתי שגרתי, שנקרא "e-Pedal". כפי ששמה מרמז, בלחיצת כפתור הופכת דוושת ההאצה למשהו אחר לגמרי. במקום שהיא תשמש להאצה בלבד, הדוושה הזו משמשת גם לבלימה. הרעיון הוא שכל לחיצה על הדוושה מאיצה את המכונית, אבל הרפיה בולמת אותה, עד לעצירה מוחלטת. במקרה של עצירת חירום, עדיין אפשר להשתמש בדוושת הבלם. מנסיון, אם מפעילים את ה-e-Pedal כמעט שאין צורך לגעת בדוושת הבלם, והסידור הזה נוח מאוד.
.jpg "ניסאן ליף")
כלי רכב חשמלי צריך סוללה, ונפחה של זו שבניסאן ליף הוא 40 קילוואט שעה (קוט"ש). הנפח הזה טוב יותר מסוללות עבר, אבל הסוללה הזו מתקשה להתחרות לשימושיות של מכונית בנזין או דיזל. כדי למלא את הסוללה צריך לחבר את המכונית למשך הלילה לשקע טעינה ביתי. אם מוצאים עמדת טעינה מהירה (יש בודדות כאלה בארץ נכון לאוקטובר 2019, בין מעט עמדות הטעינה הקיימות), הרי שיידרשו כ-40 דקות למלא סוללה מאפס ל-80%.
.jpg "ניסאן ליף")
נוסף על זמן מילוי הסוללה, היא מספקת טווח נסיעה מוגבל יחסית. נסיעה במהלך המבחן, שלא היה אינטנסיבי מדי, אך כלל נסיעות בינעירוניות והרריות, וכן שימוש במזגן, שיקפה טווח נסיעה של כ-200 קילומטרים בין טעינות. נסיעות עירוניות/איטיות ללא מזגן ייאפשרו לחיות קרוב יותר ל-270 הקילומטרים המוצהרים, ואולי אפילו לצלוח את קו ה-300 קילומטרים.
בחו"ל נמכרת ליף גם עם סוללה גדולה יותר, של 62 קוט"ש. הסוללה הזו יכולה לספק 300-400 קילומטרים וסביר להניח שמחיר הליף עם הסוללה המוגדלת יהיה יקר עוד יותר.
.jpg "ניסאן ליף")
התנהגות כביש
ניסאן ליף היא מכונית משפחתית קומפקטית מודרנית, ובהתאם היא נוסעת באופן בטיחותי מאוד. אחיזת הכביש שלה גבוהה מאוד, דבר שמצטרף לשלל מערכות הבטיחות שהזכרתי קודם. מי שמחפש חוויות נהיגה, לא ממש ימצא אותן בליף, מלבד אותה האצה פתאומית. הסוללה הכבדה גורמת למכונית לרכון קצת קדימה, אחורה ולצדדים והטכנולוגיה החשמלית מרחיקה מהנהג את התחושות הספורטיביות.
.jpg "ניסאן ליף")
סיכום
לפי הדיבורים שיש בעולם, יש תחושה כאילו כבר נמצאת כאן המהפכה שבה מתחלפות מכוניות הבנזין והדיזל בחשמליות. לפי בדיקת ניסאן ליף בישראל של שנת 2019, המהפכה עדיין לא כאן. ניסאן ליף עולה בערך כמו מכוניות אחרות של ניסאן, אבל הרבה יותר גדולות (X טרייל) או יוקרתיות (אלטימה), והשימושיות שלה מוגבלת בינתיים - קשה לסמוך כאן על טווח נסיעה מציאותי של למעלה מ-200 קילומטרים וגם כשנרצה לטעון בדרכים את הסוללות נגלה שהיצע נקודות הטעינה מוגבל; גם עמדת הטעינה שמצאנו עשויה פשוט להכיל מכונית 'רגילה' שחונה בחניית העמדה.
(1).jpg "ניסאן ליף")
אז מה, הכל רע? נראה שמי שהולכות לצחוק אחרונות הן בנות מינה של הליף, שבתוך שנים ספורות עשויות - לא רק להיות נפוצות, אלא להפוך למכוניות הטכנולוגיה המרכזית והנפוצה ביותר. גם לליף הנוכחית בזמן הנוכחית ישנם לקוחות פוטנציאליים. מדובר בחובבי טכנולוגיה וחדשנות ו/או אנשים שהסביבה נמצאת במקום מרכזי באג'נדה שלהם, החלוצים האלה שיהיו מוכנים לשלם את המחיר, תרתי משמע, על אימוץ טכנולוגיה שבעתיד אנו עלולים לשכוח שהיתה פעם אחרת.
אפשר לקנות ניסאן ליף, להתקין עמדת טעינה בבית, להתאים אותה לנסיעות עירוניות ולהתמוגג בכל פעם שעוברים ליד תחנת דלק, בלי להיכנס. אנחנו מבטיחים בשנים הקרובות לא מעט שיחות סלון שיתחילו בשאלה "נו, איך זה עם מכונית חשמלית?".
לדגמי ניסאן בישראל -
ניסאן פורסם לראשונה ב- 07.10.19
למאמר זה התפרסמו 5 תגובות
